אשמח שתספרי לי על עצמך.
שמי שרה אוריה אלבז, בת 54 נשואה, אם לשלוש בנות, היום מתגוררת ביישוב להבים.
ילידת העיר באר שבע, גדלתי והתחנכתי בשכונה ד'. בת יחידה והצעירה אחרי שלושה אחים, הוריי עלו ממצרים בשנות החמישים.
בילדותי סבתי מצד אימי התגוררה בביתנו ואני זוכרת היטב את הסיפורים, השירים, הטעמים והניחוחות. בית מלא בחום וחינוך לנתינה ואהבת הזולת.
את לימודי התיכון סיימתי ומיד התגייסתי לחיל התותחנים בבסיס קרוב למקום מגוריי, תקופה משמעותית בחיי, רוויית זיכרונות נעימים.
בעודי מגששת ומחפשת את הכיוון עברתי חוויה טראומטית שבה אימי נכנעה למחלה קשה וממושכת והשיבה את נשמתה לבורא כשאני רק בת עשרים.
מצאתי את עצמי מתמודדת במציאות לא פשוטה, אחיי שנישאו שנים קודם, היו עסוקים בחיי היום יום ועל כתפי הוטלה האחריות לטפל באבי.
מספר חודשים לאחר מכן, נישאתי והתחלתי לעבוד במשרד הבריאות. במרוצת השנים, למדתי לימודים אקדמיים, והתקדמתי לתפקיד בכיר, וכל זאת לצד הקמת משפחתי.
האם תמיד דמיינת שתכתבי ספר?
לא, לא חשבתי וזה אפילו לא חלף במוחי. יחד עם זאת תמיד היה בי דחף להגשים את עצמי דרך היצירתיות והדמיון שקיננו בתוכי. לא פעם נסחפתי אחר האומנות, ולמדתי פיסול, ציור ותכשיטנות.
לפני מספר שנים, כתבתי יצירות קצרות אודות סיפורי אימי וסבתי שעיצבו את דמותי. חשפתי אותם בפני משפחתי וחבריי הקרובים שגילו בהם עניין רב והתפעלות תוך שהם האיצו בי להרחיב את היצירה והכתיבה. בדיעבד הבנתי שהכתיבה הינה הדרך הנכונה עבורי להתמודד על האובדן והשכול.
הדבר חיזק והצית בי את רעיון הכתיבה. ולימים נשאבתי, וכתבתי עוד סיפורים למגירה.
מאין הגיעה ההשראה לספר?
בתקופת הקורונה כולנו נחשפנו לסיפורה המזעזע של שירה איסקוב, שנגע וטלטל מדינה שלמה. ערב ראש השנה שנת 2020 ייזכר אצלי לעד.
עקבתי אחר האירוע והבנתי שנפער בי צורך אמיתי לתעד ולהתעדכן בהתפתחויות. לאחר שלושה חודשים שאני מבררת באדיקות וערה לכל שלבי השיקום, גמלה בי ההחלטה לכתוב לשירה מכתב עידוד או שיר תקווה.
בחודש דצמבר באותה השנה, שעת צוהריים, התיישבתי לכתוב ופרץ רגשות החלו ממלאים את הדפים הלבנים. 100 מילים הפכו ל- 1000 ול- 30,000 מילים ועד מהרה אני ומשפחתי הגרעינית שתמכה בתהליך, הבנו שנולד כאן סיפור ולא שיר או מכתב לשירה.
מה משך אותך לכתוב על הנושא הזה?
כחלק מתפקידי הרבים במשרד הבריאות, אני אחראית על נושא מעמד האישה והטרדות מיניות, וחברה בוועדה לנושא אלימות כלפי נשים, ילדים וקשישים.
התחלתי בעבודת מחקר ואיתור חומרים על מעמדן של נשים בעולם והגעתי להודו של שנות ה- 60 ומשם התחילה העלילה. בחרתי להתמקד בשנים הללו ובמקום הזה.
המנהגים ואורחות החיים בתרבות הרחוקה חשפו בפניי סיפורים ומקרי 'קצה סבל' קשים מנשוא. העלילה מציגה תרבות שמציפה רגשות אנושיים עוצמתיים,
מעמד נחות של נשים שחלק מהן כנגד כל הסיכויים הצליחו לצאת מהמעגל האכזרי, אך לצערי לא הרבה מהן.
