מאירה ואדם (שמות בדויים), תל אביביים בשנות ה-30 לחייהם, נראו כמו התגשמות החלום: עשירים, מצליחים, עם שני ילדים מחונכים, בית מפואר וזוגיות נעימה. עד שיום אחד הכל התפרק – בגלל כלב קטן בשם טופי.
כשהילדים התחילו לנדנד שהם רוצים כלב, מאירה לקחה את זה שלב קדימה עם טופי, כלב פרוותי יפהפה, שמיד השתלב במשפחה. כולם התאהבו בו. גם כשלקחו אותו לטייל, אנשים וילדים זרים ביקשו להצטלם איתו וללטף אותו. אבל במיוחד הוא נכנס ללב של מאירה. "הוא כמו תינוק שלישי בשבילי", סיפרה לחברתה הקרובה. "הוא היחיד בבית שמבין אותי בלי לדבר. אף אחד לא שמח לקראתי כשאני חוזרת הביתה כמו טופי". הקשר בין מאירה לטופי הלך והתהדק. הוא ישן במיטה שלה, ישב לצידה כשאכלה, והיא אפילו לקחה חופשה מיוחדת כדי ללוות אותו לטיפול שיניים. אדם, לעומת זאת, התחיל להרגיש מיותר.
אולי יעניין אתכם:
בשלב מסוים, אדם התחיל לישון בחדר אחר. "הכלב זז, נובח ושורט אותי בפנים. במקום שמאירה תגיד לו לרדת מהמיטה, היא הסתכלה עליי כאילו אני הבעיה", אמר אדם. "טופי הפך למרכז הבית, קיבל מתנות יום הולדת, ארוחות מותאמות לפי המלצות הווטרינר ואפילו עמוד אינסטגרם. הרגשתי שהחיים שלי מתכווצים לעומתו, וזה כבר לא היה מצחיק. לא יכולתי לדבר איתה על כלום. כל משפט נגמר במשהו שטופי עשה או לא עשה".
הטיפול הזוגי
לאחר מספר שיחות עם מטפלת זוגית, שבהן נכח גם טופי, בני הזוג החליטו להיפרד. לא היו בגידות, לא סודות, רק התשה רגשית איטית ושקטה, ולבסוף ויתור הדדי. כשפנו אליי, זה היה אחד התיקים הרגישים שטיפלתי בהם. הם לא רבו על כסף ולא על רכוש, אלא על הכלב. הוא היה מקור הבעיה.
ההסכם, שהפך לשיחת היום בקרב עורכי הדין הבכירים, כלל סעיפים יוצאי דופן: משמורת משותפת על טופי, עם חלוקה מדויקת: חמישה ימים אצל מאירה ויומיים אצל אדם, בהתאם ללו”ז העבודה שלו. זמני שהות - באמצע השבוע, כולל זכות לצאת לטיול עם טופי פעמיים בשבוע עבור הצד שאינו במחיצתו. התחייבות להמשך טיפול רגשי לכלב וייעוץ מקצועי להתמודדות עם הפרידה. תנאי חירום – אם אחד הצדדים יחליט לעבור דירה לעיר אחרת, ייערך דיון נוסף מול מגשר.
מה למדנו?
מה למדנו? לכלב יש מקום של כבוד במשפחה, וגם משמעות רגשית, ויש לכך השלכות משפטיות, גם בהסכם הגירושין. וגם: פרידה לא חייבת להיות מכוערת. כשיש כבוד הדדי, גם הסוף יכול להיות יפה.
