בנינו שירות חדש לאילת וסביבתה
מנהלת שירות הריפוי בעיסוק במרחב אילת ובית החולים יוספטל, חן כהן, רואה בתפקידה שליחות. "היכולת להאיר את המטופלים, לתת להם כוחות וכלים של מסוגלות, שיקום וריפוי, גם במהלך תקופה משברית - נותנת סיפוק גדול"
חן כהן, מנהלת שירות הריפוי בעיסוק במרחב אילת ובבית החולים יוספטל, הגיעה לאילת מתוך ערכים ועד מהרה הפכה לקרן אור עבור מטופלי השירות הרבים. היא ילידת חיפה, לפני כ-3 שנים עברה להתגורר באילת בעקבות התפקיד הנוכחי.
"את סיום לימודי התואר הראשון בריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה, סיימתי כסטודנטית בהכשרה מעשית בבית החולים בילינסון. עבדתי שם במחלקות האשפוז השונות, עם דגש על נוירוכירורגיה ונוירולוגיה - חבלות ראש, פגיעות עמוד שדרה, טראומות, נפילות, גידולים מוחיים. עם השנים וההתמקצעות בעבודה באשפוז האקוטי, התפתחתי בתחומי השיקום הקוגניטיבי, הנוירולוגי ובמקביל התמחיתי בתחום הערכת כשירות ושיקום נהיגה.
"לקחתי חלק פעיל בהקמת מערך ליווי והתערבות רב מקצועיים של ניטור חולים הזקוקים לניתוח ראש בערות, כדי לשמר את מצבם התפקודי במהלך הניתוח להוצאת הגידול ולאחריו. שמחתי והייתי גאה להיות המרפאה בעיסוק הראשונה בארץ שעסקה בתחום ייחודי ופורץ גבולות זה. במהלך עבודתי סיימתי תואר שני ניהולי במנהל מערכות בריאות ובריאות הציבור באוניברסיטת בר אילן, לימודים שפתחו אותי לעולמות הניהול במערכת הבריאות הציבורית.
"כל אלה הובילו אותי לאתגר המקצועי הבא בחיי - מעבר לעיר מרוחקת לצורך הקמת שירותי ריפוי בעיסוק במרחב אילת של כללית - בנייה של שירות חדש, שלא היה קיים קודם לכן באילת וסביבתה".
מהי התשוקה האמיתית שלך בתחום העיסוק שבחרת?
"אני חושבת שהתשוקה שלי נובעת מהיכולת הייחודית של המרפאים.ות בעיסוק לראות את המטופל בעיניים אחרות, דרך פרספקטיבה רחבה וכוללנית הייחודית לנו - היכולת לראות את האדם על כל איכויותיו ויכולותיו, את תפקידי החיים אותם הוא ממלא או שברצונו לקיים תוך היכרות עם הסביבה בה הוא פועל, על כל המשמעויות שבכך.
"ליווי אנשים במהלך פגיעה שלפעמים היא משנת חיים איננה קלה, אבל היכולת להאיר את המטופלים, לתת להם כוחות וכלים של מסוגלות, שיקום וריפוי, גם במהלך תקופה משברית, מאתגרת וקשה ולהבין אותם באמת- זה נותן סיפוק והרבה מוטיבציה".
ספרי על האתגרים שאת מתמודדת איתם מאז ה-7.10.
"המלחמה באמת טלטלה הכול - מצאתי עצמי באילת די לבד. לא מעט מצוות העובדות שלי, שאינן מתגוררות בעיר, לא הגיעו לעבוד ומאוד מהר - אילת התמלאה בקצב מסחרר במפונים - ילדים קטנים ובני נוער, פצועים, אזרחים, משרתי מילואים וחיילים ששוחררו ממסגרות האשפוז ופונו לאילת מפאת היעדר בית לשוב אליו. היה כאוס שדרש הסתגלות, הבנה והיערכות.
"לשמחתי, צוות הקהילה הנהדר שלי התגייס משמעותית לתת כתף ולקבל את כל מי שנזקק לשירותנו. אפילו קידמתי במהירות הבזק הסדר עבודה מול צה''ל לאור המלחמה והרצון לתת מענה טיפולי לחיילים שנפצעו בשדות הקרב או בביתם ביישובי העוטף וקו העימות. הצלחנו לתת מענה למי שדרש טיפול - בכל גיל".
סיפור מרגש שאת לוקחת איתך מהתקופה?
