אחת המגמות הבולטות במערכת הבחירות למועצת עיריית באר־שבע היא נוכחותם הבולטת של הצעירים והצעירות שמתמודדים על מושב במועצת העירייה כדי לקבוע את סדר היום ולהשפיע על חיי התושבים בחמש השנים הבאות.
גם אבישג טביב (36) אקטיביסטית המוכרת בעיר בזכות עשייתה הרבה בתחום התרבות והבילויים, ובייחוד בזכות פעילותה בקהילה הגאה, החליטה להיכנס לקלחת הפוליטית. המטרה - לנסות, להשפיע ולקדם נושאים וסוגיות הקרובים לליבה.
עם זאת, טביב, נשואה לזוגתה רותם ואמא לאמלי רחל בת השנתיים וחצי, מספרת שההחלטה להצטרף לרשימה הליברלית "חוזה חדש לבאר־שבעים" בהובלת עידו אטיאס וטימור מיכאלי הייתה מלווה בהתלבטויות רבות. "חודשיים שלמים של התלבטויות היו לי, האם זו הדרך, מה זה אומר, באיזה צבעים זה ייצבע, האם אני סוגרת לעצמי את הדלתות בעיר הקטנה שלנו, וזה עדיין חשש שקיים בי", היא משתפת בגילוי לב. "כל השיחות היו בבית עם אשתי, ובסוף הגענו למסקנה שהחשש ממה שקורה היום הוא יותר גדול".
מה היה החשש העיקרי שלך?
"האם מי שלא מכירים אותי יבינו שאני של כולם ולא רק של הקהילה הגאה, כי אלה שמכירים אותי יודעים שהפה והלב שלי שווים. ברגע שלא מכירים אותי ורק מכירים אולי את הפרצוף שלי שמזוהה עם הקהילה, האם ירגישו שאכפת לי גם מהם?".
כאן כדי להישאר
למחלוקת הקשה סביב הרפורמה המשפטית והתבטאויות נציגי ציבור נגד הקהילה הלהט"בית, היה משקל לא מבוטל בהחלטתה של טביב להיכנס לפוליטיקה המקומית.
"אני יכולה לומר בכנות שאצלנו בבית יש הרבה חשש לאן הארץ שלנו הולכת, ובתוך זה לאן העיר שלנו תלך, ומה המקום שלנו", היא מדגישה. "עלו שיחות בבית האם אנחנו מתחילות לפחד מהמצב. אני עומדת מול הדבר הזה ואני רוצה שיישאר לי איפה לחיות ולגור, כי אני לא רוצה לשלם את המחיר האישי שלי ולעזוב. אנשים עוזבים את הארץ, אני לא רוצה לעזוב את הארץ, אני חיה בבאר־שבע עד היום כי אני אוהבת את המשפחה שלי, אוהבת את החברות שלי, אני אוהבת את מארג האנשים של החיים שלי, ועליהם אני לא רוצה לוותר, אני רוצה להרגיש שייכת".
טביב נולדה בבאר־שבע ומתגוררת בשכונת נווה נוי. סבא שלה היה מהתושבים הראשונים של השכונה שנקראה בעבר "משק עזר" ועד היום רוב בני משפחתה מצד אביה מתגוררים בשכונה הוותיקה.
היא למדה בבית הספר היסודי "מענית" בשכונה ולאחר מכן בתיכון מקיף א'. בתום הלימודים בתיכון יצאה לשנת שירות במסגרת "הנוער העובד והלומד", ולאחר מכן התגייסה לצה"ל ומיד אחרי השחרור יצאה לטיול באוסטרליה.
אחרי הטיול שבה לבאר־שבע, ומשנת 2011 החלה להיות פעילה בקהילה הגאה בעיר. בין השאר גייסה כספים, התנדבה בסניף המקומי של האגודה הלהט"בית, והחלה להפיק עם שותפים את אירועי הגאווה, תחילה אירועים במתחם סגור במרכז הצעירים, ואחר כך את מצעדי הגאווה בחוצות העיר. במקביל לפעילותה החברתית, היא מפיקה פרילנסרית בתחום חיי הלילה והתרבות.
"שני התחומים האלה הגיעו מהאקטיביסטיות שלי", מסבירה טביב בראיון שנערך איתה בבית הקפה־גלריה "סול" בעיר העתיקה. "עשיתי ליין של הקהילה הגאה בלי שהייתי אשת חיי הלילה, מתוך התמדה ומתוך התרגשות לייצר את התכנים האלה". כדי שתהיה לה במה לתכנים שהיא יוצרת, פתחה טביב את בית הקפה והבר השכונתי "ביאליק 26" במרכז ח"ן.
"אני אוהבת ליצור. כל האקטיביזם שלי בקהילה הגאה, ביציאה שלי לתוך התודעה של העיר, לא הגיעו משום מקום", היא מדגישה. "הייתי תמיד עם לב שפועם לכיוון, ותמיד שאלתי את עצמי איך לעשות יותר טוב. הייתי מדריכה בנוער העובד מגיל מאוד צעיר, השתתפתי בהפגנות מגיל 15, הייתי הולכת לכיכר רבין באופן קבוע. תמיד היה בי משהו שהוא רגיש לסביבה. בעלי החיים היו תמיד חלק מהחיים שלי, פעילה בתחום החינוך וההדרכה בעמותת מסל"ן (מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ואלימות בנגב -.ל.). כלומר יש בי משהו שחושב, וכשאני שומעת את עצמי אומרת את זה, אני נשמעת לעצמי נאיבית, אבל אני חושבת שמגיע לנו לחיות בטוב - כל הנשמות הנמצאות על כדור הארץ".
