אחת הסוגיות המרכזיות שהעסיקה את תושבי ותושבות הנגב בשנה החולפת היא סוגיית חוסר המשילות ותחושת אובדן הביטחון האישי. תופעות כמו גביית דמי חסות (פרוטקשן), נסיעה פרועה בכבישים, אמצעי לחימה לא חוקיים, ירי בלי הבחנה ביישובי המגזר הערבי, כל אלה הפכו לדבר שבשגרה בנגב וגם במקומות אחרים במדינה. בממשלה החדשה מבטיחים השכם והערב להחזיר את המשילות לאזור ולחזק את הביטחון האישי של התושבים, הממתינים למבחן התוצאה.
אין דין ואין דיין
ליאור בר, הבעלים של תחנת הדלק פז־בר ותושב עומר, מספר כיצד אובדן המשילות בא לידי ביטוי בכל היבט ניהולי ותפעולי של העסק שלו.
"חוסר המשילות נוגע בכל רובד מתחומי החיים שלנו בנגב. השכם בבוקר עם היציאה מהבית, בתקווה לראות את הרכב חונה ליד הבית, הנסיעה הפרועה בכבישים בדרך אל או ממקום העבודה, ממשיך בתרבות צריכת השירותים, לרבות השיח הוולגרי וההתנהגות האלימה במרחב הציבורי, ומסתיים ביכולת וברצון מסורסים של משולש רשויות אכיפת החוק (משטרה, פרקליטות ובתי המשפט) לבצע פעולה אחת פשוטה - למשול.
"אני, כבעל עסק המספק שירותים חיוניים לציבור 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, חווה את אובדן המשילות דה־פקטו בכל אספקט ניהולי ותפעולי של העסק. שיח אלים ופרובוקטיבי מצד הלקוחות כלפי העובדים, תקריות יומיומיות של נהיגה פרועה והשתוללות בבית העסק, גניבות, מעשי מרמה, ונדליזם על בסיס שבועי, והדובדבן שבקצפת הוא 11 מקרי שוד והתפרצויות במהלך תשע השנים האחרונות.
"חוסר ואובדן המשילות מתאפשר כשאין נוכחות משטרתית מספקת על הכבישים וברחבי העיר, יכולת אכיפה שאינה מספקת להתמודד מול גלי צונאמי של אירועים. תלונות שמוגשות נסגרות עוד בטרם יצא נפגע העבירה מתחנת המשטרה. כתבי אישום שכבר מוגשים לבית המשפט מסתיימים בהטלת עונשים מגוחכים על ידי השופטים, אשר בוחרים בזכויות העבריין על פני נפגע העבירה.
"כבעל עסק אתה חש את עוצמת חוסר המשילות, כשאתה נוכח לדעת שעבריין אשר ביצע עבירה כלשהי יכול בטווח של שעות, לאחר חקירה קצרה, להשתחרר ולהניף אצבע משולשת כלפי נפגע העבירה. שלא תתבלבלו, זה קורה השכם והערב וזה המקום ל'הודות' לחוק המעצרים הנאור של מדינתנו.
"כשכוח האדם המשטרתי בבאר־שבע רבתי לא מסוגל להתמודד כמותית עם היקף פשיעה בלתי נתפס, מצב שבו אותם פרקליטים בפרקליטות מגישים כתבי אישום מקלים לא מבינים את חומרת והיקף אובדן המשילות, הם שותפים לא פחותים במעשיהם למציאות שבה אנו נמצאים. מניסיוני, אחראים מרכזיים לאובדן המשילות הם אותם שופטי בית המשפט הבוחרים לתעדף את זכויות העבריינים על פני חומרת הפגיעה בנפגעי העבירה ומחפשים בכל דרך פסק דין מקל. זו תמצית חוסר המשילות שאנו חווים יום ביומו".
האומנם בעיית משילות?
לדעתה של מנכ"לית פורום דו–קיום בנגב לשוויון אזרחי, חיה נח, תושבת עומר, הפרשנות החדשה שניתנת למילה משילות היא מדירה ואף גזענית
"למסגור 'הדרום הפרוע הבדואי' נוספה לאחרונה מסגרת תקשורתית, זו המדברת על היעדר משילות. לפי חוקרי מדע המדינה, משילות היא יכולת הרשות הפוליטית למשול, כלומר למלא את תפקידה במסגרת סמכויותיה. ולמשל, להקצות משאבים באופן הולם, לספק שירותים, להבטיח תשתיות, לקדם תכנון במרחב, ולקיים חוק וסדר.
