רומי ואורן (השמות בדויים) הכירו לפני כשנתיים והתחתנו לאחר שנה של זוגיות. הם צעירים בשנות העשרים לחייהם וללא ילדים. בתחילת הדרך נראו כמו זוג מאוהב ומסונכרן שמצא את מקומו אחד לצד השנייה. אלא שאז התגלתה אובססיה לא שגרתית שהפכה למוקד מתיחות יומיומי בביתם.
רומי אהבה פאזלים מאז ילדותה. לאחר הנישואים התחביב הפך למרכז חייה. חדרי הבית התמלאו בקופסאות צבעוניות של פאזלים, שולחנות הכניסה והמטבח כוסו בחלקי פאזל וגם הסלון הפך לחלל עבודה קבוע לפאזלים. אפילו על הרצפה כמעט לא נותר מקום פנוי שאפשר לדרוך עליו.
הפאזלים הפכו מורכבים, וגם היחסים. אורן טען כי הוא מרגיש שקירות הבית סוגרים עליו. לדבריו, הפאזלים הפכו לנוכחות שמאפילה על כל דבר אחר, כולל על מערכת היחסים ביניהם. “אני מרגיש שהיא מעדיפה להרכיב עוד תמונה של נוף כלשהו על פני שיחה איתי. הם מעניינים אותה יותר ממני”, סיפר והוסיף שהוא הרגיש שהבית מתפרק לאלף חלקים כמו הפאזלים שרוני מרכיבה.
הוויכוחים התעצמו. רומי טענה שזהו עיסוק שמרגיע אותה ומסב לה אושר ואילו אורן התעקש שההתמכרות חונקת את חיי הנישואין. היא ניסתה לקרב אותו ולהרכיב פאזל ביחד אבל הוא ממש לא התעניין בזה. אפילו נרתע. הוא הרגיש שהוא מתחרה במשחק הרכבה.
התחביב ניצח את האהבה. בסופו של דבר, אחרי חודשים של מתיחות מתמשכת, הם החליטו להתגרש. האהבה לא התחברה כמו הפאזלים. רומי הודתה שהתחביב גבר על אהבתה לאורן.
הסברתי להם כי גם מקרים שנראים זניחים עלולים להפוך לעילה ממשית לגירושין כאשר התחביב או ההרגל של אחד הצדדים פוגע במרחב המשותף ובקשר הזוגי ומשתלט על החיים.
חמישה דברים שלמדנו מסיפורם של רומי ואורן:
1. תחביבים יכולים להיות מקור שמחה אך גם מוקד לעימות.
2. זוגיות דורשת איזון בין חיי היחיד לבין החיים המשותפים.
3. גם נושאים שנראים קטנים עלולים לגדול ולהפוך למשבר של ממש.
4. תקשורת פתוחה וכנה היא הדרך היחידה למנוע מצבים כאלה.
5. לעיתים הפתרון היחיד הוא פרידה שמחזירה לכל צד את החופש שלו.
