הזוגות הצעירים שתכננו להתחתן השנה לא תיארו בחלומות הכי פרועים שלהם שנגיף קטן ישבש להם את כל התוכניות. חודשים רבים, ולעיתים אף שנה מראש, הם התכוננו ליום הגדול - קבעו תאריך, בחרו אולם, שילמו מקדמות לספקים, קנו בגדים וטבעות, גיבשו רשימת מוזמנים, ובעיקר חיכו בכיליון עיניים ליום שבו יוכלו לעמוד מתחת לחופה מול כל המשפחה והחברים.
אבל רצו הגורל והעטלפים בסין, ובמקום חתונה מפוארת, זוגות רבים נאלצו להסתפק השנה באירועים מצומצמים. הכנות קדחתניות של כמעט שנה ולא מעט כסף ירדו לטמיון ורכבת ההרים הרגשית עבדה שעות נוספות. המצב החדש שנוצר הביא לא מעט זוגות מאורסים להתלבט אם לדחות או אף לבטל את האירוע שחיכו לו כל כך הרבה זמן.
אבל היו גם מי שהחליטו שלא לתת לקורונה להרוס להם את החגיגה. רגע אחרי שעמדו מתחת לחופה מאולתרת, עם מעט קרובי משפחה והרבה מחשבות רצות בראש, פגשנו ארבעה זוגות שהחליטו שלא לוותר על תאריך החתונה שלהם, ולמרות שתכננו אירועי ענק, התחתנו בסופו של דבר באירוע מצומצם שלא הם ולא האורחים שלהם ישכחו בזמן הקרוב.
התרגשות שיא
טל־שירה (26) ויוסף לוי (29) התחתנו בבית עם 50 מוזמנים ואומרים שבדיעבד היו מתחתנים שוב בחתונה אינטימית
בימים אלה הצוותים הרפואיים עושים לילות כימים כדי לתת מענה יעיל והולם לאוכלוסייה, אבל כשטל־שירה ויוסף הודיעו שהם מעבירים את החתונה שלהם לבית, האמבולנס הצהוב קיבל משימה חדשה. "שנינו באים מעולם רפואת החירום ומוסמכים כחובשים", מספרת טל־שירה, "ברגע שהבנו שכל החתונה שלנו תקבל טוויסט בעלילה ולא תתקיים כפי שתכננו, החלטנו שבמקום רכב חתונה מסורתי נזרום עם האמבולנס של המשפחה של יוסף", היא מספרת ומחייכת.
בני הזוג תכננו להתחתן ב־12 במאי באולמי 'אלגריה' עם כ־500 מוזמנים, אבל לקורונה, כידוע, תוכניות משלה, ובמקום אירוע גדול נאלצו השניים להסתפק בחתונה קטנה וצנועה בבית. לדבריהם, למרות הרצון לחלוק את היום הגדול שלהם עם כל אהוביהם וחבריהם, לא חשבו לרגע לבטל את החתונה. "נכון, ההרגשה הייתה לא נעימה ובעיקר די מבאסת. אתה חושב ומתכנן אירוע המון זמן מראש, ואז, בהתראה של כמה ימים, אתה מבין שכל התוכניות שלך ירדו לטמיון", אומר יוסף, וטל מוסיפה, "נושא החתונה עלה בתחילת המשבר, בסוף חודש פברואר בערך. האמת לא חשבנו שזה יגיע לחודש מאי, אבל אמרנו שלא ניקח את הדברים קשה, כי בסך הכל אנחנו רוצים להתחתן וזה לא מה שצריך לעצור את החתונה, גם אם היא ברבנות. בחודש אפריל עודכנו מהאולם שהטעימות יידחו, ושם כבר הבנו שצריך להתחיל לבטל את כל הספקים".
בתקופה מורכבת זו הם גילו המון זה על זה. "כוחות הנפש שנדרשים ממך באותה תקופה הם אסטרונומיים", אומר יוסף. "אז במקביל לגיוס האישי של חוסן מנטלי, גם האהבה שלנו גדלה. תמכנו, עודדנו, וניסינו לחשוב על משהו שיהפוך את החתונה הזו לעוד יותר שלנו ומשם הגיע הרעיון להסתובב בעיר עם אמבולנס מקושט", הוא מספר. "אני גיליתי שלצידי עומד גבר שיעשה הכל בשביל שיהיה לנו טוב ושהקמת משפחה היא ערך עליון בשבילו ולא רק האולם והשואו", מציינת טל־שירה. "גיליתי גבר שיעודד, ירים ויתמוך בכל מצב גם אם הוא הכי מורכב, ומה שחשוב לו הוא שאהיה מאושרת".