אבל בפרשנות הייחודית שנוצרה מדובר רק ביכולת של מדינת היהודים לשלוט בבדואים ובעבריינות המיוחסת להם. במילים אחרות, המושג משילות רוקן מתוכנו המקורי, האקדמי, ותחת זאת הומצאה לו משמעות עממית, גזענית במובהק, המתמצה יפה בסיסמת הבחירות הכהניסטית: 'מי פה בעל הבית?'. לפי הפרשנות המעוותת הזאת, חיסול סדרתי של עבריינים במטעני נפץ באשקלון אינו משקף היעדר משילות, אבל ירי לאוויר בחתונה בדואית הוא בעיית משילות מובהקת ואפילו סממן של אובדן ריבונות ('הצילו, ישראל מאבדת את הנגב!'). כך העיתונות שופטת את המיעוט מבעד למשקפי האדונות. לפי אותה פרשנות למושג, העובדה ש־80 אחוז מהילדים הבדואים ביישובים המוכרים חיים בעוני, אינה בעיית משילות.
כשבודקים, מגלים שחסרות בנגב תשתיות בסיסיות למשילות, ולמשל מיפוי כתובות של תושביו. הכישלון הממשלתי הקולוסלי הזה מותיר רבבות אנשים בעוני, פוגע בזכויותיהם, מעצים את הפשע, ומחליש את המשק. אבל הוא אינו בגדר משילות כביכול, ולכן אינו מעורר התעניינות במדיה.
מתוך כ־300 אלף בדואים, כמאה אלף חיים בכפרים בלתי מוכרים, ו־40 אלף חיים בשכונות לא מוכרות נטולות תשתיות ושירותים ביישובים שהוכרו זה מכבר. הממשלה לא לקתה במחדל נוראי בתכנון ובפיתוח כאשר הפקירה 140,000 אזרחים ללא תכנון תשתיות ושירותים. ולהיפך, העובדה שהבדואים טרם גורשו באלימות ליישובים קיימים היא הכשל, כביכול, גילוי של היעדר משילות.
אכן, יש סימנים המעידים שקיימת החמרה ניכרת בפשיעה בקרב הבדואים. המצב חמור ומדאיג, אבל לא פחות מדאיגה היא הפרשנות המקוממת, המדירה, המתעלמת לחלוטין מגורמי הרקע החברתיים־כלכליים".
המשילות מתחילה בכבישים
ראש המועצה האזורית רמת הנגב, ערן דורון, סבור שכדי להחזיר את השקט והביטחון לתושבי הנגב, יש להחזיר את הריבונות לכבישים.
"כשאני נוסע בכביש 40 ליד שיזפון בכביש ריק ממכוניות ושוטר עוצר אותי על נסיעה מעל המהירות המותרת אני מקבל דו"ח שאם לא אשלם אותו, יילקח רישיוני על ידי הריבון. גם אם אני בכביש הכי נידח במדינת ישראל, לחוקי התנועה ולאכיפה של המדינה יש משמעות. זו המשמעות האמיתית של המשילות.
"היום יש אלפי נהגים שנוהגים ללא רשיון, יוצאים ללא מורא ונוהגים בצורה פרועה ומסכנת חיים בלי שום תחושת מחויבות לשמירה על כללי החוק, שלא לדבר על רבים המחזיקים באופן בלתי חוקי בנשק ובתחמושת. זהו הדבר הראשון והבסיסי במדינת חוק וסדר. הריבון מפקיע מהאזרח את היכולת להשתמש בכוח. ההיפך מימי המערב הפרוע שבהם כל אחד החזיק באקדח כדי להגן על חייו. זה לא המצב בנגב. מאות רבות של אזרחים מחזיקים בנשק בלתי חוקי.
"במבצע 'שומר החומות' נחשפנו לגודל המשמעות של חוסר הריבונות על הכבישים, כאשר צירים מרכזיים בנגב ובגליל נותקו על ידי פורעי חוק ויצרו למעשה עוצר ושיבוש של תנועת החיים, פשוטו כמשמעו, של כלל היישובים המרוחקים. אובדן תחושת הביטחון האישי במרחב הפך דומה לימי ראשית המדינה ולפרעות שאפיינו את התקופה ובאחת אבד האמון בהנחת היסוד שלפיה מדינת ישראל היא הריבון היחידי על שטחיה.
