אוסלו, בירת הממלכה הנורבגית, נקשרת בתודעה הישראלית בעיקר להסכם אוסלו שנחתם בחודש אוגוסט 1993 והיה אמורים להביא לפתרון קבע בסוגיות השונות בסכסוך הישראלי־פלסטיני.
בהסכם ההיסטורי הכירה מדינת ישראל בארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) כנציגו החוקי של העם הפלסטיני, ואש"ף מצידו הכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובביטחון.
ואולם, מעטים יודעים שבבירתה של הממלכה הסקנדינבית חיה ופועלת זה מאות שנים גם קהילה יהודית קטנה המונה היום קרוב לאלף חברים וחברות, בהם גם ישראלים המתגוררים במדינה הידועה בזכות נופיה המרהיבים.
בימים אלה עשו שניים מהישראלים המתגוררים באוסלו, שניהם באר־שבעים, היסטוריה: האחד, רונן בכר, נבחר לעמוד בראש הקהילה היהודית באוסלו, השני, משה (מוקי) אוחנה, בעלים ומנכ"ל של חברת אופטיקה ידועה בנורבגיה, התבשר שהחברה שבבעלותו נבחרה לאחת מעשר החברות בעולם שפיתחו את המוצר החדשני ביותר בשנת 2020.
אף שהשניים מתגוררים זה עשרות שנים בנורבגיה, הם מדגישים "שבאר־שבע עדיין טבועה בנשמתנו ואנחנו שומרים לאורך השנים על קשר עם משפחותינו ומכרינו בעיר".
מובן שבתור באר־שבעים גאים אוחנה ובכר אוהדים של הפועל באר־שבע, ולפני כשנתיים הם נסעו לשבדיה כדי לראות את הקבוצה משחקת מול קבוצת הכדורגל נורשפינג במסגרת הסיבוב השלישי של מוקדמות הליגה האירופית.
"הופתעתי אז ממספר הבאר־שבעים שהגיעו מהארץ כדי לעודד את הקבוצה שכולנו אוהבים", מספר בכר.
ילדות באר־שבעית
שורשיהם של אוחנה ובכר נטועים עמוק בבירת הנגב. אוחנה (55) נולד אומנם בבת ים בעת שהוריו ביקרו בבית סבו וסבתו, אבל הוא גדל תחילה בשכונה ד', ובהיותו בן חמש עבר עם משפחתו לשכונה ג'.
"זו הייתה אחת התקופות היפות בחיי", הוא מספר ל"ידיעות הנגב". "בית הספר 'דגניה', הסנדוויץ' בבית הספר עם חצי לחם לבן ואריסה, ימי העצמאות בגבעה בין השק"ם לרחוב קרן היסוד, הוואדי הידוע בין מקום מגורינו למשרדים של מפעלי ים המלח. אלה חוויות שלא שוכחים אף פעם. ואיך אפשר בלי גלידה באר־שבע? בכל ביקור בארץ הילדים שלי למדו שזו הגלידה מספר אחת בעולם. באר־שבע היא חלק ממני, למרות שאני כבר עשרות שנים חי בנורבגיה".
קראו גם>>>
זה יותר מ־30 שנה אוחנה חי ומתגורר בנורבגיה. לאחר השירות הצבאי בסיירת צנחנים יצא עם חבר טוב לטיול במזרח אירופה, לא לפני שהספיק לעסוק בצביעת בתים בעומר. מאוחר יותר הגיע לנורבגיה, התחתן והפך לאב לשלושה ילדים. כעבור כמה שנים התגרש מאשתו הראשונה, ולפני 13 שנה נישא בשנית לנורבגית יהודייה.
היום אוחנה הוא השם החם בתחום האופטיקה בנורבגיה, וגם מחוצה לה. בשנים האחרונות הוא הספיק לצבור לא מעט פרסים עולמיים בתחום עיצוב המשקפיים, בעיקר לילדים.
"התחלתי את עסקי במכירת משקפיים ברחוב", הוא נזכר, "רוב הלקוחות שלי היו ממוצא ערבי. בשלב מסוים כבר לא יכולתי למכור. כל פעם שהיו בעיות במזרח התיכון, לא רצו לקנות ממני, ונאלצתי מהר מאוד לשנות את הכיוון ולהתחיל לייצר בעצמי מוצר עם עיצוב שלי".
