כשמעיין אהרונוביץ'־מגיד הגיעה בלילה של ה־3 בנובמבר 2019 לביתה של אמה אסתר אהרונוביץ' במושב תלמי אליהו, לאחר שנודע לה שאמה בת ה־70 נרצחה, היא התקשתה להאמין שזה קורה לה. החשד העיקרי נפל על בעלה של האם זה עשור, ד"ר גיורא פרי, רופא במקצועו, שזמן קצר לאחר הרצח נמלט ברכבו מהמקום ואותר כעבור שעות אחדות סמוך לאזור קציעות שברמת הנגב.
"אני זוכרת שכשהגעתי לבית של אמא בליל הרצח, הושיבו אותי חוקרי המשטרה ליד אחד הקירות בבית כדי לתחקר אותי", נזכרת השבוע מעיין אהרונוביץ'־מגיד. "ראיתי את החורים בקיר כתוצאה מהירי, והחוקר שואל אותי אם הייתה אלימות בבית. באינטואיציה שלי השבתי מיד שלא הייתה אלימות. היום אני מבינה שלא הייתי מודעת למה שהתרחש בבית. היום אני מבינה שאמא סבלה מאלימות מילולית, אלימות כלכלית ואלימות נפשית. ככל שהזמן חלף, כשהוא הבין שאמא רוצה להיפרד ממנו, זה רק הלך והחמיר. ראינו את זה, אבל לא היינו מספיק מודעים לזה כדי לשים את האצבע ולהגיד שזה מסוכן".
הילדים לא מבינים
אהרונוביץ'־מגיד (41), נשואה ואם לבן ובת, מתגוררת עם משפחתה במושב יבול שבמועצה האזורית אשכול. היא בעלת סטודיו m - סטודיו לריקוד, תנועה וספורט. מאז אותו יום נוראי, שבו נרצחה אמה, השתנו חייה והיא נאלצת להתמודד עם המציאות הקשה שנכפתה עליה.
"זו התמודדות אינסופית", היא מספרת בראיון גלוי לב ל"ידיעות הנגב", "זה אומר להתעורר בכל בוקר עם חלומות ועם מחשבות וללכת לישון עם העול הזה שנחת עלייך. זה אומר שעלייך כל הזמן למצוא דרכים לטפל בילדים הקטנים שלך, ולהסביר להם מה קרה, ולמה סבתא כבר לא באה לבקר אותם, ושהם לא יכולים יותר להתפנק אצל סבתא כמו בעבר. היא לא רק הייתה סבתא בשבילם, היא הייתה עבורם כמו אמא שנייה. הילדים שלי כיום הם בני שבע וחמש וחצי. כשאירע הרצח הם היו מאוד קטנים, וגם כיום הם לא מסוגלים להבין מה קרה. יש לכך השלכות".
כמו מה?
"צריך להסביר להם בעדינות מה קרה. יש להם פחדים. הם פוחדים להישאר לבד. הבן שלי למשל פוחד ולא מצליח להבין את מה שקרה בצורה נכונה. זה נורא קשה להתמודד איתו ולחזור ולהציף את זה לילדים".
ולגבייך?
"זה מאוד קשה לנו. יש ימים שאתה מרגיש שאתה מסוגל להמשיך הלאה למרות מה שעבר עליך ועל המשפחה, ויש ימים שאתה נותן לעצב ולכאב לעלות. גם אם אתה רוצה להתנתק, זה בלתי אפשרי".
"זו התמודדות אינסופית. זה להתעורר בכל בוקר עם חלומות ועם מחשבות וללכת לישון עם העול הזה שנחת עלייך. זה אומר למצוא דרכים להסביר לילדים הקטנים שלך מה קרה ולמה סבתא כבר לא באה לבקר אותם"
רועדת בדוכן העדים
ההתמודדות של מעיין אהרונוביץ'־מגיד עם רצח אמה כוללת גם התמודדות לא פשוטה במישור המשפטי. במהלך משפטו של ד"ר גיורא פרי, הנאשם ברצח בנסיבות מחמירות שהעונש בגינו הוא מאסר עולם, נאלצה אהרונוביץ'־מגיד לעלות לדוכן העדים בבית המשפט המחוזי בבאר־שבע ולהעיד נגד מי שנאשם שרצח את אמה.
