בחג פורים שעבר, לפני שמונה חודשים, הופיע דידי ביטון המוכר בשם הבמה שלו - דידי דמיוני, לפני כ־300 ילדים והוריהם בפתח תקווה. בתסריט הכי דמיוני, כהגדרתו, הוא לא שיער שזאת תהיה הופעתו האחרונה לחודשים הבאים. "כמו שירדתי מהבמה התבשרתי כי נכנסו לתוקף הגבלות הקורונה ושאין יותר הופעות חיות עד להודעה חדשה", הוא נזכר. "כבר שמונה חודשים הכל מושבת, כל הפעילות שלי לבדר ולשמח ילדים בהופעות חיות בוטלה".
5 צפייה בגלריה
עומרי ביטון, רועי גור ודידי ביטון
(צילומים: record צילום אירועים, מעין קאופמן, שי שמואלי)
ביטון (33), תושב באר־שבע, "אומן ילדים" כהגדרתו, החל להופיע לפני כשבע שנים. מאז הוא הספיק להנפיק את סדרת הילדים הטלוויזיונית "דידי דמיוני ושעון הדמיון" ואת סרט הילדים "דידי דמיוני בארץ הדמיון".
"העיסוק הזה לבדר ולשמח ילדים הוא בעצם הגשמת חלום ילדות", הוא מספר. "להופיע ולשמח ילדים זה בעצם הייעוד שלי בחיים, ועכשיו, בחודשים האחרונים, הכל נעצר. הייתי צריך להמציא את עצמי מחדש ולמצוא את הדרך להגיע לכמה שיותר ילדים, גם שאנחנו נמצאים בתקופה קשה כזו, במסגרת המגבלות".
איך בעצם עושים את זה?
"עבדתי על הפקת מהדורות חדשות לילדים בסימן הקורונה בדגש על חשיבות הבידוד כחלק מקטיעת שרשרת ההדבקה. ערכתי סרטונים בנושא והם שודרו בפלטפורמות כמו פייסבוק ויוטיוב".
מן הסתם זה לא משתווה להופעות חיות מול הילדים.
"ברור. החוויה היא שונה. המשוב מהילדים הוא אחר. במציאות של היום אתה לא מרגיש את הבמה. אתה לא מרגיש שאתה חי. כשזה וירטואלי, זה מכני. הילדים מדוכאים. אין להם את הצחוק המתגלגל שאתה נחשף אליו כשאתה על הבמה בלייב. הם יותר מכונסים בעצמם. הכל עצור יותר".
מצחיק מרחוק
כבר שמונה חודשים ביטון מושבת מפעילות, אולם למרות זאת, הוא מצא דרך לשמח את הילדים. "חוץ מהמפגשים הווירטואליים הייתי הולך לבתיהם של ילדים שציינו ימי הולדת ומביא להם זרי בלונים. הייתי מגיע לפתח הבית במסגרת המגבלות ושר להם שיר חגיגי ליום ההולדת. מפגש של שתי דקות ומיד עף מהמקום כדי שלא להפר את ההנחיות. במסגרת שיתוף פעולה עם עיריית באר־שבע גם ניהלתי בהתנדבות שיחות וידאו לייב עם ילדים כדי לשפר להם את מצב הרוח בתקופה הלא פשוטה שאנחנו נמצאים בה".
איך שורדים את התקופה הזאת?
"רק התקווה מחזיקה אותי שפוי. התקווה לראות את האופק. זה מה שמחזיק אותי עם הרגליים על הקרקע. אני מאוד מתגעגע לחזור ולהופיע בהופעות חיות מול קהל הילדים. אי אפשר להגדיר זאת במילים. אנחנו אחרונים לחזור לפעילות במסגרת התוכנית הרב־שלבית של היציאה מהסגר ואני מאוד ספקן לגבי המועד שבו נחזור להופיע בפני הקהל שלנו. בינתיים אני שומר על קשר עם קהל הילדים באמצעות סרטונים שלי בערוץ כוכבי הילדים בטלוויזיה ודרך הפייסבוק. זה לא משתווה כמובן לקשר הישיר שהיה לי איתם לפני הקורונה".
