לא מעט התלבטויות היו לנתי ביטון־הוס (30) עד שהחליט לצאת מהארון. העובדה שנולד בסביבה שמרנית בדימונה וגדל בבית דתי הקשתה עליו מאוד. במשך שנים שמר את זהותו המינית בסוד ולא אזר אומץ לספר ולשתף את בני משפחתו וחבריו.
ראו גם:
"אני בא מבית דתי שהמילה הומו היא טאבו", מספר ביטון־הוס בגילוי לב, "זה לא משהו שמדברים עליו, לא ידעתי מה המשמעות של המילה שהיתה עבורי בגדר קללה, לא רציתי שיקראו לי ככה, לא רציתי שיזהו אותי עם הדבר הזה".
יצא לחירות
תהליך היציאה מהארון נמשך שנים ובתקופת השירות הצבאי, החל ביטון־הוס לבנות סביבו "רשת ביטחון" ולהקיף עצמו באנשים שיוכל לדבר איתם בפתיחות, ללא חשש מה יגידו אחרים. בפני אמו הוא התוודה רק לפני ארבע שנים, כשהיה בגיל 26.
"אמא זו אמא, היא מכירה את הילדים שלה. היא חשה שמשהו שונה אצל הבן שלה, ואני מאמין שבתוך תוכה היא קיוותה שהבשורה לא תגיע. שיתפתי אותה בחג הפסח שידוע כחג החירות, וכך גם הרגשתי, שאני סוף כל סוף יוצא לחופשי בפני המשפחה הקרובה שלי. לא הצלחתי לדבר, אז העליתי את רגשותיי על הכתב ושלחתי דרך אחותי מכתב. התגובה של אמא שלי היתה 'ידעתי', אבל היא לבטח קיוותה שמשהו ישתנה".
לאחר היציאה מהארון, ביטון־הוס חש הקלה מסוימת, הוא אף הכיר להוריו את בן זוגו אליעד הוס, וכשהשניים החליטו לעמוד תחת החופה יחד ולהישבע לעולמים, אמו אף הקריאה ברכה שכתבה מכל הלב לזוג המאושר. "זה היה מדהים, מרגש ומעין סגירת מעגל עבורי".
איך זה לגדול בבית דתי עם זהות מינית מנוגדת בתכלית לאמונה הדתית?
"מצד אחד, זה מלווה בהרבה מאוד ייסורים במהלך החיים, כשאתה מבין שאתה שונה, אתה עוד לא יודע לתת לזה שם, ואתה יודע שאחרים נותנים שם במקומך. וכשאתה מבין את זה, אז אני זוכר שהדבר הראשון שהיה איזושהי זעקה לאלוהים, 'אתה בראת אותי ואני מאמין בך, אז איך אתה מייצר משהו שהוא פסול מלכתחילה', ואני חושב שזו היתה ההתמודדות הכי גדולה שלי בסוגיה של הזהות המינית שלי, כי בסוף יש המון רגשות אשם והמון כעס על אלוהים, למה דווקא אני, אני רציתי להיוולד לחיים רגילים וקיבלתי משהו אחר".
כיצד הסביבה הגיבה ליציאתך מהארון?
"הסביבה בדימונה, לפחות אז, היתה מאוד קשה, מאוד שיפוטית. אני לא ידעתי לתת לזה שם כי לא היה מקובל לדבר על זה".
למען הלה"טבים
נתי ביטון־הוס, נולד והתחנך בדימונה, הבן הקטן מבין חמישה אחים ואחיות. בעל תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית, בקרוב מתחיל את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית, בו יחקור מטופלים פגועי נפש להט"בים. כמו כן, הוא חבר סגל ומרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר.
על מתמודדי הנפש: "אני שואף לפתח מודל התערבות עם להט"בים שהם מתמודדי נפש ולהטמיע אותו בכל השירותים החברתיים בישראל. אני חושב שלא קיים כיום מודל כזה וזה מה שדוחף אותי לעשות את הדוקטורט ולחולל שינוי אמיתי"
כיום הוא מתגורר בבאר־שבע ומכהן כמנהל מערך הדיור המוגן במרחב באר־שבע של חברת 'ח.צ' המתמחה במתן שירותי שיקום בקהילה לאנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית מגיל 18 ומעלה. יש לו מעל 130 מטופלים פגועי נפש, בסקאלה שונה של רמות, אשר מטופלים בבתיהם. לפני שנתיים, הוא שם לב, שיש לא מעט מטופלים בעלי מחלות נפשיות שהם להט"בים, והגיע למסקנה שהם צריכים טיפול מיוחד, מה שהוביל אותו לבנות מערך שלם של הכשרות וסדנאות לעובדי החברה.
