ג'ולי מרגישה בבית במסעדה בכרם התימנים
רמי בן נון, הבעלים של מסעדת "המטבחון": "קראתי לה ג'ולי, האמת, ללא סיבה. אולי כי היא ההפך הגמור מאנג'לינה ג'ולי. היא לא הכי יפה - שחורה לגמרי. בת חמש, צדה עכברים ברחוב ואוהבת לנמנם בין העציצים במקום. כשהיתה גורה היא הגיעה לכאן והתחילה להסתובב ליד המסעדה. נתתי לה מים.
"הלקוחות מכירים ואוהבים אותה. באופן כללי המטבחון זה מקום שמזוהה עם חתולים - אפילו הלוגו שלנו הוא חתול. אני מאוד אוהב חתולים והיא מרגישה פה בבית. ג'ולי המליטה את הגורים שלה בחצר ליד המסעדה.
"כשלקוחות קוראים לה היא באה ומתיישבת על הברכיים שלהם. מאז שפתחנו את המסעדה ב־1997 היו פה חתולים. הלקוחות שמגיעים אלינו לרוב יודעים שהם מגיעים למקום אוהב חתולים כך שלא נתקלתי בתגובה שלילית. ג'ולי בוטחת באנשים, מאוד חכמה וציידת טובה.
"כל בוקר ג'ולי מחכה שנפתח את הטפטפות של ההשקיה כדי לשתות מהן, אבל הכי מגניב זה שהיא המליטה פה שלושה גורים. היתה תחושה כאילו היא מבקשת שנעזור לה להמליט, אז שמנו ארגז והלכנו איתה לגינה האחורית. ההמלטה היתה מוקדם בבוקר לפני שפתחנו בכלל את המסעדה וזה היה מאוד מרגש".
"חתול" חובב הפרגיות בטמבוריה באבן גבירול
חיים ארויו, הבעלים של הטמבוריה הנושאת את שמו: "אני קורא לו 'חתול'. הוא בן 12, בצבע שחור לבן, אוהב לאכול פרגיות וגם אוכל של חתולים. המקום הקבוע שלו הוא בחוץ מתחת לאופנוע שלי או על הדלפק בחנות.
"מצאתי אותו בחצר האחורית כשהיה גור. טיפלתי בו וראיתי שהוא לא הולך לשום מקום, מאז באופן קבוע בלילות הוא ישן בחצר ואני משאיר לו מים ואוכל וביום הוא מגיע לחנות. לא חסר לו כלום, בחורף הוא נשאר גם לישון בתוך החנות. הוא רואה שאני בא לסגור ולא ממהר לצאת, זה סימן שהוא רוצה להישאר.
"כולם יודעים ש'חתול' הוא החתול של חיים. הלקוחות שמגיעים כבר מכירים אותו ויש כאלה שאפילו מגיעים במיוחד כדי לראות אותו. 'חתול' הוא פחדן מוות, אבל עם כלבים דווקא לא. הוא קופץ עליהם ומפחיד אותם.
"אני מאכיל יונים בבקרים אז יום אחד ישבתי על הכיסא והאכלתי יונים. פתאום 'חתול' תפס בזריזות יונה וברח איתה לחצר. רדפתי אחריו רבע שעה עד שהצלחתי להוציא לו את היונה מהפה. למזלי היא נשארה בחיים. אחרי זמן קצר התאוששה ועפה. אגב, הוא יכול להפוך להיות עצבני בשנייה".
בז' המנומנם בחנות שעונים בדיזנגוף
עמוס רוזנר, הבעלים של חנות 'וינטג' טיים' בדיזנגוף: "בז' בן שלוש, שוקל 8.4 קילו שזה הרבה יחסית לחתול. יש לו כיסא עץ עם מושב עור קבוע. רוב היום הוא מנמנם על הכיסא. אוהב לאכול מזון רטוב ויבש ומדי פעם מתפנק בדג לוקוס.
"בז' הופיע בדלת החנות לפני שלוש שנים. גור בלי זנב שנראה מוזנח. מיד חיבבתי אותו והכנסתי אותו. בהתחלה הוא היה יושב על האופנוע שלי לקבל אוכל. אחר כך כבר לקחתי אותו לווטרינרית, הוא עבר סירוס ומאז הוא כאן. בלילה הוא בחוץ וביום הוא בפנים. בכל שבת אני מגיע אליו גם כדי לתת לו אוכל וגם כדי להיות איתו.
