"במקום הנכון, בזמן הנכון"
איריס כהן, מנכ"לית רשת המתנ"סים באילת
איריס כהן החלה את הקריירה שלה ביחידה לקידום נוער, עבדה בעיריית אילת ועסקה בפיתוח פרויקטים קהילתיים, הקימה את מרכז חוסן וטיפלה בנושא של התמכרויות. כשתפקיד ניהול רשת המתנ"סים התפנה, התמודדה לתפקיד ונבחרה.
לדבריה, "יש המון עולמות תוכן שאני נוגעת בהם ולכן זה מאוד מעניין ואין רגע דל".
במשפחתה של כהן תומכים בה ובכל חלום שלה והתשוקה האמיתית שלה במסגרת התפקיד היא היכולת לעשות ולהשפיע ולראות את התוצאות.
עם אלו אתגרים את מתמודדת מאז השבעה באוקטובר?
"הבן שלי היה במסיבה בנובה ובמשך שעות הייתי עסוקה בלוודא שהצליחו לחלץ אותו. ברגע שידעתי שהוא חולץ, ברוך השם, התכוננתי להיערכות העירונית לקליטת המפונים. במלונות הקמנו חוגים ומעונות, פתחנו שירותים לאוכלוסיות צרכים מיוחדים, הקמנו מערך שירותים לנוער שכלל הפעלת אוהל בטיילת, וניסינו למצוא את האיזון בין השירותים לתושבים שלנו ולתושבי החוץ.
באחת ההופעות באוהל, מאות בני נוער שרו עם האומן, ואחת הרכזות של ישובי העוטף אמרה לי, את רואה את הילד הזה, אבא שלו נרצח והילד הזה, אבא שלו חטוף, ופעם ראשונה אני רואה אותם חוזרים להיות בני נוער. הרגשתי שאנחנו במקום הנכון בזמן הנכון וכנראה גם עושים את הדבר הנכון".
מהיכן שואבים כוחות בתקופה הזו?
"הרגשתי שקיבלתי צו 8 ואני במילואים חברתיים. זו הרגשת סיפוק מאוד גדולה לעזור לאנשים, העבודה נותנת לי כוח. אחד הדברים היפים שראיתי בתקופה הזו, זו רוח הנתינה והערבות ההדדית ואני חושבת שאין כוח בעולם שיכול לזה".
"אין חיים בלי תרבות ופנאי"
מיכל עוזיאל, מנהלת מתנ"ס בית רובין
מיכל עוזיאל שירתה כמורה חיילת בחינוך הבלתי פורמלי וכשהשתחררה מהצבא היה לה ברור שהיא נשארת בתוך המערכת. כבר למחרת הצטרפה לעיריית אילת כמדריכת נוער. "התקדמתי בתוך המערכת עד שנהייתי מנהלת מתנ"ס".
במשפחה מפרגנים לעוזיאל מאוד והתשוקה שלה בתפקיד היא להניע אנשים וליצור יש מאין. "המתנ"ס מאפשר לי ליזום תהליכים קהילתיים, חינוכיים ותרבותיים. למעלה משלושים שנה אני מובילה תוכנית סל תרבות בעיר ואני מרגישה שהמתנ"ס מאפשר לי להגשים ולחדש כל שנה".
עם אילו אתגרים את מתמודדת מאז השבעה באוקטובר?
"יש לנו מחויבות כגוף קהילתי שנותן שירות לקהילה, לעודד את האנשים לעשות ספורט, לצאת להצגה או קונצרט, וזה היה מאוד קשה. אני לא רואה חיים ללא תרבות וללא פנאי. במיזם שעשינו, 'לכל ילד עפיפון', שיתפנו את אדריאנה אדר, שתמיר, אחיין שלה, היה חלק מהשבויים, והיה לה חשוב שבאירוע נלבש חולצות של תמיר. באירוע, שנערך ביום חמישי, היא דיברה בשם משפחות החטופים, בשישי שלמחרת הודיעו שתמיר נרצח. זו היתה בשבילי חוויה מאוד קשה.
"לצד הרגעים הקשים אני רואה עד כמה הקהילה האילתית עושה ועשתה לטובת המפונים, וזה מחמם את הלב".
מהיכן את שואבת כוחות בתקופה הזו?