"הריבונות על הכביש לא נמדדת רק בטיפול בפשיעה, אלא בלקיחת אחריות על הכבישים הקיימים. בכל רחבי הנגב קיימים כ־500 ק"מ של כבישים שהמדינה לא לוקחת עליהם אחריות. אלה ידועים כ"כבישים ללא אבא", כלומר הם לא באחריות נתיבי ישראל. דוגמה בולטת היא כביש מעלה העקרבים. כך גם הסערה האחרונה סביב כביש 171, כביש הרוחב היחידי בהר הנגב שמחבר בין הר חריף לצומת הרוחות, שנסגר עקב ליקויים בטיחותיים שנמצאו בו וחוסר רצון של המדינה לקחת אחריות. זהו ביטוי נוסף להיעדר הריבונות וחוסר המשילות.
"על כן, שני הדברים שבהם צריך להתחיל הם ריבונות ומשילות בכבישים שמחברים את עורקי החיים בנגב והוצאת הנשק הבלתי חוקי מידי האזרחים. אובדן המשילות בנגב הפך לצערי למטבע לשון שחוק. הפוליטיקאים מרבים ללהטט בצמד המילים הזה כדי לקדם את עצמם מול קהל הבוחרים שלהם, אבל בין דיבורים למעשים, עדיין קיים פער גדול. הגיע הזמן להפסיק עם הדיבורים ולהתחיל במעשים".
אובדן אמון
הנאדי שאער, פעילה חברתית ומנהלת תחום קשרי ממשל ורשויות באג'יק–מכון הנגב, תושבת באר–שבע, סבורה שהדו–קיום בנגב רחוק היום יותר מתמיד.
"המשמעות של משילות בנגב אינה אכיפה מוגברת, אלא ממשל שלוקח אחריות לצמצום הפערים בין אזרחיו וקידום שוויון. הבעיה בנגב היא שורשית ועמוקה והיא נובעת ממשבר אמון של שנים רבות שהתעצם בשנתיים האחרונות, מאז אירועי מאי 2021 ומבצע 'שומר החומות'. האירועים הללו הגדילו את הפערים הכלכליים והחברתיים בין החברה הערבית והיהודית, ונדמה שרעיון החיים המשותפים בין הערבים והיהודים רחוק היום יותר מאי פעם.
"כשמדברים על אובדן המשילות בנגב, מדברים על אובדן אמון היחסים בין שני הצדדים, הערבים והיהודים, אובדן שליטה של ראשי רשויות ערבים ויהודים, אובדן שליטה של מנהיגות ושל קולות שפויים. המשילות אינה מתבטאת רק בהאצלת סמכויות לרשויות, שליטה, אכיפה וענישה. המשילות מתבטאת בלקיחת אחריות על הפער ועל משבר האמון הקיים.
"המציאות העגומה שקיימת שנים על גבי שנים בנגב דורשת מנהיגות אמיצה שרואה את מצוקתן של אוכלוסיות מוחלשות ונרתמת ליצירת מענים מתאימים והולמים עבורן. לא ייתכן שאנחנו בשנת 2022 וכ־100 אלף איש חיים בכפרים לא מוכרים, ללא תשתיות, ללא מים, ללא חשמל וללא קורת גג. כשמדברים על משילות מחברים זאת ישר להרתעה והפחד מאזרחי המדינה הערבים בנגב. התפיסה כלפיהם היא בעייתית וגורמת לריחוק וניכור, ואף לעוד יותר פשיעה ואלימות.
"הצבת סיירת ביטחון עם 300 שוטרים באזור לא תפתור את המצב. תחילה יש לנקוט צעדים לצמצום הפערים הכלכליים והחברתיים במציאות שחיים בה הערבים הבדואים בנגב על ידי השקעה בתשתיות, בחינוך, ברשויות מקומיות ובכלכלה. במקביל יש לקדם מפגשי הידברות של ערבים ויהודים למתן פתרון למשבר הכפרים הלא מוכרים, ויש לתמוך בארגונים המקדמים פרויקטים של מנהיגות בקרב צעירים יהודים וערבים".
מייחלים לשינוי
דובר ארגון תושבים למען הנגב, יוחאי פרץ, תושב באר–שבע, מקווה שבקרוב נראה שינוי ביחסה של המדינה למתרחש בבאר–שבע והנגב.
