אוסף החנוכיות המרשים שיצר ארנון גינת משאריות של חומרים יוצאי דופן, כולל חלקי פצצת מרגמה שנפלה בשטח ישראל במבצע "צוק איתן", יכול בקלות להיות מוצג באחד המוזיאונים או הגלריות לאומנות בארץ. מאחורי החנוכיות שמתחברות להיסטוריה של העם היהודי עומד אדם מרתק, פטריוט, שתחנות חייו שזורות בתולדות המדינה.
באוסף הנדיר בביתו בעומר תמצאו חנוכיות שמסמלות תקופות ואירועים בתולדות המדינה כמו חנוכיה שבסיסה עשוי חתיכת ברזל שהייתה פעם חלק ממסילת רכבת שעליה מוטבעת השנה 1900 - השנה שבה הטורקים הניחו את מסילת הרכבת בארץ ישראל.
את החנוכיה המוצבת בכניסה לבית בנה משאריות של רקטת קאסם, ומובן שגם הקורונה לא נעלמה מהאוסף של גינת והוא בנה חנוכיה שכניה עשויים בקבוקי חיסונים. "אני מתחבר לזה רוחנית, זה בא לי מהדמיון ואחר כך נוצר משהו יותר גדול", הוא מסביר.
חוש יצירתי
גינת (70), נשוי ואב לארבעה ילדים, גדל בקיבוץ כברי בגליל המערבי. כשהתגייס לצה"ל ביקש להתקבל לקורס טיס, ניסיון שלא עלה יפה. "שלחו אותי מהר משם, אמרו לי 'טייס אתה כבר לא יכול להיות'", הוא מספר בחיוך. גינת התעקש לשרת שירות משמעותי, ובסופו של דבר שירת כקצין בהנדסה קרבית וכיום הוא בדרגת סגן אלוף במיל'.
אחרי שחרורו משירות חובה החליט לעזוב את הקיבוץ וללמוד היסטוריה וארכיאולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, ובמקביל, התחיל לעבוד ביחידה לאבטחת אישים.
במהלך הקריירה שלו ביחידה הוא אבטח וליווה מנהיגים בארץ ובעולם, ויש לו לא מעט סיפורים מרתקים מתקופה זו שאותם הוא אולי יעלה ביום מן הימים על הכתב.
על החנוכיות המיוחדות: "יש לי את החנוכיה עם הבקבוקים לחיסון הקורונה, והכי אני אוהב את החנוכיה שעשויה מפגז של מרגמה. אני קשור אליה"
בין האישים שאבטח היו דוד בן־גוריון, גולדה מאיר, זלמן שז"ר, אפרים קציר, מנחם בגין, יצחק רבין ושמעון פרס. "אחרי האירוע של טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב־1972 התחילו לאבטח גם משלחות", הוא מספר. "הייתי בטהרן במשחקי אסיה ובעוד כל מיני מקומות שמשלחות ספורט יצאו אליהם".
אחרי שפרש ממשרד הביטחון התחיל גינת לעבוד בקק"ל ושימש חוקר שריפות במשך 27 שנה. הוא בעל רשיון נהיגה על כבאית ובעל הסמכה כחוקר פרטי מורשה מטעם נציבות כבאות והצלה. בתעודת ההוקרה מטעם קק"ל נכתב עליו, "שומר ומגן היערות וקרקעות המדינה".
במקביל לקריירה הענפה שלו במשרד הביטחון ובקק"ל, גינת אהב ליצור, ועוד בבית הספר היסודי היה בעל חוש אומנותי. הוא מראה לנו מחזיקי ספרים בדמות פרסות שיצר משאריות ברזל כשהיה בן 11. את היצירה בברזל גילה לפני 30 שנה כשהתחיל לעבוד בקק"ל. "התחלתי לאסוף ברזלים ולעצב אותם", הוא מספר. "היה לנו פסל בקיבוץ שקראו לו יחיאל שמי, זוכה פרס ישראל. הצלחתי לבקר אותו בניו־יורק כשלמדתי שם והתחלתי לעצב כל מיני דברים".
עם השנים עיצב גינת מאות חנוכיות, את רובן העניק במתנה לחבריו ולידידיו. לשאלה, מדוע הוא מתמקד דווקא בעיצוב חנוכיות, גינת משיב, "זה הרשים אותי מאוד".
אתה חושב להציג את היצירות שלך בתערוכה?
"לאחרונה הקורונה דפקה אותנו. הייתי צריך לעשות תערוכה במוזיאון אנז"ק, יש לי פריטים ממלחמת העולם הראשונה, השתתפתי בבאר־שבע בכל האירועים לציון 100 שנה לסיום המלחמה. יש לי הרבה פריטים מזמן הטורקים".
חנוכיה לכל אחד
בפינת העבודה שלו בחצר ביתו גינת מציג חנוכיות שהקנים שלהן עשויים מברגי גלגלים של כלי רכב שאסף ממוסכים. את הברגים חיבר בכל מיני צורות גיאומטריות. חנוכייה אחרת ולא פחות מרשימה עשויה משרשראות המאפשרות לשנות את צורתה.
מה בני המשפחה אומרים על התחביב שלך?
"הם מאוד מעודדים. יותר מזה, אם יש חברים, אירועי בר מצווה, ימי הולדת אפשר לתת חנוכיה במתנה, זה נחמד".
