ביום שלישי הקרוב יבקרו היוצר והבמאי פיני טבגר והשחקן יעקב זדה־דניאל בערד לרגל הקרנת טרום בכורה של סרטו של טבגר "יותר ממה שמגיע לי". אחרי הקרנת הסרט באולם הקונסרבטוריון העירוני יקיימו טבגר וזדה־דניאל שיחה עם הקהל.
עבור יעקב זדה־דניאל, מגיבורי הסרט, לא מדובר בעוד מפגש בין שחקן לקהל הצופים, אלא בסוג של סגירת מעגל, להגדרתו.
זדה־דניאל בילה את מרבית שנות ילדותו ונעוריו בכפר הילדים "נרדים" בערד, העיר שהוא מגדיר עיר ילדותו, והעיר שהוא קשור אליה בנימי נפשו, אף שהוא נולד בחולון ואף שהוא מתגורר כיום בתל־אביב.
3 צפייה בגלריה
 יעקב זדה־דניאל. "הזיכרון הראשון שלי בתור ילד הוא ההגעה לכפר הילדים"
 יעקב זדה־דניאל. "הזיכרון הראשון שלי בתור ילד הוא ההגעה לכפר הילדים"
יעקב זדה־דניאל. "הזיכרון הראשון שלי בתור ילד הוא ההגעה לכפר הילדים"
(צילום: אלדד שושן)
כמו משפחה גדולה
סיפור חייו של זדה־דניאל (42) יכול בקלות לשמש חומר גלם לסרט מרגש וסוחט דמעות. הוא נולד בחולון, וכשהיה רק בן שנתיים אמו נפטרה ואביו העביר אותו ואת שלוש אחיותיו לכפר "נרדים" בערד. כשהיה בן 13 נפטר גם אביו, ואת ילדותו ונעוריו, עד שהתגייס לצה"ל, בילה בכפר הילדים.
"הגעתי לכפר הילדים 'נרדים' כשהייתי בן שלוש", מספר זדה־דניאל בראיון למיינט באר שבע והנגב, "היינו אני ואחיותיי בין הילדים הראשונים שנקלטו בכפר. זו אומנם הייתה פנימייה, התגוררנו בכפר הילדים, אך השתלבנו עם האוכלוסייה המקומית בערד ולמדנו במערכת החינוך בעיר. אני למשל השתתפתי בחוג כדורגל ובחוג תיאטרון. אלה היו התחומים שעניינו אותי אז בתור ילד. האמת היא שאלה גם התחומים שמעניינים אותי היום. חוץ מהעיסוק שלי בתיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, אני גם חולה ספורט ואוהד את קבוצת הכדורגל בני יהודה. הרזומה שלי גם כולל את היותי בעבר קפטן קבוצת הנוער של הפועל ערד בכדורגל".
זיכרונות מאותם ימים?
"הזיכרון הראשון שלי בתור ילד הוא ההגעה לכפר הילדים. אני זוכר את הטיולים הרבים שעשינו בכל חופשה מהלימודים. איפה לא טיילנו? טיילנו בכל הארץ. אלה היו טיולי הישרדות שהעשירו אותנו ואתגרו אותנו. הטיולים הללו הוסיפו להערכה העצמית שלי. למדתי על עצמי לא מעט בטיולים האלה".
איך העובדה שהתייתמת בגיל צעיר כל כך והעברת את ילדותך בפנימייה משפיעה עליך?
"אומנם התייתמתי מההורים בגיל צעיר ואין ספק שזו משקולת, אבל החברים שלי בכפר הילדים היו לי כמו אחים. כל אחד מהם היה עם סיפור חיים לא פחות קשה משלי, אבל אף אחד לא דרך על הפצעים של השני. היינו בכפר כ־120 ילדים והתנהלנו כמו משפחה אחת גדולה".

