מועדון הפורום, הנחשב לאחד המועדונים הגדולים והוותיקים בעולם כיום, היה אמור לציין בימים אלה 32 שנות פעילות. קהל הבליינים התרגל לעובדה שמסיבות יום ההולדת של הפורום כוללות הפקות גרנדיוזיות ויוצאות דופן, וכל הכרטיסים למסיבות אלה נמכרים בדרך כלל מראש.
אבל משבר הקורונה שממשיך לשבש את שגרת חיינו, פגע אנושות בעולם התרבות והבילוי, וגם סצנת חיי הלילה, הלא יציבה ממילא, ספגה מכה קשה. אם עד למשבר כעשרת אלפים בליינים ובלייניות היו מבלים מדי סוף שבוע בפורום, היום המבנים שבמתחם עומדים דוממים. לא צריך להיות בעל חושים מחודדים כדי להרגיש את השתיקה הרועמת של הקירות, שבמקום לספוג צלילי בס סופגים בימים אלה בעיקר אבק.
האחים יוסי ורועי שוורץ, מייסדי המועדון וקבוצת הפורום, חיים את סצנת חיי הלילה כבר יותר משלושים שנה. את דרכם בתחום הם התחילו בפאב 'הסמטה' המיתולוגי בעיר העתיקה, אחר כך נפתח הפורום במבנה בקריית יהודית ששטחו 150 מ"ר בלבד, והיום המועדון מתפרש על שטח של שמונה דונם. צעד אחר צעד, מטרה אחר מטרה, מיצבו השניים את עצמם כפורצי דרך בסצנת התרבות וחיי הלילה בישראל.
בצל המשבר הקשה הפוקד את תחום חיי הלילה שלמעשה נמחק לחלוטין בגלל הנגיף, פגשנו את האחים שוורץ, ואת מנהל התוכן והשיווק של המועדון, דן לייבל. שמענו מהם איך הם, מהמעסיקים הפרטיים הגדולים בנגב, עוברים את המשבר, הם סיפרו על ההודעות שהם מקבלים מבליינים שמחכים בקוצר רוח ליום שהמועדון יפתח שוב את שעריו, מזהירים מהמצב הקשה של ענף התרבות והבילויים, אבל גם מסרבים לאבד תקווה, ומאמינים שבקרוב יהיה שוב טוב.
תל־אביב בנגב
"הכל התחיל אי שם בשנות ה־80, כשעוד הייתי סטודנט להנדסת תעשייה וניהול", נזכר יוסי שוורץ, האח הגדול. "במקביל ללימודים חיפשתי עבודה מהצד. כמו כל סטודנט ממוצע אהבתי לצאת לבלות, אבל באותם ימים לא היו בבאר־שבע כמעט מקומות בילוי. בין השנה השנייה לשלישית בלימודים התיידדתי עם בעלי פאב 'הסמטה' ברחוב טרומפלדור בעיר העתיקה. באותם ימים עוד קראו למקומות האלה 'בתי תה' כי זאת היתה נורמת הבילוי פה. בחופשה שבין השנה השנייה לשלישית נכנסתי כשותף ל'סמטה', ולאחר כשנתיים רועי הצטרף אלינו".
רועי שוורץ: "גם בקיץ כשהיו עשרות תערוכות לילדים שבוטלו אנחנו לא ביטלנו. האמנו שנצליח לעשות את זה, הציבור ירצה את זה וצריך לספק לו פעילות פנאי. הדנ"א העסקי שלנו הוא לחשוב על הקצה, מחוץ לקופסה"
עבור רוב הסטודנטים, סיום הלימודים מסמל לרוב גם את סיום תקופת הבילויים, אבל לא עבור שני האחים לבית שוורץ שנדבקו בחיידק חיי הלילה. "סיימתי את הלימודים ותכננתי לעבוד בתחום ההנדסה, אבל משהו בעולם הזה פשוט לא הרפה ממני", מספר יוסי. "פחות משנה מסיום הלימודים פתחתי יחד עם אחי רועי מקום קטן במתחם של 150 מטר וקראנו לו הפורום".
