בוקר יום שני השבוע. סמוך לשעה 06:30 מתקשר סקוט ניומן (53) למוקד המשטרה ואומר למוקדנית, "חנקתי למוות את בת זוגי בביתנו שבירוחם".
השוטרים שהגיעו לביתם של בני הזוג ברחוב סלעית בירוחם הזעיקו מיד את אנשי מד"א והם מצאו את בת זוגו של ניומן, לטרישיה לני פוינטר (53), אם לחמישה ילדים מנישואיה הקודמים, כשהיא שרועה מחוסרת הכרה בסלון.
"כשהגענו למקום, השוטרים הובילו אותנו לדירה", משחזר פראמדיק מד"א, יגאל אסייג. "ראינו אישה כבת 53 כשהיא מחוסרת הכרה, ביצענו בדיקות רפואיות, היא הייתה ללא נשימה וללא דופק. התחלנו בפעולות החייאה ולאחר ניסיונות החייאה נאלצנו לקבוע את מותה".
בעוד צוותי מד"א נלחמו על חייה של לטרישיה לני פוינטר (שולמית בת ישראל), בת קהילת העבריים, התגודדו מחוץ לבית בני משפחה ושכנים המומים ונסערים. בן זוגה סקוט ניומן נעצר והועבר לחקירת המשטרה שבמהלכה הוא הודה במעשה ושיחזר אותו.
"אישה מדהימה"
בבוקר יום שני יצא אלדן פורד, אחיה של לטרישיה, מביתו שממול לביתה של אחותו. ההתגודדות סביב ביתה של אחותו עוררה בו חשד. כשהוא התבשר על כך שבן זוגה של אחותו חנק אותה למוות, הוא הרגיש כי חרב עליו עולמו.
חגית פאר, יו"ר נעמ"ת: "הבחירות מעניינות את הממשלה והכנסת הרבה יותר מחייהן של מאות אלפי נשים שחיות במעגל האלימות בישראל"
"לא ידעתי כלום על האירוע", סיפר אלדן פורד ל"ידיעות הנגב", "כשסיפרו לי מה קרה, קיבלתי 'בום' לפרצוף. הכל בא לי בהפתעה גמורה. לטרישיה היתה האחות הגדולה שלנו, מתוך 19 ילדי המשפחה. היא היתה אישה מדהימה, אישה נהדרת. כל הזמן צוחקת. תמיד היא היתה הכי שמחה ומצחיקה. היא תמיד דאגה למשפחה. אף פעם היא לא החסירה דבר מהמשפחה. בשנים האחרונות לאחר גירושיה היא יצאה עם סקוט. הם הכירו עוד כשהיו ילדים. בשלב מסוים הוא עזב את קהילת העבריים והיה באילת. אחר כך הוא חזר, ובשנים האחרונות הוא היה עם לטרישיה".
היו סימנים מקדימים לאירוע הנורא שהתרחש השבוע?
"ככל שאנחנו יודעים, הוא אף פעם לא היה אלים כלפיה. כל הסיפור הזה הפתיע את כולנו. לטרישיה ניסתה כל הזמן לעזור לו. היא אהבה אותו מאוד. כל המקרה הזה נחת עלינו בהפתעה גמורה".
"זו אבידה קשה לכולנו", ציין פורד, "אנחנו מחזקים האחד את השני. זה אירוע לא קל. זה מאוד כואב לנו. אנחנו לא מעכלים שלטרישיה איננה. אצלנו בקהילת העבריים אין מקרים כאלה. זה מקרה נדיר. אף פעם לא היה אצלנו בקהילה מקרה של רצח".
נלחמה על חייה
זה היה פרק ב' של פוינטר וניומן. השניים הכירו עוד בילדותם ושמרו על קשרי חברות לאורך השנים. בעלה לשעבר של פוינטר, נדיב בן עמיקם בן ישראל, התקשה לעכל שמי שהוא הגדיר "אדם נורמטיבי" רצח את אם חמשת ילדיו. כשהוא נסער וזועם בן ישראל אמר, "מבחינתי, אפילו שכבר לא היינו ביחד, הוא רצח את אשתי. זה מה שמשנה. הילדים שלי משתגעים. הוא רצח את אשתי. לא היה ידוע לי על מקרי אלימות קודמים ביניהם. אף פעם לא שמעתי על אלימות ביניהם. הוא לא היה אלים".
