משבר הקורונה עדיין איתנו ואף שהממשלה מנסה להחזיר את החיים למסלולם, גודל המכה שספגו בעלי העסקים בבאר־שבע בפרט, ובנגב, בכלל מתברר בימים אלה. שיעור המועסקים שנותרו בבית בגלל משבר הקורונה הגיע לשיא של כל הזמנים, ובמרבית היישובים באזור מגיעה האבטלה לשיעור דו־ספרתי, שמעולם לא נרשם באותם יישובים.
מנתוני שירות התעסוקה המעודכנים לסוף חודש אפריל שהגיעו השבוע לידי "ידיעות הנגב" עולה ששיעור האבטלה בבאר־שבע עומד על 24.4 אחוז מכוח העבודה בעיר. מדובר בעלייה דרמטית, בעיקר בשל העובדה שרק לפני חודשיים, בסוף חודש פברואר, עמד שיעור האבטלה בבירת הנגב על 4.5 אחוזים בלבד.
על פי הנתונים, שיעור האבטלה הגבוה ביותר ביישובי הנגב נרשם בסוף חודש אפריל במצפה רמון והוא עמד על 34.1 אחוז בעוד בסוף חודש פברואר הוא עמד על 8.4 אחוזים. בערד נרשם שיעור אבטלה של 32.5 אחוז לעומת 4.8 אחוזים בחודש פברואר.
עסקים רבים בבאר־שבע ובאזור הנגב בכלל נסגרו במהלך החודשיים האחרונים בשל הוראות משרד הבריאות, ובהם גם מרכזי הקניות הגדולים. מקצת העסקים אומנם נפתחו בימים האחרונים מחדש, אבל לא מעט מהם עדיין סגורים כיוון שבעליהם נפגעו קשות מבחינה כלכלית בגלל משבר הקורונה.
בעיריית באר־שבע ציינו בתגובה לפנייתנו כי "עדיין מוקדם להעריך את היקף הפגיעה בעסקים כתוצאה ממגפת הקורונה. יהיה ניתן להעריך רק בעוד כחודשיים־שלושה את מידת ההשפעה על העסקים בעיר".
כך או כך, בצל החזרה ההדרגתית לשגרה, יש גם מי שנאלצו להוריד את השאלטר על העסק שלהם ולסגור אותו לצמיתות, לחפש אפיק פרנסה אחר ולהמציא את עצמם מחדש. אלה הסיפורים שלהם.
המסמר האחרון
הסלמות ביטחוניות, צווי פינוי ועכשיו קורונה - אחרי כ־15 שנה ענת ואילן תורג'מן נאלצים לסגור את מתחם התיירות שהקימו בתלמי יוסף
לפני כ־17 שנה עברו ענת ואילן תורג'מן מתל־אביב למושב תלמי יוסף בפתחת שלום בחבל אשכול כדי ליישב את הנגב ולעשות מעשה חלוצי, כהגדרתם.
"רצינו לעסוק בתחום התיירות", מספרת ענת תורג'מן (48), "היתה לנו המון אופטימיות, הקמנו שלוש בקתות אירוח, ג'קוזי וגם בריכה שכבר לפני שנתיים קיבלנו עליה צו פינוי. השקענו את הדם שלנו בפרויקט הזה".
ענת תורג'מן: "בד בבד עם ההוצאות הקבועות של אחזקת המקום כמו חשמל, מים וגינון, ההכנסות יורדות, מה גם שאין כל עזרה מרשויות המדינה"
בימים אלה, אחרי 17 שנה, סוגרת תורג'מן את מתחם התיירות "המערב הרגוע". מפעל חייה נועל את שעריו, ולדבריה, משבר הקורונה היה המסמר האחרון בארון המתים של מה שהיה אמור להיות מקור פרנסתה.
"לאט לאט לאחר שהגענו לתלמי יוסף הקמנו את מתחם 'המערב הרגוע' מתוך אמונה שלאחר ההתנתקות בשנת 2005 יהיה פה באזור רגוע יותר ואנשים יבואו להתארח. האמנו שיהיה פה שקט, אבל במשך השנים התבדינו", היא אומרת.
כיצד זה בא לידי ביטוי?
"במהלך כל השנים שיגורי הקסאמים לאזור שלנו רק התגברו ואנחנו חיים מהסלמה להסלמה. כבר עברנו את מבצע 'עופרת יצוקה', 'עמוד ענן' ו'צוק איתן' ובין לבין ניסינו לשרוד. ברור שבמציאות כזו אנשים לא בדיוק מגיעים להתארח כאן. מעבר להתמודדות עם מצב ביטחוני קשה גם התמודדנו עם בירוקרטיה בלתי נסבלת. היינו צריכים להתמודד עם קבלת אישורים שונים ועם צווי פינוי. תהליכים מאוד מתישים. בד בבד עם ההוצאות הקבועות של אחזקת המקום כמו חשמל, מים וגינון, ההכנסות יורדות, מה גם שאין כל עזרה מרשויות המדינה".