יוסף מספר שעבורו האירוע היה סגירת מעגל מיוחדת במינה. "הרב שקידש אותנו היה מורה שלי בבית הספר. מעמד החופה, הטבעות, שבע הברכות, שבירת הכוס - הכל היה מאוד סמלי עבור שנינו", הוא מספר בהתרגשות. "אני חושבת שזו החתונה שראיתי בה הכי הרבה אנשים בוכים", אומרת טל־שירה. "חוץ מ־50 האנשים שהגיעו ראינו עוד אנשים מחוץ לבית שעברו מתוך סקרנות, וגם אפליקציית הזום עבדה שעות נוספות עם מעל ל־40 מכשירים שנכנסו והתרגשו איתנו ברגע המיוחד הזה".
"בסופו של דבר, לדעתנו היינו חוזרים שוב לאותו רגע מיוחד כי הוא פשוט היה מלא עוצמה, מצד אחד, ומצד שני כל כך יפה וצנוע", אומרים השניים. "עשו לנו כל כך שמח שהיום אנחנו לא מתחרטים לרגע. ברמה שאמרנו שאם היה מותר 150 איש היינו עושים את אותו הדבר ומבטלים את החגיגות באולם".
כיוון שהמקדמות לספקים כבר שולמו ולא הוחזרו, החליטו בני הזוג לוי לעשות בעתיד עוד אירוע שבמהלכו יקרינו קליפ מחתונת הקורונה שלהם. "זו תהיה מזכרת נחמדה לספר עליה לדור העתיד שלנו", אומרת טל־שירה. "עד שזה יקרה אנחנו נהנה אחד מהשני ונתכנן את ירח דבש החלומי שרצינו. מקווה שבעתיד הנראה לעין גם נוכל להגשים אותו".
שבע ברכות וסגר
דביר דלויה (24) ונעם דלויה־וקנין (24) התאכזבו מאוד מכך שנאלצו להעביר את החתונה לבית כנסת, אבל שמחים שהזמן יחד חיזק את הקשר ביניהם
"אני חושב שמה שלקח לי זמן היתה ההבנה שלא יהיה אירוע בכלל", מספר דביר דלויה שהתחתן עם אשתו נעם בשבוע הראשון של הסגר, בחודש מרץ. "הכל היה עוד חדש, טרי. לא ידעת באמת לאן זה הולך וכמה זמן הכל ייקח", הוא נזכר.
בגלל המצב הועברה החתונה, שתוכננה להתקיים באולם 'אודיסאה' בעיר, לבית הכנסת רבי שמעון בר יוחאי השייך לקרוב משפחתו של דביר. "תכננו להתחתן ב־18 במרץ וההגבלות הראשוניות יצאו יומיים לפני כן, ב־16 לחודש, כך שלא היה לנו יותר מדי זמן לתכנן את הכל", נזכר דביר.
"בצד שלי היה מאוד קשה", אומרת נעם, "ההגבלה גרמה לנו לאי יכולת להזמין את כל מי שרצינו. ממש רק המשפחות המצומצמות והדודים. כל ההכנות פשוט הלכו וזה גרם לי ממש להתמוטטות". "אני חייב להוסיף", מבקש דביר את רשות הדיבור, "אבא שלי לקח את המושכות אליו וטיפל בכל נושא האוכל, העיצוב והסגירות האחרונות".
מה גיליתם זה על זה בזמן ההכנות לחתונה?
דביר: "בימי השגרה שלי אני די עסוק, ורק בשעות הערב יוצא לנעם ולי ולדבר על מה שעבר עלינו. בתקופה הזו היינו המון זמן ביחד כי הפרויקט שלי שבו אני מלמד ילדי חינוך מיוחד קריאת תורה נדחה, וזה פינה לנו המון זמן וחיזק עוד יותר את הקשר בינינו".
נעם: "ברגע שהוא ראה שהתפרקתי, דביר אסף אותי, הרים, עודד והפגין אהבה גם ברגע שידעתי שקשה לו, אבל הוא התמודד טוב יותר ממני".