"מהאמונה שבכל משבר יש צמיחה ושהעשייה גורמת רק לטוב. אני תמיד נאחזת בתקווה. התקופה הזו הוכיחה לנו כמה צבא העם הוא חשוב וכמה העם עושה בשביל העם. אנחנו נצא מזה מחוזקים. זה גם חידד לנו את המשמעות של בית ומולדת".
"התרגשתי מהמתנדבים"
טובה אוחיון, מנהלת מתנ"ס שחמון ואגף גיל הרך ומשפחה
טובה אוחיון הגיעה לאילת לפני כ-30 שנה כבת שירות לאומי מהעיר בני ברק ומאז לא עזבה. "התאהבתי בעיר והכרתי פה את בן זוגי. התחלתי כקומונרית בבני עקיבא ותלמידת קורס מדריכי נוער. למדתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני מומחית לגיל הרך, ואני גם מדריכה פדגוגית לגיל הרך ומנחת הורים".
במשפחה תומכים באוחיון והיא תולה חלק מהצלחתה לזכות בעלה. התשוקה שלה בתפקיד היא תוכניות שהיא יוצרת עם אנשים מתוך הקהילה ומצליחה להוציא אותם לפועל.
עם אלו אתגרים את מתמודדת מאז המלחמה?
"בשבעה באוקטובר גייסו את החתנים ואת הבנים שלי, כולם קרביים וכולם בעזה, אחד מהם הוא בעלה של בתי שילדה עכשיו. אח של כלתי נהרג, לידור יוסף קרואני הי"ד. במישור הקהילתי והמתנ"סי פתחנו מוקד חירום ותוך רגע הפכנו לחמ"ל מטורף של מוצרים שאנשים צריכים.
"דאגתי שהמסגרות לגיל הרך יפתחו מהר, הקמנו מעונות בבתי המלון והדרכות הורים. התרגשתי מהמתנדבים שעזבו הכל והגיעו ושאלו מה צריך".
מאיפה שואבים כוחות בתקופה הזו?
"הרבה מאוד מהמשפחה ומהקהילה. אני פוגשת אנשים שרוצים לתת ולתרום. אני אומרת תמיד לצוות שלי בעבודה וגם בבית: צריך להגיד תודה על מה שיש ולא לבכות על מה שאין. כמה שיהיה קשה ומאתגר - השמש תזרח מחר בבוקר".
"תפתחו את הלב"
עפרה בוארון, סמנכ"לית תוכן, פיתוח ופרוייקטים ברשת המתנ"סים אילת
כנערה, היתה עפרה בוארון פעילה בתחום תנועות הנוער, בצבא התגייסה למסלול מורה חיילת במסלול קידום נוער ובהמשך עבדה במתנ"ס אשקלון, שם התגוררה. לפני 30 שנה הגיעה לאילת והתאהבה בעיר.
"התחלתי את דרכי ביחידה לקידום נוער והתקדמתי לתפקידים ריכוזיים עד למנהלת היחידה. ייסדתי את מרכז ההדרכה ברשת המתנ"סים וניהלתי את מחלקת הנוער. התחום של החינוך הבלתי פורמלי הוא חלק ממני וממי שאני".
במשפחה הגרעינית והמורחבת של בוארון מפרגנים מאוד וילדיה גאים בה. התשוקה שלה בתפקיד לגעת באנשים ולדבר בגובה הלב, להוביל לשינוי שהוא מעצים ונותן מקום לאחר ומביא את החוזקות שלו לידי ביטוי.
עם אלו אתגרים את מתמודדת מאז השבעה באוקטובר?
"האתגר הכי גדול שהיה לי הוא לפצח את השפה של הקהילה שאני עובדת מולה. כשזה קרה, זה היה כמו קסם. נוצרו חברויות, מיזמים ושותפויות.
"אחת האמהות רצתה להכניס את הילד שלה למתחם המפונים, אך אמרה שהוא מפחד ושהוא לא יצא מהחדר למעלה מ-3 שבועות. לאט לאט הצלחתי לרכך את האמא והכנסתי אותה למתחם וגרמתי לה לסמוך על הילד שלה ועל הצוות שלנו, ואט אט הילד מצא את מקומו".
מהיכן את שואבת כוחות בתקופה הזו?
"מהעשייה ומהמשפחה המחבקת".
משהו אופטימי לסיום?
"תפתחו את הלב. כשפותחים את הלב קורה קסם בעולם, ותזכרו שבכל יום מחדש השמש תזרח וככל שנעשה טוב, יחזור אלינו טוב".