ב־14 בנובמבר 1988, לפני 32 שנה, היתה המסיבה הראשונה בפורום. איש לא תיאר לעצמו אז שעם השנים המועדון הקטן יהפוך לאימפריה. "לא יכולנו לדעת או לתכנן לאיזה מימדים המקום הזה יצמח", אומר יוסי, "הכל היה דלתות מסתובבות, דברים שקרו מרגע לרגע. דבר גרר דבר, והרבה תוכניות קצרות טווח הפכו למסלול ארוך".
טל לייבל: "אומנים נמצאים בקשר ושואלים איך מתמודדים. המצב מאוד קשה בתעשייה בכלל ובחיי הלילה בפרט. יש אנשים שהגיעו למקומות לא טובים"
האחים שוורץ מספרים שכשהם פתחו את הפורום עמדה לנגד עיניהם מטרה אחת. "החזון שלנו היה לספק מענה לשאלה 'למה לצעירי הנגב אין מועדון כמו לצעירי תל־אביב?'", מספר שוורץ הבכור, ומפרט, "באותם זמנים היו שני מועדונים בתל־אביב שאם רצית לנסוע אליהם זה היה שעתיים לכל כיוון, לחזור שיכור, ובעיקר לסכן את עצמך. את החזון הזה רצינו לממש".
רועי מוסיף, "גם לסמטה הבאנו את גדולי האומנים באותה תקופה: מתי כספי, דני רובס, אפרים שמיר, 'הדודאים', ועוד. כולם הגיעו לשם". יוסי מוסיף, "לימים התחלנו להרים הופעות גדולות יותר באצטדיון וסרמיל. אפשר לומר שהחזון נשאר, אבל התפתח לעוד עשייה".
חלוצים בתחומם
נוסף על המועדון, קבוצת הפורום מחזיקה בלא מעט הישגים בתחום התרבות והבילוי בעיר. "הבר המודרני הראשון בבאר־שבע, 'הדראפט', היה שלנו. מסעדת 'קמפאי', מועדון הכושר הראשון 'גרייט שייפ'", מונה יוסי שוורץ את ההישגים. "עם כל הצניעות, אנחנו הראשונים שהבאנו את הבשורות לבאר־שבע בתחום הפנאי. מופעים, מסעדות, מועדוני כושר. בכל תחום שקשור לבילוי, ממוזיקה ועד ספורט וכושר, היינו החלוצים, נושאי הבשורה שהביאו את העולם הגדול לבאר־שבע".
כיום, מועדון הפורום נחשב למועדון הגדול במזרח התיכון. דן לייבל מצטרף לשיחה, "אין תקדים בעולם לדבר כזה", הוא אומר ומסביר, "בדרך כלל המועדון הכי גדול במדינה נמצא בעיר המרכזית במדינה. כלומר, באנגליה המועדון יהיה בלונדון, בהולנד יהיה מועדון מוביל באמסטרדם, ובגרמניה המועדונים הגדולים נמצאים בברלין", הוא אומר, "ולכן, פה הכי טבעי שיהיה בתל־אביב. אז לא, באר־שבע על המפה, ובענק".
לייבל עובד בפורום משנת 97' והוא אחד מקבוצה מצומצמת של אנשים שעובדים במקום מספר דו־ספרתי של שנים. "אנחנו מכנים אותם כאן 'דוסים'. ראשי תיבות דו־ספרתי", אומר יוסי שוורץ, והשלושה צוחקים. "הייתי ילד חנון שהגיע להופעה של אביב גפן ואמרו לי שאם אמכור הרבה כרטיסים, אכנס בחינם", נזכר לייבל. "נשאבתי למסיבות ולאחר כמה שנים הרגשתי שאני עושה את זה טוב. בהמשך התפוצצה אצלי תשוקה אינסופית לתחום הזה ששולטת בי עד היום", הוא מספר.
