"ישבנו על הגדר מתחת לבית שלי. שנינו ממוגנים עם מסיכות, ממוגנים מהעולם ועכשיו גם צריך להיפתח", כך מספר נועם (שם בדוי), נער בן 16, תושב אחד הערים בנגב.
"התקופה האחרונה קשה לי במיוחד. אנחנו תשע נפשות בבית קטן וגם ככה אני תמיד מרגיש שאני מפריע. חור קטן בנפש שאף אחד בבית לא יודע איך להסתכל דרכו. ביקשתי להיפגש עם מנהלת ניידת הרחוב של 'עלם'. לא הספיק לי הוואטסאפ או הזום, כי דרך המכשיר הזה באמת הכל ממוגן, לפעמים גם השתיקות. דיברתי וסף החרדות מהבדידות והדיכאון החל לרדת. הבנתי שאני לא לבד".
ימים שלמים במיטה
ההסתגרות, הריחוק והבידוד שמלווים את משבר הקורונה מאתגרים את כולנו, אבל הם מאתגרים עוד יותר את בני הנוער בסיכון. "לפני כשנתיים אבחנו אצל עדי, נערה בת 16 וחצי, חרדה ודיכאון והיא מטופלת אצל פסיכולוג", מספרת מנהלת של אחד ממרכזי 'עלם' בנגב, "לפני משבר הקורונה מצבה החל להתאזן, אבל כשהגיעה הקורונה ונכנסנו לסגר, היא העבירה ימים שלמים לגמרי לבד.
אמא שלה בעבודה, אבא שלה לא בקשר איתה, ואחיה הגדול אינו מתגורר בבית. היא החלה להרגיש כי מצבה מדרדר. היא חשה הרבה יותר תחושות של בדידות ודיכאון. ישנם מצבים שהיא לא קמה מהמיטה ימים שלמים, תחושה של עייפות".
מנהלת נוספת של אחד ממרכזי הנוער של 'עלם' באזור הנגב מחזקת את הדברים. "הנערים מציפים קשיים רבים שעולים מתוך מורכבות השהייה בתוך הבית שהופך להיות סיר לחץ. אנו נחשפים פעם אחר פעם לקשיים בתוך הבית ולעתים אף רואים ושומעים אותם דרך שיחות הווידאו שמתנהלות", היא מספרת. "חלקם מדווחים על שיעמום רב שגורם להם לחפש תעסוקה תמידית ולהפר את הוראות הסגר.
"בנוסף, בני נוער רבים מעלים חששות בעקבות המצב הכלכלי המורכב בבתיהם. יש לנו למשל נער בן 17 שמאובחן בהפרעה חמורה. בימים כתיקונם הוא מגיע למרכז שלנו באופן קבוע ומתנדב שלנו מעביר לו שיעורי תופים פרטיים. כעת, כשחייבים להיות בבית, ההפרעה מחמירה ומקצינה. הוא סובל מחרדות רבות והוא מוציא כסף רב על מוצרי היגיינה במחשבה שזה מה שיסייע לו להפחית את החרדה. אנחנו מקיימים איתו פגישות אישיות במטרה להפיג את החששות ולמצוא חלופות שיסייעו לו להפחית את החרדה ולהסתגל למצב הקיים מבחינה רגשית ותפקודית".
מציאות מורכבת
דו"ח של עמותת 'עלם' שפורסם באחרונה מצביע על ההשלכות הקשות של משבר הקורונה על בני נוער בסיכון. על פי הדו"ח, נרשמה בחודש יוני־אוגוסט, תקופה שבה לא היה סגר, עלייה בשיעור של עשרות אחוזים במספר בני הנוער הסובלים ממצוקה ואלימות בהשוואה לשנה שעברה.
לפי הדו"ח, שמנתח את מצבם של בני הנוער בסיכון אומנם ברמה הארצית ולא ברמה האזורית־מקומית, מצבם של בני הנוער המוגדרים בני נוער בסיכון החמיר בחודשים האחרונים בשל משבר הקורונה. כמו כן שיעור בני הנוער שהתלוננו על אלימות בבית, אלימות מינית כלפיהם או על גילויי אלימות ברחוב וברשתות החברתיות היה כפול בהשוואה לשנת 2019.
"אנחנו נמצאים במציאות מאוד מורכבת", אומר אילן וירצברגר, פסיכולוג מחוזי של מחוז הדרום במשרד החינוך. "המציאות הזו מתעצמת כאשר נוסף עליה הרובד של הקורונה. אם בימים רגילים היו הצוותים החינוכיים בבית הספר קולטים את הקשיים והמצוקות שיש לילדים ולבני הנוער, הרי במציאות של הקורונה, כשמוסדות החינוך סגורים, לא ניתן לאתר מיידית את אותם קשיים, ויש למצוא דרכים חלופיות לאתר את הילדים ובני הנוער הללו שנמצאים במצוקה".