"קהילה היא משאב לעשייה וקידום"
שושי אוהנינה, מנהלת מתנ"ס יעלים
שושי אוהנינה מנהלת את מתנ"ס יעלים מזה 18 שנים. היא ילידת אילת, בת למשפחה מקומית וותיקה. בעלת תואר BED בחינוך ומאסטר NLP.
שושי החלה את הקריירה שלה כרכזת מניעה והסברה ברשות למלחמה בסמים. במסגרת תפקיד זה הקימה את קבוצת הנוער האיכותית הראשונה בארץ "נוער אומר לא לסמים" ואת סיירת ההורים הראשונה בארץ.
לימים, ניהלה את הרשות למלחמה בסמים במשך כ-10 שנים. משם הגיעה לנהל את מתנ"ס יעלים, "זו האהבה הגדולה שלי".
במשפחה של אוהנינה מפרגנים, מלווים ומגבים לאורך כל הדרך. לדבריה, "העשייה שלי לאורך כל הדרך מלווה במסירות ותשוקה וגם המשפחה שלי נדבקה".
עם אלו אתגרים את מתמודדת מאז השבעה באוקטובר?
"קיבלנו את המפונים ב-8 באוקטובר במלון ים סוף, היה ברור שהם הלומים וכואבים, אנחנו רצינו לחבק באהבה. האירוע הלאומי היה טראומתי לכולנו ולקח זמן להבין את חומרתו ועוצמתו.
"קיבלתי כוחות רבים מההתכנסויות של המפונים בלובי המלון לתפילה, שירת רבים כואבת, חיזוק משותף ושהייה של ביחד".
מהיכן שואבים כוחות בתקופה זו?
"את הכוחות שואבים מהסביבה הקרובה והרחוקה, מקהילה מגויסת ומצוות עובדים ערכי ונאמן".
"ליצור שגרה מחבקת"
שרית שלם, מנהלת מתנ"ס קולייר
שרית שלם התנדבה כבר בתיכון, ולקחה חלק בפעילויות עירוניות. אחרי הצבא פנתה ללימודי תואר ראשון ושני בתחום החינוך והחלה את דרכה כמורה ורכזת חינוך חברתי בחינוך הפורמלי. "הבסיס של רוב הכלים שיש לי הגיע מרשת המתנ"סים וממה שקיבלתי ממקומות בהם התנדבתי. בהמשך ניגשתי למכרז לניהול מתנ"ס קולייר והנני כאן".
אמה של שלם נפטרה לפני 10 שנים והיא בטוחה שהיא מסתכלת מלמעלה ושמחה שבתה מגשימה את שאיפותיה, גם אביה ואחותה גאים ותומכים. התשוקה שלה בתפקיד היא לתת מענה נכון ומדויק לכל שכבות האוכלוסייה, להיות בית חם עבור התושבים ולספק מענים איכותיים לשעות הפנאי, לפתח מיזמים חדשים וליצור קהילה חזקה ופעילה.
עם אלו אתגרים את מתמודדת מאז 7 באוקטובר?
"דאגנו למפונים לטיטולים, אוכל לתינוקות, בגדים ונעליים ובהמשך, בעזרת הרשויות, למענים עמוקים וגדולים יותר במטרה ליצור 'שיגרה' עוטפת ומחבקת עד כמה שאפשר. נתנו מענה גם לקהילה האילתית שהיה חשוב לנו לחזק את החוסן שלה דווקא בתקופה הזו.
"במתחם הטיילת הקים אגף הנוער אוהל ענק, והחלטנו ששני בקרים בשבוע נהפוך את האוהל ל'אוהל בשלייקס' - אוהל שיארח את אוכלוסיית הגיל השלישי שמתגוררת בעיר ושמתארחת פה. נוצרו שם מפגשים מאוד מרגשים ואפילו חברויות שנרקמו והמשיכו גם כשחלקם כבר עזבו".
מהיכן את שואבת כוחות בתקופה הזו?
"מהנהלת המתנ"ס ומהצוות שלי. זכיתי בעובדים ברוכי כשרונות, רעיונות, יוזמות, ובעיקר אהבת אדם. קהילת העיר אילת עשתה הרבה הרבה טוב במלחמה הזאת, ונתנה לנו הזדמנות להראות ולהתגאות באיכויות וברוחב הלב של הקהילה שלנו".
מוגש מטעם: רשת המתנ"סים באילת
