להתחיל מאפס
מחבלי חמאס שחדרו לניר עוז לא רק הרסו ובזזו את ביתה של דורין ראי אלא גם חטפו את בעלי החיים שלה שבהם נעזרה בעסק שהקימה דורין ראי, תושבת קיבוץ ניר עוז, הקימה לפני כשבע שנים את העסק "חיות וחיבוקים".
העסק מתמקד בטיפול והדרכות בעזרת בעלי חיים ובהנחיית מיינדפולנס לילדים. מאז שבעה באוקטובר העסק של ראי, הממוקם בקיבוץ ניר עוז שספג אבדות קשות ונזק כבד, סגור. גם ביתה של ראי ניזוק מפגיעות ירי והוא גם נבזז ומחבלי חמאס אף חטפו את בעלי החיים שהיו ברשותה, בהם צ'ינצ'ילות, תוכים, יונים, אוגרים וכלבים, ולא ברור מה עלה בגורלם.
"יש לי הרבה עצב ודאגה לגבי בעלי החיים שלי", אומרת ראי. "גם כל מערכי השיעור של העסק שלי הושמדו בהתקפת המחבלים. גם כל הציוד של העסק הושמד ונהרס".
מה לגבי היום שאחרי המלחמה?
"הרצון שלי הוא לשקם את העסק. כרגע אין לי את היכולת לכך. אין לי אופציה להתחיל לגדל בעלי חיים מחדש. אני צריכה עכשיו להתחיל הכל מאפס. אני צריכה לבנות עצמי מחדש. זה אתגר עבורי".
עתיד לא ברור
לנדב קורוב, בעל נגרייה במושב אוהד, יש בקשה אחת - "שבעבודות השיקום יעניקו עדיפות לעסקים מקומיים"
זה 15 שנה פועלת הנגרייה של נדב במושב אוהד שבמועצה האזורית אשכול. הנגרייה, שהקים אותה נדב קורוב, ייצרה עד לפני כחודש וחצי מטבחים ורהיטים לבתי התושבים באזור אשכול. ואולם, מאז פרוץ המלחמה, הנגרייה מושבתת לחלוטין מפעילות.
"באותה שבת כבר גויסתי בצו 8 למילואים והמושב שלנו הוכרז שטח צבאי סגור", מספר השבוע נדב קורוב. "העסק שלנו סגור, מה גם שאחיינו של השותף שלי בעסק מקיבוץ ניר יצחק נרצח בלחימה מול המחבלים שפלשו לקיבוץ. כולנו איבדנו המון חברים, המון לקוחות. יש לנו לקוחות שלפני המלחמה הזמינו רהיטים שונים, אבל חלקם נרצחו והם כבר לא איתנו. זה כואב מאוד. יש לנו לקוח אחד שאבא שלו נרצח ואין לי לב לגבות ממנו את התמורה הכספית עבור העבודה שעשינו לו".
קיבלתם איזשהו סיוע או פיצוי על הנזקים?
"העסק סגור כבר חודש וחצי, אבל בינתיים אנחנו לא אמורים לקבל פיצוי מאחר שאנחנו נמצאים כ־300 מטרים מעבר לטווח של 0–7 ק"מ מגדר המערכת, טווח שמזכה בפיצויים מלאים. קיבלתי פיצוי רק עבור תשלום משכורות לארבעת העובדים שלנו. מעבר לזה, לא קיבלנו אפילו שקל אחד. עוד מספר שבועות אני אהיה חייב לשלם לספקים שונים ואין לנו הכנסות. היינו אמורים לבצע עבודות במועדון תרבות של קיבוץ כרם שלום בהיקף של כחצי מיליון שקל. החומר כבר הוזמן, אבל עקב המצב כל הפרויקט הזה מוטל בספק".
אתה מעז לחשוב על היום שאחרי המלחמה?
"זה מעסיק אותי, אבל אני עדיין לא יודע מה יהיה. בינתיים אנחנו פליטים. אני במילואים באשכול, המשפחה שלי נמצאת באזור השרון והעסק סגור. העתיד לא ברור. יש לי רק בקשה אחת ממינהלת 'תקומה' שאמורה לטפל בשיקום עוטף עזה - שבעבודות השיקום יעניקו עדיפות לעסקים מקומיים של האזור שלנו על פני עסקים וחברות ממרכז הארץ".
מנסים לחזור לשפיות
אומנם לא ידוע מתי "לה מדווש" מרכז האופניים בקיבוץ בארי ייפתח שוב, ובכל זאת ארז מנור מצליח לשמור על אופטימיות.