אלדן פורד, אחיה של לטרישיה: "היא היתה אישה מדהימה, אישה נהדרת. כל הזמן צוחקת. תמיד היא היתה הכי שמחה ומצחיקה. היא תמיד דאגה למשפחה. אף פעם היא לא החסירה דבר מהמשפחה"
פוינטר וניומן חלקו חיים משותפים בארבע השנים האחרונות. לפי החשד, ניומן רצח את פוינטר טרם יציאתה לעבודתה. לחוקרי המשטרה הוא סיפר שהמניע לרצח בת זוגו היה "קנאה וסכסוכים קטנים עם בת זוגי וחוסר תעסוקה".
קראו גם:
בחקירתו במשטרה טען ניומן, "לא היה טריגר ספציפי. פשוט החלטתי להמית אותה". החקירה העלתה עוד שפוינטר ניסתה להשתחרר מאחיזתו של בן זוגה בעת שהוא חנק אותה כדי להציל את עצמה, ואף הצליחה לשרוט אותו בפניו. אבל הוא לא הרפה ממנה וחנק אותה למוות.
תזכורת מצמררת
לטרישיה לני פוינטר (שולמית בת ישראל) עברה מדימונה לירוחם לפני כשנה וחצי והצטרפה לכמה משפחות מבני קהילת העבריים המתגוררות ביישוב. "אנחנו המומים וכואבים עם המוות הנורא והמיותר שאירע", מציינת ראש מועצת ירוחם, טל אוחנה, "לצערנו, קיבלנו תזכורת מצמררת לכך שאלימות כלפי נשים הינה מגפה שמסרבת להיעלם מהעולם. למגפה הזו אין חיסון ורק באמצעות תוכנית חירום לאומית נוכל למגר אותה. בשעה 06:30 קיבלתי את ההודעה. אין מחזה קשה מזה. מדובר בתושבת חדשה בירוחם שקיימה חיים נורמטיביים ונרצחה על ידי בן זוגה. הם לא היו מוכרים לשירותי הרווחה המקומיים. אנו נבצע תחקיר עומק כדי להבין מה יכולנו לעשות יותר ואיך מונעים את הרצח הבא. אנו מחבקים את בני המשפחה והקרובים ונעמיד לרשותם כל סיוע שיידרש. התופעה הזו חייבת להיפסק".
טל אוחנה, ראש המועצה המקומית ירוחם: "מדובר בתושבת חדשה בירוחם שקיימה חיים נורמטיביים ונרצחה על ידי בן זוגה. הם לא היו מוכרים לשירותי הרווחה המקומיים. אנו נבצע תחקיר עומק כדי להבין מה יכולנו לעשות יותר ואיך מונעים את הרצח הבא"
בתגובה לרצח בירוחם אומרת יו"ר נעמ"ת, חגית פאר, "הבחירות מעניינות את הממשלה והכנסת הרבה יותר מחייהן של מאות אלפי נשים שחיות במעגל האלימות בישראל. הפוליטיקאים שלנו מכל המפלגות יוציאו מיליארדים על מערכת בחירות נוספת, אך את התוכנית למאבק באלימות במשפחה שהממשלה עצמה אישרה הם לא מצליחים לתקצב מאז שנת 2017. שנה חדשה החלה, אך גל הטרור נגד נשים נמשך ולא עצר לכבודה. אני קוראת לכל אישה במצוקה וגם לכל מכר, שכן או קרוב משפחה שחושד שאישה בקרבתו נתונה לטרור לא להסס ולפנות לגורמים המקצועיים. זו באמת הצלת נפשות".