תחום העיצוב הוא תחום שתמיד עניין אותך?
"תמיד אהבתי לייצר ולעצב. סיקרן אותי כל הזמן לראות את הצורך ולמצוא לו פתרון. ירשתי את זה מאבא שלי, אחד האנשים החכמים שחושבים מחוץ לקופסה על כל בעיה שנתקלים בה".
רואה רחוק
הנורבגים התאהבו בפשטות של עיצובי המשקפיים של אוחנה, ומוצריו החלו להימכר ברשתות אופטיקה מוכרות המחזיקות במאות חנויות ברחבי אירופה. לפני חמש שנים, הוא מספר, הוא נתקל בכתבה במגזין אמריקאי על הנזק שנגרם לילדים בגלל שימוש יתר במשקפיים בעלי עדשות מקטבות (פולארויד), והוא החליט לעשות מעשה.
"הודעתי לרשתות שאני עובד איתן שאני עובד על פיתוח חדשני של עדשות הבנויות על הפיגמנט שהעיניים יוצרות ואת אותו פיגמנט הפכנו בהזרקה של פלסטיק לעדשות", מספר אוחנה. "טוב מזה לא יכול להיות לילדים קטנים. בשלב זה של התפתחות העיניים והמוח, העיניים אצל ילדים מאוד רגישות והן סופגות אור מהשמש בעוצמה של פי עשרה מזו של מבוגרים".
אחרי שלוש שנים של פיתוח ועיצוב יצא המוצר המוגמר לשוק. "מדובר במוצר נוח, גמיש, חזק ואיכותי", מעיד אוחנה על משקפי הילדים שעיצב. "זה מוצר נעים למגע, מוצר שהילד מרגיש שייכות אליו, וכך נוביל את הילדים שזקוקים למשקפיים להסכים להרכיב משקפיים, כשאנחנו יודעים שמרביתם מתנגדים לכך".
המוצר האופטי החדש של אוחנה, שזכה לשם Mokki Click, כבר שובר שיאים. לא רק שהוא נבחר להיות חלק מרשימת החידושים המובילים בעולם לשנה החולפת, אלא שבתקופה האחרונה אוחנה חתם על הסכם הפצת המשקפיים עם שורת רשתות אופטיקה ברחבי העולם.
רונן בכר: "בנורבגיה מרגישים פחות אנטישמיות מאשר במדינות אחרות, אך כמובן שאנחנו עוקבים בתקשורת ובכל מקום אפשרי ומתריעים על חריגות"
אוחנה מגדיר את עצמו "אדם פשוט שאוהב את החיים ושאוהב לעזור לבריות. בכל פעם שהעסק עובד יפה אני לא סוגר ארנקים. כשאני רואה לאן העסק מתקדם, אני רק יכול לחייך שאני יכול לעזור לנזקקים".
אתה מתגעגע למחוזות ילדותך?
"ודאי. לשבת במרפסת ביום שישי עם עיתון ישראלי ועם עיתון של באר־שבע, תוך שמריחים את הריחות של יום שישי מהמטבח של אמא. אין חלום יותר מזה. עד היום, בכל ביקור בארץ אנחנו יורדים לעיר, עוצרים בגלידה באר־שבע, בפלאפל הירוק או בבית הפול, יושבים על אספרסו ומסתובבים בעיר העתיקה. זה הכרח שאי אפשר בלעדיו. עד היום, החברים שלי הם אותם חברים שהיו עימי בבאר־שבע".
אתה חושב לחזור לבאר־שבע?
"לחזור לבאר־שבע זה החלום. אני אפילו חושב, עם ההצלחה שלנו, לחזור עם עוד שלוש משפחות ולנהל את הפצת המוצרים שלנו דרך מחסני לוגיסטיקה. כבר מספר חודשים אני מתעניין בפרויקטים של נדל"ן ובנייה בבאר־שבע. לא תל־אביב, לא הצפון ולא ים. אין כמו להיות בבית, בעיר שלך, להסתובב ברחוב ולפגוש חברים, לומר שלום, לשבת על כוס קפה, ובחנוכה לקנות ספינג' תוניסאי בעיר. אני חולם על היום הזה".
