אימהות רבות שמניקות מספרות על הקושי לדעת האם התינוק אכל מספיק או אם הוא עדיין רעב. תחושה זו של חוסר אונים תקפה גם את אשתו של מתן שלי, בוגר תואר ראשון בהנדסת מכונות מ-SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון.
2 צפייה בגלריה
אמא מניקה, הנקה, תינוק, אימהות. צילום אילוסטרציה: freepik
אמא מניקה, הנקה, תינוק, אימהות. צילום אילוסטרציה: freepik
אמא מניקה, הנקה, תינוק, אימהות. צילום אילוסטרציה: freepik
מתן החליט לעשות משהו בנידון ויחד עם חברו מהלימודים ערן חיו, ובהנחיית ד"ר איתן פישר וגב' נטליה דבוסקין מהמכללה, פיתחו מכשיר למדידת כמות חלב בזמן ההנקה.
לאחר מחקר בנושא, הרכיבו שלי וחיו מכשיר קטן המתלבש על פטמת סיליקון סטנדרטית ובו חיישנים המסוגלים לזהות את כמות החלב שהתינוק יונק. המידע עובר לאפליקציה ייעודית המעדכנת באופן ישיר את כמות החלב שהתינוק אוכל.
"אשתי ילדה לפני שנה ואחרי יומיים של הנקה התינוקת בכתה בלילה" סיפר מתן שלי, "היא הייתה מתוסכלת מזה שהיא מניקה את התינוקת אך לא יודעת האם היא רעבה או לא. בחרנו בפרויקט הגמר הזה לאחר שגילינו שמדובר בתופעה רחבה אצל נשים רבות".
ערן חיו, בוגר נוסף של המכללה ושותפו לפרויקט של מתן, הסביר כיצד המכשיר עובד: "בהתחלה חקרנו את נושא ההנקה וכיצד זה קורה פיזיולוגית. רצינו פתרון פשוט, שלא יקשה על ההנקה ויהיה נוח לשימוש. כך פיתחנו לבסוף את המערכת שבאמצעותה הצלחנו למדוד כמות נוזל שעוברת על ידי פעולת יניקה קלה ועדינה כשל תינוק. המכשיר יושב על הפטמה, אינו מפריע לתינוק לינוק וסופר לאפליקציה מותאמת את כמות החלב שעברה במכשיר, כלומר שהתינוק אכל".
"חשוב לציין" סיכמו חיו ושלי, "שהמכשיר מיועד בעיקר לנשים שמעדיפות להאכיל את התינוק מבקבוק משום שאינן יכולות לדעת כמה והאם התינוק אכל. כמובן שכולן יכולות להשתמש בו אבל המטרה שלנו הייתה למנוע את הפחד של אימהות בנוגע לכמות האוכל של התינוק. כך אנו מקווים לאפשר לאימהות רבות לחזור להניק טבעית ולתת להן לדעת האם התינוק עדיין רעב או אכל מספיק, בהתאם להמלצות הרופאים".
2 צפייה בגלריה
מתן שלי וערן חיו. צילום: יח"צ SCE
מתן שלי וערן חיו. צילום: יח"צ SCE
מתן שלי וערן חיו. צילום: יח"צ SCE
ד"ר איתן פישר, המנחה של שלי וחיו, סיכם: "כשהסטודנטים העלו את הרעיון חשבתי שמדובר בפרויקט מסובך עם סיכוי קטן להספיק אותו בשנה אחת. לכן כשפנו אלי ניסיתי להוריד את הציפיות ואמרתי להם שמדובר ברעיון טוב אך לא בטוח שניתן ליישום. אבל מתן וערן היו מאוד חרוצים ולא הייתה אבן שלא הפכו במחקר ובביצוע".
"בסיום השנה הסטודנטים הציגו דגם פועל מוגדל של המתקן ודגם בגודל מקורי המוכיח היתכנות של המתקן בגודל זעיר. הפרויקט לא היה מתאפשר ללא התעקשות הסטודנטים והרצון שלהם למצוא פתרון לבעיה אמיתית עם פוטנציאל לסייע לנשים רבות".