כמו קיבוץ גדול

בעולם הקולנוע זדה־דניאל התאהב בין השאר בזכות אם הבית של כפר הילדים שהייתה לה חיבה יתרה לסרטים. "הכפר היה מחולק למספר בתים ועל כל בית הייתה מופקדת אם בית", הוא מספר. "אם הבית שלנו אהבה סרטים ובזכותה צפינו בהמון סרטים. הבית שלנו בכפר היה מעין בית קולנוע שילדי הכפר היו מגיעים לצפות בו בסרטים".
איך הייתה ערד באותם ימים?
"ערד הייתה אחת הערים עם מרקם אנושי מיוחד במינו. הייתה סימביוזה בין כולם, ממש כמו קיבוץ גדול. כולם הכירו את כולם. לא הכרנו אז את המושגים של אשכנזים ובני עדות המזרח. מין אוטופיה שכזו".
פסטיבל ערד היה חלק חשוב מתקופת נעוריו של זדה־דניאל. "כנער עבדתי בפסטיבל והלכנו למופעים, כשגדולי האומנים הופיעו כאן", הוא מספר. "היינו אז המוקד התרבותי של המדינה באותן שנים, בראשית שנות התשעים. זה היה מדהים. ערד הייתה אז הוודסטוק של המדינה. עשרות אלפי בני אדם זרמו לכאן מכל קצוות הארץ. משהו מדהים שאני זוכר ומתגעגע אליו. עצוב מאוד שמאז האסון בשנת 1995, כאשר שלושה בני נוער נהרגו במופע הפרידה של 'משינה', כבר לא חזר למתכונתו המקורית. זו הייתה מכה איומה".
את שירותו הצבאי התחיל זדה־דניאל בתור לוחם בשייטת 13 ואחר כך עבר לשרת ביחידת דובדבן. אחרי השחרור למד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ובמהלך השנים הוא פצח בקריירה קולנועית, טלוויזיונית ובימתית מרשימה.
בין השאר כיכב בסדרות "פאודה", "מטומטמת", "הבורר", "אליפים" ו"בני ערובה", ובסרטים "שושנה חלוץ מרכזי", "את לי לילה" (שזיכה אותו במועמדות לפרס אופיר בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר), "פרא אציל", "געגוע" ו"מראות שבורות".
גם בתחום התיאטרון עשה זדה־דניאל חיל. הוא שיחק בהצגה "ריצ'רד השלישי" בתיאטרון תמונע, בהצגות "ילד הכרובית", "גרסת הבמאי" ו"קופסאות הבטון" בתיאטרון דימונה ובהצגה "אהבת מוות" בתיאטרון בית לסין.
בשנה האחרונה הוא מגלם את התפקיד הראשי בהצגה "קב"ן" בתיאטרון הבימה ("מבחינתי", הוא מדגיש, "זו הגשמת חלום לשחק תפקיד ראשי בהצגה בתיאטרון הלאומי").
כשאתה מביט על חייך, מיום כניסתך לכפר הילדים בערד ועד היום, מה התחושה?
"אני מודה בכל יום על הדרך שעברתי. זה לא מובן מאליו. אני רואה את זה כמסלול חיים. אני מעריך שעבדתי קשה בשביל זה. כל סיפור החיים שלי היא תוספת לתהליך הזה שעברתי. זו תוספת לתהליך בן 40 שנה".

שגריר של הכפר

גם היום, ואף שעזב את העיר לפני שנים רבות, זדה־דניאל שומר על קשר עם חבריו מערד. "יש לי חברים בערד וגם מורים שלימדו אותי בבית ספר בעיר", הוא מספר. "אני רואה אותם כמשפחה שלי. אומנם הם לא בני משפחה גרעינית, אבל אני רואה אותם כמי שהכי קרובים למשפחה שלי. אני קשור למקומות בערד כמו ה'מוזה' ובית הספר התיכון אורט ערד שבו למדתי. אני נפגש שם עם תלמידים, מקיים שיעורי תיאטרון, ומרצה בפני התלמידים".
לפי סיפור החיים שלך, במרבית הזמן נאלצת להסתדר לבד. איך מתנהלים במציאות כזאת?
"זה לא לבד אבסולוטי. היו לי הרבה אנשים טובים שעזרו לי בדרך, גם בערד וגם מחוצה לה. הייתה משפחה שעזרה לי והייתי אצלם כמו הילד שלהם. מי שלימדה אותי תיאטרון בבית הספר, מיכל יהודה, היא דמות שמלווה אותי כל החיים ואנחנו בקשר טוב. אני גם בזוגיות עם השחקנית יוליה שניידר. אני לא לבד".
אתה שומר על קשר עם כפר הילדים שהתחנכת בו?
"זה הבית שלי. כל הזמן הכפר הזה איתי. אני קשור לכפר ומסייע להם בגיוס כספים. אני מעין שגריר של הכפר. אני מבקר שם ארבע פעמים בשנה. אני מרגיש מחויבות למקום הזה שלמעשה העניק לי את הילדות שלי. המקום הזה חינך אותי לערכים של הבנת בני האדם. שם התחנכתי לראות בני אדם בצורה לא שיפוטית".
יעקב זדה־דניאל הוא לא רק שגריר של כפר הילדים "נרדים" אלא גם חבר עמותת SOS כפרי הילדים, עמותה שכפר "נרדים" פועל במסגרתה. "אם יש לי יכולת לתת בחזרה, זה מה שאני עושה", הוא אומר. "אני מחובר לעמותת SOS, אני בקשר איתם, מסייע בגיוס כספים ומעורב בתוכניות של העמותה ושל הכפר".

