שעת לילה מאוחרת. ליאורה פדלון־סימון (51) חוזרת מעוד הופעת חצר. היא מוזגת לעצמה כוס יין אדום, לוקחת לידיה את העוּד ופורטת עליו במיומנות רבה. כך היא אוהבת לסיים את היום שלה.
הדור הצעיר כנראה יתקשה לזהות שמדובר באחת הזמרות האהובות בישראל בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. קוראינו הוותיקים, לעומת זאת, ודאי זוכרים את התלתלים הזהובים של הזמרת שפרצה לחיינו בשנת 1995 עם השיר "אמן" שהשתתף באירוויזיון. השיר הגיע למקום השמיני בתחרות של אותה שנה, אבל הפך לדייר קבוע בכל פלייליסט של טקס בית־ספרי.
קראו גם >>>
"מבחינתי, המתנה הכי גדולה היא ש'אמן' החזיק מעמד המון שנים וקיבל מעמד של שיר על־זמני", אומרת פדלון־סימון בגאווה. "יש הרבה שירים שנשכחו עם השנים. אומנים גדולים כמו שלמה ארצי וריטה היו באירוויזיון, אבל לא זוכרים את השירים שלהם. כשאני מופיעה בחו"ל לפני קהילות יהודיות, אני שומעת לעיתים ששרים את השיר בתפילה בבוקר וזה מרגש אותי מאוד. לא מזמן קיבלתי סרטון מקסים של ילדה בת שש ששרה את השיר, וזה פשוט קסום בעיניי".
שרה מול המראה
25 שנים עברו מאז הופיעה פדלון־סימון בתחרות האירוויזיון שנערכה באותה שנה באירלנד. היא היתה אז בת 26, אבל הזיכרון המוזיקלי הראשון שלה הוא מגיל צעיר הרבה יותר.
"תמיד חיפשתי כל מה שקשור למוזיקה. אני ממש זוכרת את עצמי שרה מול המראה כבר בגיל שש, שירים מתוך פסטיבלי הזמר שהיו אז נפוצים", היא נזכרת.
כשהיתה בת שבע החליטה פדלון־סימון הצעירה שהגיע הזמן להופעה הראשונה שלה ושרה בתחרות תחפושות משפחתית. "כולם היו בהלם מזה", היא נזכרת בחיוך. "שרתי שיר שנקרא 'מר אפצ'י' ונתתי את ההצגה של החיים. כולם הריעו לי ורצו שאשיר עוד שיר, אבל אחותי אמרה לי 'רדי בשיא', ואני זרמתי איתה. מאז כבר קראו לי בחוג הרחב של המשפחה 'הזמרת' וידעו שזה מה שאני אעשה".
היו עוד מוזיקאים במשפחה?
"אבי ז"ל אומנם ניגן חליל ובדרבוקה ועשה שמח, אבל לא באמת היה משהו. אני די עוף מוזר במשפחה. הבן שלי מנגן מהמם. הבת שלי אוהבת מוזיקה, אבל זה לא משהו שמעניין אותה".
פדלון־סימון היא אמא לשני ילדים: הבן ניצן (24) מנגן בגיטרה ומלווה את אמו מעת לעת בהופעות, אבל לא מתפרנס מהתחום, והבת זוהר, חיילת משוחררת, התברכה, לפי דברי אמה, באוזן מוזיקלית משובחת.
"תרגול יוגה הוא מאוד מחשבתי ודורש שקט וחיבור פנימי. כך גם במוזיקה - אתה לא יכול ליצור אם אין לך את האחדות בין הגוף והנפש"
"יש להם פחד לקחת את זה כמקצוע. אולי הם ראו את הדרך שאני עברתי וזה מה שמרתיע אותם", היא אומרת. "זה מסר לכל אומן - אם זה לא ממש בנפשך, סביר להניח שלא תהפוך את זה למקצוע. בכל התקופה הזו של הקורונה, להיות אומן זה לא משהו כלכלי במיוחד".
שני ילדיה הם כל עולמה של פדלון־סימון, וזו הסיבה שהשאירה את השם סימון, אף שנפרדה מאביהם. "אני מתחברת לשני השמות", היא מסבירה. "פדלון הוא שם נעוריי ואילו סימון הוא שם המשפחה של הילדים שלי. יש להם בצד של האבא משפחה מקסימה והילדים שלי הם סימון. השארתי את סימון כדי שהילדים ירגישו שאני חלק מההוויה הזו", היא אומרת וחיוך גדול מתפשט על פנייה הזוהרות.
שומרת על איזון
פדלון־סימון התגוררה באשדוד, בגדרה ובמרכז הארץ, ומשם הגיעה לנגב בעקבות האהבה. "הכרתי בן זוג מבאר־שבע ועברתי לשכונת רמות", הא מסבירה. "כל הזמן אמרתי שבשלב מסוים אחזור למרכז, ודווקא אחרי הפרידה, לפני שמונה שנים, עברתי לעומר והרגשתי כאן בבית. במרכז יש לי חברים ונגנים, אבל משהו משך אותי לנגב".