"לעמוד ולהעיד בסיטואציה הזו זה אחד הדברים הכי קשים שנאלצתי לעשות", היא מספרת. "ביררתי את האפשרות אם אני יכולה להעיד בלי שהנאשם ברצח יהיה באולם בית המשפט, ונאמר לי שאני חייבת להעיד ישירות מולו במהלך הדיון. עצם הנוכחות שלו הייתה לי מאוד קשה. מצד אחד, אתה מרגיש גם קושי פיזי, רועד כולך, צמרמורת בכל הגוף וגם קושי נפשי. מצד שני, אתה גם מרגיש שזו ההזדמנות שלך לומר את מה שיש לך להגיד. זה נתן לי את הכוח. העניין הוא שחוץ מהעובדה שאתה מעיד במשפט, אתה בכלל לא צד במשפט הזה. זה משפט שבו פרקליטות המדינה תובעת את הנאשם ברצח של אמא שלי".
הכרעת הדין במשפטו של ד"ר גיורא פרי הנאשם ברצח אסתר אהרונוביץ' ז"ל צפויה להינתן בסוף החודש הבא. "אנחנו מתפללים שבית המשפט יקבל את תביעת הפרקליטות לגזור עליו את העונש המתאים. זאת למען יראו וייראו", מציינת אהרונוביץ'־מגיד.
הקרב על הירושה
נוסף על כך, מנהלים אהרונוביץ'־מגיד ושלושת אחיה בימים אלה מאבק משפטי בסוגיית הבית המשותף שאמם חלקה עם בן זוגה הנאשם ברצח שלה. לפי החוק, מחצית מהבית עדיין שייכת לבן זוגה של אסתר אהרונוביץ', ולפי החוק הנהוג כיום, נדרשים אהרונוביץ'־מגיד ואחיה למכור את הבית באמצעות כונס נכסים ולהתחלק עם פרי בתמורה הכספית שתניב מכירת הבית. ואולם, מעיין ואחיה הגישו לבית המשפט תביעה שבמסגרתה הם דורשים 80 אחוז משווי הנכס.
בחודש אוגוסט אשתקד אושרה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק בנושא של חברת כנסת לשעבר קרן ברק (ליכוד), שלפיה יופקעו זכויותיו בדירה משותפת של בן זוג שרצח, אך נכון לעכשיו החקיקה הסופית בסוגייה זו טרם הושלמה.
"במקרה שלנו הייתה אלימות כלכלית מצד הרוצח כלפי אמא שלי", מציינת מעיין אהרונוביץ'־מגיד. "הוא לא יידע את אמא לגבי הכנסותיו. אמא שלי שילמה את כל הוצאות הבית. זה עוד יותר קשה כשלא הייתה חלוקה הגיונית ביניהם לגבי הנטל בהוצאות הבית. זה בבחינת 'הרצחת וגם ירשת', זה בלתי נתפס. זה חייב להשתנות. זה לא הגיוני. אומנם הנושא הזה עבר בקריאה טרומית בכנסת, אך בשל מערכות הבחירות החוזרות ונשנות בשנים האחרונות, נעצרו הליכי החקיקה של ההצעה הזו. אלימות כלכלית היא אלימות לכל דבר, וזה חייב להיות מעוגן בחקיקה שעדיין לא הושלמה".
סניגורו של ד"ר פרי טען בהליך המשפטי כי מרשו טרם הורשע ברצח וכתב האישום והשלכותיו הרכושיות יוכרעו בבית המשפט בלבד.
לצערנו, אנחנו חיים במציאות אלימה שרק הולכת ומתעצמת, הן בתוך המשפחה, הן בכבישים, הן כלפי צוותים רפואיים בבתי חולים. איך זה מרגיש?
"כל מקרה של רצח של אישה מחזיר אותי שלוש שנים לאחור. אני בכל פעם נדהמת מחדש איך מקרי הרצח האלה דומים זה לזה. אני אומרת לעצמי שאני בסרט הזה כבר הייתי. במרבית המקרים, הטריגר לכך שבעל או בן זוג רוצח את אשתו או את בת זוגו, זה על רקע רצונה של האישה להיפרד מהבעל או מבן הזוג בגלל אלימות מצידו כלפיה. אני מרגישה רע כשאני יודעת שאנשים צריכים לעבור את הדרך שאני עברתי לפני שלוש שנים".
להקדים תרופה למכה
לפני כשנה רשמה מעיין אהרונוביץ'־מגיד אבן דרך בפעילותה בנושא המאבק באלימות נגד נשים. בשיתוף פעולה עם פורום מיכל סלה ועם הקרימינולוגית רונית לב־ארי, לשעבר מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה, והקרימינולוג הקליני ד"ר יואל שפרן המתמחה בחקר אלימות במשפחה ומסוכנות, היא גיבשה את "נוהל אסתר". הנוהל מעניק לעורכי דין לענייני משפחה את הכלים כדי לסייע לנשים המבקשות להיפרד מבני זוגן האלימים ולהגדיר אותן כמי שעלולות להימצא בסיכון.
