דניז פוני, שחגגה לפני חודש יובל, נשואה לעמי, ואם לשלושה בנים: מתן (30), דולב (24) ועילאי (17). היא נולדה בשדרות ולפני מספר שנים עברה לעיר השכנה נתיבות. היא עובדת בשטראוס 17 שנים: בתחילת דרכה כאחראית משמרת במפעל טעם הטבע בקיבוץ ברור חיל, בהמשך קודמה לתפקיד מנהלת ייצור והיא מנהלת עשרות עובדות ועובדים.
לפני מספר שנים היא עברה אירוע בריאותי קשה שגרם לה לבעיות בתפקוד. היא התניידה במשך חודשים ארוכים על כיסא גלגלים עד שהשתקמה לחלוטין. לאחריו, היא חשבה שסיימה עם אירועים קשים, עד שהגיעה אותה שבת שחורה: "חשבתי שההתמודדות שלי עם האירוע הבריאותי וכל מה שנלווה לכך היה האירוע הכי קשה בחיים שלי, אבל טעיתי בגדול. השבת של השבעה באוקטובר הייתה האירוע הכי טראומתי שעברתי, במיוחד בגלל הקשר שלי לשדרות, שבה מתגוררים ים משפחתי וחברי הילדות שלי".
כיצד חווית את השבת של ה-7.10?
"זו הייתה שבת של שמחת תורה, ובמשך כל ליל שישי דיברתי עם הבנים שלי, מתן ודולב, שמתגוררים בארצות הברית. דיברנו שעות בשיחת וידאו - הם הראו לי מה הם בישלו לערב שישי, החלפנו חוויות של השבוע, השיחה נמשכה ונמשכה. בשעה 6:00 אמרתי למתן שאני עייפה והולכת לישון. כמה רגעים אחרי שנכנסתי למיטה, החלו אזעקות שלא פסקו, מלוות בפיצוצים ובבומים. זה היה נשמע שונה מבדרך כלל. רצנו לממ"ד בתקווה שהאירוע יסתיים בקרוב.
"זה לא קרה. התחלתי לקבל הודעות ברצף, חלקן עם תמונות של מחבלים בשדרות, בשכונה של ההורים לי". דניז בהתחלה חשבה שמדובר בפייק ניוז ושמישהו ערך את התמונה, ומיד התקשרה לברר אם מדובר באמת. "לצערי הרב, הבנו שזו האמת ,ו פתחנו את הטלוויזיה והתמונה התבהרה".
מה לגבי ההורים בשדרות?
"מהרגע שקיבלתי הודעות שיש חדירת מחבלים לשדרות ניסיתי להשיג אותם בהודעות ובשיחות, אבל לא הצלחתי כי הקווים נפלו. התקשרתי במקביל גם לתחנת המשטרה בשדרות וגם שם לא ענו. הבנתי שמדובר באירוע חריג וגדול. כשלא הצלחתי ליצור קשר עם ההורים, הודעתי לבעלי שאני נוסעת לשדרות לראות מה קורה איתם. הוא סירב בתוקף ואמר לי שזה מסוכן מדי, שאי אפשר לדעת מה קורה ברחובות.
"תוך כדי הניסיונות להשיג קשר עם ההורים, הרשתות החברתיות החלו להעביר את התמונות האמיתיות משדרות על הנרצחים והחטופים, סיוט אחד גדול. שלחתי בקבוצה של המשפחה הודעות על המצב הקשה שאנחנו נמצאים בו כדי שכולם יהיו בלופ, והבנו שבכל הארץ יש אזעקות. במהלך כל היום קיבלתי עדכונים על חברים שנהרגו ומה מצבם של העובדים שרובם גרים באזור. זה סרט רע מתמשך ואני מנסה לייצר תמונה שפויה, אך לא הייתה כזו".
מתי הצלחת ליצור קשר עם ההורים?
"אחרי שעות ארוכות של חרדות עם התקפי בכי, הם התקשרו בשעה 19:00 בערב כשהם יצאו מהמקלט אצלם בבית, להגיד שהם בסדר. ביום ראשון ההורים שלי פונו לאילת, ואני נסענו איתם. בעלי גויס בצו חירום. לאחר כשבועיים, כשהודיעו שפותחים את המפעל, לא חשבתי פעמיים וחזרנו הביתה".