אחד מחדרי ביתה "הבריא", כמו שהיא מגדירה אותו, הוסב לסטודיו לאימוני יוגה. מחצית מהשבוע היא עוסקת בטיפול וריפוי באמצעות השיטה ההינדית העתיקה. "כפי שאני מחוברת למוזיקה, אני מחוברת גם לתנועתיות הגוף", היא מציינת. "לפני עשרים שנה, כדי לשמור על גב כלכלי תקין, למדתי הוראת יוגה במכון וינגייט. רציתי לדעת יותר על התחום, אבל רציתי ללמוד בכלל פסיכולוגיה באוניברסיטה בטווח הרחוק".
כיום פדלון־סימון עוסקת בפן הטיפולי של היוגה. "הרבה עבודה עם מבוגרים שבתקופת הקורונה בעיקר מרגישים שהיוגה ממש מצילה אותם. אי של שפיות בתוך חוסר שפיות גדולה", היא אומרת.
"אני חושבת שאני מחלוצות בשורת היוגה בנגב. חשפתי קהלים שלמים לדבר המדהים הזה. לימדתי בסטודיו ברמות, במתנ"ס 'רמות ספורטיב', ב'הולמס פלייס', ובעוד הרבה מקומות". לדבריה, ריבוי המקומות שבהם לימדה הביא אותה להחלטה להתחיל לאמן בסטודיו משלה. "הרגשתי שאני מתמוטטת מכך, רצה בין מתנ"סים ובערב עוד יוצאת להופיע באירוע. הרגשתי שאני חייבת איזון בלי לוותר על אף אחד מהצדדים".
יש קשר בין יוגה למוזיקה?
"כמובן שכן. במלוא מובן המילה. תרגול יוגה הוא מאוד מחשבתי ודורש שקט וחיבור פנימי. כך גם במוזיקה - אתה לא יכול ליצור אם אין לך את האחדות בין הגוף והנפש. הפירוש של המילה יוגה הוא אחדות. הייתי חוזרת מהופעות בארגנטינה בסוג של 'היי' כזה, מגיעה לנגב, עושה שיעור יוגה ומתאזנת. אנחנו, כאומנים, באים לפה כצינור. אנחנו באים לתת משהו לאנושות שיעשה לה טוב".
בשלב זה של הראיון עיניה הגדולות של פדלון־סימון מתמלאות עצב והיא פותחת את ליבה. "לפני כשנה וחצי היתה לי מטופלת שנפטרה. היא היתה נכה בפלג הגוף התחתון ועבדנו על טיפול בפלג הגוף העליון. אותה אשה לימדה אותי שירים בספרדית והמפגשים בינינו הפכו לחוויה מעשירה מאוד עבור שתינו, סיפור אהבה של ממש", היא מספרת. "כחודש לפני שנפטרה היא ביקשה שכאשר תלך לעולם שכולו טוב, אני אשיר לה את 'שירת העשבים' בבית העלמין. צחקתי ואמרתי לה שהיא לא נורמלית שהיא מדברת ככה, אבל כשהיא נפטרה והגעתי לבית העלמין שרתי לה ברחבת ההספדים. חוויה קשה מאוד, אבל באותה נשימה גם מרוממת".
מחיר הפרסום
הרפרטואר המוזיקלי של פדלון־סימון מורכב משירים במגוון שפות וסגנונות שכל קשר ביניהם מקרי בהחלט. "אני שרה בעברית, ספרדית, ערבית, טוניסאית, יידיש, ועוד", היא אומרת וצוחקת למראה המבט המופתע שלנו. "לכל שפה יש לי חיבור מיוחד ושונה. המוצא שלי הוא טריפוליטאי ומוזיקת החינות הגיעה משם, על מוזיקה ערבית גדלנו בבית. ספרדית ויידיש זה חיבור שקשה לי מאוד להסביר, אבל הוא פשוט קיים שם", היא אומרת ומדגישה, "היצירה שלי היא לשם האומנות שלי ולא לשם הפרסום".
בימים אלה אוכלים סושי מעל גופה העירום של בחורה בשביל הפרסום, כמו בקליפ החדש של עדי ביטי.
"מפעילים על הדור הצעיר מניפולציה פשוטה שאומרת 'לעשות כדי שידברו על זה אחר כך'. זה עניין של אופי בסך הכל. פרסום מבחינתי הוא תוצר לוואי שאמור לספק לך יותר עבודה ולחשוף אותך ליותר קהל. לא להיפך"
"אומנות הפרסום נמצאת אצל אנשים שעובדים בתחום. מפעילים על הדור הצעיר מניפולציה פשוטה שאומרת 'לעשות כדי שיידברו על זה אחר כך'. זה עניין של אופי בסך הכל. פרסום מבחינתי הוא תוצר לוואי שאמור לספק לך יותר עבודה ולחשוף אותך ליותר קהל. לא להיפך".