"יותר מ–200 אלף תושבי באר־שבע, ואני בהם, חשים היטב במצב הביטחוני שהחל להתדרדר לאחר מבצע 'שומר החומות' והביא לפתחנו את בעיית המשילות ואוזלת היד של הרשויות בהתמודדות עם המצב. באר־שבע והנגב נכרכים זה בזה - באר־שבע כעיר המטרופולין באזור והנגב כעתודת הקרקע האחרונה במדינת ישראל. שניהם נמצאים במסלול של אובדן משילות וביטחון.
"המספרים היבשים והנתונים הקשים לא משקרים. באר־שבע והנגב הפכו לחצר האחורית של מדינת ישראל. בהיעדר ממשלה יציבה, מערכת אכיפת חוק יעילה, מחסור חמור בכוח אדם במשטרה, מערכת משפט שמקלה בעונשים ומעל כל אלה ארגוני פשיעה שנכנסים לוואקום שנוצר ופועלים בכל כוחם כדי לפגוע במרקם החיים של תושבי האזור - יהודים ולא יהודים כאחד. בכל יום אנו עדים לפריצת מכוניות וגניבת כלי רכב יקרים, השחתת רכוש, שריפת עסקים בתמורה לפרוטקשן, הטרדות מיניות כלפי נערות ונשים שהולכות ברחוב, פיגועים, השתלטות בלתי חוקית על קרקעות מדינה, תאונות דרכים שבהן מעורבים נהגים חסרי אחריות מהמגזר, פריצות לבתים, גניבת רכוש מאתרי בנייה, והיד עוד נטויה.
"מול כל אלה, הרשויות המקומיות אינן יכולות להתמודד, ולכן קם ארגון 'תושבים למען הנגב' שפועל ומסייע לתושבים מקומיים במגוון מקרים ביחד עם כוחות המשטרה. בימים של הקמת ממשלה חדשה בישראל, כולי תקווה שנראה שינוי אמיתי בהתמודדות עם המצב הבלתי אפשרי שבו חיים תושבי באר־שבע והנגב. את זאת ניתן לעשות רק בשילוב כוחות של שינוי מערכת המשפט, קביעת רף עונשי מינימום מחמירים, הגדלת תקנים למשטרה והקמת משמר לאומי. חזון בן־גוריון להפרחת הנגב חי ובועט גם היום. לתושבי באר־שבע והנגב ולאלה שעתידים להצטרף אליהם בהמוניהם מגיע לחיות באיכות חיים טובה, בביטחון וללא פערים, בדיוק כמו בערי המרכז".
אסור להכליל
ד"ר עוואד אבו פריח, ראש המגמה לביוטכנולוגיה במכללת ספיר ופעיל חברתי תושב רהט, חושב שהשימוש במושג "חוסר משילות" מכליל, מפלה ואינו צודק.
"המושג חוסר משילות הוא מושג שמכליל וזה אינו צודק. את המושג הזה שמעתי עוד לפני 40 שנה. גם אז דיברו על הנגב כ'הדרום הפרוע'. עושים דה־לגיטימציה לאוכלוסייה שלמה בלי להתחשב בכך שבקרב החברה הבדואית יש הרבה רופאים, הרבה אנשי חינוך, הרבה אנשי אקדמיה. זו לא רק תחושה, אלא גם ניסיון של שנים.
"האם כל מה שקורה בשטחים הוא חוסר משילות? כשמתנחלים עוקרים עצים של פלסטינים ומקימים מאחזים בלתי חוקיים זה חוסר משילות? האם מה שקורה בחברה החרדית, כשמתפרעים ופוצעים באורח קשה אישה שנכון לעכשיו נלחמת על חייה, זה גם חוסר משילות? האם אפשר להגדיר את האלימות וההתפרעויות בכבישים גם כן כחוסר משילות?
"התחושה היא שבחרו להציג את המושג חוסר משילות רק נגד האוכלוסייה הבדואית, כדי להוכיח שהאוכלוסייה הזו פורעת חוק ושמה פס על חוקי המדינה, בעוד כלפי נוער הגבעות והחברה החרדית לא מתבטאים במושג חוסר משילות.