ואז הגיע משבר הקורונה.
"בדיוק. בגלל המשבר המתמשך הזה החלטנו לסגור בכאב לב ובעצב רב את מתחם התיירות שלנו. לא היה פשוט לקבל החלטה כזו של סגירת מתחם יפה כל כך וכפרי שאותו בנינו מכל הלב".
תחושה קשה?
"ודאי. תחושה של סגירת מפעל חיים. עצוב לי מאוד לסגור את העסק, אבל לא ראינו כל אופציה להמשיך ולהפעיל אותו. זה כבר לא כלכלי. אי אפשר להתפרנס מתיירות. חייבים לתחזק את המקום כל הזמן. במקום קדימה הלכנו אחורה. הקורונה הרגה לנו את העסק. אם נוסיף לכך שלמעט פיצוי של כ־3,400 שקל שקיבלנו מהמדינה בגין הקורונה, לא קיבלנו שום סיוע, אז באמת לא נותרו לנו הרבה אופציות".
ביום שאחרי מחפשת תורג'מן, אם לשני ילדים, מקור פרנסה אחר. בינתיים היא עוסקת בתחום הליצנות הרפואית ותרפיה בצחוק, שעסקה בו גם בעבר במקביל לעסק התיירותי. בימים אלה היא גם עומדת לסיים את לימודיה בתחום הטיפולים האלטרנטיביים־נפשיים. "קשה לי ועצוב לי לראות את העסק שלנו סגור, אבל לא נותרה לנו כל ברירה אחרת", היא אומרת בצער.
החלטה קשה
עם פרוץ משבר הקורונה והירידה בהכנסות החליט יוסי ונונו לסגור את העסק שלו בתחום התחזוקה ולפנות אל דרך חדשה.
יוסי ונונו (38), נשוי ואב לשני ילדים, תושב מושב דקל בחבל אשכול, התפרנס בשנתיים האחרונות מעבודות תחזוקה בבתים פרטיים. עסק של אדם אחד אומנם, אבל עם לא מעט עבודה וגם סיפוק בצידה.
ונונו הוא הנדימן, איש תחזוקה שעושה תיקונים ושיפוצים קלים בבתי מגורים באזור. הוא צובע בתים, עושה תיקוני אינסטלציה, מתקין גופי תאורה ומבצע עבודות תחזוקה בסיסיות שרבים מעדיפים שאיש מקצוע יעשה אותן. הכל היה טוב ויפה, מציין ונונו, עד פרוץ משבר הקורונה שאילץ אותו לסגור את העסק ולפנות לדרך אחרת.
יוסי ונונו: "בגלל הקורונה אנשים חששו להזמין אותי לעבוד בבתיהם. בלב כבד קיבלתי את ההחלטה לסגור את העסק ולפנות לכיוון אחר"
"אשתי עובדת כמטפלת זוגית ומנהלת פרויקטים במועצה האזורית אשכול. בחודשיים האחרונים, בעקבות משבר הקורונה, הוקפאו הפרויקטים והיא הוצאה לחופשה ללא תשלום", הוא מספר. "בתחום שלי, כהנדימן, פתאום הכל נעצר. לא יכולתי להרשות לעצמי מצב כזה שהיקף העבודות ירד פלאים והפרנסה שלי הולכת ונפגעת מיום ליום. בגלל הקורונה אנשים חששו להזמין אותי לעבוד בבתיהם. בלב כבד קיבלתי את ההחלטה לסגור את העסק ולפנות לכיוון אחר".
לפני שפתח את העסק העצמאי שלו עסק ונונו בהפקת אירועים. "בקושי ראיתי אז את הבית", הוא מספר, "זו היתה עבודה מאוד תובענית והחלטתי אז להיות עצמאי".
איך עוברים מהפקת אירועים לעבודות תחזוקת בית?
"יש לי רקע טכני מאוד עשיר ועשיתי הכל בעצמי. גיליתי שיש צורך בהנדימן באזור שלנו והחלטתי ללכת על זה. קניתי רכב ונהייתי עצמאי. העסק התפתח יפה, צברתי הרבה לקוחות ואז הגיעה הקורונה".
איך התחושות עם סגירת העסק?