חינוך לפני הכל
טביב נכנסת לפוליטיקה כדי לשנות, אבל היא יודעת בתוך תוכה שמדובר במשימה כלל לא פשוטה, ואולי היא בעצם נלחמת בטחנות רוח.
אחד הדברים שמעסיקים אותה מאוד הוא איך מערכת החינוך תקבל את בתה כשהיא תיכנס אליה. "אני אומרת לעצמי היום מה לגבי מערכות החינוך של העיר, איך הם יתנהגו לילדה שלי עם שתי אימהות לסביות? האם אני זאת שאצטרך לחנך כל הזמן את מערכות החינוך או שמערכות החינוך יהיו בגישה שלי?".
זה מטריד אותך?
"מאוד. אני רוצה שהילדה שלי תלך למערכות החינוך שלה בבטחה ובשלום ובשייכות ולא מתוך זרות. אני רואה את מי ממנים במדינה שלנו לאחראים על מערכות החינוך. זה הפחד שלי, לא כי קרה לי פה איזשהו מקרה או משהו. הילדה שלי ילדה אהובה מאוד, אני פשוט רוצה שככה ימשיך להיות".
את מאמינה שבאמת תוכלי לשנות אם תיבחרי למועצת העירייה?
"תהיה קואליציה ברוב של רוביק והרשימה שלו כמו שהיה כל השנים, ויש את הקולות מימין, וזה נכון. השאלה מי יהיה במחנה הליברלי והאם הקולות של המחנה הליברלי יצטרפו לקואליציה, כלומר, נכניס מנדט או שניים. שקודם יישמע הקול שלנו, שמישהו יהיה מטעמנו. אני לא חושבת שאפשר לשנות דברים ברגע, ואני לא ממהרת להגיד שאני אצליח לשנות את כל המדיניות של באר־שבע, אבל אני אומרת שתהיה לנו קודם דריסת רגל ונהיה בשקיפות עם מה שקורה שם בחמש השנים הקרובות. ואולי הנוכחות שלנו תגרום להם לדבר קצת אחרת".
באילו עוד נושאים עירוניים היית רוצה לטפל?
"מעניין ומטריד אותי עניין החינוך. מטריד אותי כל המערך של תנועות הנוער - כי כשאני הייתי צעירה, היו הרבה תנועות נוער והיינו הרבה בתנועה, וזה היה מקום מפלט מבחינתי. זה היה מקום לגדול בו וללמוד בו, וכבר לא רואים כל כך את החולצות הכחולות ולא רואים כל כך את הצופים, וכנפיים של קרמבו נאלצים להיאבק על תקציבים, איגי, כתנועת נוער, אני חושבת שאנחנו חייבים הרבה יותר לצעירים של באר־שבע. מטרידה אותי ההתייחסות לפנסיונרים, מה המענה שלנו לתרבות של פנסיונרים, איך הולכת להיראות חלוקת המשאבים התרבותית".
די לבירוקרטיה
עוד תחום שקרוב לליבה של טביב הוא העסקים הקטנים וחיי הלילה. "אני יודעת בתור מי שהייתה בעלת עסק בעיר שאלה היו השנים הקשות שחוויתי בחיי, קשות מבחינה כלכלית, מהבחינה שהרגשתי רדופה, לא יכולתי לקבל אישור לעסק שלי, והכל היה בירוקרטי", היא משתפת. "דברים שלא היו תלויים בי והיו תלויים בבעל הבית שהשכיר לי את המקום כמו שהוא, ואני הגעתי לבתי משפט עם הדבר הזה".
ומה לגבי חיי התרבות בעיר?
"אני חושבת שהם צריכים לקבל תפנית, צריכים לקבל גם העצמה ולהכניס עוד סוגים, להגדיל את האירועים ולעשות אותם קבועים יותר ובהרבה יותר מרחבים פזורים בכל העיר".
אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה של הראיון ושבים לדון ברפורמה המשפטית והשלכותיה על קהילת הלהט"ב, נושא שכאמור מעורר לא מעט דאגה אצל טביב וחברי וחברות הקהילה. "ברור שהפחד מהרפורמה המשפטית ומהפגיעה בבג"צ קיים", היא אומרת. "כרגע מה שהיה לצידנו כל החיים זה בג"צ, לא הממשלה. בגלל פסיקות בג"צ הצלחנו לקבל את הזכויות. פחד נוסף הוא איך שמדברים עלינו. חלק מהמצע שלהם זו השנאה כלפיי וכלפי הקהילה שלי והטרלול הפרוגרסיבי. שמים אותנו למטרות".
איזה מסר את רוצה להעביר לתושבי ותושבות באר־שבע רגע לפני הבחירות?
"אני רוצה שבאר־שבע תישאר של כולנו, עיר שמתקדמת קדימה לקראת החלום של מטרופולין שכולנו רואים לנגד עינינו, זה אומר שהיא צריכה להישאר ליברלית ופלורליסטית שמתקיימות בה כל הקהילות שיש".