אחד הרגעים שדביר הכי זוכר מהחתונה היה שבירת הכוס. "נכנסנו לחופה מרגשת עם ליווי של הזמר אופיר אלחייני", הוא נזכר ומחייך, "כל החופה אני חושב לעצמי 'איזה כיף שזכיתי להתחתן בקדושה וטהרה בבית כנסת', ואז מגיע רגע שבירת הכוס ופשוט פספסתי אותה שלוש פעמים עד שהצלחתי. אם הפועל באר־שבע מחפשת חלוץ חדש, עדיף שלא יפנו אליי".
כיוון שהאירוע נערך בימי הסגר הראשונים כשהפחד ואי הוודאות היו גדולים, רבים מהאורחים העדיפו שלא לבוא לחתונה. "בגלל הפחד מהנגיף, למעט ההורים של נעם ואח אחד של אמא שלי, המשפחה שלה לא הגיעה לאירוע", אומר דלויה.
תעשו עוד אירוע כשהקורונה תהיה מאחורינו?
"אני לא יודע עדיין אם נקיים אירוע פיצוי על מה שהיה כבר במרץ, אבל נקווה שכולם קודם יהיו בסדר ולאחר מכן נחשוב על הדברים".
חופה במקום קורות שערים
במקום חתונה עם 800 מוזמנים נישאו איתמר (31) וטל (28) אבוקסיס בפארק ליד בית ההורים בו הוצבה חופה
חתונתם של טל ואיתמר אבוקסיס תוכננה ליום רביעי, 8.7.20. לאירוע הוזמנו כ־800 אורחים, אבל תוכניות לחוד וקורונה לחוד.
הידיעה שהחתונה לא תתקיים במתכונתה המקורית טלטלה את איתמר יותר מאשר את הכלה טל. "בכל אותה תקופה היינו במחשבות ובניסיונות לבחון איפה לקיים את האירוע", מספר איתמר. "גם אולמי 'סופיה' מאוד רצו לעזור לנו וממש נתנו לנו להרגיש שכל החלטה שנקבל תתקבל אצלם בחיוך".
יומיים לפני החתונה איתמר הלך לאסוף את החליפה שלו, ואז חבר התקשר אליו ובישר לו על ההגבלות החדשות שלפיהן אולמות האירועים ייסגרו מיד.
לדבריו, ההגבלות היו הקש ששבר את גב הגמל. "הייתי כל כך נסער שפשוט אמרתי לטל ולמשפחות שלנו שאני רוצה רק לבוא, לעשות חופה קטנה עם עשרה אנשים וללכת הביתה. איבדתי את כל החשק לאירוע הזה וכל האוויר כבר יצא", וטל מוסיפה, "מה שהציל אותי מהתמוטטות עצבים היתה העובדה שגם כילדה אף פעם לא דמיינתי את החתונה שלי. מתחילת הדרך הייתי בדעה של לעשות אירוע אינטימי יותר, ובסוף קיבלתי את האירוע הכי אינטימי שיש".
מי שסירב לקבל את ההחלטה של איתמר היה חברו הטוב ושותפו מתן ממן מ"מתופפי הדרום". "מתן ועוד כמה חברים טובים פשוט פתחו חמ"ל ואמרו לנו שהם מכינים לנו חתונת הפתעה", אומר איתמר וההתרגשות עדיין נשמעת בקולו. "גם באותו בוקר כשדיברנו איתם וביקשנו לדעת מה קורה, החברים אמרו לנו 'תיהנו מהיום שלכם ובערב תגיעו לבית של ההורים של איתמר כמו אורחים'".
את הרגע שבו נכנס עם אהובתו לבית הוריו מתקשה איתמר לתאר במילים. "פשוט לא האמנתי למראה עיניי. הפארק בעומר שבו גדלתי ושיחקתי כדורגל בכל יום הפך למקום שבו אני מתחתן. אני עדיין לא מעכל שבמקום שבו שמנו שתי אבנים שיהיו קורות של שערים עומדות עכשיו ארבע קורות החופה שלי".
בכל עת, מספרים השניים, הקפידו שלא יהיו יותר מ־50 אנשים. "זכינו לאירוע קטן, מצומצם וכייפי", מספרת טל. "סוג של אירוע בוטיק כזה, רק בלי כאב הראש הנלווה. ההורים של איתמר כל הזמן זרקו לנו שאם נרצה אפשר יהיה להתחתן אצלם בבית, אבל עד שזה לא קרה באמת - לא האמנו שנעשה את זה", היא אומרת ושניהם צוחקים. "בסופו של דבר" מסכם איתמר, "אני חושב שדחייה של האירוע היא לא נכונה. האירועים היום נראים כמעט אותו דבר בכל מקרה, אבל חתונה כזו, מעבר לזיכרון שיהיה לאורחים, היא באמת סיפור שילווה אותנו לכל החיים ורק שנינו נדע בדיוק מה אנחנו חווינו באותם רגעים מדהימים".