"תחושה קשה, תחושה של עצב רב. הרגשתי שלא מיציתי את הפוטנציאל של העסק. הרגשתי שאני מתפתח ופתאום בבום אחד הכל נפסק. ההחלטה לסגור את העסק התקבלה מבחינתי בלב כבד. לצערי הרב זה נגמר. יש לי צביטה בלב עם סגירת העסק. אני גם מאוד מתגעגע לעסק שנסגר. מה שלא פחות מעציב אותי ומתסכל אותי זו העובדה שאני עדיין מקבל הזמנות טלפוניות להגיע לבצע עבודות שונות בבתים של אנשים ואני מפנה אותם לעמיתים שלי שעדיין ממשיכים בתחום הזה במקום שאני אגיע אליהם כבעבר".
קיבלת סיוע מהמדינה?
"קיבלתי סיוע של כ־3,500 שקל מהמדינה במסגרת התוכנית של סיוע לעצמאים. זה אומנם סכום זעיר, אבל יותר טוב מכלום. במציאות כזו זה מאפשר לך קצת לצוף עם הראש מעל פני המים".
במציאות התעסוקתית החדשה מצא ונונו כבר מקור פרנסה חדש וכיום הוא מנהל עבודה בתחום החקלאות באזור אשכול. "לשמחתי יצאתי לדרך חדשה ואני אוהב את העבודה שלי. זה מעניין ומאתגר ואני לומד הרבה דברים חדשים", הוא אומר.
לא אופטימי
"אני בהפסדים גדולים בין היתר בגלל הקורונה. אשמח למכור את הנכסים שלי ולעזוב את העיר", אומר בנימה של תסכול ובכעס, יוני בר (38), נשוי ואב לשלושה ילדים שמתגורר בבאר־שבע, בעל נכסים בפינת סמילנסקי - ההגנה בעיר העתיקה.
יוני בר אינו מצליח להשכיר את המבנים שברשותו, ומשבר הקורונה רק החמיר את מצבו הכלכלי. עד לפני מספר חודשים, באחד הנכסים ברחוב ההגנה פעלה מסעדה, אלא שהקשיים הכריעו את הבעלים והם החליטו לסגור. הנכסים היום עומדים שוממים למרות שהוצאו להשכרה אולם איש לא ממש מתעניין.
"היום אני לא מצליח להשכיר, קודם כל לאנשים אין כסף, קודם גם היו קשיים, אבל באה הקורונה והנחיתה מכה קשה, השאלה אם אפשר להתאושש? מבחינתי אני לא אופטימי לגבי מה שיהיה, אני בין הראשונים שהשקעתי את כל הוני בעיר העתיקה, אבל אני חושב שזו היתה טעות למרות שיש התפתחות של העיר. בשביל שיהיה בסדר מישהו צריך להרים את הכפפה ולעשות משהו, שמישהו ייקח אחריות כי המצב רק הולך ומידרדר".
יוני בר: "בשביל שיהיה בסדר מישהו צריך להרים את הכפפה ולעשות משהו, שמישהו ייקח אחריות כי המצב רק הולך ומידרדר"
אין זה סוד שהעיר העתיקה נמצאת הרחק מאחור ביחס למרכזי מסחר ובילוי אחרים, והפער ביניהם רק הולך ומתרחב בעיקר מבחינת הפעילות. "רוב הסיכויים שאעזוב לחו"ל", אומר יוני בר, "אנחנו העצמאים, לא מספיק שאין לנו ביטוח לאומי, אין לנו כלום, אנחנו כמו עבדים, ואני חושב שהגיע הזמן לשנות את המציאות, או למכור ולעוף מפה, או להשאיר את הנכסים ולהשכיר בגרוש ורבע, ופשוט לברוח כי אין פה מה לעשות".
חי באי ודאות
בימים כתיקונם עוסק דביר דלויה (24), תושב באר־שבע, חוץ מלימודיו כסטודנט שנה שלישית בחינוך מיוחד במכללת 'חמדת הדרום', גם כמי שמלמד ילדים את הדרשה לקראת עלייתם למצוות וגם כפייטן באירועים שונים. תקופת הקורונה 'תפסה' אותו כשהוא מושבת מעבודה כשגם חלק בלתי מבוטל מלימודיו התבצע בלמידה מרחוק נוכח המצב.
"אני מלמד בימים כתיקונם את הילדים בחינוך מיוחד בהתנדבות. מבחינתי, זו שליחות לכל החיים. כל ילד שעולה לתורה הוא בשבילי עולם ומלואו. זה כאילו שאני מעלה לתורה את האחים שלי. בחודשים האחרונים, בגלל הקורונה, אין עבודה ואין פרנסה".
