בביתה שבמושב גילת מוריאל אוזן מסדרת את המאפים המוקפדים ואת העוגיות הצבעוניות כמו חיילים במסדר בדרכם לעוד לקוח מרוצה. אוזן הפרפקציוניסטית לא עושה הנחות לעצמה ומתעכבת על כל פרט ופרט כי מבחינתה משהו שהוא פחות ממושלם אינו מתקבל על הדעת.
המאפים המרהיבים והטעימים שהיא יוצרת הפכו את אוזן לקונדיטורית מבוקשת ששמה הולך לפניה, והמעמד, כידוע, מחייב.
מה סוד ההצלחה שלה? "אני כל הזמן מחדשת", היא מסבירה. "אין ליין של מוצרים שאני חוזרת עליו, אין דבר כזה. אנשים יודעים שהם מזמינים ממני אירוע זה הולך להיות וואוו. אנשים אומרים לי שהקינוחים שלך עשו להם את האירוע, גם מבחינת המראה וגם מבחינת הטעם, וזה עושה לי טוב".
דוגמה לילדים
מוריאל אוזן, שתחגוג בסוף החודש את יום הולדתה ה־50, נשואה למיכאל אוזן, מבעלי חברת 'האחים אוזן', ואם לארבעה ילדים. היא עשתה כברת דרך ארוכה עד שהפכה לאחת הקונדיטוריות הכי מבוקשות באזור הנגב.
אוזן היא בת להורים מנתיבות, שירתה שירות לאומי במרכז הרפואי 'סורוקה' ומשם המשיכה ללימודי סיעוד באוניברסיטת בן־גוריון. אחרי שהוסכמה לאחות, עבדה במחלקת פלסטיקה ובמחלקת יולדות בבית החולים 'סורוקה'. ואולם, אחרי הולדת בנה הבכור, התקשתה לעבוד במשמרות לילה, ובסופי שבוע והחלה לעבוד במרפאות במושב פדויים ובמושב רנן.
"אני מאמינה שאין סוף ללימודים, כלומר גם אם אתה במקום גבוה, תמיד יש מה ללמוד, תמיד אתה צריך למצוא את הייחודיות שבך, זה מה שיבדיל אותך מאחרים"
במקביל, השלימה תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית. "רציתי להראות לעצמי שאני יכולה, רציתי שלילדים שלי יהיה ממי לקחת דוגמה. תמיד היה לי חשוב להיות בעשייה ולא הייתי מסוגלת להיות רק בבית וכל היום לנקות, לבשל ולטפל בילדים, שזה אצלי בעדיפות ראשונה".
קראו עוד >>
עוד לפני שהתמסרה לתחום הקונדיטוריה, הספיקה אוזן ללמוד קוסמטיקה ולאפר כלות, וגם בתחום זה השקיעה את כל כולה. "מאוד אהבתי את מקצוע האיפור", היא אומרת. "איך אני יודעת שאהבתי את האיפור? כשהייתי יכולה להשקיע מבוקר עד ערב באיפור כלה, שוכחת לאכול ולשתות, וכל כולי הייתי שקועה בלהוציא את הכלה הכי טוב שאפשר, זה ממש סוג של אומנות. אני חייבת לעבוד עם הידיים, כל מה שקשור לאסתטיקה, ניקיון ועדינות זה אני. גם העוגות שלי הן לא מגושמות, הכל כמו תכשיטים".
תמיד יש מה ללמוד
אל עולם הקונדיטוריה הגיעה אוזן די במקרה. באחת מחופשות הלידה השתתפה בקורס בן חמישה מפגשים בבית הספר למקצועות הבישול והאפייה "עושים בישול" של השף אורן גירון. במהלך אותו קורס הבינה שזה התחום שהיא רוצה לעסוק בו ונרשמה לקורס קונדיטוריה. "לפני עשר שנים הקונדיטוריה לא היתה מפותחת כמו היום", היא מסבירה. "קונדיטור היה רק בבית מלון או במסעדות יוקרתיות. היום השוק מוצף בקונדיטורים. אז נשמע לי מאוד קסום לצאת עם תעודה של קונדיטור".