מה השתנה מאז בחיים האישיים ובעבודה?
"חמישה חודשים אחרי השבת הארורה, היום אני מוקירה כל יום מחדש את הזכות להיות מי שאני. כל האירוע לימד אותי לנשום להביט פנימה וכמו כן החוצה, לשים לב לכל אבן דרך, לשומר בכניסה לנהג, העובדים. להסתכל על הדברים בצורה אחרת לגמרי. במפעל הפכנו להיות הרבה יותר מלוכדים, יש עובדים שעדיין לא חזרו כי הם מפונים, ואני מנסה לעבוד לתת מענה ועזרה במקומם".
מהם האתגרים העיקריים שאת מתמודדת איתם מאז פרוץ המלחמה?
"הכי קשה לי לשמוע את ההודעה מדובר צה"ל 'הותר לפרסום', בכל פעם זה כמו בוקס בבטן. אנחנו נמצאים בשגרת מלחמה: קמים בבוקר, יוצאים למפעל, פוגשים את העובדים, ומצד שני החיילים שלנו נלחמים על הבית וכל הזמן גם זוכרים את החטופים. ההתמודדות הזו לא פשוטה לי".
כיצד החברה יצרה עבורך אמצעי תמיכה?
"בשבועיים הראשונים המפעל לא עבד ואני כאמור נסעתי עם ההורים לאילת. קיבלתי אינספור טלפונים מההנהלה עם דרישה לשלומי ולשלום משפחתי, הציעו לי מגורים ומלונות בסופי שבוע, ביקשו לדעת מה אני צריכה ובמה ניתן לסייע, ואיך לא - שלחו חבילות ומארזים ענקיים של מוצרים מנחמים. זה חימם את הלב. אני יודעת שככה הם התנהלו עם כל העובדים שגרים בדרום. מדהים".
רגע אחד שנחקק בזיכרונך מהחודשים האחרונים?
"יש שני רגעים שנחקקו בזיכרוני ושלא עוזבים אותי: התמונה של החוסר עונים של שירי ביבס עם הילדים, ותמונה של חבר ילדות בשדרות שנרצח ותמונתו כשהוא שרוע על הכביש לא יוצאת לי מהראש".
דברים שגילית בעצמך ולא ידעת?
"אני מרגישה שהפכתי להיות חזקה יותר ממה שהייתי".
איזה מסר אופטימי את מעבירה לעצמך ולסובבים אותך בתקופה מורכבת זו?
"בימים אלה אנחנו נלחמים על הבית, על הביטחון, על השבת השבויים. המלחמה הכי צודקת. הלב מתכווץ לאור כל הסיפורים המורכבים שמתרחשים, ויחד עם זאת, הלב נפתח לאור ההתנדבות המדהימה של העם שלנו. חברים רבים שלי בין אם ממעגל העבודה או בחיי היום יום שלי, אפילו בני מתן שלא נמצא בארץ, עושים דברים מופלאים: תורמים בצורה יוצאת דופן, דואגים לחיילים ועוזרים בכל מקום שצריך. המסר שאני מעבירה על ידי כל העשייה היא להיות ביחד. רק ככה ננצח".
5 עובדות על מפעל הירקות הטריים "טעם הטבע" של שטראוס
1. ב-7.10 המפעל נסגר ונפתח שוב 10 ימים מפרוץ המלחמה.
2. במפעל עובדים במתכונת מלאה בהתאם לתוצרים החקלאיים מהעוטף.
3. המפעל מייצר את הירקות השטופים והארוזים תחת המותג טעם הטבע.
4. במיקומו הנוכחי, המפעל עובד כארבע שנים.
5. ירקות טריים מגיעים מדי יום מהחקלאים בדרום, אשר נשטפים, נחתכים, נארזים ומופצים בכל רחבי הארץ.
-בחסות קבוצת שטראוס-
פורסם לראשונה: 08:46, 06.03.24