האם נתקלת באתגרים/ קשיים במהלך הכתיבה?
כשנכנסתי לתהליך שפכתי על הנייר את כול הרעיונות שהתפרצו בלהט ובקצב מהיר, כשהבנתי שאני כותבת ספר ונרקמת עלילה ורומן ויש גיבור ודמויות, לא נתתי לעצמי זמן להתעסק במה יהיה אחר כך ואיך הספר יפורסם.
כשהסתיימה מלאכת הכתיבה והגיע הזמן והצורך לספר לסביבה על התהליך, זה הציף תגובות פחות נלהבות ומנגד גם מחזקות.
מהשלב הזה התהליך רק הלך והתעצם ופתאום החלום שקורם עור וגידים מתרחק. האתגר הגדול היה להיכנס לעולם לא ידוע ולא מוכר, למי פונים? עם מי מתייעצים? מה נכון לעשות ומהיכן מתחילים?
אתה מוצא את עצמך בפורומים של כותבים, של עורכים, קבוצות קריאה בפייסבוק והלחץ מתעצם והרצון להגיע לסיום התהליך בוער בך.
לא פעם הפחד משתלט ורוצים לחזור אחורה ולוותר, אך הקול הפנימי דוחף למטרה. זאת אולי קלישאה, אך היו ימים שדמיינתי את ריח הנייר והרחתי ספרים של סופרים מוכשרים,
דמיינתי את חריקת המסוע כשהעותקים נופלים ממנו בבית הדפוס ואפילו את צבעי הכריכה שיוצרים את דמויות התקווה.
לבסוף לא וויתרתי, שלב אחרי שלב עם יעוץ והכוונה ובחירה נכונה של אנשי מקצוע, הגעתי ליעד.
היו ניסיונות רבים להגיע להוצאות לאור הגדולות וקיבלתי סירוב אחרי סירוב ולבסוף נאלצתי לפנות להוצאה עצמאית, שילמתי ממיטב כספי והספר נולד.
מה המסר שלך לקוראים?
המסר שלי לקוראים הוא לעולם לא לאבד תקווה. גם במקום החשוך ביותר, כאשר אתה חשוף ללא שריון ואמצעי הגנה, לא לאבד את התקווה. תחפשו את האור ולאזור כוחות ולא להתבייש לקרוא ולבקש עזרה.
היכולת של החברה הגלובלית לקבל שינוי במעמד הנשים בעת החדשה קיים והדרך עוד ארוכה.
הגיבור בספר הביכורים שלי הוא פסיכיאטר שנולד וגדל בלונדון, מומחה לבעיות נפשיות בבני נוער, נוסע לשליחות חשובה לטפל בנערות שחוו אלימות פיזית ונפשית קשה ומצאו נחמה במוסד התקווה בעיר הוורודה ג'איפור.
העלילה מספרת על מיזוג תרבויות, מערב ומזרח, עוני מול עושר, כאוס מול צדק ולצד זאת אהבה, ריגושים וחלומות רווים בתשוקה.
הנקודה הראשונה שהתחילה את הקו המנחה בסיפור, הלכה ונמתחה ומשהו מיוחד וסימבולי קרה בדיוק בשבוע שהספר יצא לאור. רק מספר ימים בודדים לאחר מכן, קפצה לי בטלפון כותרת תקשורתית על מערכת היחסים החדשה של שירה איסקוב. מעין סגירת מעגל.
האם נראה עוד ספר פרי עטך בקרוב?
בוודאי, כתב היד בשלבי הבשלה, והעלילה נסובה על התמודדויות של נשים בעולם המשתנה.
קרדיט למראיינת- אלינור לוגסי
AASHA התקווה הוא ספר מרגש שאי אפשר להניח מהיד. יותר ממומלץ להעמיד אותו במקום של כבוד בספרייה שלכם.
AASHA התקווה – שרה אוריה אלבז
הוצאת צמרת, 2022
לרכישה בחנויות הספרים ובאתר NETBOOK
מוגש מטעם הוצאת צמרת