"כשמישהו אוכל עוגה טובה הוא מגיב ב'וואו איזה טעים' וזה עושה טוב. גם לראות קשיש שעשיתי לו מקלחת וסידרתי אותו והוא מרגיש טוב ורענן עושה ממש טוב"
במהלך הקורס הבינה אוזן לדבריה את ההבדל בין לאפות טוב ללאפות מצוין. "פתאום אני רואה שהכל זורם לי, לידי היו משתתפים שקצת התקשו, אבל לי זה זרם בקלות. הרגשתי שאני ממש שואבת את כל המידע בסקרנות ומאוד התחברתי לזה", היא מספרת.
העמל שהשקיעה השתלם, ואוזן סיימה את הקורס כשבאמתחתה תעודת קונדיטורית מצטיינת. בתור פרפקציוניסטית אוזן ביקשה להרחיב את הידע ואת היכולות שלה בתחום והמשיכה להשתתף בכל מיני סדנאות, ואז, בעצת בעלה וילדיה, החליטה לנסוע ללמוד בבית הספר היוקרתי Lenotre בפריז. "אני מאמינה שאין סוף ללימודים, כלומר גם אם אתה במקום גבוה, תמיד יש מה ללמוד, תמיד אתה צריך למצוא את הייחודיות שבך, זה מה שיבדיל אותך מאחרים. דרך הלמידה את מוצאת לבסוף את טביעת האצבע שלך", היא מציינת.
מה ההבל בין לימודים בפריז לארץ?
"אני לא רואה הבדל מאוד מהותי בין הלימודים שם ללימודים כאן, כמובן הסדנאות שעברתי פה בארץ עם שפים שהגיעו מחו"ל, הסדנאות ברמה מאוד גבוהה, אבל כמובן שטסים לחו"ל אז האווירה היא שונה, אבל ההבדל הוא לא מאוד גדול, זה די זהה.
"בכל אחד יש פוטנציאל, אבל זה לא יקרה אם אדם יישב בבית ולא יעשה כלום, זה רק יקרה אם הוא יחפש את עצמו וילמד, ייצא ויתערה עם אנשים ויינסה כל מיני קורסים, יקרא, ירכוש ידע"
"כששפים מגיעים לארץ הם עובדים באותה מתכונת פחות או יותר. חלק מהסדנאות הן פרונטליות, בחלק זה מעשי אז מתחלקים לקבוצות. ההבדל היחיד ששם הם יותר פדנטים והם מאוד נצמדים לשעות"
והאווירה?
"בהתחלה זה קצת מביך, כמו שאמרתי, מגיעים קונדיטורים מכל העולם, לפעמים יש גם את קשיי השפה, אז מאוד קשה לתקשר, אחד מיפן, אחד מאלג'יר, חלק צרפתים, אבל לאט לאט נרקמים חברויות ומכירים, וזה נחמד.
"סך הכל מאוד רציניים שם, אווירה של לימודים, אווירה שונה. ביום האחרון זו הפרזנטציה, מכינים לפני את כל הקינוחים, ביום האחרון מכינים את הקישוטים, וכל מה שהכינו בכל הכיתות כי בכל כיתה לומדים משהו אחר, כולם מוציאים את התוצרת שלהם ומסדרים שולחן יפה, מצלמים, מחלקים תעודות וזה מאוד מרגש".
יש לדעתך קשר בין קונדיטוריה לסיעוד?
"הרבה פעמים אני חושבת על זה. אני חושבת שזה סוג של לשמח אחרים, יש בזה נתינה, לתת לאנשים להרגיש טוב, לראות את האור בעיניים. כשמישהו אוכל עוגה טובה הוא מגיב ב'וואו איזה טעים', וזה עושה טוב. גם לראות קשיש שעשיתי לו מקלחת וסידרתי אותו והוא מרגיש טוב ורענן עושה ממש טוב".
הלקוחות של אוזן מגיעים אליה בעיקר בזכות פייסבוק ואינסטגרם. "במלוא הצניעות", אומרת אוזן, "אנשים שמגיעים אליי סומכים עליי וכמעט שלא אומרים לי מה לעשות. אם בא אליי זוג ויש לו אירוע חתונה או בר מצווה והוא רוצה 800 קינוחים, לא קרה שאמרו לי תעשי כך וכך. 'תעשי מה שאת רוצה וכמו שאת יודעת', הם אומרים.
"הם יודעים שאני עובדת קודם כל בשביל עצמי, אני רוצה לרגש את עצמי, אני צריכה להתלהב ממה שאני עושה. כשאני מכינה פטיפור אני שמה פה אגוז ושם אגוז, ואני חושבת על הביס המושלם שאותו אדם יטעם. בכל אירוע אני חייבת להמציא את עצמי מחדש ושהוא יהיה עוד יותר יפה מהאירוע הקודם. אני חיה, נושמת וחולמת קונדיטוריה".
