ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר דחתה לפני כשבוע את בקשתו של האסיר הוותיק ביותר של שירות בתי הסוהר בישראל, צבי גור (73), רוצח הילד אורון ירדן ז"ל, הכלוא כבר 40 שנה.
על אף המלצת קצין הרפואה של מחוז מרכז בשב"ס לשחרר אותו מיד כיוון ש"ימיו ספורים" בגלל מחלה סופנית שהוא סובל ממנה בשנה האחרונה, קבעה הוועדה לפני שבוע כי "אין מדובר במי שהמשך שהותו במאסר מסכנת את חייו באופן ממשי בשל חולניותו, נהפוך הוא. הטיפול שניתן לאסיר במאסר בשיתוף בית החולים הביא לשיפור במצבו. גם הצורך הנוכחי של האסיר בסיעוד זוכה למענה במסגרת שב"ס בדמות אסיר תומך המלווה את האסיר ונענה לצרכיו".
בהחלטה ציינו חברי הוועדה כי "לא עלה בידי האסיר לשכנע כי חל בו שינוי בולט וממשי. שחרורו בטרם ריצוי מלוא שנות המאסר שנקצבו לו, יש בה בהחלט כדי לפגוע במידה חמורה באמון הציבור ובמערכת המשפט". עוד נכתב בהחלטה כי "שחרורו של האסיר עלול לסכן את משפחת הקורבן לנוכח מאפייני אישיותו והיותו של האסיר אדם חסר מצפון, מניפולטיבי ובלתי יציב. בני המשפחה חוששים מנקמה, במיוחד במקום שמדובר במי שלכאורה 'אין לו עוד מה להפסיד'. המשפחה חרדה עד אימים מעצם המחשבה שהרוצח ייצא לחופשי ויהיה יכול להופיע על סף ביתם".
גור מצידו טען כי עמדת המשפחה מובנת, ואולם בשל מצבו הסופני, וגם לפני כן, הוא אינו מהווה כל סיכון לשלומה או לביטחונה. "אינני אסיר, אני שבר כלי ויודע כי קיצי קרב. העובדה כי אוכל לבלות את שארית ימי בקרב בני משפחתי תהיה משום פיצוי על כך".
ימיו ספורים
בבקשתו שצורפה לערעור שהגיש ביקש גור להשתחרר לביתה של בת זוגתו ב־26 השנים האחרונות המתגוררת בערד. כבר כעת הוא יוצא לביתה אחת לחודש לחופשה מהכלא.
"אני חושב שבמצב הזה אפשר מוסרית ואחרי 40 שנה לתת טיפה של חמלה ולשחרר אותי", אמר גור לוועדת השחרורים. "אני עוד פעם מבקש סליחה מהמשפחה (של אורון ירדן ז"ל - א.ח), לא כועס על ההתנגדויות ומבין אותם. אין לי שמץ של טינה. אני כועס על עצמי שנגררתי. עשיתי מעשה איום ונורא. אני מדבר על זה מהיום הראשון לפני 40 שנה.
צבי גור: "לא ציפיתי שיסלחו לי, ציפיתי לקצת יותר חמלה, להבנה. אין לי דו"חות משמעת בכל שנות מאסרי. אף פעם לא הפרתי תנאי חופשה"
"היום אני במקום אחר. אני חולה. לא ציפיתי שיסלחו לי, ציפיתי לקצת יותר חמלה, להבנה. אין לי דו"חות משמעת בכל שנות מאסרי. אף פעם לא הפרתי תנאי חופשה. לגבי המשפחה שלו, אולי זאת הפעם האחרונה שאני פונה ממש אליהם. סליחה שוב סליחה, ועוד פעם סליחה. הם בטח לא יכולים לסלוח לי. אני יכול להבין ואין לי כעס. היום זו זכות גדולה לומר תודה למשפחתי. לאחים שלי ולשני ילדיי. יש לי נכדים, שחלקם כבר בוגרים".
בשבוע שעבר הגיש גור ערעור על החלטת הוועדה שלא לשחרר אותו למרות מצבו הרפואי הרעוע. "נותרו לי ימים ספורים כהגדרת החוק והפסיקה, ואני עומד בכל הקריטריונים לחוק שחרור על תנאי", טוען גור בעתירתו החדשה. "אני אסיר למופת והיה על הוועדה לשחרר אותי מהמאסר באופן מיידי כדי שאסיים את חיי בביתי. תוחלת החיים לאדם במצבי הינה שלושה עד עשרה חודשים מיום גילוי המחלה בחודש ספטמבר האחרון".
חטף ורצח
לפני 40 שנה, ב־8 ביוני 1980, חטף צבי גור את הילד אורון ירדן מביתו בסביון. אחרי החטיפה ניהל גור במשך יומיים משא ומתן עם הוריו של ירדן ודרש כופר בעבור שחרורו. לפני שאסף את הכסף הוא חנק בידיו את הילד והשאיר את גופתו בשדה. לטענתו, מדובר היה בתאונה שהתרחשה כשניסה למנוע מירדן לצעוק בלי שידע שהוא סובל מבעיות נשימה. "רק כעבור מספר שעות כאשר הילד לא התעורר משנתו, הבנתי שהוא מת", הוא הסביר באחרונה. כמה שבועות לפני חטיפתו של אורון ירדן, חטף גור ילד אחר מכפר שמריהו, לדבריו, כדי לבדוק אם ביכולתו לפתות ילד זר.
כיום גור כלוא בכלא ניצן ברמלה ויתרת מאסרו עומדת על חמש שנים לאחר שבשנת 1999 מאסר העולם שלו נקצב ל־45 שנה החל מיום מעצרו ב־1980.
אף שוועדת השחרורים דחתה את בקשתו של גור, לא מן הנמנע שבית המשפט יקבל בימים הקרובים את טיעוניו המשפטיים באשר לחוק שחרור על תנאי. אם בית המשפט אכן יקבל את הערעור, ישוחרר גור לסיים את חייו בביתו בערד, חמש שנים לפני תום סיום תקופת מאסרו.