איך עושים זאת במציאות של היום?
"קודם כל חשוב לציין שמערך הטיפול הפסיכולוגי הוחרג ואנחנו פועלים גם כשיש סגר. אנחנו גם פועלים ומעניקים טיפולים פסיכולוגיים באמצעות הזום, וכשמזהים קושי אנחנו יוצרים קשר עם מי שנמצא במצוקה".
מה מאפיין את התקופה הזו?
"התחושה היא שיש לאחרונה עלייה בשיעור המצוקות הרגשיות מצד ילדים ובני נוער על רקע של בדידות חברתית. יש תחושה שהמצוקה גדלה בתקופת הקורונה. יש עיסוק רב מצידנו במתן מענים בנושא הזה, הן למשפחות והן לצוותי החינוך בסוגיית המצוקות שנובעות מהשלכות משבר הקורונה. המציאות העכשווית מורכבת יותר מאשר בימים רגילים. חלק מהעבודה שלנו נעשה מרחוק. זה דבר שלא הורגלנו אליו בעבר. הסיפור הזה הוא מורכב יותר כשמדובר בנוער בסיכון".
בלי רשת ביטחון
קובי ביתן, רכז התוכנית "מֵֵחָסות לעצמאות" של עמותת 'עלם' באזור הדרום והנגב, המלווה צעירים יוצאי פנימיות ומסגרות של חסות הנוער בדרכים לחיים עצמאיים, מודה ש"משבר הקורונה מכה בשכבות החלשות באופן החזק ביותר. אנחנו רואים את זה בפעילות שלנו. עבור הצעירים ובני הנוער בסיכון, הבית במציאות שכזו הוא סיר לחץ. כשיש בבית אווירה של אלימות, אז המצב בבית בתקופת סגר הוא חמור עוד יותר".
כיצד זה בא לידי ביטוי?
"באזור שלנו אנחנו מזהים מגמה של צעירות שנמצאות בזוגיות אלימה, כשבמשבר הקורונה זה מחריף. אין לאן לברוח ומתמודדים עם בן זוג אלים בבית. אנחנו גם מזהים מגמה של צעירות בסיכון שהן כבר אמהות לילדים קטנים אשר נמצאות בחרדה מתמדת".
איך המציאות הזאת משפיעה על הצעירים והצעירות האלה?
"תקופת הקורונה דורשת מאיתנו למפות כל הזמן את הצרכים ואת המענים שעלינו לתת. אנחנו חווים יותר פניות לסיוע, יש מגמה גוברת והולכת של מצוקות מצידן של צעירות, מצוקות של בריאות הנפש ומצוקות שנובעות מסביבה אלימה".
ביתן מוסיף שגם המצוקה התעסוקתית־כלכלית החריפה בשל משבר הקורונה. "בדרך כלל אותם בני נוער בסיכון מועסקים בענפי שירות שונים, שהם אלה למעשה שנסגרו ראשונים ומן הסתם הם ייפתחו אחרונים", הוא מסביר. "בני הנוער האלה הם פחות מיומנים ספציפית בתעסוקה וטרם רכשו מקצוע. במציאות הזו מצבם רק מחריף. לבני הנוער האלה אין רשת ביטחון".
מנהלת ניידת 'עלם' באופקים, רז קרמר, מדגישה שמספרם של בני הנוער שהיא פוגשת במסגרת פעילותה הולך וגדל. "הגברנו בתקופת הקורונה את הפעילות שלנו ברשתות החברתיות כדי לאתר נערים ונערות שמעלים תכנים אשר יש בהם משום מצוקה ודיכאון", היא מספרת. "הצלחנו להגיע כך לבני נוער שלא היינו פוגשים בימים רגילים ברחוב. מסגרות רבות נסגרו ובני נוער רבים נשארו ללא כל מסגרת.
"זה גם הוריד את גיל הצעירים שאנחנו פוגשים ברחוב. לא אחת אנחנו פוגשים ילדים בני תשע ועשר שמגיעים לרחוב ומשוטטים באפס מעשה. אנחנו גם פוגשים ילדים ובני נוער שזועקים שהם אינם מצליחים ללמוד מרחוק, מאחר שאין להם מחשב בבית או שאין להם חדר פנוי ושקט שבו הם יוכלו ללמוד. על הרקע הזה אנחנו פוגשים כאלה שנשרו מהמסגרות הלימודיות. אנחנו בהחלט נמצאים בתקופה מורכבת ולא פשוטה".