לא לפחד משינוי
בימים אלה של משבר קורונה רבים נאלצים לחשב מסלול מחדש ולמצוא דרך אחרת להתפרנס בכבוד. לאוזן, שבעצמה עשתה שינוי כשהפכה מאחות מוסמכת לקונדיטורית, יש לא מעט טיפים למי שחושב על שינוי כיוון.
"כשאני מכינה פטיפור אני שמה פה אגוז ושם אגוז ואני חושבת על הביס המושלם שאותו אדם יטעם. בכל אירוע אני חייבת להמציא את עצמי מחדש ושהוא יהיה עוד יותר יפה מהאירוע הקודם"
"באופן כללי, אדם שלא יילך וילמד לפתח את עצמו, לא יצליח לעשות שום שינוי", היא אומרת ומדגימה את הדברים בעזרת סיפור מאחת מסדנאות הקונדיטוריה שהיא מעבירה. "היתה מישהי שעבדה בתור פקידה ועשיתי במשרד שלה סדנת גיבוש.
"היא השתתפה בסדנה ולא דמיינה שתלך בכלל לכיוון של קונדיטוריה. בסדנה היא כל כך התלהבה שהיא עזבה את עבודתה כפקידה, הלכה ללמוד בישול והיום היא קונדיטורית כמוני. היא כל הזמן כותבת ואומרת לי 'זה רק בזכותך, את נתת לי השראה'. היא באמת עשתה מהלך דרמטי".
מה המסקנה?
"לא לפחד לעשות שינוי אם זה עושה לכם טוב. אני מדברת על מי שיכול, אני לא מדברת על אנשים שחייבים להביא את המשכורת לבית. אבל גם בגיל פנסיה, תעשו מה שאתם אוהבים, תתמלאו מבפנים ותמלאו את עצמכם, זה לא משנה במה.
"גם כשאתם חוזרים מהעבודה, תשבו לצייר, תצאו החוצה ותעשו ספורט, תעשו משהו למען עצמכם וזה יבוא עם הזמן. בכל אחד יש פוטנציאל, אבל זה לא יקרה אם אדם יישב בבית ולא יעשה כלום, זה רק יקרה אם הוא יחפש את עצמו וילמד, ייצא ויתערה עם אנשים ויינסה כל מיני קורסים, יקרא, ירכוש ידע".
ומה התוכניות שלך לעתיד?
"מאוד טוב לי במה שאני עושה עכשיו. זה שאני מתעוררת בבוקר ומכינה עוגות זה בשבילי טופ, זה הכיף שלי, אני לבד עם עצמי ועם המחשבות שלי".
ואם יציעו לך תוכנית טלוויזיה משלך?
"השאלה מה זה יצריך ממני. אם זה יצריך ממני להפר את האיזון שלי בבית ולחזור בשעה 12 בלילה ולא לראות את הילדים שלי, זה לא יקרה. אני יודעת שאני צריכה להשקיע בזה ולתת מעצמי, ואם זה יהיה בגדר הסביר, אז אין בעיה לתקופה מסוימת, אבל אחרת זה לא שווה לי. למה להיות עצבנית, לא להיות עם הילדים, מה רע לי?".
עובדת על הספר
אוזן אינה שוקטת על שמריה, תרתי משמע, וכל הזמן מחפשת אתגרים חדשים. בימים אלה למשל היא שוקדת על הוצאתו לאור של ספר אפייה הכולל מתכונים ופותח צוהר אל עולם הקונדיטוריה מנקודת מבטה. "התחילו מגעים עם צלם וסטייליסטית מתל־אביב ואז באה הקורונה והכל נעצר, אבל בעזרת השם אוציא ספר. זה משהו שמאוד בא לי".
וחוץ מזה, מה את עוד רוצה להגשים?
"בעזרת השם, אולי בעוד 10–15 שנים, כשכבר יהיה לי קשה להכין כמויות של מאפים, אפתח פה איזה בית קפה עם הבן שלי, משהו עם ארוחות בוקר וקצת שמרים וקצת פטיפורים ודברים כאלה. זה יכול להיות משהו מאוד נחמד שבא בחשבון".
לכל העדכונים - חדשות באר שבע והנגב