יש לך עוד תחביבים?
"אני חבר בעמותה לאיסוף מכוניות ישנות, ואני מאוד מתחבר לזה. יש לי הדרכות של מבוגרים, יש לי כמה אירועים שאני משתתף בהם לא בגלל חנוכיות, אלא בגלל שמדברים עם אנשים מבוגרים על תעסוקה ועל תחביבים כדי לא להיכנס למרה שחורה וכדי למצוא איזשהו ערוץ תעסוקה. אני מציג את מה שאני עושה ומספר איך אני מעסיק את עצמי. כל אחד יכול למצוא משהו, אפשר למשל לתפור או לצייר. רק תמצאו תעסוקה".
אתה יוצר יותר חנוכיות לקראת החג?
"השבוע היה אצלי חבר מאילת שכל שנה מזכיר לי 'ארנון, בשריפה בכרמל היית שם עם צוות גדול והבאת חנוכיה'. השריפה הייתה בחנוכה, הבאתי חנוכיה והדלקנו אותה בכרמל תוך כדי השריפה. שמנו ארגז כדי שהרוח לא תכבה את הנרות ובירכנו. אז החבר מאילת אומר לי 'הבטחת לי חנוכיה'. נתתי לו חנוכיה וסגרתי מין מעגל".
איזו חנוכיה אתה מעדיף להדליק בחג החנוכה?
"יש לי את החנוכיה עם הבקבוקים לחיסון הקורונה, והכי אני אוהב את החנוכייה שעשויה מפגז של מרגמה. אני קשור אליה. הייתי באוגדת עזה וגם ב'צוק איתן' קיבלנו הרבה כאלה".
שומר הראש
חוזרים לימים שגינת אבטח מנהיגים, ראשי ממשלה ונשיאים.
מי מהאישים שאבטחת הכי הרשים אותך?
"גולדה מאיר הייתה אישיות קוסמת, בעצם כל החברים שלי לאבטחה היו מוקסמים ממנה. ברור שרבין מאוד הרשים, אבל באישיות שלו הוא היה פחות חביב. הוא היה מעשן והיה עצבני.
על עיסוקו באבטחת האישים: "גולדה מאיר הייתה אישיות קוסמת, בעצם כל החברים שלי לאבטחה היו מוקסמים ממנה. ברור שרבין מאוד הרשים, אבל באישיות שלו הוא היה פחות חביב. הוא היה מעשן והיה עצבני"
"ולגבי פרס, יש בדיחה כזאת שכל אחד מהמאבטחים מספר על עצמו: מאבטח עמד בדלת הדירה של שמעון פרס בתל־אביב ופרס יצא ואמר למאבטח 'תיכנס לאכול', המאבטח ענה 'אני לא יכול, אני שומר', פרס השיב 'אני אשמור, אתה תיכנס לאכול'.
"פרס וסוניה היו אנשים מאוד חביבים ודואגים, אף פעם לא כעסו ולא התרגזו. באירועים שבגין השתתף בהם אל תוך הלילה, למשל בצרפת, הוא היה שואל אותנו 'תגידו חבר'ה, מה אתם אוכלים? תזמינו גם לי'. הוא היה אדם צנוע".
אתה חושב שהיה אפשר למנוע את רצח רבין?
"להערכתי אי אפשר היה למנוע את הרצח, כי דבר ראשון רבין החליט שאם יש כסף לשירות הביטחון, תלכו לחפש מחבלים, אל תגבירו את האבטחה, וראש הממשלה אחראי לשירות הביטחון, לא יעזור כלום. הדבר השני הוא שברור שהיה כשל מבצעי. לא העריכו את הידיעות שיש, לא נתנו להן תרגום בין המודיעין לבין הביצוע, לא תרגמו את זה להגברת האבטחה".
אתה יכול לספר על אירוע חריג שהיית בו במהלך שירותך ביחידה?
"היה לי אירוע עם נשיא המדינה אפרים קציר. זה היה אחרי הטבח במעלות, למחרת הייתה הלוויה המונית והנשיא השתתף בה וניסו לתקוף אותו. הצלחתי לחלץ אותו".
אם היו דורשים ממך לאבטח אישיות שאתה פחות מתחבר לאידיאולוגיה שלה, היית מאבטח אותה בכל זאת?
"זה, לא היה מפריע בכלל, זה כמו בצבא. אני כאזרח עושה מילואים, מגיע לצבא כאיש צבא, אין לי את הדעות הפרטיות שלי. אבל אני מתבטא מאוד בקיצוניות, את הדעות שלי אני מביע, אבל אני יודע להפריד".
אילו דעות קיצוניות?
"אני לא הולך להפגנות, אבל יש לי דעות אישיות, אני בשמאל".
היית מאבטח את בנימין נתניהו?
"בשמחה ועד כדי סיכון חיים, ממש כמו חייל. הייתה לנו דילמה הרבה יותר מסובכת ממה שאתה מציע. התאום של אחד המאבטחים נהרג במלחמת יום כיפור והייתה שאלה אם הוא יכול לאבטח את גולדה מאיר. החלטנו שהוא איש מספיק חזק בשביל לעמוד בזה, ובחנו אותו פי עשרה מאשר אותי".
לכל העדכונים - חדשות באר שבע והנגב