כשירין רביבו היה תלמיד בבית הספר, הוא נהג להצניע את מוצאו הגאורגי מצד אמו והתגאה בחצי המרוקאי שלו. אם היו אומרים לו בזמנו שצפוי לו עתיד מזהיר כרקדן באחת מלהקות המחול הגאורגי המצליחות בעולם, סביר להניח שהוא היה חושב שמדובר בעוד בדיחה על העדה.
היום הוא חורש על הבמות בארץ ובחו"ל עם להקת "הבלט הגאורגי הישראלי", קוטף פרסים בתחרויות בינלאומיות ומחמם מופעים של אמנים מהשורה הראשונה.
על הבמה הוא מבצע אמנם תרגילי אקרובטיקה שנראה כאילו לקוחים מסצינה בסרט "מטריקס" אך במציאות הוא עם שתי רגליים על הקרקע. ביום העצמאות האחרון קיבל רביבו (23) אות הצטיינות על שירותו כקצין ביחידת סייבר. "אני הולך לצבא עם התלבושת של הריקודים בתיק ומהבסיס ממשיך להופעות עד אמצע הלילה".
עד לפני חמש שנים התגוררו רביבו, הוריו ושלושת אחיו הצעירים בביתם של הסבא והסבתא מצד האם ברחוב הרב שאולי ברובע ד' באשדוד. "ההורים שלי התחתנו בגיל צעיר, כמו שמקובל בעדה הגאורגית", הוא מספר. "הם יצאו לעבוד ומי שגידלו אותנו הם סבא וסבתא. זה היה בית גאורגי מסורתי ודי פרמיטיבי. בית קטן ומלא נפשות, כולם אחד בתוך השני, אבל זה היה גם בית חם".
עד שעברו לדירה משלהם, כשרביבו היה בן 18, פרטיות לא הייתה לו, שלא לומר חדר משלו: "חלקתי חדר עם אחי הקטן ולפעמים ישנו איתנו גם שתי האחיות שלי. זה לא היה פשוט, בעיקר כשמגיעים לגיל יותר מבוגר ורוצים שקט ופרטיות". הילדות האינטנסיבית בבית של סבא וסבתא הביכה אותו בילדותו. "אמנם ספגתי את השפה, את האוכל ואת התרבות הגאורגית אבל התפדחתי לומר שאני גרוזיני", הוא נזכר. "בבית הספר היסודי הייתי אומר שאני מרוקאי כי היו הרבה ירידות ובדיחות על גרוזינים".
השינוי אצלו התחיל כשהיה בן 11 והלך יחד עם חבר לחוג של ריקודים גאורגים במתנ"ס בית לברון. "החבר שלי, שגם בא מבית גרוזיני מסורתי, הציע לי להצטרף לחוג", הוא מספר.
"בהתחלה ירדתי עליו אבל בהמשך הסכמתי לבוא לשיעור אחד כדי להתרשם. כשנכנסתי לסטודיו של המורה תומאס ציציאשווילי, קיבלתי שוק. ראיתי 100 תלמידים ותלמידות, כולם לבושים אותו הדבר, עומדים בשורה, רוקדים בצורה מדהימה ועושים תרגילים וסיבובים באוויר. לא חשבתי שככה נראה ריקוד גרוזיני, חשבתי שהם יעשו סתם תנועות עם הידיים כמו המבוגרים בחתונות".
אחרי שהצליח לבצע את התרגיל הראשון שהמורה לימד אותו, הוא התאהב. "באותו הרגע החלטתי שזה הדבר בשבילי", נזכר רביבו. "הלכתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה להירשם לחוג ריקודים. היא הייתה בהלם, ושבוע לאחר מכן גם אחי הקטן נרשם בעקבותיי".
