מבחינתן של ד"ר מיכל רוזנברג (77), תושבת באר-שבע ושל בתה, שירה עובדיה (49), 'יום המורה' שחל היום (יום רביעי) הוא נקודת ציון בדרכן החינוכית המשותפת לאורך עשרות שנים.
שירה עובדיה, תושבת מיתר, נשואה ואם לארבעה ילדים, היא מורה ומחנכת זה 23 שנים, כאשר עד לפני שנה היא לימדה בבית הספר "בן גוריון" בבאר-שבע והשנה היא הצטרפה לצוות ההקמה של בית ספר חדש ביישוב כרמית. את התארים שלה בחינוך עשתה עובדיה במכללה האקדמית לחינוך קיי בבאר-שבע ולאחר מכן היא הצטרפה לצוות ההוראה כמדריכה פדגוגית במכללה.
לתחום ההוראה שירה עובדיה לא הגיעה במקרה. אמה של שירה, ד"ר מיכל רוזנברג, לשעבר מרצה לספרות ילדים וספרות חז"ל במסלול לספרות במכללת קיי וכיום, לאחר שיצאה לגמלאות, היא מרצה ב"תרשיש", בית הספר לגמלאים של המכללה ומלמדת אגדות חז"ל.
קראו גם:
"האמת", מספרת שיר עובדיה, "שאמא לא רצתה שאני אהיה מורה. היא ידעה שזו עבודה מאד תובענית". האם, ד"ר מיכל רוזנברג, מציינת, כי "רציתי ששירה תהיה מדריכה פדגוגית. תמיד אמרתי לה שהיא מאד מתאימה. יש לה את הכישורים המתאימים, היא מאד יצירתית, במיוחד מבחינה פדגוגית ויוצרת קשרים מצוינים עם הסטודנטיות שהיא עובדת איתן. היא באמת מאד מצליחה. אני חושבת שכל אחת מאתנו בחרה את כיוון ההוראה המתאים לנו. אני חזקה יותר בתחום העיוני-מחקרי ולשירה יש ראש יצירתי, אז היא הלכה לכיוון ההדרכה הפדגוגית. אני חושבת שעשינו החלטות נכונות".
שירה, איך זה להיות סטודנטית ולאחר מכן עובדת הוראה באותו מקום יחד עם אמא שלך?
"כשהייתי סטודנטית אסור היה לי לקחת קורסים שאמא שלי מלמדת, לצערי הרב. כולם אמרו לי שחבל וכי אני מפסידה, כי אמא היא אשה חכמה מאד. לא היה לי ספק בכך ולצערי אף פעם לא ראיתי את אמא שלי מלמדת. בתור מדריכה פדגוגית היינו נפגשות במסדרונות המכללה וזה היה ממש כיף. סוג של סגירת מעגל. ישבנו בחדר מורים ופטפטנו. הייתי מתרגשת לראות כמה הקולגות מעריכים אותה במכללה".
מדברים על העבודה בבית, במפגשים משפחתיים?
מיכל: "משתדלות שלא, אבל זה קורה. החיים המקצועיים שלנו נפגשו באותו מקום".
שירה: "אני אוהבת לספר לאמא חוויות מההוראה, כי אמא היא אישה דעתנית, שתמיד מביעה את דעתה וכיף ללמוד ממנה. זה חשוב לי".
לכל העדכונים – חדשות באר שבע