כיצד הגעת לתחום של טיפול בפגועי נפש?
"בתואר הראשון שעשיתי בעבודה סוציאלית במכללת ספיר, עשיתי הכשרה מעשית בשנה האחרונה בחברת 'ח.צ' והתאהבתי בעבודה. התחברתי לעבודה סוציאלית כי זה עולם ומלואו. אתה מצליח לגעת באנשים שסבלו מאלימות במשפחה, פגיעות מיניות, פוסט־טראומה או אובדן ושאתה מצליח לטפל במקומות מסוימים שהיו פגועים, אתה מבין שמה שאתה עושה הוא הדבר הנכון".
הטיפול והחשיפה לאוכלוסיות אלו לא מקשים עליך נפשית?
"יש הדרכות שמלמדות אותך לעשות את ההפרדה, מה שהרבה אנשים מתקשים לעשות, כי בסוף אם לא תצליח לעשות את ההפרדה, אתה לא תצליח לטפל במישהו אחר, אתה תמיד תראה את עצמך שם בנקודות מסוימות".
אני מבין שאתה לוקח את העבודה הביתה.
"לפעמים העבודה נכנסת לי לתיק, כי יש אירועים שצריך לטפל בהם בעשר בלילה ואפילו יותר מאוחר. זה לא שאני לוקח מבחירה".
כבול כפליים
עם תחילת עבודתו כעובד סוציאלי בחברת ח.צ, הגיעו אליו מספר מטופלים מקהילת הלהט"ב, פגועי נפש שהמצב שלהם היה הרבה יותר מורכב והצריך טיפול בהתאם. "זה בנאדם שנמצא בשני ארונות", מסביר ביטון־הוס, "גם לצאת מהארון הלהט"בי וגם מהארון של 'פגוע נפש'.
על המטופלים: "הבהרתי להם שאני נטול שיפוטיות, ביקשתי מהם להיות איתי פתוחים על דייטים, קשיים שעוברים עליהם, קשיים ביציאה מהארון מול המשפחה, שזה לאו דווקא סוגיות שסל שיקום עוסק בהם"
"אלו שני נושאים שיש סביבם סטיגמה ודעה קדומה. אז הדבר הראשון שעשיתי ובעיניי הדבר החשוב ביותר, זה לאפשר לאותם מטופלים מרחב שהוא בטוח, בו הם יכולים להעלות כל דבר שעולה על דעתם.
"הבהרתי להם שאני נטול שיפוטיות, ביקשתי מהם להיות איתי פתוחים על דייטים, קשיים שעוברים עליהם, קשיים ביציאה מהארון מול המשפחה, שזה לאו דווקא סוגיות שסל שיקום עוסק בהם, אבל אנחנו מבינים מיום ליום, שאלו סוגיות אקוטיות שחייבות להיות מטופלות בתוך תהליך השיקום, כי אם בנאדם לא יפתור ויתמודד עם סוגיות מגדריות או להט"ביות, הוא לא יצליח לעמוד במטרות שהוא מציב לעצמו".
אחרי שהבין את הצרכים הייחודיים של האוכלוסייה הלהט"בית, הקים ביטון־הוס פורום שמאגד את העובדים הסוציאליים מכל הסניפים באזור הדרום, שנועד לצורך למידה משותפת של הקהילה הלהט"בית כדי לסייע להם.
כאחד שנמנה עם חברי הקהילה הלהט"בית, נתי ביטון־הוס מבין ומכיר מקרוב את הבעיות עימם מתמודדים פגועי נפש מהקהילה הגאה. "אני בעצמי עברתי טיפול, אמנם לא קשור ללהט"ביות שלי, אלא לאובדן שחוויתי, של סבתא שלי שהתגוררתי אצלה והיתה כאמא בשבילי.
