ריטה סטחוב (51) מתגוררת בשדרות יחד עם בנה רומן ועובדת במפעל המלוחים של שטראוס 23 שנים. "אני מנהלת האיכות במפעל, בעבודה אני והצוות שלי בודקים כל חומר גלם שמגיע למפעל ואת החטיפים תוך כדי הייצור. אנחנו תומכים ונותנים תשובות ושירות לכל המחלקות בייצור, אריזה ובפיתוח. המעבדה נמצאת בלב המפעל ומעורבת בכל התהליכים כי אנחנו התו התקן של כל מוצר מזון שמגיע".
עם פרוץ המלחמה סטחוב לא עזבה את ביתה בשדרות גם לא ליום אחד, וחזרה לעבודה ברגע שהמפעל נפתח מחדש. ריטה היא אחת הנשים הגיבורות של שטראוס ששומרת על העורף הישראלי חזק!
כיצד חווית את ה-7.10?
"מדי יום בוקר אני נוהגת לצאת להליכה בסביבות השעה 6:00-7:00, שבת, חג או יום חול. דווקא בשבת השחורה לא קמתי מוקדם, אלא קמתי בנחת ושתיתי קפה. אבא שלי נפטר לאחרונה והעובדה שלא קמתי כל כך מוקדם כהרגלי ויצאתי להליכה מרגיש לי כמו שמירה אישית שלו.
"בעת שתיית קפה הבוקר שלי, התחילו האזעקות שפשוט לא הפסיקו, אני ובני היינו ברציפות בממ"ד שעות ארוכות, תוך כדי, נחשפנו דרך התקשורת לאירועים. ב-10:00 רקטה פגעה בפגיעה ישירה בבית של אחי שמתגורר באשקלון. זה היה אירוע רודף אירוע. במהלך יום השבת יצרתי קשר עם חברותיי למעבדה לבדוק שכולם בסדר, שכולם בחיים כי כולן גרות באזור שדרות".
מה השתנה מאז בחיים האישיים וכמובן בעבודה?
"מיד עם פרוץ המלחמה, המפעל נסגר לראשונה זה 30 שנה. היינו סגורים בבית מבלי יכולת לצאת מיום ראשון עד רביעי. ביום חמישי הגענו למפעל בפעם הראשונה כדי לבדוק שהכל תקין, שניתן להתניע ולהתחיל לעבוד כי זה מה שאנחנו יודעים ויכולים לעשות. אני לא יודעת להילחם אבל אני יודעת לייצר ולעשות את העבודה שלי, וזה היה מאוד נחוץ לחזור ולהתחיל ולעבוד. כי לשבת מול החדשות זה לא הפתרון, בעבודה אני מרגישה שאני מביאה תועלת גם עבור המפעל וגם עבור המדינה. אני מאוד משתדלת לתת דוגמא אישית, קיבלתי מעטפת חמה וחום מהצוות ומההנהלה ואני מנסה במהלך כל החודשים הללו לדבוק בשגרת העבודה".
מהם האתגרים העיקריים שאת מתמודדת איתם מאז פרוץ המלחמה?
"האתגר העיקרי שלי הוא לגרום לאנשים לרצות לחזור לעבודה במפעל. יש עדיין יש עובדים מפונים ברחבי הארץ שלא חזרו לעבוד, גם אצלי בצוות יש 2 לבורנטיות שהן מופנות והן עדיין לא חזרו לעבוד. במפעל יש מעטפת ואנשים שעוזרים בכל מצב! איבדנו את הביטחון מצד המדינה אבל בעבודה יש לי ביטחון".
כיצד החברה יצרה עבורך אמצעי תמיכה?
"המנהלים של שטראוס התקשרו לעובדים לשוחח לשאול מה שלומם בתדירות גבוהה, התעניינו בשלומנו, בדקו אם אנחנו צריכים עזרה בכל דבר, זה היה מאוד מרגש ומחזק ותחושה שאני לא לבד. בשבועות הראשונים גם קיבלנו חבילות מזון הבייתה בכל סופ"ש".
רגע אחד שנחקק בזכרונך מהחודשים האחרונים?
"את יום הולדתי ה-51 ציינתי ב- 20/10. אני כאמור נשארתי להתגורר בשדרות והיא הייתה עיר סגורה, הכל היה סגור. פתאום היה צלצול בדלת, שפתחתי עמד שליח חמוש עם זר פרחים וברכה משטראוס לכבוד יום ההולדת, הם לא שכחו אותי וראו לנכון לשלוח זר פרחים עם ברכות בתקופה כ"כ קשה, עד עכשיו שאני נזכרת במחווה הזו, יש לי דמעות".
דברים שגילת בעצמך ולא ידעת?
"גיליתי את החוזק והעוצמה שיש בי: אני בחרתי להישאר בבית בשדרות ולתרום במה שאני יכולה לחברה, בני עבר לחברים במרכז ואני נשארתי לבד. הבנתי שאני יכולה להביא תועלת אם אני נשארת – בעבודה, בעזרה לשכנים ולחברים. אני לא גיבורה אבל יש לי מחויבות וחיבור למקום".
איזה מסר אופטימי את מעבירה לעצמך ולסובבים אותך בתקופה מורכבת זו?
"יש להעריך ולהודות את כל מה שיש בחיינו".
תפוצ'יפס, צ'יטוס ודוריטוס -
8 עובדות שלא ידעתם על מפעל המלוחים של שטראוס בשדרות
1.מפעל המלוחים של שטראוס הוקם בשנת 1992 דווקא בשער הנגב, מתוך רצון לפעול בקרבת החקלאים המקומיים ולחזק את אזור הדרום.
2. בהתחלה עבדו בו רק 40 עובדים. היום עובדים בו מאות עובדים.
3. מרבית העובדים מגיעים מאזור הדרום: אשקלון, שדרות, אופקים, נתיבות ומיישובי הסביבה.
4. כחלק מהאג'נדה ארוכת השנים ששטראוס מובילה וכחלק מתפיסת העולם, בחברה דוגלים בשוויון במספר העובדים והעובדות, ודואגים לשלב עובדים ועובדות בעלי מוגבלויות במפעל ובחטיבה כולה.
5. המפעל חזר לפעילות ארבעה ימים (!) אחרי תחילת המלחמה.
6. המפעל מייצר תפוצ'יפס, צ'יטוס ודוריטוס.
7. כ- 87% מתפוחי האדמה מגיעים מחקלאים מקומיים.
8. בכל שנה מגיעים למפעל המלוחים כ-35 אלף טון תפוחי אדמה.
- בחסות קבוצת שטראוס -
פורסם לראשונה: 08:55, 06.03.24