כמו מאסר עולם
"האתגר הנפשי שהביא איתו משבר הקורונה משליך על כולם, מבוגרים, מתבגרים וילדים כאחד", אומרת ד"ר יעל וינברגר, מרצה במכללת קיי בבאר־שבע המתמחה בגיל ההתבגרות ובעבודה עם נוער בסיכון. עם זאת, היא מדגישה, "אין ספק שבני הנוער המתבגרים חווים את המשבר בצורה עוצמתית יותר וההשלכות לגביהם מדאיגות מאוד את ההורים ואת אנשי החינוך".
מדוע המשבר משפיע בצורה חריפה יותר על בני נוער וצעירים?
"התשובה ברורה. כי הם בגיל ההתבגרות. גיל ההתבגרות ידוע כאחת התקופות המאתגרות והסוערות ביותר בשלבי התפתחותו של האדם. מעבר לסערה ההורמונלית הגועשת בגופו של המתבגר שמביאה עימה שינויים דחופים במצבי הרוח, כל הווייתה של תקופה זו הינה במרד, בסקרנות, בדחף לשנות ולבחון את העולם. ברור כעת שלמאפיינים אלה קשה לבוא לידי ביטוי בשגרת הקורונה שבה אנו חיים. שגרה שבה הגבולות הממשיים והמנטליים של כולנו הצטמצמו מאוד, אך עבור המתבגר הצטמצמות זו דומה למאסר עולם".
לדברי ד"ר וינברגר, המצב מחמיר עוד יותר כשמדובר בבני נוער בסיכון. "למתבגר שאין לו עורף משפחתי, שאין לו מבוגר משמעותי לפנות אליו ולשתף אותו בחוסר האונים שלו, הדרך מטה נעשית עוד יותר חלקה ומהירה, ולא תמיד יש מי שיבחין בכך", היא מסבירה. "ניתן לראות את התנהגות בני הנוער כעת על פני רצף בעל שתי קצוות.
"בקצה האחד הסתגרות, בדידות, ירידה בערך העצמי ובביטחון העצמי, לעיתים אף פגיעה בדימוי הגוף, ירידה במצב הרוח ובתחושת הרווחה הנפשית. בקצה השני שיעמום, חוסר משמעת ודחף חזק לפורקן ושחרור שמחפש את דרכו החוצה. מכאן הדרך קלה לשימוש בחומרים ממכרים, שתיית אלכוהול, צפייה בפורנו ושאר התנהגויות בסיכון".
מה אפשר לעשות כדי לסייע לצעירים?
"כרגע לא נראה שהקורונה הולכת להיעלם וייתכן שבני הנוער צפויים להישאר בבתים עוד תקופה ארוכה. לכן המענה שלנו כמבוגרים משמעותיים חייב להיות נוכח, יציב וברור. עלינו לעזור למתבגרים להכיל את המצב. לשהות יחד איתם בסיטואציה המתסכלת, מחד, ולתת להם כלים פרקטיים להתמודדות וחזרה לאיזון רגשי, מאידך. להציב גבולות ברורים ולבנות שגרת יום מפוקחת, מחד, ולמצוא פתרונות יצירתיים לצרכים הרגשיים והחברתיים, מאידך. אין לי ספק שהמְכל הרגשי של כולנו הולך ואוזל, אך עלינו למצוא את המשאבים והכוחות עבור עצמנו למען מתבגרינו".
עוגן יציב
כדי למנוע או לפחות לצמצם תופעות מאין אלה שהצביעה עליהן ד"ר וינברגר, הוחלט במשרד החינוך להחריג את כל מסגרות האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון. כל מסגרות האגף המשיכו בפעילות סדירה במהלך שני הסגרים שהיו עד כה, גם כשמערכת החינוך בכל הארץ הושבתה. מדובר בתלמידי כיתות מב"ר ואתגר בחטיבה העליונה בכל בתי הספר התיכוניים המקיפים באזור, במרכזי החינוך הטכנולוגיים ובמועדוניות לתלמידי בתי הספר היסודיים.
"כל אותן מסגרות הוחרגו לפעילות כדי למנוע תופעות של נשירה מהלימודים ומגוון של רמות סיכון אחרות דווקא בתקופה הקריטית הזו", מציינת מפקחת שח"ר (שירותי חינוך ורווחה) של מחוז הדרום באגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, חגית בן סימון. "עצם קיום השגרה הזו מהווה עוגן יציב עבור התלמידים. בגלל עצם העובדה שבני הנוער לא נמצאים כל היום מול המסכים בבתיהם, רמת הסיכון מבחינתם הולכת ופוחתת באופן משמעותי. אנחנו במעקב יום יומי אחריהם כך שרמת הסיכון עבור אותם בני הנוער היא בעצימות נמוכה ביותר".
כיצד משבר הקורונה נתן את אותותיו באותם בני נוער?