"בז' הפך להיות דוגמן הבית, צילמתי עליו כמה שעונים והעליתי לרשתות החברתיות. בשכונה כולם כבר מכירים אותו. אין יום שאני מגיע לחנות והוא לא מחכה לי בדלת. חלק מהלקוחות לא שמים לב אליו כי הוא ישן אז קל לפספס אותו. מי שרואה מיד מלטף ויש כאלה שמגיעים לחנות וכבר יודעים שהוא שם מהתמונות בפייסבוק.
"כמו בספר של דבורה עומר 'מעשה בלולי ה...' על אחים שמוצאים גור חתולים ובסוף הוא מתגלה כנמר, כך גם בז'. הוא חיה אורבנית, רגוע ומבסוט מהחיים, אבל כשהוא יוצא החוצה הכלבים מפחדים ממנו ולעתים רחוקות, אם נוגעים בו זרים, הוא שורט קלות".
מיקה הטריקולורית בחדר הכושר
עדי רוסוקר, אחראית מכירות בחדר הכושר פיזיקל: "מיקה, טריקולורית, הגיעה יום אחד לפני שבע שנים לפתח הסטודיו ואנחנו משערים שהיתה בת שנה. אחד המתאמנים נתן לה אוכל עד שהיא ממש התמקמה כאן. מיקה ישנה פה בחדר הכושר. בכניסה יש לה בית מקרטון ובו מיטה, אוכל ומים. אנחנו מקלחים אותה בבית של אחת המאמנות שגרה קרוב. היא למדה ויודעת לא להיכנס לחדר הכושר כשיש הרבה אנשים. היא ממושמעת ונכנסת רק כשאחד מהצוות קורא לה להיכנס. מלבד אוכל של חתולים היא ממש אוהבת טונה.
"כל מי שמגיע יודע שמיקה היא חלק מחדר הכושר. מי שחדש ובא לעשות מנוי אנחנו מראים לו את המתחם, את המקלחות והשירותים ואת מיקה. רוב הלקוחות אוהבים אותה. מן הסתם יש גם כאלה שפחות מתחברים לחתולים, אבל מי שאוהב מלטף ונותן לה אפילו חטיפים וטונה.
"מיקה חברותית ומפונקת. תשומת לב חשובה לה אפילו יותר מאוכל. היא תיילל עד שהיא תקבל את מנת הליטופים היומית שלה. פעם היא טיפסה והגיעה למקום גבוה ולא הצליחה לרדת ממנו. היא נכנסה לחרדה והזמנו חילוץ של מכבי אש. בגלל שכנראה יש לה הפרעות קשב. כמה פעמים היא היא חזרה על אותה טעות של לעלות למקום ממנו היא לא יכולה לרדת".
שחור, לבן, כתום: סבטלנה במחסן זכוכית
יעקב קצב, הבעלים של "מחסן זכוכית": "בנובמבר הקרוב סבטלנה תחגוג 14. היא טריקולורית בצבעי שחור לבן וכתום. אוהבת לאכול טונה, בשר ודגים. יושבת באופן קבוע במיטת תינוק בתוך החנות עם סדין ושמיכות. סבטלנה פה מאז שנולדה כי לפני הרבה שנים אימצתי את אמא שלה. לפני שנתיים היא נפטרה כשהייתה בת 16. עכשיו נשארנו רק סבטלנה ואני. הדבר שהיא הכי אוהבת זה פינוקים.
"יש לקוחות שמצלמים אותה ויש שאומרים לי שהם באים רק בגלל החתולה ובגלל שאני אוהב חתולים. יש לי במחסן שולחן עבודה גדול. כל פעם שסבטלנה עוברת מתחתיו אני בלחץ שחלילה הוא יתנפץ כשהיא שם.
"היו כמה ימים שסבטלנה התעקשה להישאר מתחת לשולחן הזכוכית, לא הבנתי למה ואחרי כמה זמן ראיתי שם יונה. היא לא תפסה יונה בשביל לאכול אותה אלא שמרה עליה מתחת לשולחן. לקחתי את היונה ושחררתי אותה בפארק. לסבטלנה יש לב טוב והיא דואגת לחיות אחרות. יש לנו גם טקס בשבתות: אני מגיע במיוחד כדי להאכיל אותה, אחר כך מוציא אותה בבוקר לחצר והיא חוזרת בארבע אחר הצהרים, תופסת תנומה ובאה אלי רק כשאני אומר לה 'סבטלנה בואי לאכול'".
קלאסיקה מהרחוב: רוברט והגיטרות
דור ביטון, הבעלים של DBFX Workshop - סדנה לתיקון ובניית גיטרות: "רוברט בן שנתיים. הוא אפור שחור, חתול רחוב קלאסי, אוכל רק מזון חתולים וטונה. לא מתלהב מאוכל אחר. הוא אוהב לרבוץ על שולחן העבודה שלי וכשאין מקום על השולחן הוא מוצא לו איזו פינה על מדף. בדרך כלל הוא רגוע ומתוק.
