רבע שעה אחרי שמעוז ינון, תושב בנימינה ומבעלי רשת המלונות אברהם הוסטל, סיים לשוחח עם הוריו, תושבי מושב נתיב העשרה בעוטף עזה, פגע טיל ששוגר מעזה בביתם. אימו של מעוז, בלהה ואביו, יעקובי, נהרגו.
"הם היו זוג יונים. בחייהם ובמותם לא נפרדו. הם רצו למות ביחד וזה מה שמנחם את המשפחה", אמר השבוע מעוז שלא מצליח לעכל את האסון הכבד שנפל על המשפחה.
השיחה האחרונה בין מעוז להוריו הייתה בשעה 7:30 בבוקר יום שבת השחור, בו התחילה מתקפת הטרור בדרום הארץ. בני הזוג בלהה, 76, ויעקובי ינון, 78, ז"ל, תושבי נתיב העשרה שלחו הודעה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית על אזעקת צבע אדום בעוטף.
"בהתחלה לא התרגשתי וחשבתי שזה עוד אירוע רגיל של שיגורים מהרצועה וזה עובר", מספר מעוז. "ביקשתי מהם להיכנס לממ"ד ולשמור על עצמם. לאחר מכן לא הצלחנו ליצור איתם קשר, שוחחנו עם השכנים וחברי המושב ולא תיארתי לעצמי את גודל האירוע. לאט לאט התמונה התחילה להתבהר וכך גודל האסון. לצערי הרב טיל שפגע בביתם גרם לשריפה ולמותם של הורי היקרים".
בני הזוג ינון, הורים לחמישה ילדים, שלוש בנות ושני בנים וסבים ל-11 נכדים, היו הרוח החיה של המשפחה. שניהם בני קיבוצי הדרום רוחמה וניר עם. לפני כ-30 שנה עברו לגור בנתיב העשרה, המושב הכי קרוב לרצועת עזה. שניהם אהבו מאוד את הטבע והאדמה עד שהזמינו בית עץ מארצות הברית, שמחופה פלסטיק, בית חסכוני ואקולוגי שנבנה תוך חודש ימים. בגלל שהבית היה מעץ, הוא נשרף כליל, רק הממ"ד נשאר ממנו.
בלהה, מורה, ציירת ואומנית ויעקובי חקלאי ואיש אדמה מהיום שנולד. הם היו פעילים במשך כל חייהם ותרמו רבות למען הקהילה. יעקובי שימש כמה פעמים כיו"ר ועד הקהילה במושב ושניהם פתחו ליד ביתם סדנה לילדים ומבוגרים במושב שאפשר ליצור בה דברי אמנות, בעיקר מנדלות. בלהה אף הפעילה מיזם בשם נתיב המנדלות.
"המקום שבו זה הכי ניכר בבית הוא הממ"ד שהפך ממקום שמתקשר לטילים ולמלחמה למקום שמח של יצירה וכל קירותיו מכוסים במנדלות", מספרת הנכדה מאי נבון. "סבא וסבתא שלי היו האנשים הכי טובים שיצא לי להכיר. אנשים שהבית והלב שלהם פתוחים בפני כל אדם". ביום שישי, יום לפני המתקפה, בני הזוג ינון עוד היו אצל ביתם בתל אביב. "שרנו, צחקנו, שיחקנו משחקים. הצענו להם להישאר, אבל הם העדיפו לחזור הביתה ולישון במיטה שלהם", הוסיפה נבון.
מעוז ינון, 48, הבן האמצעי במשפחה, נולד בקיבוץ ניר עם ובגיל 14 עבר עם משפחתו למושב "נתיב העשרה". בגיל 21 עזב את המושב ועבר לתל אביב ולאחר מכן למושבה בנימינה בה גר עם אשתו שלומית ושלושת ילדיהם. מעוז הוא דמות מוכרת כפעיל חברתי במושבה בנימינה ובאזור. הוא משמש כחבר מועצת בנימינה-גבעת עדה, איש עסקים ומייסד ושותף ברשת המלונות "אברהם הוסטל", שמארחת היום מפונים מהישובים הסמוכים לעזה. הוא תמיד האמין שהצלחת העסק תלויה בשיתוף פעולה חברתי עם האוכלוסייה והכלכלה המקומית והאמין בחיים משותפים ודו קיום. העסק הראשון שלו נפתח בנצרת, בית הארחה בשם "פאוזי עאזר".
בקול חנוק מדמעות מנסה מעוז לספר על הוריו ועל הרגעים הקשים שעוברים עליו. "הם היו אנשים מיוחדים בכל מובן המילה. קשורים אחד לשני שאי אפשר להפריד ביניהם. בצוואה שהשאירו הם ביקשו לשרוף את גופותיהם ולפזר את האפר בשדות מאחר והאמינו כי האדמה היא לחקלאות ולא לגופות ואנחנו נמלא אחרי בקשתם".
קראו גם:
מעוז מספר על הוריו שתמיד תרמו למען הזולת ואהבו את בני האדם ללא הבדל. "לאבא היו חברים טובים מאוד מהחברה הבדואית בדרום. עד היום הזה אנחנו מקבלים שיחות תנחומים מכל החברה הערבית וזה מה שמנחם אותנו".
כפעיל חברתי שהאמין והלך בדרך של דו קיום ושותפות, ינון עדיין מאמין שהדרך הזו היא הנכונה והיא זו שתשבור את מעגל הדמים.
"אין לנו ברירה אלא להמשיך לחיות ביחד. צריכים להתאמץ יותר, לשמור על שותפות ושוויון בכל מקום ובכל זירה. אני מאמין שאפשר לשקם את השותפות וצריכים לחזק אחד את השני. אני לא יודע איך, אבל צריכים לעשות זאת. מי שמאמין בשלום, בשוויון ובשותפות יהודית-ערבית צריך לעבוד יותר. לא רוצה לדבר כרגע על המצב הפוליטי בארץ אבל יגיע הרגע לדבר על זה. איבדתי חברים לכיתה שנספו בדרום וחלק מהניצולים מהתופת שלמדו איתי כתבו לי שהם בדרך לברלין, איפה שהושמדו כל כך הרבה יהודים. אם צרפת וגרמניה שטבחו אחת בשנייה במלחמות העולם יכולות, אנחנו חייבים לשבור את מעגל הדמים. אני חושב שאפשר לשקם".