"הגיע אלינו חייל מקיבוץ רעים שנורה בידו השמאלית במהלך השבת השחורה. לאחר שחרורו המהיר יחסית מבי"ח סורוקה, בו נותח, הוא הצטרף למשפחתו שפונתה לאילת. הוא הגיע אלינו למכון השיקום בליווי הוריו. המפגש איתם היה מרגש. בעודנו יושבים בחדר הטיפולים, אמו שאלה אותי כבדרך אגב היכן סניף המשטרה העירוני. כששאלתי מדוע, ענתה שהתבקשה להגיע ולתת הצהרה על אמה שנרצחה ב-7.10.
"מדובר היה אז על כמה ימים בלבד לאחר השבת השחורה ההיא. אותה אישה לא ידעה בכלל מה בדיוק קרה לאמה, לא זכתה לראותה או להיפרד, הרי הובהלו לסורוקה הישר מרעים לאחר שהתבשרו על הירי של בנם. ובדרך לא דרך, בעודם מוטרפים מדאגה לגבי מצבו, התגלה לה כי אמה נרצחה. מייד סייעתי לה, דאגתי שנציגות מהמשטרה תגיע למלון ותבצע את התהליך מולם ברגישות ועם מינימום טרחה. זאת הייתה תובנה ראשונית וקשה על אשר אירע, אשר תלווה אותי לזמן רב".
מהיכן שואבים כוחות בתקופה זו?
"הכוחות שלי מגיעים בעיקר מלעשות טוב ולאפשר הקלה לאנשים שעברו את הרע מכל. לאפשר להם לטפל בעצמם כדי לדאוג לעתיד יותר מתפקד, יותר קל ומשפר איכות חיים. וגם הצוות שלי שעובד עם אותם המפונים במקצועיות וברגישות, גם אם בהתנדבות ועל חשבון זמנם האישי, הזוגי והמשפחתי - נוסך בי המון כוחות להמשיך ולעשות את מה שאני עושה".
כיצד העבודה עוזרת לך לצלוח את התקופה המורכבת?
"בעבודה שלנו במערכת הבריאות, בה חשופים להרבה קשיים פיזיים ורגשיים - היכולת לשתף זה את זה מסייעת מאוד להכיל את מה שגם אנחנו הצוותים עוברים כמטפלים וכבני אדם".
משהו אופטימי לסיום?
"אני מקווה שהעתיד הצפוי לנו יהיה טוב מהעבר. אני מאמינה שלצד הקושי האדיר שחווינו בחודשים הללו, למדנו על עצמנו כאנשים פרטיים וכאומה, שיש בנו כוחות הכלה והתמודדות. כולי תקווה שאילת תשוב להיות עיר נופש, שמחה, תוססת ומלאה באנשים שבוחרים להיות בה למטרות כיף ובילוי".
מאז המלחמה גיליתי שיש לנו כוחות אדירים
סטלה שטרית, הממונה על תחום סל שירותי בריאות בבית החולים יוספטל באילת, מצאה את עצמה כמו כולנו במצב ייחודי מאז פרוץ המלחמה. "את מוצאת בתוכך את הכוחות לעשות, מתוך ההבנה שאת פועלת למען הציבור"
מאז פרוץ המלחמה, סטלה שטרית, הממונה על תחום סל שירותי בריאות, הכולל את השירותים, התרופות, הציוד והמכשור הרפואי בבית החולים יוספטל באילת, התגייסה כדי לטפל בקהל לקוחות שהכפיל ואפילו שילש את עצמו עקב העברת אלפי מפונים מערי ויישובי העוטף לעיר הדרומית.
שטרית, בת 61 , נשואה ואם לארבעה, נולדה בארגנטינה ועלתה לארץ בשנת 1963: "הוריי היו חברים בתנועה הציונית וכאשר הגענו לארץ הועברנו ישירות לאילת. שליח העלייה הראה להורים ים כחול והרים, הם התאהבו במקום, אך לא באמת הבינו שזה רק מה שיש כאן, וכי בעצם מדובר בישוב קטן בהתהוות, שממוקם הרחק מכל ישוב ישראלי אחר.
"את דרכי בכללית התחלתי בשנת 1982, מיד לאחר השחרור מצה"ל. הגעתי היישר למחלקת סל שירותי בריאות, שנקראה בתחילה מחלקת זכויות חברים, כאשר הכוונה היא לחברי ההסתדרות באותה תקופה. בשנים הראשונות סייעתי גם כמזכירה במרפאות הקהילה ובמשרד הקבלה בבית החולים, מה שנתן לי ידע מקיף על תהליכי העבודה.