לפי אותו נוהל, עורך הדין נותן לאישה המבקשת להיפרד מבעלה שאלון קצר בן חמש שאלות, ואם האישה עונה בחיוב על שאלה אחת לפחות, היא תוגדר מי שנמצאת בסיכון, ועורך הדין ידע להפנות אותה לגורמים המתאימים.
מה הביא אותך לגבש את הנוהל הזה?
"החלטתי ללכת ולהשקיע בזה בהתנדבות מלאה מתוך ידיעה שאמא שלי לא הייתה נרצחת אם הנוהל הזה היה קיים אז. באמצעות הנוהל הזה עורך הדין יכול לזהות את הנורות האדומות ולהקדים תרופה למכה. לפני שלוש שנים הנוהל הזה לא היה קיים. היום אני יודעת שאם הנוהל הזה היה מופעל אז, אמא שלי לא הייתה חווה את אשר חוותה".
היכן עומדים הדברים כיום בסוגיית 'נוהל אסתר'?
"עורכי דין במרכז הארץ כבר שוקדים על גיבוש סופי של המסמך הזה, תוך כוונה שכל עורכי הדין בארץ העוסקים בענייני משפחה יעבדו לפי הנוהל הזה ויסייעו לאשה שנמצאת במציאות הקשה הזו, כדי לוודא את רמת הסיכון שבה היא נמצאת".
במקרה של אימך היו סימנים מוקדמים? היו תמרורי אזהרה?
"היו סימנים, היו תמרורי אזהרה. זה מקרה קלאסי כיצד נראית מערכת יחסים מסוכנת. זו גם הסיבה שאני מרצה על הנושא הזה בפני קהלים שונים. סימני האזהרה התבטאו באובססיביות של בן זוגה של אמא כלפיה. הוא עקב אחריה בכל צעד ושעל. כשהיא הביעה בפניו את רצונה להיפרד ממנו, זה רק החמיר. הוא היה מתקשר בלי סוף ולא היה נרגע עד שלא ידע היכן היא נמצאת. זה היה מאוד קיצוני. הוא נקט כלפיה אלימות מילולית ונפשית. עם זאת, לא שיערתי לעצמי שזה משהו מסוכן שיכול להוביל לרצח. את רוב הדברים אני יודעת בדיעבד. במשך שלושה חודשים לפני הרצח אמא תיעדה את מה שקורה בבית, אבל היא לא שיתפה אותנו. אם הייתי יודעת, לא הייתי נותנת לזה לעבור ויכול להיות שהרצח הזה היה נמנע".
"הייתה אלימות כלכלית מצד הרוצח כלפי אמא שלי. הוא לא יידע אותה לגבי הכנסותיו, ואמא שילמה את כל הוצאות הבית. זה בבחינת 'הרצחת וגם ירשת', זה בלתי נתפס. זה חייב להשתנות"
יש לך ייסורי מצפון שלא ידעתם מה קורה בבית של אימך?
"זה מציק לי כל הזמן. מייסר אותי לחשוב איך דבר כל כך נוראי קרה לנו ולא היה לנו מושג שזה מגיע. זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר. היינו בהלם".
רוצה לעשות תיקון
במסגרת פעילותה בנושא המאבק נגד אלימות כלפי נשים, מעבירה מעיין אהרונוביץ'־מגיד הרצאות שבהן היא מגוללת את סיפורה האישי ואת התובנות שהגיעה אליה בעקבות רצח אמה.
"אני מרגישה שאני רוצה לעשות תיקון", היא מציינת, "שכל העולם יידע כיצד נראית מערכת יחסים מסוכנת בין בני זוג. מאוד חשוב לי שהתופעה הזו תיפסק. אפשר למנוע את התופעה הזו מעצם הידיעה שאישה מבינה שהיא נמצאת במערכת יחסים מסוכנת".
שיתוף הקהל בסיפורך האישי בהרצאות, מקל במקצת את הכאב והצער האישיים?
"החשיפה שלי באותן הרצאות היא מתישה מבחינה נפשית. אני עם היד על הדופק ומאזנת את החיים שלי. אני רואה בזה סוג של שליחות ויודעת גם לשמור על עצמי. מכל הרצאה אני יוצאת מותשת נפשית, אבל גם יודעת להתגבר באמצעות פעילות ספורטיבית ואורח חיים בריא. אני גם עוברת שיחות של תמיכה עם עובדת סוציאלית שאני בקשר איתה מאז הרצח. אני חושבת שאני מקבלת יותר סיפוק מקהל השומעים כשאני בידיעה שאני שולחת הביתה אנשים שיכולים לזהות ולמנוע את הרצח הבא".