"כשראיתי אותו לראשונה מחוץ לסטודיו הוא היה ממש קטן ולא הסתדר בחוץ עם החתולים הגדולים. נתתי לו קצת טונה והכנסתי אותו לעסק. תוך כמה דקות הבנתי שהוא הולך להיות החתול שלי. גם אשתי התאהבה בו וקנתה לו את כל הציוד הנדרש.
"לפני שפתחתי את הסדנה עבדתי בבית. היה לנו כבר חתול אבל אשתי שכנעה אותי להביא חתול נוסף. הבאנו חתולה ג'ינג'ית שממש גדלה איתי בחדר העבודה והיתה קשורה אלי. כשפתחתי את העסק לא יכולתי להוציא אותה איתי מהבית, ובעסק היה נורא חסר לי חתול. ניסיתי לאמץ כמה חתולי רחוב וזה לא צלח לאורך זמן, עד שראיתי את רוברט.
"רוב הלקוחות עפים ומתלהבים מרוברט ומי שלא אוהב או אלרגי לחתולים פשוט לא נשאר הרבה בתוך החלל.
"רוברט מעולם לא תקף והוא סופר חברותי. אם מישהו לא בא לו בטוב הוא פשוט הולך. לרוב הוא יושב מתחת לספה, צופה בחתולים ובכלבים דרך הוויטרינה שפונה לרחוב ומסמן שהוא רוצה לשחק איתם".
להנגיש את עולמם של החתולים
אוכלוסיית חתולי ישראל ("חתולי קהילה" המכונים בטעות "חתולי רחוב") מוערכת בכ-2 מיליון. קצב התרבותם בלתי מבוקר ורבים מהם מתים ממחלות, רעב, קרבות והתמודדות עם פגיעות פיזיות.
לצערנו, היעדר ידע והסברה בנושא גרם לתפיסת החתול בעיני רבים כמטרד וחלק לוקחים את החוק לידיים. יש הרבה מקרים של הרעלות או העברת החתול לאזור מרוחק - מה שגורם להידרדרות החתול ואף למותו, מאחר שזה בעל חיים טריטוריאלי שהתרגל להשיג מזון בסביבתו הקרובה.
לצד חסרי הידע והאדישים יש פעילים למניעת סבל החתולים, דואגים להאכלתם ואף עוסקים בפעולות חילוץ, הצלה, עיקור וסירוס. רוב אזרחי ישראל רוצים למנוע את התרבות חתולי הקהילה. מחקרים מראים שצריך לעקר / לסרס לפחות 70 אחוז מהם כדי לעצור את קצב ההתרבות המהיר שלהם. זה מחייב עקביות ברצף הפעולות ועבודה גיאוגרפית ממוקדת. אנחנו סבורים שיש להקים גורם ארצי שיתכלל וינהל את תוכנית העיקור, הסירוס והחזרה לקהילה, עם תקציב, פיקוח ובקרה.
הגוף הזה ייצור קשר הדוק בין כל המעורבים במערך: מאכילים ופעילים, עמותות, לוכדים, משרדי הממשלה הרלוונטיים, ווטרינרים רשותיים ופרטיים. צריך לקדם הקמת מרכזי טיפול אזוריים ומרפאות העוסקות בעיקורים וסירוסים באמצעות סבסוד ותקציבי הקמה, יצירת מאגר וטרינרים פרטיים/לוכדים הפועל לפי הסכמים לטובת לכידה, עיקור, סירוס וטיפול.
"צריך סבסוד, תמריצים ותגמולים לווטרינרים, לוכדים ופעילים שיעודד אותם לקחת חלק בתוכנית, צריך מעקב אחר שיעור אחוזי החתולים המסורסים/ מעוקרים בהתאם ליעדים ולמדדים שהוגדרו בתוכנית הארצית. צריך להקים מוקד דיווח ברמה הארצית שיקבל פניות ויעביר אותן לגורם המטפל ויפקח על הביצוע. צריך להקים רשת מתנדבים המבוססת על מאכילים ואנשים עם גישה הומנית ורצון לקדם את יישום המדיניות. רשת זו תהיה החולייה המקשרת בין התושב, הלוכד והמרפאה.
גוף כזה ידאג לפעילות חינוך והסברה שינגישו את עולמם של חתולי הקהילה לכלל האוכלוסייה ותרתום את הציבור לדאגה וטיפול בהם. אני קורא לכולם לאמץ חתולים, לזכות באהבה ולהציל חיים.
יובל נבון, הוא מנכ"ל צער בעלי חיים רמת גן והסביבה