צוחק מי שרוקד אחרון
פעמיים בשבוע הוא היה מגיע למתנ"ס, לובש את התלבושת המסורתית ומתאמן על הצעדים הייחודיים שדורשים לא מעט כושר גופני וקואורדינציה. "יש בריקוד המון אלמנטים של בלט", מסביר רביבו. "זה ריקוד שנושא איתו היסטוריה ארוכת שנים ומספר בעצם את סיפורה של גאורגיה. לכל עיר וכפר יש סגנון ריקוד אופייני ולבוש מיוחד, וכל ריקוד מספר סיפור אחר".
התלמידים בבית הספר ידעו על התחביב החדש שלך או שעדיין התביישת?
"מהרגע הראשון שהלכתי לשיעור ניסיון והתלהבתי, כבר לא התביישתי. אחרי כמה חודשים כבר רקדתי עם אחי ועם עוד כמה חברים בתחרות כישרונות בבית הספר ולקחנו מקום ראשון".
לא חלף זמן רב עד שהמורה ציציאשווילי הבחין בכישרון המיוחד של רביבו ושלח אותו לאודישנים ללהקת המחול הגאורגית הייצוגית של ישראל. מאז התחביב הפך לקריירה ורביבו מופיע עם הלהקה בארץ ובחו"ל. "אנחנו מופיעים בממוצע שלוש פעמים בשבוע", הוא מספר. "חרשנו כבר את כל האולמות בארץ. אנחנו מופיעים בעיקר באירועים ובשמחות אבל מוזמנים גם למופעי תרבות ולתחרויות בינלאומיות".
הרפרטואר של הלהקה, שכוללת בין שמונה ל-12 רקדנים ורקדניות, כולל הופעות עם מועדון הקצב של אביהו פנחסוב, עומר אדם, שרית חדד והשתתפות בתוכניות ריאליטי כמו "גוט טאלנט" ו"רק רוצים לרקוד". בשנת 2019 הצטלמו רביבו וחבריו לקליפ "סולדי" של הזמר האיטלקי מחמוד לגלויה שזכה במקום השני באירוויזיון שהתקיים באותה שנה בתל אביב. הם השתתפו גם בתחרויות בחו"ל בין היתר בברצלונה, פראג, גרמניה וגאורגיה ובכולן זכו במקום הראשון.
"כשלהקות מקומיות בגאורגיה ראו את המופע שלנו הם היו המומים מהרמה הגבוהה של הביצועים שלנו", מספר רביבו. "גם בארץ למדו להעריך את המחול המסורתי שלנו שנראה לפעמים כמו ריקוד מלחמה. יש סטיגמות סביב גברים רקדנים ובטח כשמדובר בגרוזינים, שגם ככה יש הרבה בדיחות עדתיות עליהם. אז היו אנשים שצחקו, אבל כשהם ראו את הריקוד בעיניים שלהם, עם כל הקפיצות והריחוף באוויר, כולם נשארו עם הלשון בחוץ".
אז ההתחלה לא הייתה פשוטה עבורך.
"בהתחלה כשהייתי מספר שאני רקדן גאורגי היו מסתלבטים עליי. היום, כשאנשים רואים איך אני מצליח, על איזו במות אני מופיע ולצד איזה זמרים, הם מפרגנים במקום לצחוק. הייתה תקופה שהייתי מלמד חתנים, כלות וחתני בר מצווה לרקוד לקראת האירוע שלהם. היום אני כל כך עסוק עם הלהקה והצבא שאחי הקטן, שגם איתי בלהקה, מחליף את מקומי".
לא מפסיק לרקוד
כשהוא מופיע על הבמה נאמן רביבו למסורת ולפולקלור הגאורגי אך את העתיד שלו הוא רואה דווקא בתחום ההייטק. רביבו משרת כקצין בדרגת סגן ביחידת סייבר ומשמש כראש צוות אנליסטים. ביום העצמאות לפני כשבועיים זכה בתעודת הצטיינות מראש אגף התקשוב וההגנה בסייבר. בנוסף, הוא סטודנט שנה שנייה למדעי הנתונים במכללה למנהל ושואף להשתלב בענף ההייטק כשייצא לאזרחות.