קראו גם:
"עברנו לאחרונה מסע בלתי נתפס", משתף אחד מעובדי "לה מדווש", מרכז האופניים בקיבוץ בארי הכולל חנות אופניים, השכרת אופניים, סדנה לתיקון אופניים, וכמובן מסלולים לרכיבה על אופניים באזור בארי. "זאת נסיעה שאף אחד לא נרשם אליה, אבל הינה אנחנו עומדים, עדיין מדוושים. אנחנו חייבים לדבר על חברי הצוות, הלקוחות, כוחות הביטחון, משפחות ושכנים יקרים שאיבדנו. שותפים, חברים, מקור מתמיד של שמחה והשראה, שמילאו את החנות שלנו בצחוק, אהבה והרגשה של בית. אנחנו מרגישים את האובדן הזה עמוקות".
"אני אופטימי מטבעי", מעיד על עצמו ארז מנור, חבר קיבוץ בארי ומי שהקים לפני כ־20 שנה את "לה מדווש" בסמוך לשער הכניסה לקיבוץ, אותו שער שדרכו חדרו מאות המחבלים, פלשו לקיבוץ ורצחו יותר מ־100 מתושביו. "תמיד היו כאן בעיות ביטחוניות ולא אחת הועלתה שאלת כדאיותו של העסק הזה בכל פעם שהייתה כאן הסלמה ביטחונית ובכל זאת הצלחנו לשרוד. הפעם זה שונה. המבנים של העסק אומנם לא נפגעו, אך מסלולי הרכיבה נפגעו ונהרסו. ייקח עוד זמן עד שהם ישוקמו. אני מאמין שבחודשים הקרובים כבר נפתח את המקום. בינתיים עוד לא מדברים על שיקום. תוצאות המלחמה יקבעו את עתיד המקום. בינתיים העסק סגור".
קיבלתם איזשהו סיוע או פיצוי מהמדינה?
"גורמי מדינה טרם יצרו איתנו קשר באשר לסיוע לעסק. טרם קיבלנו פיצוי כלשהו על כך שהעסק סגור כבר למעלה מחודש ימים. מנגד, קיבלנו תרומות של זוגות אופניים מגורמים פרטיים וחברות שונות. התרומות הללו הועברו לחברים שלנו שפונו למלון בים המלח. אנחנו רוכבים שם לא כעסק, אלא כדי להחזיר לעצמנו את השפיות".
"אני מאמין שבחודשים הקרובים כבר נפתח את המקום. בינתיים עוד לא מדברים על שיקום. תוצאות המלחמה יקבעו את עתיד המקום. בינתיים העסק סגור"
כאן כדי להישאר
ירון אסולין, בעל חברה להתקנת מערכות מיגון ואבטחה, איבד בשבת השחורה חברים רבים וספג נזק כלכלי רב. זמן לא רב לפני השבת השחורה ירון אסולין ממושב עין הבשור, בעל חברת "ב.י.א התקנת מערכות" המתמחה בהתקנת מערכות מיגון ואבטחה, החל להתקין מערכת במפעל נירלט שבקיבוץ ניר עוז. המפעל נשרף בהתקפת המחבלים על הקיבוץ והאש כילתה גם את כל הציוד שאסולין היה אמור להתקין במפעל.
"יש לנו נזק כספי גדול ואין לנו מאיפה לשלם", מספר אסולין. "רוב רובם של הלקוחות שלנו הם מאזור אשכול ולאחר אסון כזה לא נותר לנו אלא לאסוף את השברים".
מה באשר לסיוע מהמדינה?
"לא קיבלנו שום מקדמות. עד היום גם לא הגיעו אלינו אנשי מס רכוש להעריך את הנזק".
מהן תחושותיך בימים אלה?
"הכרתי את הרבש"צים שנהרגו בלחימה. הם היו חברים טובים שלי. איבדתי חברים קרובים. הם היו כמו בני משפחה שלי. אנחנו כאן כדי להישאר. נולדתי כאן והתחנכתי כאן. נהיה יותר חזקים ונקווה שהמדינה תפצה אותנו".
"יש לנו נזק כספי גדול ואין לנו מאיפה לשלם. רוב רובם של הלקוחות שלנו הם מאזור אשכול ולאחר אסון כזה לא נותר לנו אלא לאסוף את השברים"
"אין לנו אופק"
ג'ניה וטלאור לוי ממושב יתד, בעלי בר־מסעדה "מיד־בר", ניצלו מהטבח בפסטיבל נובה ומתמודדים כעת גם עם אובדן מוחלט של פרנסתם.