חברות מיוחדת

ביום שלישי הזה יבקרו יעקב זדה־דניאל ובמאי הסרט "יותר ממה שמגיע לי" פיני טבגר בערד וישתתפו בהקרנת טרום בכורה של הסרט. עלילת הסרט עוסקת בנער צעיר שחי בשיכון פועלים עם אמו החד־הורית, עולה מאוקראינה המפרנסת את שניהם בקושי רב מעבודת לילה בבית חולים. הוא מבלה את רוב זמנו לבדו, מבודד אפילו מחברת בני גילו.
3 צפייה בגלריה
זדה־דניאל עם הבמאי פיני טבגר
זדה־דניאל עם הבמאי פיני טבגר
זדה־דניאל עם הבמאי פיני טבגר
( צילום: איתמר גינסבורג )
כשמתקרב מועד בר המצווה שלו ובני כיתתו מתחילים ללמוד לקראת העלייה לתורה, הוא מזהה הזדמנות להתחבר אליהם ומבקש מאמו אישור להצטרף, אבל היא מסרבת.
השכן החב"דניק החוזר בתשובה, בגילומו של זדה־דניאל, מסכים ללמד אותו ובין השניים נרקם קשר אמיץ. כשאמו של הנער הצעיר מחייבת אותם לערוך את השיעורים בביתה כדי להבטיח שהשכן החב"דניק לא יחזיר את בנה בתשובה, גם היא נשבית בקסמו. ואולם האידיליה הזו מופרת בגלל הרב של השכן שלוחץ עליו לשאת אישה מתוך הקהילה החרדית.
עד כמה הסרט הזה מתכתב עם סיפור חייך?
"זה קשור לעצם היותי יהודי. שם נוצר החיבור. זה מרתק בעיניי. לצורך כניסה לתפקיד הזה עבדתי עם בחור חב"דניק. אני מכיר את קהילת חב"ד ואני מאוד מעריך אותם, את התנהלותם ואת חוכמתם. זה תפקיד שמאוד העשיר אותי. שאבתי הרבה השראה מהתפקיד שאני מגלם בסרט".
על תפקידו בסרט זדה־דניאל היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית שחקן המשנה לשנת 2021. "הוא עשה תפקיד מדהים", מציין יוצר ובמאי הסרט פיני טבגר.

כמו כפפה ליד

בצירוף מקרים גם ליוצר ולבמאי הסרט פיני טבגר יש קשר מסוים לערד. "אומנם גדלתי בקריות", מעיד טבגר על עצמו, "אבל כמי שסבל מאסתמה, תמיד אמרו לאמא שלי שכדאי מאוד שנעבור לערד בגלל האוויר הטוב שיש שם ומתאים לחולי אסטמה. עבורי ערד היא המקום עם האוויר האולטימטיבי כתרופה לאסטמה שלי, אבל אף פעם לא גרתי בערד. בכל מקרה, הקרנת הסרט בשבוע הקרוב היא סוג של סגירת מעגל גם עבורי".
מה באשר לחיבור עם יעקב זדה־דניאל?
"כבר בשלב כתיבת התסריט הרגשתי שהדמות של השכן החב"דניק תפורה על יעקב. הייתי נעול עליו מראש. תמיד ראיתי בו שחקן מחונן ומוכשר. הוא עושה תפקיד נהדר בסרט. הוא הביא לתפקיד שהוא מגלם את דמותו מהעבר. המפגש איתו היה ממש קסום ומעורר השראה. הוא התאים לתפקיד כמו כפפה ליד. הוא בנה דמות בסרט שהוא מאוד התחבר אליה".
יעקב זדה־דניאל נרגש לא רק מהמחמאות שמורעפות עליו אלא גם לקראת המפגש עם הקהל בערד. "לבוא למקום שבו גדלת לפני עשרות שנים, מקום שבו התחנכת בילדותך ובנעוריך, ועוד עם סרט שאתה מככב בו, זה מאוד מרגש", הוא אומר. "זה לא משהו שקורה בכל יום".
מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?
"יש לי חלום לגלם את ריצ'רד השלישי, ומעבר לזה לביים סרט או סדרה טלוויזיונית המבוססת על חומרים שלי. זה החלום, אבל בוא ניתן לזמן לעשות את שלו".

יוצאים לסרט

הסרט "יותר ממה שמגיע לי" בכיכובו של יעקב זדה־דניאל מוקרן בערד במסגרת מיזם "סרט נע" שמטרתו להנגיש את עולם הקולנוע הישראלי לפריפריה
3 צפייה בגלריה
מתוך הסרט "יותר ממה שמגיע לי"
מתוך הסרט "יותר ממה שמגיע לי"
מתוך הסרט "יותר ממה שמגיע לי"
(צילום: קטיה בורינדין)
הסרט "יותר ממה שמגיע לי" יוקרן בשבוע הבא בערד במסגרת מיזם "סרט נע". מדובר במיזם משותף של מפעל הפיס ושל האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה שמטרתו להנגיש ולקדם את עולם הקולנוע הישראלי לרשויות המקומיות.
המיזם פועל זו השנה השלישית, ובמסגרתו מוקרנים מדי שנה סרטים ישראלים בכ־50 רשויות מקומיות בפריפריה. בכל רשות מקומית מוקרנים שישה עד שבעה סרטים ישראלים בשיתוף היוצרים ובהתאמה מירבית לקהל ולתושבי היער. בסיום ההקרנה נערך מפגש יוצר עם הקהל.
לרגל הקרנת הסרט "יותר ממה שמגיע לי" יבקרו בערד במאי ויוצר הסרט פיני טבגר והשחקן יעקב זדה־דניאל והשניים ייפגשו עם הקהל לשיחה משותפת על הסרט.