בתוך כך האריכה שופטת בית משפט השלום בבאר־שבע, שרה חביב, את מעצרו של סקוט ניומן בשבעה ימים, ואילו המשטרה ביקשה להאריך את המעצר ב־15 יום. נציג המשטרה ציין בדיון בבית המשפט, "יש 35 פעולות חקירה, חלקן ארוכות ומורכבות. לכן הבקשה היא ל־15 יום. עילות המעצר הן מסוכנות ושיבוש".
לדברי סניגורו של ניומן, עו"ד אלכס גאוסקין, מרשו שיתף פעולה בחקירה והודה במיוחס לו. עו"ד גאוסקין ביקש מבית המשפט להפנות את ניומן לבדיקה פסיכיאטרית. לפי החלטת בית המשפט, חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי שתקבע אם ניומן מסוגל לעמוד לדין תוגש עד תום תקופת המעצר בת השבוע.
פצע פתוח
הרצח של לטרישיה ז"ל עורר גל תגובות, אחת מהן היתה של לילי בן עמי, יו"ר 'פורום מיכל סלה' ואחותה של מיכל סלה ז"ל, שנרצחה לפני שנה בידי בן זוגה. "כל רצח פוער את הפצע הכואב. אני שולחת תנחומים לבני משפחתה של לטרישיה, שהתעוררו לתוך סרט אימה שרק החל. מימדי האלימות במשפחה מבהילים - הם שולשו בתקופת הקורונה. רצח נשים זה התחום היחיד שהוא סכנת חיים ואין בו מניעה מראש. 'פורום מיכל סלה' פועל להצלת הנרצחת הבאה, באמצעות הכנסת חדשנות וטכנולוגיות מצילות חיים לניבוי אלימות. הפורום פועל גם להפצת יידע מעשי ומציל חיים לזיהוי תמרורי האזהרה בזוגיות. אנחנו בשנת 2021 והגיע הזמן להשקיע את מיטב המוחות בייצור חיסונים אפקטיביים מפני מגיפת אלימות".
בישיבת "אמית בלבב שלם" בירוחם התלמידים החליטו לא לתת לרצח לעבור ללא מחאה.
הצוות החינוכי עצר ביום שלישי את הלימודים לשיחה, דיון ואמירת תהילים בעקבות הרצח הנורא. לאחר מכן, כל כיתה הצטלמה עם שלט שהכינו התלמידים כדי להדהד את המסר גם לתלמידים שלא נמצאים כעת בישיבה.
ענר שלם, מנהל הישיבה, אמר: "היה פה רצח. מול הבית שלנו. כשרואים מציאות לא מתוקנת, זה צריך לעורר אותנו לזעוק ולחפש מה אנחנו צריכים לתקן"
לא תמיד יש צעקות
ד"ר רחל קנול, מנהלת תוכניות המורים במינדסט ומדריכה ארצית במשרד החינוך, תושבת ירוחם, קוראת לשים לב לסימנים, גם לשקטים. "לטרישיה לני פוינטר, השכנה מלמעלה, החייכנית, לא קמה בבוקר יום שני. בעלה רצח אותה. איך זה יכול להיות. לא שמענו. לא ראינו. לא היו צעקות. אחד הדברים שבדרך כלל מופיעים מיד אחרי הודעה כזאת הוא המשפט "המשפחה לא הייתה מוכרת לרווחה". אז נכון, כדאי להפנים שמעשי אלימות רבים שנמצאים סביבנו לא מוכרים לרווחה וגם לא לגורמים אחרים, ולכן לא מטופלים. כשקורה רצח נוראי כזה אנחנו פוטרים אותו פעמים רבות ב'טוב, הם אשכנזים/מזרחים/עשירים/עניים/ מוצא כזה או אחר', ולכן זו מעין נחמה שאצלנו זה לא יקרה.
"אז הנה זה קרה אצלנו. אצל השכנה ליד. ולא, זה לא היה רגע של טירוף הדעת או אי שפיות של הרוצח. אם רק נקשיב לקולות מתחת לשטח, זה היה שם קודם. הסימנים המקדימים. אפשר היה לצפות את זה. אפשר היה למנוע את זה. עשרות מקרים מדי שנה מעידים שזה לא מקרי ולא חד פעמי, לכן כחברה חשוב שנפנים שזה יכול לקרות לכל אחת. לא משנה מי היא, מה המוצא שלה ואיפה היא גרה. חשוב שניתן לה שם, פנים. שנספר כמה מקסימה היא הייתה וכמה הפסדנו כולנו מהרצח הנתעב הזה.