את הזמן שהתפנה בגלל היעדר ההופעות ביטון מנצל כדי לעבוד על מופע עתידי חדש. "המופע הזה שאני עובד עליו עכשיו יהיה קשור להתמודדות עם פחדים וחששות בסימן תקופת הקורונה", הוא מסביר. "התקופה הזו נתנה לי הרבה השראה. בזה אני משקיע את המשאבים שלי. אני מצפה לרגע שאוכל סוף סוף לעלות על הבמה ולהופיע ולשמח את הילדים".
ביטול אחרי ביטול
כבר קרוב ל־30 שנה יורם אלקיים משמח את ילדי באר־שבע בפרט, ואת ילדי ישראל, בכלל. שמו המקורי של אלקיים מופיע ככל הנראה רק בתעודת הזהות שלו, והילדים והוריהם מכירים אותו בשם הבמה "במבי הליצן".
"עוד בהיותי ילד", מספר אלקיים (47), תושב באר־שבע, "אהבתי להצחיק את הילדים בשכונת מגוריי, שכונה ד'. נהגתי אז להלביש את כולם בתחפושות שונות. אהבתי לעשות דברים מצחיקים".
את אהבת ילדותו הוא הפך לעסק מצליח. ההתחלה, הוא נזכר, היתה בסקייטלנד המיתולוגי בבאר־שבע. "לאט לאט עם הזמן התחלתי להשקיע את עצמי בעסק הזה של לשמח ולבדר ילדים", הוא מספר. "דורות של ילדים שימחתי ובידרתי. היום זה אומנם דור אחר, אבל התאמתי את עצמי לדור הזה, ואני זורם בהתאם לסדרי העדיפויות שלהם".
גם אלקיים, כמו רבים מעמיתיו, מושבת מפעילות זה יותר משבעה חודשים. "הספקתי עוד להופיע ביום הראשון של פורים, ולאחר מכן כבר זרמו אליי כל הביטולים של האירועים שבהם הייתי מתוכנן להופיע בהמשך הזמן. הכל נעצר. לא ימי הולדת, לא הופעות לפני ילדים חולים בבית החולים 'סורוקה', לא הופעות לפני ילדים במועדוניות, גם לא מפגשים עם ילדים בסיכון. ישבתי בבית ימים ארוכים ללא פעילות. הכל הושבת. אנשים פחדו להזמין אותי לאירועים. קיבלתי רק ביטולים".
מציאות לא פשוטה.
"ודאי. בשלב מסוים התקנתי בביתי מצלמה עם מסך והתחלתי לשלוח בחינם ברכות לילדים לרגל ימי הולדתם. אחרי זה ערכתי בוואטסאפ ימי הולדת וגם דיברתי עם הילדים עוד לפני שהזום פרץ לחיינו בסערה. נתתי לילדים תחושה שלא שכחו אותם ביום הכי משמח שלהם בשנה ושמגיע להם לשמוח למרות המציאות הלא פשוטה שבה אנחנו נמצאים. בחלון ההזדמנויות שנפתח לנו לאחר הסגר הראשון ועד שהגיע הסגר השני הייתי מגיע עם בידורית למסיבות יום הולדת, כמובן בכפוף למגבלות ההתקהלות, ועושה שמח כאילו הקורונה כבר מאחורינו. כשהגיע הסגר השני זה כבר היה סיפור אחר ושוב הגיעו ביטולים ולך תדע מתי נחזור להופיע בלייב מול הילדים".
איך מצליחים לשרוד בתקופה הזאת?
"אומנם קיבלתי מענק מהמדינה ויש לי גם קצת חסכונות, אבל אני כעסק קטן מרגיש כי לטווח הארוך מדובר כאן בהישרדות של החיים. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה. יש לי תקווה גדולה שיגיעו ימים טובים יותר. אני מאמין שננצח את הנגיף ונחזור לשמח ילדים. אני מאמין שזה יקרה".