500 עובדים בבית
בימים שבשגרה מעסיק מועדון הפורום כ־500 עובדים, עובדה שהופכת את האחים שוורץ למעסיקים הפרטיים מהגדולים בנגב. כעת, כשהמועדון סגור כבר חודשים ארוכים, הרבה עובדים יושבים בבית. "רוב העובדים בבית, וזה מאוד מפריע לי, אבל יש עוד אנשים שנפגעים", אומר יוסי שוורץ. "כשאני נוסע במונית, אני פתאום מבין כמה אנשים עוד מתפרנסים מהעסק הזה שנקרא פורום. לפני כמה שנים נסגרנו בעקבות אירוע לכמה שבועות. נהגי המוניות רצו לארגן הפגנה כדי שיפתחו אותנו כי הם הרגישו ירידה משמעותית בפרנסה שלהם", הוא אומר ומוסיף, "כואב לי על העובדים של המקום שלא מצליחים להתפרנס. בכל הזדמנות שיכולנו לעבוד קצת, גייסנו כמה שיותר אנשים, אך כרגע אין לנו דרך אחרת. הם מבינים שבשביל שנוכל לעבור את המשבר ולהעסיק אותם לאחר מכן, אנחנו צריכים לשמור על המקום ככה".
בשלב זה יוסי שוורץ מבקש להזכיר שניים מעובדי הקבוצה. "יש שני עובדים שהוצאנו לחל"ת אבל הם פשוט יוצאי דופן ביחס שלהם למקום", הוא אומר. "הראשון הוא די.ג'יי ערן דבורה שנמצא פה מעל 20 שנה. הוא מגיע כמעט בכל בוקר, עוזר לאנשי האחזקה בכיף גדול, וכך גם התאורן שלנו עומר ניסים שמגיע כמעט בכל יום לעזור כאן. הכל בלי שום רצון לתמורה. נטו תחושת החיבור שלהם למקום".
"הדבר הקשה ביותר במשבר הזה הוא האי ודאות", ממשיך יוסי, "בתחילת הקורונה אמרו שזאת רק תקופת החורף. עברנו קיץ ואנחנו שוב בחורף ואין עדיין אור בקצה המנהרה. אנחנו כאנשי עסקים צריכים לעשות הכל כדי שמפעל החיים שלנו ימשיך להיות חזק. זו הנקודה הקשה כרגע. אני לא יכול לשקר".
התקופה הזאת מלחיצה אתכם?
יוסי שוורץ: "זה לא הלחיץ אלא היווה אתגר. ככה אני גם רואה את הקורונה - לא כמשהו מלחיץ אלא כמשהו מאתגר".
איך התחושה לסגור את המועדון, מפעל חייכם, לתקופה כל כך ארוכה?
יוסי שוורץ: "אני דווקא נמצא בתחושה שכל יצור צריך לקבל מתישהו הפסקה. אם אחרי 32 שנה ההפסקה הזו הגיעה, כנראה שהיינו צריכים אותה. כל כוחותיי מכוונים לכך שאנחנו רוצים לצאת מהתחום הזה מחוזקים ורעננים. החלטנו בתקופה האחרונה לעשות גינון חדש למקום. אין דבר יותר סמלי מאשר להתחבר לאדמה ולייצר עוד שורשים. דווקא בתקופה הזו אנחנו משקיעים בגינון ובשילוט חדש. אנחנו לא מחשבים מסלול מחדש אלא רוצים לחתור קדימה".
לייבל, שנמצא בימים אלה בקשר רציף עם כ־200 מעובדי המועדון העוסקים בתחום השיווק, מספר כיצד הוא חווה את המשבר. "העובדים מאוד מרגשים", הוא אומר. "אתה מרגיש את התמיכה שלהם. הודעות, טלפונים, רצון לפרוק את התחושות שלהם בעקבות הסגירה".
קראו עוד >>
גם קהל המבלים מוצא אצל לייבל כתובת ואוזן קשבת. "הבליינים מסרבים לקבל את העובדה שאנחנו סגורים", הוא מספר. "הם אומרים שהם מוכנים לבוא ומוכנים להיכנס בלי טלפונים. בשבוע יום ההולדת כמות ההודעות עלתה. יש פה אנשים שזאת ממש התמכרות בשבילם. זה חסר להם ברמות מטורפות".
אתה מקבל הודעות גם מאומנים?