"חשוב שנפעל כחברה כדי למנוע את המקרה הבא. להקשיב לקולות השקטים. לזהות את הסימנים. לסייע לנפגעת לצאת מתוך מערכת היחסים האלימה בצורה מוגנת, בלי לחשוש לחייה. כי זה יכול לקרות בכל מקום. אצל כל אחת. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי למנוע זאת".
זה בידיים שלנו
חני בריגע, פעילה ויזמית חברתית ותושבת ירוחם, סבורה שכדי למנוע את הרצח הבא יש להתערב ולא להתעלם. "הבית הוא לא רק מקום שבו נרצחה האישה. הבית הוא יישוב שלם שמתעורר בוקר אחד לטרגדיה. בירוחם אנחנו לא רגילים לדרמות, בטח לא לטרגדיות מהסוג הזה. אנחנו יודעות להתמודד היטב עם ענייני חברה וכלכלה, יודעות לדבר על פערים בחינוך, רווחה, בריאות וצדק חלוקתי. אנחנו יודעות ליזום ולהפוך את ירוחם למקום אטרקטיבי מבחינה תיירותית והתיישבותית. אנחנו לא יודעות לקום בוקר אחד ולגלות שגבר רצח את בת הזוג שלו.
"אבל מי יודעת? זה קורה בכל מקום, בכל משפחה, ולא משנה מה המעמד הסוציו־אקונומי שלה. ברגע אחד של שליטה (כן, שליטה) פתאום קם אדם ומחליט שהוא לוקח חיים של מישהי רק כי הוא חייב לשלוט בה. אם לא בחייה, הרי במותה.
"אני מסתייגת מההגדרה שמדובר בתופעה. בפרשנות עממית, תופעה היא אירוע יוצא דופן. רצח נשים הוא לא אירוע יוצא דופן. בזמן שבירושלים רבים על כיסאות, לא נותר לי אלא להבין שהרצח הבא יכול להימנע בעיקר על ידינו. לא תמיד נראה את הסימנים. לא תמיד נשמע את הצעקות. לפעמים בכלל אין צעקות. לטרישיה לני פוינטר לא צעקה. היא אפילו לא דיברה. היא פשוט חיה את חייה בשקט. כנראה בפחד. כנראה היא היחידה שידעה שזה יגיע, אבל העדיפה לשתוק.
חני בריגע, פעילה ויזמית חברתית: "אבל מי יודעת? זה קורה בכל מקום, בכל משפחה, ולא משנה מה המעמד הסוציו־אקונומי שלה. ברגע אחד של שליטה (כן, שליטה) פתאום קם אדם ומחליט שהוא לוקח חיים של מישהי רק כי הוא חייב לשלוט בה. אם לא בחייה, הרי במותה"
"אולי אם אנחנו באמת נקשיב נצליח לשמוע משהו. ואם שמענו, נתערב ונצליח למנוע את הרצח הבא. כן, אני יודעת שזה מסוכן, אבל אדישות מסוכנת הרבה יותר".
האחריות של כולנו
ורד אסף, פעילה חברתית ומנהלת אגף הנוער בירוחם ותושבת ירוחם, חושבת שיש לחנך את בנינו ובנותינו לדעת היכן עובר הגבול: "יום שני בבוקר. השעה שבע בבוקר. ההתראות והוואטסאפ עוד לא התעוררו. פתאום הטלפון השתגע, בדיוק כמו הסיטואציה ההזויה שקמנו אליה. התראות ברצף, כל קבוצות הוואטסאפ התחילו לגעוש, צילומי מסך, שאלות והלם גדול שנפל על יישובנו, פרסומים בפייסבוק וקריאות של 'די לאלימות'. כל היום היינו בהלם. פתאום זה קרוב כל כך. כאן בבית.