איך זה בא לידי ביטוי באופן מעשי?
"בגלל המצב אין אירועי בר מצווה ואז נפגעה עבודתי כמי שמלמד את הילדים לקראת עלייתם לתורה. גם בתור פייטן נפגעתי כי בחודשים האחרונים אין אירועים, אסורה התקהלות, ומן הסתם גם אני לא מופיע ולא שר באירועים. יתרה מזאת, בחודשי הקיץ אני עובד בדרך כלל כמציל בבריכה של החרדים בנתיבות, בריכה לא מעורבת, אבל נכון לעכשיו הבריכה סגורה וספק רב אם היא תיפתח בקרוב. כך שגם בקטע הזה נשארתי בלי עבודה".
דביר דלויה: "בחודשי הקיץ אני עובד בדרך כלל כמציל בבריכה של החרדים בנתיבות, בריכה לא מעורבת, אבל נכון לעכשיו הבריכה סגורה וספק רב אם היא תיפתח בקרוב"
אם לא די בכל אלה, הרי שדביר דלויה נקלע לפני כחודשיים וחצי לסיטואציה שהוא בכלל לא חשב עליה. במחצית חודש מרץ האחרון הוא עמד להינשא לבחירת ליבו, אך בשל ההגבלות בעקבות התפשטות נגיף הקורונה התבטלה מסיבת החתונה ואת החופה הוא ערך בבית הכנסת בנוכחות מספר מצמצם של בני משפחה. באשר למסיבת הכלולות טרם נקבע מועד חדש.
"לא רק שנפגעתי כלכלית ונשארתי בלי עבודה ובלי פרנסה", הוא מציין, "כבר שילמתי מראש לספקים ולא היה לי כל אירוע של חתונה. רק כשנערוך את המסיבה אוכל לקבל את השירות שעליו שילמתי".
איך מתמודדים עם המצב הזה?
"אני אדם מאוד מאמין ואני יודע שכל מה שעושה בורא עולם הוא רק טוב. אני מתפלל שהכל יחזור לקדמותו ואוכל לחזור לעשייה שלי כבעבר. נכון שאני כמעט שלושה חודשים ללא עבודה וללא פרנסה ויש לי לשלם משכנתה ולהחזיר הלוואות וזה קשה, אבל אני מאמין שעוד יהיה טוב. בינתיים אני חי באי ודאות. אני עומד בצומת דרכים כלכלי ולא יודע מה לעשות. מקווה שיהיה בסדר".
מי מסייע?
מרכז לאודר לתעסוקה, אשר הוקם בעיר העתיקה בבאר־שבע על ידי הנדבן רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, פועל בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון ו־jewish national fund ארה"ב באמצעות ארגון 'ארץעיר' לקידום התעסוקה בנגב ושואף לספק לסטודנטים ובוגרים אקדמאיים הזדמנויות בשוק התעסוקה.
בימים אלה שם מרכז לאודר דגש על סיוע הן למעסיקים והן למחפשי עבודה להתאים את עצמם לשוק העבודה המשתנה נוכח משבר הקורונה.
"מאז תחילת המשבר", מציינת פנינה אביטל, מנהלת הפעילות במרכז לאודר, "אנו פועלים במרכז במספר מישורים כדי להנגיש את המשרות הפנויות בנגב לצעירים באזור. אנו מפעילים מספר קבוצות טלגרם בהן מתפרסמות מדי יום משרות איכותיות והצעות עבודה. כמוכן הקמנו את תוכנית ההתמחות לסטודנטים שמאפשרת לצעירים לעשות את הצעדים הראשונים שלהם בשוק העבודה. במהלך התקופה הנוכחית גם הובלנו מגוון סדנאות תוכן בנושאים של מציאת עבודה במטרה לסייע לצעירים ולבוגרים באזור".
הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה, באמצעות מערך 'מעוף' במרחב דרום, נרתמה אף היא כדי לסייע לעסקים קטנים ובינוניים באזור במציאות של משבר הקורונה. ב'מעוף', זרוע השטח של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, גיבשו תוכניות ליווי ייחודיות שנועדו לסייע לעסקים להתמודד עם המשבר, כמו גם להתכונן לקראת אסטרטגיית היציאה ולמציאות של היום שאחרי.