קטנה אבל פעילה
רונן בכר (46) נולד וגדל ברחוב ביאליק בשכונה ב' בבאר־שבע ובהמשך עבר עם משפחתו למיתר. תחילה למד בבית הספר תל"י ואחר כך בתיכון מקיף ז' בעיר. לנורבגיה הגיע לפני 19 שנה, הצטרף לקהילה היהודית באוסלו, נישא לנורבגית יהודייה, והפך לאבא לשתי בנות.
לאחר 13 שנים שהיה חבר ועד הקהילה היהודית, נבחר בכר לאחרונה לראש הקהילה ויו"ר ועד הקהילה. היסטוריה בפני עצמה, כיוון שזו הפעם הראשונה בתולדות הקהילה היהודית בנורבגיה שישראלי נבחר לעמוד בראשה.
"הקהילה בנורבגיה היא קהילה קטנה, אבל מאוד פעילה", מספר השבוע בכר ל"ידיעות הנגב". "אנחנו מונים כ־700 חברי קהילה, רובם ככולם חיים באוסלו וחלקם גרים גם במערב, דרום וצפון נורבגיה. מטרות הקהילה היהודית הן לשמר ולאפשר דרך חיים יהודית כאן בנורבגיה".
איך עושים את זה?
"בקהילה יש בית כנסת, גן ילדים, חנות כשרה, מערכי לימוד לצעירים ולמבוגרים ומתקיימות פעילויות בחגים ובשאר ימות השנה. רב הקהילה הוא הרב יואב מלכיאור ויש לנו גם חזן מישראל ושליחים של בני עקיבא שעוזרים בפעילות".
איך שומרים על הזהות היהודית בקהילה קטנה כל כך?
"החיים בקהילה בחו"ל, ובכלל כמיעוט בארץ אחרת, מאוד שונים מהחיים בארץ. מצד אחד, יש את היופי בלשמור על הזהות היהודית כמשפחה דרך עבודה יומיומית. אין כאן מסעדות כשרות, אין בתי ספר יהודיים או מבחר של אפשרויות כמו שקיים בארץ. מצד שני, יש את הגעגוע להיות פשוט במקום עם כל ההיצע הזה".
מחכים לכם
בתוקף תפקידו, בכר אחראי לכל מחלקות הקהילה, החל בתחום הביטחון וכלה באירועים וקשר עם חברי הקהילה. "אנחנו כמובן נקראים למגוון של שאלות פוליטיות ושיתופי פעולה עם השגרירות", מציין בכר, "אך רוב העבודה מתבצעת מול השלטונות במטרה לשמר ולאפשר כאן חיים יהודיים.
"נורבגיה, ואוסלו בעיקר, זכורים בזכות הסכמי אוסלו שהחלו כאן בקהילה. הסיבה לכך היא מצד אחד, בהכרח הקשר החזק שיש לקהילה עם מדינת ישראל, כשאנחנו מוגדרים קהילה ציונית, ומצד שני, לשלטונות בנורבגיה. רוב תקציב הקהילה מבוסס על תמיכה מהמדינה".
יש גילויי אנטישמיות?
"בנורבגיה מרגישים פחות אנטישמיות מאשר במדינות אחרות, אך כמובן שאנחנו עוקבים בתקשורת ובכל מקום אפשרי ומתריעים על חריגות. הגבול שבין ביקורת לגיטימית על מדיניות מדינת ישראל לבין אנטישמיות הוא בדרך כלל גבול דק, ואנחנו שם בכל פעם שהגבול הזה נחצה או נמתח".
בשלב זה אין לבכר תוכניות לחזור ארצה. "אנחנו מגיעים פעם או פעמיים בשנה לביקור", הוא מציין, "וכמובן שיש קשר לבאר־שבע, לחום ולאנשים. הקשר הזה הוא משהו שטבוע בי וגם ביתר בני המשפחה. כרגע אין לנו תוכניות לחזור בקרוב, אבל לכשנחזור אין ספק שנחזור לדרום ולבאר־שבע. אני מקווה לפגוש המון באר־שבעים באוסלו, תקפצו להגיד שלום כשאתם באזור".
לעדכונים: חדשות הנגב