"בערב מועצת הנוער ארגנה מפגן הזדהות, הדלקנו נרות, עמדנו במרחקים עם שלטים והזלנו דמעה. ואז זה היכה בי. פתאום נפל לי האסימון שכבר היינו בסרט הזה ומה אנחנו כחברה עושים בין לבין בשגרה. מה אני יכולה לעשות בחלקת האלוהים הקטנה שלי ובמסגרת עבודתי עם נוער? במסגרת הפעילות החברתית שלי עם משפחות במצוקה? ובעיקר, מה יכולים לעשות קובעי המדיניות? הממשלה?
"לכל אחד מאיתנו יש אחריות אישית, אך מדינת ישראל חייבת לאשר את התוכנית למניעת אלימות נגד נשים, לעגן חוקים ותקציבים ולתת לאנשי המקצוע את המשאבים לטפל. עד אז, כאמא וכאשת מקצוע, עלינו לחנך את בנינו ובנותינו כאחד איפה עובר הגבול. שיידעו לכבד ולאהוב את עצמם ואת האחר, להאמין ביכולות שלהם. לכל אחת מגיע לחלום ולהיות מה שהיא רוצה להיות, וזה מתחיל מביטחון ודימוי עצמי גבוה שאנחנו מחנכים אליו.
"בנימה אישית, אל תתני לאף אחד להנמיך אותך, לפגוע בך. אם הקשר מתחיל להיות אובססיבי ומוזר ואם משהו בבטן מרגיש לך לא בסדר, את שומרת דברים בסוד, הוא אומר לך מה ללבוש ועם מי לצאת. פה תעצרי. תמיד תשתפי חברה, אחות, הורה, איש מקצוע. את לא לבד. אנחנו כחברה חייבים מצד אחד לתת כתף ואוזן קשבת ומצד שני להוקיע כל אלימות. יהי זכרה ברוך. בתפילה שהיא הקורבן האחרון".
כל ישראל ערבים זה בזה
הרבנית לאה שקדיאל, אשת חינוך ופעילה חברתית תושבת ירוחם, סבורה שיש לחזק את הסולידריות החברתית. "אישה נרצחה בירוחם בידי בן זוגה. מדובר באחת המשפחות היחידות כאן מקהילת העבריים. זה מקרוב באה, רק שכרה כאן דירה בשוק הפרטי. חוק התורה המתייחס לנרצח לא מזוהה הנמצא בשדה מחייב את מנהיגי העיר הקרובה ביותר לקיים טקס כפרה ולהצהיר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה'. מכאן הביטוי לרחוץ בניקיון כפינו.
"הפרשנות היהודית המקובלת לחוק זה טוענת כי המנהיגים באמת צריכים לכפר על חטאם. חטא ההתעלמות מעובר אורח זר ואלמוני, מהפגיעות שלו לסכנות. איך ניקח אחריות על מה שאירע? איך נמנע את הרצח הבא?
"התשובה היחידה היא לחזק את הסולידריות החברתית שלנו. הממשלה צריכה להפסיק להסית קבוצות אנשים אלה נגד אלה. להפסיק קיצוצי תקציבים לשירותים ציבוריים ממשלתיים וגם לשירותים של ארגוני חברה אזרחית כמו ארגוני נשים, שירותים הדואגים לחלשים ומספקים להם רשת ביטחון. אחריותנו היא לקיים סולידריות קבועה בבניין שלנו, ברחוב, בשכונה, בקהילה, בעיר.
לזהות מצוקות ולטפל בהן. אחריותנו גם להעלות לשלטון אך ורק גורמים המטפחים סולידריות זו, בחקיקה ובתקציב, לכל התושבים, יהודים ופלסטינים, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט. הנרצחת בירוחם הייתה בת לשתי קבוצות שנופלות דרך חורי הרשת הדלילה מדי, באשר הייתה אישה ובאשר הייתה בת לקבוצת מיעוט. אסור שזה יקרה, כי כולם נבראו בצלם אלוהים".
לעדכונים - חדשות באר שבע
