זוג צעיר שעלה ארצה ממדינה במזרח אירופה, חשב שמצא בישראל את הארץ המובטחת והחליט לבנות כאן את חייו.
2 צפייה בגלריה
"לא סתם חיית מחמד עבורנו"
"לא סתם חיית מחמד עבורנו"
"לא סתם חיית מחמד עבורנו"
(צילום המחשה: shutterstock)
אלא שההבדלים התרבותיים והמנטליים בין ישראל לארץ מולדתם העלו במהרה את הנישואין על שירטון והקשר ביניהם החל להיפרם. מה שסיבך עוד יותר את המצב היה: מי מהם יקבל חזקה על הכלב המשפחתי המפונק.
"אשתי ואני מכירים מילדות", סיפר הבעל. "היא האהבה הגדולה והיחידה של חיי, וכך גם אני כלפיה. היה ברור לנו ולסובבים אותנו כבר מגיל נעורים שנהיה ביחד כל חיינו. ממש סיפור אהבה ממבט ראשון. למרות שבנינו חיים בארץ מולדתנו, החלטנו לנסות את מזלנו בישראל, שהצטיירה לנו כמדינה מערבית ומודרנית ולעשות עליה".
עם זאת, זמן קצר אחרי החלו העניינים להשתבש. "אני מודה שמהרגע הראשון לא סבלתי את החיים כאן", הסביר הבעל. "הגזענות כלפי יוצאי מדינות חבר העמים, צפירות הנהגים בכבישים, הגסות, חוסר הסבלנות, היעדר כבוד הדדי ויוקר המחייה גרמו לי להבין שעשיתי טעות קשה.
"אשתי, מנגד, השתלבה כאן מצוין. מבחינתה מזג האוויר החמים לבדו הצדיק את המעבר שלנו. כל הדברים שהפריעו לי היו מבחינתה חסרי משמעות".

2 צפייה בגלריה
(עורכת הדין זהר רון. צילום: באדיבות עו"ד רון)

אחרי מריבות בלתי פוסקות ורצון הבעל לעזוב כמה שיותר מהר, החליטו השניים להפריד כוחות ולהתגרש. "נשבר לי הלב, אבל הרגשתי שאשתי משתנה", ציין הבעל.
"הבחורה שאני מכיר לא הייתה יכולה לחיות שניה אחת במנטאליות כזאת. היא הטיחה בי שאני רך, חלש וותרן. ככל שאני נאטמתי לחיים כאן, היא התפתחה ופרחה. בשלב מסוים היה ברור לי שכל אחד מאיתנו רוצה דברים אחרים בחיים, ולכן אין טעם להישאר ביחד".
הייתה להם רק בעיה אחת קטנה - מי מהם ייקח איתו את הכלב. "זה לא סתם חיית מחמד עבורנו", הסביר לי הבעל. "הוא ממש כמו ילד שגידלנו. לאורך השנים פינקנו אותו ברמות לא שפויות, כולל סלוני יופי מיוחדים שעושים גם מסאז'ים, אוכל איכותי יקר והמון תשומת לב.

קראו גם:

"בגלל שאשתי הייתה זו שהכניסה אותו לחיינו היא הודיעה לי שהוא נשאר איתה כאן בארץ, אבל המחשבה שאחיה בלעדיו ולא אראה אותו יותר גמרה אותי. המריבות איתה סביב הנושא הפכו לקשות ומכוערות, כשכל צד סירב לוותר".
הבעל הבין כי אם יעזוב את הארץ ייאלץ להיפרד מכלבו, לכן סוכם בתיווכי על משמורת משותפת, במסגרתה ישהה הכלב בנפרד עם כל אחד מהם במשך חצי שנה לסירוגין.
"החלטתי להישאר בישראל בעל כורחי", סיכם הבעל. "ברור שזה מעציב אותי, אבל אם הייתי נפרד מהכלב לצמיתות, זה היה מאמלל אותי. בחרתי באפשרות הפחות רעה עבורי".