בדור שלך זה לא היה עובר.
"המדיה היתה שונה מן הסתם. בדור הקודם היה את ערוץ 11 ובהמשך את ערוץ 22 עם התוכנית של דן שילון שאירחה אומנים על בסיס קבוע. גם אז היו אומנים שרצו לעשות דברים לשם הפרסום וכאלה שהאומנות הובילה אותם. בדור הנוכחי יש אומנים מדהימים מבחינתי כמו בניה ברבי, ישי ריבו, רוני דלומי, ועוד רבים אחרים. המדיה כיום היא קטלנית. אתה חייב לבוא עם משהו קיצוני כדי שבכלל יסתכלו עליך בגלל שהאינפורמציה היום מרובה. בגלל זה אתה צריך להתלבש בסושי כדי לבלוט. אולי יש גם כישרון מתחת שיתגלה אחר כך".
חלום ילדות
בשנות פעילותה הוציאה הזמרת המוכשרת שישה אלבומים, מקצתם בעברית ומקצתם בשפות אחרות. עם כותבי שיריה נמנים אהוד מנור ז"ל ומאיר גולדברג שנחשבים לשניים מגדולי הפזמונאים בעברית בכל הזמנים. "אהוד היה חבר נפש וכתב לי בכל האלבומים הישראלים שלי", היא נזכרת.
לקראת תחילת שנות האלפיים פרצה פדלון־סימון את גבולות המדינה והחלה להופיע בדרום אמריקה בכלל, ובארגנטינה, בפרט, שם התיידדה עם הזמרת האגדית מרסדס סוסה שנחשבת עד היום לאחת הזמרות הארגנטינאיות האהובות בעולם בכלל, ובישראל, בפרט.
"לכל סגנון אני מתחברת ממקום אחר. עד לפני 15 שנה למשל העדפתי לשיר ביידיש ובעברית יש לי חיבור למוזיקה הזו ברמה אחרת. הכי קשה היה לי להתחבר למוזיקה הערבית למרות שגדלתי עליה בבית. שמענו את עבדל וואהב, פריד אל אטרש, וורדה. זה מה ששמענו בבית, ודווקא את זה הכי התקשיתי לשיר".
רגע לפני שאנחנו מסיימים את הראיון, משב רוח קריר שנכנס מהחלון הגדול במרפסת ביתה עוטף אותנו. פדלון־סימון עוצמת את עיניה, מתענגת על הרוח ואומרת "אלו הדברים שבגללם בסופו של דבר אני בנגב. החום האנושי ואולי גם החום המדברי", היא אומרת וצוחקת. "אבל הרוח והשקט שיש כאן - אין להם תחליף בעולם כולו. אנשים חושבים שעזבתי את המרכז ועברתי מהילוך חמישי להילוך שני, אז אני כאן כדי לספר שכיום אני בהילוך חמישי ושם היו הרבה רגעים שהרגשתי פול גז בניוטרל".
כמורה ליוגה וכאחת המוזיקאיות המוכשרות בארץ, אנחנו מבקשים מפדלון־סימון לתת עצה לדור שמחפש את עצמו בימים לא פשוטים אלה. "אני תמיד אומרת לילדים ולמכרים שלי - כשאתם מחפשים מה לעשות, תיזכרו בדברים שאהבתם לעשות בתור ילדים. אלה דברים שעשיתם מתוך טוהר ואושר שלם. אם תחשבו טוב על הדברים האלה, אתם תגלו שגם כיום אתם מתחברים לדברים שלא רחוקים משם מבחינה מקצועית".
ואיך את מתמודדת עם ימי הקורונה?
"בתקופת הקורונה כל נושא ההופעות כמובן ירד מהפרק. הייתי אמורה לטוס ולהופיע והכל נדחה באופן טבעי. גם הקיץ, שהיא עונת השיא בענף האירועים קרסה, כך שגם חינות וגם כניסות לחופה אני לא יכולה לבצע".
כשהמצב איפשר, הופיעה פדלון־סימון תחת כיפת השמיים בחצרות בתים פרטיים ובריחוק. "זה לא כל כך נעים לראות קהל יושב עם מסכות, אבל בימים האלה כל אומן מבין את החשיבות של הופעה עבור אנשים. להביא את מה שאתה אוהב, משקיע ומתאמץ עליו עבור הקהל שלך זו מתנת אל. אני מקווה שבתקופה הקרובה המצב יאפשר לנו לשמוח וליהנות ביחד".