איך מעבירים את הזמן כשלא מבדרים ולא מצחיקים?
"צוברים הרבה שעות צפייה בטלוויזיה, משחקי מחשב, שיחות טלפון לבני המשפחה ולחברים. כמובן שיש געגועים עזים לחזור ולהופיע מול הילדים. אנחנו בעמדת המתנה ומקווים לטוב. זה כמו שקורה באודישנים כשהבוחנים שלך אומרים לך 'תודה, אל תצלצל אלינו, אנחנו כבר נחזור אליך'. אנחנו בסוג של הולד. אני שומר על אופטימיות".
מתגעגע לבמה
הפתגם הידוע אומר אומנם ש"ההצגה חייבת להימשך", ואולם נכון לעכשיו נגיף הקורונה לא בדיוק מתחשב באימרה מיתולוגית זו. רועי גור, שחקן בתיאטרון הילדים והנוער של באר־שבע ובתיאטרון הפרינג' בעיר, חווה זאת בימים אלה על בשרו. מאז חודש מרץ ההצגה לא ממש נמשכת, בלשון המעטה, והוא יושב בבית וצובר שעות נוספות עם בני משפחתו.
גור (39), תושב באר־שבע, נשוי ואב לשני ילדים, הוא במקור מהרצליה. בשעתו הוא למד בבית הספר למשחק "גודמן" בבאר־שבע, גילה כאן עולם רחב של תרבות והחליט להישאר בבאר־שבע. נוסף על היותו שחקן בהצגות ילדים הוא גם מעביר סדנאות משחק וסדנאות בנושא מסכות בבתי הספר היסודיים בעיר ומציג הצגות לילדי בתי הספר והגנים.
"עם פרוץ המגפה מצאנו את עצמנו מושבתים לגמרי מפעילות", מספר גור השבוע. "בתחילת הסגר הראשון עוד הספקתי להשתתף בהצגת הילדים 'אל הירח ובחזרה' של תיאטרון הילדים והנוער של באר־שבע, אבל גם זה היה באמצעות היוטיוב. בקיץ, בתקופה שעוד פתחו במקצת את המשק, היתה לנו איזושהי פעילות מסוימת והעלינו כמה הצגות ילדים. השתתפתי בהצגת ילדים בפרינג' באמצעות הזום, אבל זו לא אותה חוויה. אתה לא מרגיש את הקהל, מה גם כשמדובר בילדים. הצגה בזום היא לא בלייב ולא מצולמת בזמן אמת. משדרים אותה לאחר הצילומים ואין כל קשר עם הקהל. שובצו לנו המון הצגות לילדים, אבל הכל בוטל".
איך שורדים במצב הזה?
"כלכלית זה מאוד קשה. יש פיצוי מינימלי של המדינה בדמות דמי אבטלה חלקיים ולא כל כך ברורים. ממש בתחילת הסגר הראשון נולד לנו הבן הקטן. למזלנו, הצלחנו לחגוג לו את ברית המילה ומהמתנות שקיבלנו הצלחנו לשרוד את התקופה הראשונה".
אתה מתגעגע לחזור ולשמח את הילדים?
"איזו שאלה? ודאי. ההופעות מול הילדים והקשר עם הקהל הצעיר הזה ממש חסר לי. היינו אופטימיים לקראת פתיחת שנת הלימודים, אבל היא נסגרה אחרי שבועיים. כלום לא קורה. כל מה שתוכנן בוטל. זה קשה וזה עצוב. מעבר לתחושה האישית זה גם פוגע בפרנסה. אנחנו עכשיו בתקופה הזויה, ודווקא בתקופה כזו הילדים צריכים את השמחה. נורא חשוב לילדים לקבל באמצעות ההצגות מסרים חינוכיים דווקא בזמנים כאלה, לצד שמחה ובידור. לצערי הרב, זה לא קורה".
איך מעבירים את הזמן בתקופה ההזויה הזו?
