בכניסה למשרדה של עורכת הדין והנוטריון אידית כהן, התחושה הראשונית שמתקבלת היא החמימות. שולחן עץ גדול, מגירות בעיצוב עתיק ותאורה נעימה הם אומנם אלמנטים חיצוניים, אבל כשנחשפים לסופר-וומן הזו מבינים שמעבר למקצועיות בה היא דוגלת, עומדת אישה חרוצה ומיוחדת.
2 צפייה בגלריה
אידית כהן. עצמאית מהיום הראשון שבו קיבלה את התעודה
(צילום: אינגה אבשלום. סטיילינג: יעל מימוני. בגדים: glow fashion)
כבר 13 שנה בהן היא מחזיקה בתואר עורכת דין, ועובדת כעצמאית מהיום הראשון בו קיבלה את רישיון העבודה. אומנם מדובר בתחום שהוא באופן יחסי 'קר', אבל מאחורי המראה הקשוח טיפה, קיימת נפש עדינה ורגישה. "באופי שלי אני בכלל עובדת סוציאלית" אומרת כהן ומחייכת, "אבל סבתא שלי, שהייתה מאוד משמעותית בחיי, לא חשבה שזה נכון עבורי לעבוד בתחום כזה רגיש. היא ידעה שאני אקח את העבודה איתי הביתה".
לאחר שסבתה נפטרה, חשבה כהן על תחום לימודים שבו תוכל לשלב עבודה עם אנשים וגם לדבריה "לא דורש מתמטיקה בכלל" (צוחקת) וכך הגיעה ללימודי משפטים, ומשנת 2008 היא עצמאית בתחום האזרחי, תוך התמחות בתחום החוזים והנדל"ן. "נכון שמדובר על תחום קשוח ופחות רגיש, אבל גם בתחומים שהם יחסית טכניים, אנשים מחפשים שיקשיבו להם. גם כשלקוח מגיע לעסקה כלכלית חשוב לו שיקשיבו לו. שיישב מולו אדם שמבין אותו ודואג לשמור על האינטרסים שלו" היא מספרת. "וכן, גם בתחום 'אפור' כזה, אני מוצאת את עצמי לא פעם סוג של פסיכולוגית. בתחילת דרכי ניסיתי לשלב עם זה גם דיני משפחה, אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא רוצה להיות מעורבת בתחום שבו מלחמות נעשות על גבי הילדים. בנדל"ן יש קווים מאוד ברורים".
כילדה, היא מעידה על עצמה, דאגה תמיד להילחם למען החלש, למען הילדים המוחרמים והפחות מקובלים חברתית. גם לאחר הצבא, בזמן שעבדה במרכז לילדים בסיכון, הרצון לדאוג לחלש קונן בה עמוקות. "גרנו בוילה בנאות לון וכעסתי על ההורים שלי שיש משפחות שאין להם כלום והם מרשים לעצמם בית כזה. איך יכול להיות?" היא מספרת, "גם הילדות שלי כבר רגילות לשאלות לגבי ילדים מוחרמים ואני מבקשת מהן להיות עירניות ולשים לב לכל סימן שיכול להעיד על קיומו של חרם".
2 צפייה בגלריה
אידית כהן. "מוצאת את עצמי סוג של פסיכולוגית"
(צילום: אינגה אבשלום. סטיילינג: יעל מימוני. בגדים: glow fashion)
כשהיא מדברת על הילדים שלה, אי אפשר שלא להתרשם מהניצוץ שיש לה בעיניים. רומי (15), אמה-רחל (9), וביניהן, ילד הסנדוויץ' הוא לני דוד (11) שרק מלשמוע אותה מדברת עליו, הלב נמס. "לני הוא אוטיסט" היא מספרת בכנות יוצאת דופן. "הוא ילד מדהים, ילד של אהבה שהטיפול בו שואב ממני המון אנרגיות, אך בחיבוק אחד שלו הוא ממלא אותי חזרה באנרגיות שמספיקות לחיים שלמים, בעוצמות שזר לעולם לא יבין. הייתי מוותרת ברגע על כל מה שיש לי רק כדי שהוא יתחיל לדבר ויקרא לי 'אמא'" היא מספרת והלב מתכווץ לשמוע אותה.
איך מנווטים בין הבית לבין להחזיק משרד?
"יש לי סדר יום מאוד ברור. אני קמה בשעה שש ומקדישה כמה דקות ליהנות מהשקט, עם כוס קפה וסיגריה בגינה, מעירה את לני, מכינה לו ארוחת בוקר ומארגנת אותו לקראת ההסעה, מעירה את הבנות לזום שזאת משימה בפני עצמה (צוחקת) ויוצאת למשרד. זה לא פשוט ויש ימים שגם צריך ללבוש חיוך, אבל אני עושה הפרדה מוחלטת בין האתגרים שלי כאמא לבין האתגרים שלי כעורכת דין".
"זו לא חוכמה להיות אמא היום. אני חושבת שהאימהות של פעם הייתה מאתגרת וקשה יותר. יש נטייה כזו להעריץ אותנו, הנשים של היום, על שאיננו 'עקרות בית' אלא נשות קריירה" אומרת כהן "זה לא עושה עליי רושם. העובדה היא שכל לילה אני הולכת לישון עם ערימה של רגשות אשם על שלא הייתי מספיק, על זמן העבודה שלי שגוזל מהזמן שלי עם ילדיי. האמא שסבתא חנה הייתה, האמא שאמא רותי הייתה, היא ללא ספק האימהות הקשה והמאתגרת יותר. האימהות בעידן בו לא היו מסכים ופלאפונים ואימהות לא יכלו לדעת היכן הילדים בכל רגע נתון. סבתא שלי גידלה 12 ילדים ועוד אספה אליה כל מי שרק היה זקוק לחיבוק ואוכל חם. אם זה לא מושא להערצה, אז מה כן? האם הייתי מסוגלת לעשות זאת? לא בטוח. האם הייתי מסוגלת לעשות זאת כמוה? בטח שלא".
האם את חשה שהעניין המגדרי משפיע בבחירתו של הלקוח בעורך דין?
"אני חושבת שבדור הנוכחי נושא המגדר לעניין בחירת איש המקצוע כבר לא קיים", אומרת עורכת הדין בצורה החלטית. "היום את הלקוח מעניינת המקצועיות שאתה מפגין, הפרפקציוניזם שלך ויחסי האנוש. אלו שלושה קווים מנחים שלי מאז ומעולם ובגלל זה מהיום הראשון פתחתי משרד לבד. מה יכול להיות? אכשל? אז לפחות אני יודעת שניסיתי. איך שר דודו טסה? 'עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה'. כשאתה טוב במה שאתה עושה, כשאתה מאמין בדרך שלך ולא נותן לאף אחד להפריע לך אין שום סיכוי ליפול".
טל': 08-6273777