הכל משתבש לטובה
אחרי התלבטויות החליטו חן (25) ואליאור (27) פלס להעביר את חתונתם לאגם ירוחם והם לא מתחרטים לרגע
"אנחנו בטוחים שכל זוג שהתחתן בקורונה הרגיש באופן זהה את התחושה המבאסת כל כך כשהיום שחלמת עליו ותכננת אותו שנה שלמה מבוטל ברגע אחד", מספרים אליאור וחן פלס, תושבי ירוחם שנישאו ב־25 במאי. "אחרי כל הריצות, הסידורים, הדאגה לכל פרט והפרפרים בבטן, הכל פשוט מתפרק. ההגבלות בתחום החתונות השתנו מיום ליום והכל במין ערפל כזה. לראייה, הרגע שבו הבנו שהולכים על אירוע מצומצם קרה רק שבוע וחצי לפני כן", אומרת חן.
אליאור משתף בדרמה שמאחורי הקלעים. "הדבר היחידי שהיה ברור הוא שאנחנו רוצים להתחתן ולא לדחות את החופה. יש תחושה של נפילת מתח, אבל במקביל אתה צריך להיות רציונלי ולחשוב איך מצמצמים 900 מוזמנים ל־50 בסך הכל", הוא אומר. "אין אופציה שלא שקלנו וההגבלות יצרו המון בלגן ושאלות". "התכנון היה לקיים חופה בבית כנסת", מוסיפה חן, "אבל אז הודיעו שלא ניתן לקיים אירועים במקומות סגורים וזה שלח אותנו לחשוב על מקום פתוח".
ובירוחם, כידוע, כשאומרים "מקום פתוח", מתכוונים לאגם ירוחם. "שנינו ידענו שזה יהיה באגם ירוחם. שנינו ילדיי ירוחם ולפחות פעם או פעמיים בשבוע אנחנו קופצים לבקר באגם העצום והמדהים הזה", מספרת חן בהתרגשות. "ברגע שהבנו שאנחנו הולכים על האגם, החלטנו לקחת את זה למקום קלאסי - חופה בשקיעה".
בזכות הספקים, מספרים השניים, האירוע המצומצם הפך לחוויה בלתי נשכחת. "וואו. כל שנייה היתה מדהימה", אומרת חן בהתרגשות, "הצעדים לחופה, כיסוי ההינומה, 'הרי את מקודשת' ושבירת הכוס. אלה רגעים מלאים ברגשות שמי שלא חווה את זה לא יבין, בטח אחרי מה שעברנו כדי כן להיכנס תחת החופה הזו".
כיוון שהאגם מרוחק מבתי מגורים, המסיבה שלאחר החופה נמשכה עד לשעות הקטנות של הלילה. "הריקודים והחגיגות נמשכו עד שש בבוקר, וזה אומר הכל", הם מספרים. "יש משפט שאומר 'הכל משתבש לטובה' וכאנשים מאמינים אנחנו באמת חושבים שכל מה שקורה הוא לטובתנו. האירוע היה הרבה יותר מבסדר - הוא פשוט היה מדהים", אומרת חן בהתלהבות.
"גיליתי בחן רמות חוזק מטורפות", מוסיף אליאור. "ידעתי כמה כוחות נפש קיימות בה, אבל התפעלתי לגלות עד כמה. יכולות התמודדות מדהימות שאפילו לא חשבנו שקיימות בנו", הוא אומר, וחן מוסיפה, "המצב הזה גרם לנו רק להבין יותר ויותר שלא יכולנו לבחור טוב יותר אחד את השנייה. אנחנו כל כך שלמים ומכירים תודה לבורא עולם על הבחירה שעשינו".
בינתיים, השניים הספיקו לקבוע תאריך חדש למסיבת החתונה שלהם שתהיה ב־16 באוגוסט, בתקווה שהמצב ישתפר. במקביל הם חושבים כבר על ירח הדבש. "הלוואי שיקרה משהו שישנה את זה ונוכל לחגוג איכשהו עם כמה שיותר אנשים, אבל גם אם לא - אנחנו יודעים שהיה לנו אירוע בלתי נשכח שייזכר לנצח".