בשבת השחורה של השבעה באוקטובר, בסמוך לשעה ארבע לפנות בוקר הגיעו ג'ניה וטלאור לוי, תושבי מושב יתד שבמועצה האזורית אשכול, לפסטיבל נובה שנערך בשטח הסמוך לקיבוץ רעים.
בחלומם הפרוע ביותר הם לא דמיינו שכשעתיים לאחר מכן הם יימלטו מהשטח לעבר ביתם שבמושב כשמטחי רקטות וירי של מחבלים ילוו אותם כל הדרך הביתה.
"כשהחלו היריות ומתקפת הרקטות רצנו מהר לרכב שלנו ונסענו הביתה במהירות וכך למעשה ניצלנו מהטבח", מספרת השבוע ג'ניה לוי ומוסיפה, "כשהגענו הביתה גם חווינו כמה אירועים של חדירת מחבלים למושב שלנו".
עם תחילת מטחי הרקטות והירי מכיוון רצועת עזה לעבר יישובי עוטף עזה, נותק במושב יתד, כמו בשאר יישובי האזור, זרם החשמל. הפסקת החשמל לא פסחה גם על העסק של ג'ניה וטלאור, בר־מסעדה "מיד־בר" שבמרכז אבשלום שבפתחת שלום.
מאז אותה שבת העסק המשפחתי שג'ניה מגדירה אותו "מפעל החיים שלנו", סגור ונכון לשבוע זה, כחודש וחצי אחרי טבח שבעה באוקטובר, טרם ברור מתי הוא ייפתח מחדש.
"הפסקת החשמל גרמה לכך שכל מלאי המזון במקררים במסעדה ירד לטמיון, ואפילו לא יכולנו לחזור לעסק שלנו כדי לזרוק את כל המלאי הזה שהתקלקל וכבר לא היה ראוי לשימוש", מספרת ג'ניה לוי. "התפנינו מעכשיו לעכשיו, העסק נסגר עוד ביום שישי שלפני אותה שבת, 25 העובדים שלנו פונו גם הם מהאזור, ומאז העסק סגור לחלוטין".
אילו תחושות מלוות אתכם בימים אלה?
"תחושות של אובדן של חברים ומכרים. אנחנו מכירים חלק מהנרצחים, רוב רובם של הלקוחות שלנו הם מהאזור, בין שהם תושבי האזור או כאלה שעובדים באזור שלנו. היה לנו מודל עסקי להשקיע בעסק שלנו מתוך הבנה שהאזור הזה הולך לקראת צמיחה מטורפת. בנינו על כך שהולכת להיות כאן צמיחה דמוגרפית ביישובי האזור, וכך גם נגדיל את מעגל הלקוחות שלנו. עכשיו הכל הולך אחורה. נצטרך עכשיו לשנות את המתכונת. אנחנו מבינים שעכשיו הכל נעצר".
עד כה ג'ניה וטלאור לוי לא קיבלו כל פיצוי. "אף אחד לא דיבר איתנו", אומרת ג'ניה. "הגשנו בקשה לסיוע, אבל ביקשו מאיתנו להגיש דו"חות שונים שלצערנו נמצאים בבית שלנו במושב, אבל אנחנו כבר כמעט חודש וחצי לא בבית לאחר שפונינו מהבית ואין לנו אפשרות להגיע לשם. רק באוגוסט האחרון קיבלנו את הפיצוי בגין הנזק שנגרם לנו במבצע מגן וחץ שהיה שלושה חודשים קודם לכן. העסק שלנו הוא בן שנתיים וכבכר עברנו ארבעה סבבי לחימה, כולל המלחמה הנוכחית. אין מתווה, אין פיצויים. אין לנו ממה לשלם לעובדים שלנו, גם לא לספקים שלנו".
מה הלאה? כיצד נראה העתיד?
"אין לנו אופק. העתיד לוט בערפל. נשארנו בלי עבודה. זה מפעל החיים שלנו. האמנו באזור הזה. בחיים לא חשבנו על מציאות כזו שאליה נקלענו בשבועות האחרונים. בנינו את העסק הזה במו ידינו, ועכשיו לא נותר לנו דבר. חוץ מאובדן חברים ומכרים, גם איבדנו את מקור הפרנסה שלנו".
