מנהלת בית החולים אסותא בבאר שבע, רוחמה אלחיאני מלהבים, מספרת מתי היא מתחילה את ההכנות לשבת, מהו זיכרון הילדות הראשון שלה שקשור לשבת והאם היא בכלל מצליחה לנוח: "גדלתי בבית שבו השבת היתה מרכזית, היום החשוב ביותר. ההכנות לשבת התחילו ביום ראשון, מי יגיע, מה נכין. את הדברים הטובים ביותר שמרנו לשבת.
אלחיאני (55) נשואה לאמנון, אם ליאיר, אביה ויובל וסבתא לארבעה נכדים, מוסיפה: "כמובן שהתוכניות התעדכנו תוך כדי השבוע לפני מצרכים טובים יותר שהגיעו או אורחים שהשתנו. ממש שיפור מתמיד תוך כדי תנועה. זה הפך למוטו אישי וניהולי עבורי. הבית תמיד היה מלא באורחים קרואים ולא קרואים, אוכל טוב, זמירות ואווירה חגיגית.
קראו עוד>>
"גם אני מתכוננת ככה לשבת. קניות ביום אחד, אפייה ביום אחר, ובישול ביום שישי. השבת באמת מתחילה כמו בבית שגדלתי בו, כשמדליקים את נרות השבת".
מי מכין ומה מכינים לשולחן השבת?
"את רוב האוכל אני מכינה. המטבח הוא מקום שאהוב עליי. אני מעבירה דרך האוכל את אהבתי למשפחה שלי. האוכל מגוון ומתאים למשפחה המגוונת שלי. לילדים הטבעוניים, הצמחוניים, עם גלוטן, בלי גלוטן, וגם לאלה שאוכלים בשר. לכל אחד מה שהוא אוהב. אנחנו מקפידים כל שבת לאפות חלות, עוגות, דברים טובים ומיוחדים כל שבת".
מהו המאכל המועדף על שולחן השבת?
"אוכל מעשה בית, מגוון ומשתנה בהתאם לאורחים, בליווי חלות טריות וחמות שעושים בבית".
הולכים לבית הכנסת?
"גדלתי בבית דתי, התחנכתי באולפנה בערד. בית כנסת ותפילות הם חלק מחיי. היום אני לא מקפידה ללכת לבית הכנסת".
את מצליחה לנוח בשבת?
"שבת הוא יום המנוחה ואני מקדישה אותו למנוחה ולמשפחה. כמנהלת בית החולים 'אסותא' בבאר־שבע, בו מתנהלת פעילות ענפה כל השבוע, ניתוחים גדולים ומורכבים, טיפולים ובדיקות למאות מטופלים, רק בשבת אני מוצאת את הזמן שלי לנוח ולהירגע, אך בית חולים שפועל 24/7 עדיין דורש את הקשר והמעורבות גם בשבת".
מהו בילוי השבת המשפחתי המועדף עלייך?
"להיות בבית עם המשפחה. כשהבת החיילת שלי יובל מגיעה לחופשה מהצבא לשבת, הבית מתמלא בחברים וזה ממלא אותנו בנחת ושמחה. אני מקפידה לבלות עם הנכדים ולהשלים שעות סבתא".
זיכרון ילדות מיוחד מהשבת?
"גדלתי בבית שמונה 15 נפשות, בית שהיה פתוח לכולם, שתמיד היה מלא באנשים. השולחן בשבת היה מלא מקצה לקצה. בשבת תמיד הגיעו אורחים, משפחה, חברים שלנו. אבא שלי היה מביא איתו חיילים מבית הכנסת.
"אף פעם לא היה חסר מקום בשולחן ובלב. השולחן היה ערוך לפני כניסת השבת ומלא כל טוב שאמא שלי בישלה ואפתה במהלך השבוע, והכל לכבוד שבת. אמא שלי דאגה שלכל אחד מהילדים יהיה את מה שהוא אוהב לאכול. השבת נכנסה עם הדלקת הנרות. הבנים יצאו עם אבא לבית הכנסת והבנות נחו עם שתייה חמה ועוגות מעשה ידיה של אמא.
"הארוחות של שבת נמשכו הרבה זמן. הקפדנו לדבר על פרשת השבוע, לשיר שירי שבת, והשכנים היו נהנים מזמירות שבת שבקעו מהבית שלנו. אחרי הארוחה תמיד הכנו תה עם נענע, פרסנו עוגות ושיחקנו ביחד משחקי קופסה".
לעדכונים: חדשות באר שבע