"אומנים נמצאים בקשר ושואלים איך מתמודדים. המצב מאוד קשה בתעשייה, בכלל, ובחיי הלילה, בפרט. יש אנשים שהגיעו למקומות לא טובים".
חושבים מחוץ לקופסה
עוד תחום שקבוצת הפורום חולשת עליו הוא הפקת אירועי תרבות ברחבי הארץ, שכרגע לא ידוע מתי יחזור לפעול ובאיזו מתכונת. "הקורונה גורמת לנו להתחדש ולחשוב", אומר רועי שוורץ. "זרוע ההפקות שלנו שעובדת בימים האלה הביאה את תערוכת ואן גוך להרצליה. ביולי־אוגוסט הבאנו את תערוכת הלגו לחולון, ובימים הקרובים נפתח את אותה תערוכת לגו באילת".
מה הביא אתכם להשקיע בתקופה זו דווקא באילת שנמצאת על סף קריסה?
יוסי שוורץ: "אנחנו יזמים אקסטרימיים. אנחנו אוהבים עסקים שיש בהם את הסיכון. להביא את דיוויד גואטה זה סיכון, להקים מועדון זה סיכון. אנחנו חיים מזה".
רועי שוורץ: "גם בקיץ, כשהיו עשרות תערוכות לילדים שבוטלו, אנחנו לא ביטלנו. האמנו שנצליח לעשות את זה, הציבור ירצה את זה וצריך לספק לו פעילות פנאי. הדי.אן.איי העסקי שלנו הוא לחשוב על הקצה, מחוץ לקופסה".
יוסי שוורץ: "היו לא מעט פעמים שהפסדנו, אבל מההפסדים הללו לומדים יותר".
אתם מקבלים עזרה מהמדינה או מהעירייה בתקופה זו?
יוסי שוורץ: "שיתוף הפעולה מול עיריית באר־שבע טוב מאוד והקשר רק התחזק. מגיעה להם מילה טובה על הרצון שלהם לעזור ולא רק לנו באופן אישי אלא לכל העסקים. ישנם כמה וכמה בעלי עסקים בעיר שמקיימים שיחות זום שוטפות עם רוביק דנילוביץ' ואנשיו, ואני יכול לומר בפה מלא שהם מודאגים ומחפשים כל דרך לעזור. אני מקווה שתינתן להם האפשרות לעזור במסגרת מתווה הרמזור".
דן לייבל: "הם עשו עבודה מטורפת כדי להפוך את באר־שבע לעיר עם תחלואה נמוכה, אבל זה לא יבוא לידי ביטוי אם הם לא יקבלו את המנדט לעזור. ההישג שהם הגיעו אליו צריך להיות ממונף עם העסקים פה כדי להפיק ממנו את המקסימום".
איך לדעתכם אפשר לפתוח שוב את מקומות הבילוי?
יוסי שוורץ: "צריכים לאפשר לעשות בדיקות קורונה מהירות. אם לחו"ל אפשר לטוס עם בדיקת קורונה מהירה לפני כן, למה לא לעשות את זה בכל מקום? במסעדות, מועדונים ובאופן כללי בחיי התרבות. ברגע שייאפשרו דבר כזה והוא יעבור לשליטה העירונית, למה שלא נעשה את זה ביחד?".
לסיום, ביקשנו מיוסי ורועי שוורץ לתת עצה לבעלי עסקים צעירים שרוצים להגשים את החלום שלהם ומשבר הקורונה טרף את כל הקלפים והעמיד אותם מול תהום כלכלית. השניים חושבים כמה שניות ויוסי שוורץ מבקש לענות.
"בסופו של דבר מחשבה יוצרת מציאות. אני מציע פשוט להיות אופטימיים. לגשת לבנקאי ולספקים שלך בצורה חיובית. להבין שצריך להתפשר ולוותר", הוא אומר, ורועי שוורץ מוסיף, "מי שידע לעשות לפני כן יידע לעשות גם אחרי המשבר - כי לכל שבת יש מוצאי שבת".
לכל העדכונים - חדשות באר שבע והנגב