"צריך לזכור שבמגזר הבדואית יש 30 כפרים בלתי מוכרים. זו אוכלוסייה מודרת ומקופחת. אני עוד זוכר שכילד רכבתי על חמור כדי להגיע לבית הספר בעוד שילדי היישובים הסמוכים לנו הוסעו לבית הספר שלהם באוטובוסים הצהובים. נכון, יש אצלנו צעירים שמבצעים עבירות על הכביש, יורים, משתוללים. זה לא טוב. אנחנו סובלים כמו כולם. אותם עבריינים הם מיעוט בחברה שלנו. אנחנו הראשונים שביקשנו לעזור לנו ושיחרימו את כל כלי הנשק שמוחזקים באופן לא חוקי. ביקשנו שהמשטרה תיכנס לכפרים ותמנע את ההשתוללות של הצעירים. זה לא קרה. ברהט למשל אין כמעט תמרורים. גם אין אפילו רמזור אחד. גם לא תראה כאן משטרת תנועה כמו בבאר־שבע.
"אנחנו חיים כאן אלפי שנים ורוצים שיקשיבו לנו. אנחנו רוצים לשלוח את הילדים שלנו להיי־טק ולא לכלא. מדביקים לנו תווית של מתמרדים ומורדים, תווית של חוסר משילות. זו הכללה. כשמדביקים לנו תווית של חוסר משילות ופשע, אז יוצא שכל החברה הבדואית, על הרופאים שבתוכה ואנשי האקדמיה ואנשי ההיי־טק והעסקים, הם פושעים. יש לי סטודנטים יהודים וערבים שלומדים ביחד. תקשיבו לזעקה שלנו. אל תעשו עלינו עליהום. תקשיבו לחלומות שלנו ותסירו מאיתנו את תווית חוסר המשילות".
המבקר אמר את דברו
נושא המשילות בנגב עמד גם לפתחו של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדו"ח השנתי 72 א' שפורסם בחודש אוגוסט 2021.
הדו"ח מבוסס על בדיקה של היבטים הנוגעים למשילות המדינה בנגב שערך משרד מבקר המדינה בחודשים אוגוסט 2018 עד יולי 2020. מהדו"ח עולה בין השאר כי במרבית יישובי המועצות האזוריות אל־קסום ונווה מדבר כמעט שלא הוסדרו תשתיות ציבוריות של מים, כבישים, חשמל וביוב. כמו כן הוא מצביע על פער גדול בין נתוני רישום המגורים של הבדואים שבידי רשות ההסדרה לבין הנתונים המצויים ברשות האוכלוסין.
עוד עולה שמחודש ינואר 2015 עד חודש מרץ 2020 נגנזו או הועברו להליכי סגירה 177 תיקי סחיטת דמי חסות במרחב נגב ו־87 תיקים הועברו להמשך טיפול בפרקליטות מחוז דרום. דו"ח מבקר המדינה מצביע גם על סגירה של תיקי פוליגמיה רבים בלי שהוגשו כתבי אישום, אף שהיועץ המשפטי לממשלה הנחה בשעתו להגביר את האכיפה בתחום הפוליגמיה. כמו כן נמצא גם שמעורבותם של נהגים מהאוכלוסייה הלא־יהודית בנגב בתאונות קטלניות גבוה בהרבה משיעורם במרחב הנגב ובכלל האוכלוסייה.
8 צפייה בגלריה
התפרעויות בשגב שלום במבצע "שומר החומות"
(צילום מתוך הרשתות החברתיות על פי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים)
לפי דו"ח מבקר המדינה, חוסר המשילות מתבטא גם בדיווחים כוזבים לביטוח הלאומי, כמו נשים שאף שבעליהן גירשו אותן הן נשארו להתגורר במקומות מגוריהן ודיווחו לביטוח הלאומי כי הן חד־הוריות. כמו כן יש תופעה של נשים בדואיות תושבות ישראל שעברו להתגורר בשטחי יהודה ושומרון וממשיכות לקבל את קצבאות הביטוח הלאומי. בדו"ח ממליץ מבקר המדינה להקים מנגנון להסדרת רישום התושבים הבדואים בנגב, לגבש תוכנית רב־שנתית להשלמת כלל התשתיות הציבוריות ביישובי המגזר הבדואי, לגבש דרכים לטיפול בתופעת דמי החסות (פרוטקשן), ולטפל טיפול מערכתי בתיקי הפוליגמיה.
הפגנת משילותה של המדינה מחויבת כחלק מהצורך להבטיח מתן שירותים תקינים וסדירים לכל תושביה באשר הם", מציין מבקר המדינה בדו"ח. "מן הצד האחר עומדים אכיפת החוק ומילוי החובות המוטלות על התושבים. בהיעדרם של שני אלה נפגעת המשילות באופן ממשי".