"לא היה פשוט לגדול בבית כמו שאני גדלתי", הוא מסביר. "ולכן, למרות ההצלחה והכיף בריקודים, חשוב לי שקודם יהיה לי מקצוע טוב ושתהיה לי רשת ביטחון כלכלית. אני שואף להגיע למשרה טובה בהייטק אחרי הצבא ועובד קשה עבור זה".
איך אתה מצליח לשלב את הכל יחד?
"הלו"ז שלי תמיד צפוף, זה לא פשוט אבל אני מת על זה. כשאני מסיים את העבודה בבסיס אני יוצא משם ישר להופעה וחוזר הביתה רק ב-2:00 לפנות בוקר, וככה כמעט כל יום. חוץ מריקוד אני מנגן על כל כלי אפשרי כמעט אם זה על גיטרה, פסנתר, קלידים, לופר, דרבוקה, אקורדיון ותוף גאורגי. בחלק מההופעות עם אביהו פנחסוב, אני מנגן גם תוך כדי ההופעה. אני כל הזמן בעשייה ומשלב בתוך זה גם מפגשים עם חברים וזוגיות".
את בת זוגו תאיר הוא הכיר לפני ארבע שנים בחוג לריקוד. "אך בניגוד אליי היא פרשה כבר בגיל 16 מהתחום", הוא מספר. "היא עוזרת לי המון ומבינה שאם אני לא בעשייה אני לא מאושר".
היא מגיעה להופעות שלך?
"היא איתי ברוב ההופעות כי היא סוג של מפיקה לא רשמית של הלהקה. היא עוזרת בכל מה שקשור להפקה, לסדר דברים עם הבמה, עם התפאורה, הדי.ג'י וכדומה".
אתה מנצל את הרשתות החברתיות כדי להתפרסם ולקדם את קריירת הריקוד שלך?
"אני לא כוכב רשת, יש לי 2,500 עוקבים באינסטגרם. לפעמים אני מעלה סטורי שאני מנגן או קטע של ריקוד, משהו צנוע, בקטנה. אבל זה סתם בשביל הכיף, אין לי מטרה להתפוצץ ברשת".
בזמן שצעירים רבים בני גילו עדיין מחפשים את עצמם בטיול הגדול שאחרי הצבא, רביבו כבר יודע מה יעשה כשיהיה גדול. "החלום האמיתי שלי זה להגיע ליציבות כלכלית באמצעות העבודה בהייטק ולפתוח בית ספר לריקודים גאורגים", הוא מגלה. "כולם רצים היום אחרי כסף, בית ומכוניות אבל אני לא אוהב את המירוץ הזה. אני רוצה לעשות משהו משמעותי בחיים, משהו שאני אוהב.
קראו גם:
"אני רוצה להגיע להון עצמי שיספיק לי כדי ללמד ריקוד. המורה שלי לריקוד היה עבורי ועבור כל התלמידים כמו אבא שני וככה גם אני רוצה להיות. אני רוצה שהורים יידעו שהם יכולים לשים אצלי את הילדים ושהם יהיו בידיים טובות. הם ילמדו לרקוד ברמה גבוהה ואפילו לנגן מנגינות מסורתיות ומעבר לכך ילמדו ערכים וחינוך, שזה הכי חשוב".
אתה חושב שיש עתיד לריקוד הגאורגי?
"בטח. היום אנחנו מרגישים את העדות אבל בדורות הבאים כולם יהיו ישראלים ואז לדעתי אנשים ינסו להתחבר לתרבות ולהיסטוריה ממנה הם באו. אני מאמין שכל אחד עם שורשים גאורגיים ירצה לרקוד בחתונה ריקוד מסורתי כמו שסבא שלו רקד בחתונה".
ולסיום אולי תגלה לנו אחת ולתמיד: גאורגיה או גרוזיה?
"גאורגיה. גרוזיה זו מילת גנאי שהרוסים כינו את הגאורגים בעקבות המלחמה שהייתה בין העמים".