"בני הנוער הללו מתוחזקים באופן יום יומי על ידי הצוותים החינוכיים ומנהלי בתי הספר, מה שגורם לחוסן משמעותי בקרב בני הנוער הלומדים באותן מסגרות. יש אומנם תופעות נקודתיות, אך הן לא בשיעורים משמעותיים. במהלך פעילותנו בחודשים האחרונים לא נתקלנו בתופעות חריגות בקרב בני הנוער, מעבר לשיעורן של אותן תופעות בימים רגילים. עם זאת, אנחנו צופים שבני נוער וילדים נוספים מהמסגרות השונות ייכנסו למעגל הסיכון ככל שמשבר הקורונה יימשך. אנחנו גם צופים כי שיעור הנשירה ממערכת הלימודים יגדל".
לא מרימה ידיים
"גדלתי בבית עם עוד ארבע אחיות. אני הצעירה", מספרת שני (24), תושבת באר־שבע. "לפני עשר שנים אמי נפטרה לאחר שעברה אירוע מוחי ואז עזבתי את הבית ועברתי לפנימייה. לאחר מכן עברתי לפנימייה אחרת ששינתה את חיי ושם סיימתי 12 שנות לימוד. שירתתי בצה"ל בשירות שהיה מאוד משמעותי בשבילי".
לפני כשלושה חודשים פנתה שני אל עמותת 'עלם' כי הרגישה שהיא צריכה עזרה. "הגעתי דרך עובדת סוציאלית מדהימה שהפנתה אותי. בהתחלה חשבתי שזה יהיה כמו פנימייה ושאצטרך לדבר על דברים מהעבר שאני מנסה לשכוח, אבל גיליתי שזה לא כך. ב'עלם' עזרו לי להבין שזה בסדר להיות אני ולא מישהי אחרת שהייתי רוצה להיות".
איך משבר הקורונה השפיע עלייך?
"הקורונה תפסה אותי במקום ובזמן הכי לא טוב. הייתי בפרויקט במכללת ספיר שנסגר בגלל הקורונה. הרגשתי שהקורונה ממש עצרה לי את החיים, שלא יכולתי לעשות דברים שאני אוהבת לעשות, אם זה לצאת עם חברות או סתם להיות בבית של אחותי והאחיינית שלי. הקורונה פשוט עצרה את הכל. אז כן, הקורונה תפסה אותי קצת לא מוכנה, אבל אף אחד לא שולט בזה, נכון? ולכל האנשים שחושבים להרים ידיים - יש פה אנשים שלא יתנו להם לעשות את זה. בסופו של דבר הקורונה הנוראית הזאת תעבור והכל יחזור לקדמותו".
"מזהים עלייה בשימוש בסמים ועבירות מין ברשתות"
"הגדרת נוער בסיכון היא מאוד בעייתית. עצם העובדה שמדובר בקטינים ובסביבה בה הם מסתובבים, יוצרים את הסיטואציה שלמעשה הם נוער בסיכון מתוקף העובדה שהם בני נוער. זה נכון לגבי נוער נורמטיבי ולגבי מי שמוגדר כנוער בסיכון". כך אומרת ל"ידיעות הנגב" סנ"צ פנינה שימן, קצינת אגף חקירות ומודיעין במרחב הנגב.
"בעידן הקורונה", מציינת סנ"צ פנינה שימן, "אנחנו רואים שהקטינים שוהים בבית הרבה יותר זמן מתקופות רגילות, ומתוך העובדה שהם נמצאים שעות ארוכות מול המחשב אנחנו מזהים תופעה של עבירות מין ברשתות החברתיות, הטרדות ומעשים מגונים דרך הרשתות החברתיות. זה נובע משעמום. הימים שלהם הפוכים. הם ערים עד שעות מאוחרות בלילה, קמים בצהריים. זה מצב לא נורמלי. אנחנו גם מזהים בחודשים האחרונים עלייה בשימוש בסמים בקרב בני נוער. הם מסתובבים בפארקים, שותים וצורכים אלכוהול ומעשנים סמים.
אנחנו פועלים בשני מישורים - אכיפה ומניעה. העניין הוא שבעידן הקורונה, כאשר מוסדות החינוך סגורים, אין לנו אפשרות לקיים את פעילות המניעה שהיינו מקיימים עד פרוץ הקורונה בבתי הספר. מדובר בתוכניות של הסברה והדרכה גם לתלמידים, גם למורים וגם להורים בנושא הסכנות הטמונות בשימוש בסמים ובאלכוהול כמו בגילויי אלימות שונים ומניעתם. עכשיו, כשאין מסגרות חינוכיות, הכל הוקפא. דווקא בתקופה הזו חשובה יותר מתמיד מעורבותם של ההורים. להורים יש חלק חשוב בתהליך הזה".