"מסתפקים בשלב זה בלבדר את הילדים הפרטיים שלך ואוספים חומרים ליום פקודה. אני מאמין שזה עוד יגיע".
אין פתרון קסם
הקוסם עומרי ביטון (23), תושב דימונה, עשה כבר לא מעט מופעי קסמים לילדים מאז פתח את העסק שלו, "כשקסם וצחוק נפגשים" שמו, כשהוא היה רק בן 12.
"תמיד אהבתי לעשות קסמים", הוא מספר. "מאז שקיבלתי ליום הולדת שש ערכת קסמים זה הלהיב אותי. בגיל 11 כבר הצטרפתי לאגודת הקוסמים בישראל, ושנה לאחר מכן כבר פתחתי את העסק שלי. דימונה היא סוג של חממה בשביל הדברים האלה. עשיתי אירועים במתנ"ס, הגעתי לימי הולדת ועם השנים שדרגתי את עצמי ופיתחתי אומנויות במה שונות הקשורות בהפעלות לילידים כמו עיצוב בלונים, להטוטים וג'אגלינג".
במופעי הקוסמות שלו הוא מעלים ארנבונים, מטפחות וכדורים, אבל לצערו הרב הוא טרם מצא את נוסחת הקסם להעלים את נגיף הקורונה. גם ביטון, קוסם ככל שיהיה, מתמודד בימים אלה עם ביטול כל האירועים שהוא הוזמן אליהם. "הכל מושבת. לא אירועים, לא ימי הולדת. כלום", הוא אומר בצער.
לפני כשנה השתחרר ביטון משירותו הצבאי כלוחם קרבי. בזמן שירותו הצבאי הוא לקח פסק זמן מפעילותו כקוסם ומעצב בלונים, וארבעה חודשים אחרי שחרורו כבר פרצה מגפת הקורונה והוא נאלץ להתמודד עם המציאות החדשה שנכפתה עליו.
"לאחר שהוטלו ההגבלות האוסרות על קיומם של מופעים, שמתי את הדגש על עיצוב בלונים", הוא מספר. "בתקופה שבה הקניונים סגורים וכך גם החנויות, עיצבתי בלונים ועשיתי משלוחים לילדים גם למי שהיה בבידוד וגם למי שחגג יום הולדת. הפקתי גם ערכה לעיצוב בלונים עם סרטוני הדרכה כיצד להכין ולפסל צורות שונות מבלונים".
אתה מצליח לשמור על קשר עם הילדים?
"זה מאוד קשה. בעבר המפגשים עם הילדים היו ברובם באירועים ובימי הולדת. היום אי אפשר לקיים אירועים כאלה מעבר להנחיות המגבילות מאוד את כמות המשתתפים. הילדים מחכים ליום הזה שבו יחגגו להם יום הולדת וזה לא קורה. זה מאוד טראומטי. זו אכזבה גם לילדים וגם לי".
אתה מופיע בזום?
"קיימתי מופעי קסמים דרך הזום, אבל זה לא זה. אין כמו הצחוק האמיתי והבעות ההפתעה כשאתה עושה בלייב קסם כזה או אחר או שאתה מבצע איזה להטוט עוצר נשימה, לפחות לגבי הילדים. אין כמו להיות פיזית במקום האירוע ולחוש את תגובות הקהל הצעיר שלך".
בין לבין ביטון מגלה לנו שהוא היה אמור להינשא בסוף השבוע שעבר לבחירת ליבו, אבל בשל מגבלות הקורונה החתונה נדחתה לימים טובים יותר. בינתיים הוא מתגעגע להופעות החיות ולמפגשים הבלתי אמצעיים עם הילדים.
"הכל מרוחק ומנוכר. חוץ מלהתגעגע לקהל שלי ולחזור בהקדם כדי לשמח את הילדים אני בשלב זה שוקד על כתיבת מופע קסמים חדש שלי ועל כתיבת הרצאה בנושא הקשר בין קסמים לחיים. כנראה שיש קשר כזה".