"כשאני פוגש להט"בים והם משתפים אותי בסוגיות מסוימות שהם מתמודדים איתן, אני מבין לליבם כי מדובר בקשיים שחוויתי על בשרי. יש לי המון ידע מניסיון אישי, מהעבודה שלי ומהתזה שעשיתי על קהילת הלהט"ב שאני יכול להעביר להם הלאה".
חלום של אבא
למרות השיפור ביחסה של החברה הישראלית לקהילה הגאה בשנים האחרונות, מאבק הזכויות מתנהל במתכונת של שני צעדים קדימה ואחד אחורה. חברי הקהילה עדיין מופלים בהיבטים רבים: בני ובנות זוג להט"ב אינם רשאים לאמץ ילדים או לקיים הליך פונדקאות בארץ ופשעי שנאה נגד להט"בים עדיין לא מוגרו.
"לקהילת הלהט"ב יש צרכים מסוימים שהמדינה מתקשה לספק להם מענה, ואחד הנושאים הבולטים שעולים לדיון הוא זוגות חד מיניים שמבקשים וחולמים להיות הורים, אבל במדינת ישראל זוג גברים מנוע מלעשות זאת. בשל כך, אני ובן זוגי חוסכים לא מעט כסף להליך פונדקאות שעלותו נאמדת בסכום של מעל חצי מיליון שקלים, תסכים איתי שזה המון כסף".
מדובר בתהליך מייגע לכל הדעות.
"זה המון פרוצדורה, החל מבדיקות רפואיות והתאמות, דרך בדיקות עם האם הפונדקאית ועד טיסות לארה"ב. מדובר בעלויות מטורפות, סכומי עתק, ובסוף גם המדינה מאלצת אותי לבחור או בית או משפחה, והבחירה היא ברורה, אתה קודם כל תבנה את המשפחה שלך, ואחר כך תחפש בית לגור בו, זו הבחירה שלי לפחות".
חוץ מלהקים בית ומשפחה, מה השאיפות שלך לעתיד?
"לפתח מודל עבודה, מודל התערבות עם להט"בים שהם מתמודדי נפש ולהטמיע אותו בכל השירותים החברתיים בישראל. אני חושב שלא קיים כיום מודל כזה וזה מה שדוחף אותי לעשות את הדוקטורט ולחולל שינוי אמיתי.
"המטרה שלי היא לעשות משהו גדול, שישפיע וייטמע בסל השיקום. זו הכל יוזמה מניסיון אישי, ומה שיפה בעיניי שהחברה שבה אני עובד, נותנת לי רוח גבית. בסופו של דבר, החיים חזקים מהכל, ואם אני הצלחתי להגיע לאן שהגעתי, כל מי שרוצה - יכול לעשות את זה, נקודה".
למען ציפור הנפש
פגועי הנפש שמתמודדים עם הדימוי הבעייתי זוכים לקבל טיפול וליווי צמוד של עובדות סוציאליות, מדריכי שיקום ואנשי מקצוע בחברת 'ח.צ. שיקום בקהילה'
חברת 'ח.צ. שיקום בקהילה' מתמחה במתן שירותי שיקום בקהילה לאנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית מגיל 18 ומעלה. השירותים המוענקים על ידי החברה כוללים דיור תומך לסוגיו למתמודדים עם מגבלה נפשית כמו הוסטלים, קהילה תומכת, בתים קבוצתיים ודיור מוגן. השירות ניתן חינם למתמודדים עם מגבלה נפשית, הזכאים לסל שיקום, באישור, מימון ופיקוח של משרד הבריאות, ולנפגעי נפש המוכרים דרך משרד הביטחון.
בנוסף לכך, ח.צ. מספקת ליווי באופן פרטי למי שאינו זכאי. סניף דיור מוגן מרחב באר־שבע - דימונה כולל גם את מועצת בני שמעון, דרום הר חברון, רמת נגב, יישובי הלוויין וירוחם. חברת ח.צ מופקדת מטעם משרד הבריאות על הטיפול בכ־800 מתמודדים עם מגבלה נפשית בדרגות שונות ברחבי הנגב, אשר זוכים לטיפול ולליווי צמוד של עובדות סוציאליות, מדריכי שיקום ואנשי מקצוע מתחומים שונים, כאשר בחברה עובדים כ־240 אנשי מקצוע.
לכל העדכונים - חדשות באר שבע