"אחת המסקנות החשובות ממשבר הקורונה", אומר אפי מחלב, מנהל 'מעוף' מרחב דרום, "היא שהעולם השתנה וזה הזמן להשתנות ביחד איתו ולהתאים את עצמנו אל עולם התעסוקה החדש. אנו מציעים מגוון רחב של קורסים והכשרות במחירים מסובסדים ונגישים במגוון נושאים שמאוד רלוונטיים לתקופה הנוכחית. אנו עושים כל שביכולתנו כדי לסייע לבעלי העסקים לצלוח את התקופה".
בתוך כך, אקדמאים שפוטרו בצל משבר הקורונה ישתתפו בתוכנית הסבה חדשנית של המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר־שבע להכשרה להוראה בתחומי המדעים. מכללת קיי היא המוסד האקדמי היחיד בכל מרחב הדרום ומהבודדים בארץ שיפעיל את המסלול המואץ בן שלושה חודשים, טרום קליטתם של המשתתפים בו כבר בחודש ספטמבר הקרוב הם ישתלבו במערכת החינוך כמורים מן המניין. במסגרת התוכנית, שתחל השבוע במתכונת של חמישה ימי לימוד אינטנסיביים בשבוע, יוסבו אקדמאים שפוטרו ממקומות עבודתם בתקופת הקורונה, להוראת כימיה וביולוגיה בבתי ספר על יסודיים.
"הגיעו אלינו אנשים מוכשרים מאוד", מספר גיל יערי, "ראש התוכנית להסבת אקדמאים במכללת קיי, "בעלי דוקטורט, תואר שני, בכירים מעולם הפארמה ומדעי הסביבה וגם כאלה שעסקו בתחום החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. זהו צו השעה לתת מענה לאנשים מוכשרים ואיכותיים מאוד ולהחזירם אל מעגל העבודה".
נתונים מדאיגים במגזר: פי 3.5 משיעורם בכלל האוכלוסייה
משבר הקורונה החמיר מאוד את מצבם הסוציו־אקונומי של הבדואים בנגב. מדו"ח שפרסם בשבוע שעבר שירות התעסוקה עולה כי 12 אחוז מהמובטלים הבדואים החדשים בנגב הם תובעי הבטחת הכנסה. נתון זה גבוה פי 3.5 משיעור תובעי הבטחת ההכנסה בכלל האוכלוסייה וגבוה פי שניים משיעורם במגזר הערבי. עוד מצביע הדו"ח על כך שבמגזר הבדואי יש שיעור גבוה יותר של דורשי עבודה שפוטרו ושיעור גבוה יותר של תובעי הבטחת הכנסה בהשוואה לכלל האוכלוסייה הערבית בארץ.
מנתוני הדו"ח עולה גם כי בחודש מרץ שעבר נרשמו בלשכות התעסוקה בבאר־שבע, רהט, דימונה, ערד וירוחם כ־8,600 דורשי עבודה חדשים מהמגזר הבדואי, שהם 6.1 אחוזים מכלל הנרשמים החדשים בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. בחודש אפריל מספרם של הבדואים דורשי עבודה אומנם ירד לכדי 4,000, אבל מספר זה הוא 7.9 אחוזים מסך הנרשמים החדשים באותו חודש, הרבה יותר משיעורם של הבדואים באוכלוסייה הכללית.
דו"ח שירות התעסוקה מראה גם ש־63.2 אחוז מדורשי העבודה החדשים במגזר הבדואי בחודש מרץ ואפריל הם גברים, עלייה בשיעור של יותר משני אחוזים לעומת מספרם בחודשיים שקדמו למשבר הקורונה. עוד נתון מעניין הוא שבקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב שיעור הנרשמים הצעירים עד גיל 34 בחודשים מרץ ואפריל היה גבוה במיוחד ועמד על 66.8 אחוז מכלל הנרשמים כדורשי עבודה.
בדו"ח מצוין כי מאחר ששיעור הערבים המועסקים בארץ, בהם גם המגזר הבדואי ובייחוד הנשים במגזר, הוא נמוך בהרבה משיעור התעסוקה במגזר היהודי, הנתונים האלה מעידים על אבטלה גדולה יותר במגזר הבדואי.
בעקבות נתוני הדו"ח אמר מנכ"ל שירות התעסוקה, רמי גראור, "שיעורם של תובעי הבטחת ההכנסה גבוה יותר בקרב האוכלוסייה הערבית, עם נתונים מדאיגים במיוחד בציבור הבדואי. אחרי שנים שבהן הצלחנו להפחית דרמטית את שיעור תובעי הבטחת ההכנסה בעזרת תוכנית מעגלי תעסוקה ההישגים הללו עלולים להיפגע. להשתקם מכך תהיה משימה מורכבת. יש להקדיש לכך תשומת לב מיוחדת בקביעת המדיניות התעסוקתית".