"מזה כ-30 שנים אני ממונה על תחום סל שירותי בריאות, הכולל את השירותים, התרופות, הציוד והמכשור הרפואי להם זכאי המבוטח. מדובר בנושא רחב ומורכב , המטופל ברמות שונות של הקופה. במסגרת תפקידי אני מטפלת בבקשות בנושאים שונים, תוך ביצוע מדיניות הקופה ובכפוף לסל השירותים. היתרון הייחודי לאילת הוא העובדה שאני מקבלת את הבקשות מכל הצוותים בבית החולים ובמחוז, הרפואיים והמינהליים כאחד, וזאת למרות שהמחלקה משויכת למחוז בלבד.
"מרכיב חשוב בעבודה שלי הוא הקשר הישיר ביני לבין כל הצוותים. הקשר הוא הדדי, כשהרצון המשותף לכולנו הוא לתת מענה מיטבי ואיכותי, ולקצר את תהליך ההמתנה לתשובה. לדוגמא, אחות מחלקה שמבקשת אישור למחולל חמצן עבור מטופל המשתחרר לביתו, או רופא שבודק איתי זכאות לטיפול מסוים".
מהי התשוקה האמיתית שלך בתחום העיסוק שבחרת?
"העבודה מאתגרת, מעניינת ורב גונית. אני מרבה לקרוא ולהתעדכן בכל הנושאים הקשורים בצורה זו או אחרת לתפקיד, כך שהידע האישי שלי במגוון רחב של תחומים הולך ומעמיק, מה שמסייע לי רבות לתת מענה לפונים אלי. ישנם לא מעט מקרים מאתגרים במיוחד, כאשר נושא הפניה אינו ברור והזכאות לשירות אינה מוחלטת. הסיפוק בעבודה הוא כאשר אני מוצאת פתרונות יצירתיים ומצליחה לסייע למטופל שזקוק לשרות".
ספרי על האתגרים שאת מתמודדת איתם מאז ה-7.10.
"האתגר היה להגיע בבוקר לעבודה ולתת שרות, למרות הצער וכאב הלב. שום דבר לא מרגיש אותו הדבר. אבל כמו כולנו, את מוצאת בתוכך את הכוחות לעשות, מתוך ההבנה שאת פועלת למען ולטובת ציבור הפונים. בחודשים אלו הוכפל מספר השוהים באילת, ומכאן שגם מספר הפניות למחלקה גדל בצורה משמעותית. להבדיל ממוקדים אחרים, לא ניתן להתנדב במחלקה שלנו בנושא אישור זכאויות, כך שבנוסף לקושי הרגשי, היה עומס עבודה שאיתו הייתי צריכה להתמודד".
סיפור מרגש שאת לוקחת איתך מהתקופה?
"האתגר בחודשים האחרונים היה הטיפול בבקשות רבות שהצריכו שיתוף פעולה של צוותים באילת ובכל הארץ. לדוגמא, מפונים שהגיעו ללא מכשיר השמיעה שלהם, והיה צורך לספק להם מיידית מכשיר שמיעה חדש כדי שיוכלו לתקשר עם הסביבה. דוגמא נוספת היא של מפונה שהגיע ללא מכשיר CPAP, שהינו מכשיר נשימה לא חודרני למניעת דום נשימה בשינה. נציג של כללית הגיע ישירות למלון בו שהה המפונה וסיפק לו מכשיר חדש.
"מקרה שזכור לי במיוחד הוא של ילדה מפונה בת 7 שהייתה באמצע טיפולים אונקולוגיים במרכז הארץ. אותה ילדה לא הייתה זכאית לטיסות, היות ואינה תושבת אילת. בטיפול במקרה זה היו שותפים רכזת השירות בבית החולים, מנהלת מוקד הטיסות באילת והממונה על הסל במחוז דרום, שסייעו לאישור הטיסות ובכך התאפשר לילדה לטוס ולהמשיך לקבל את הטיפולים האונקולוגיים".
מהיכן שואבים כוחות בתקופה זו?
"משפט שגור בפי עובדי כללית באילת הוא שכולנו משפחה, ובחודשים האחרונים התיאור הזה קיבל משנה תוקף. ראיתי את ההירתמות והרצון הכן של כל כך הרבה אנשים לעזור ולעשות מעבר לרגיל כדי למצוא פתרונות ובכך לתרום, ולו במעט, לרווחת המפונים".
כיצד העבודה עוזרת לך לצלוח את התקופה המורכבת?
"מחמם את הלב לדעת שלכל כך הרבה אנשים איכפת ושביחד אנו מצליחים לסייע ולחולל שינוי".
משהו אופטימי לסיום?
"ההתגייסות הרחבה של כללית בכלל, ובעיקר באילת, מאז ה־7 באוקטובר הוכיחה לי שיש לנו עוצמה אדירה כעם, כתושבי אילת וכעובדי בית חולים יוספטל ומחוז אילת".
מוגש מטעם בית החולים יוספטל