מה חשוב לך שאנשים יידעו?
"חשוב לי לציין שאם יש אלימות פיזית, על האישה בסיכון לנקוט צעדים כדי לצאת מזה בבטחה. גם אם אין אלימות פיזית ומרגישים תחושת בטן לא נעימה, אני מציעה ליצור קשר עם מוקדי החירום ועם גורמי הרווחה שמטפלים בנושא הזה. חייבים להקשיב לתחושות הבטן. אם רע לך ואת מרגישה מושפלת - אל תמתיני, תטפלי בעצמך".
איפה אמא הכי חסרה לך ביומיום?
"אמא ואני היינו החברות הכי טובות שיש. יש לי שלושה אחים בוגרים ממני ואני בת הזקונים שלה. היחסים בינינו היו יחסי חברות עמוקה. היא ידעה המון עליי. היינו מדברות שלוש פעמים ביום. היא תמכה בי בכל דבר אפשרי. היא הייתה חלק בלתי נפרד ממני. כשהיא נרצחה, הרגשתי שכרתו לי רגל מהגוף ושאומרים לי 'תמשיכי ללכת'. הכי קשה לי שאני לא יכולה לספר לה מה עובר עליי ושהיא לא יכולה לחוות איתי את מה שאני חווה. קשה לי לראות את הילדים שלי גדלים בלי סבתא".
ירה באשתו ונמלט
בסוף חודש ינואר תינתן הכרעת הדין של ד"ר גיורא פרי הנאשם שירה למוות באשתו אסתר אהרונוביץ' ז"ל.
בתחילת חודש דצמבר 2019, כחודש לאחר שאסתר אהרונוביץ' ז"ל נמצאה בביתה שבמושב תלמי אליהו ירויה וללא רוח חיים, הגישה פרקליטות מחוז דרום לבית המשפט המחוזי בבאר־שבע כתב אישום נגד ד"ר גיורא פרי, בעלה של אהרונוביץ'.
לפי כתב האישום, המאשים את פרי ברצח בנסיבות מחמירות, הוא נטל את אקדחו וירה על אשתו חמישה כדורים, כאשר שני כדורים כוונו לעבר ראשה. לאחר הירי הוא נמלט מהמקום ברכבו כשהוא מותיר אותה מתבוססת בדמה על הרצפה. שעות אחדות לאחר מכן הוא נמצא ברכבו בסמוך לקציעות שברמת הנגב.
בתחילת חודש יוני אשתקד, כשנה וחצי לאחר הרצח, עלה פרי לדוכן העדים בבית המשפט והעיד על הנסיבות שהביאו, לפי גרסתו, למותה של אשתו. בעדותו הוא טען כי הוא ביקש לעזוב את ביתם המשותף לאחר שאשתו ביקשה להיפרד ממנו ולדבריו נפלט כדור מאקדחו במהלך מאבק ביניהם.
"אסתי לא הייתה בבית", העיד אז פרי בבית המשפט, "היא הגיעה בשעה ארבע או חמש ואמרתי שאני רוצה לעזוב את הבית, שאני לא רוצה לחיות באווירה כזאת. הלכתי אחריה לחדר השינה בצורה הכי תמימה שיש. לפתע היא הוציאה את האקדח וראיתי שמשהו לא בסדר. ביקשתי ממנה שתביא לי אותו. היא נופפה בו ושאלה: 'איך זה מרגיש עכשיו, כשהכוח אצלי?'. אחרי שתי שניות נפלטת ירייה. רצתי וניסיתי למשוך את האקדח. היא מושכת ואני מושך. זה היה כמו סרט בלהות. שמעתי עוד יריות ונכנסתי לפאניקה ולהלם. זו סיטואציה שלא רציתי להיות בה. ראיתי אותה נופלת. הייתי בחוסר תפקוד ובהלם טוטאלי ורציתי לסיים את חיי. לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה. אהבתי מאוד את האישה הזו. הייתי קשור אליה מאוד. אין לילה שאני לא בוכה בגלל מה שקרה. אני לא מרגיש שרצחתי אותה. זו האמת. לא רצחתי את אסתי".
הכרעת הדין במשפטו של פרי צפויה להינתן בסוף החודש הבא.
מכתב לאמא
מעיין אהרונוביץ'־מגיד במכתב אישי ומרגש לאמה אסתר אהרונוביץ' ז"ל: "את הגעגועים אי אפשר לתאר"
"חלפו להן שלוש שנים. שלוש שנים בלעדייך ועדיין קשה לעכל. תמיד יש קול קטן שלא מרפה, שחוזר ואומר שיכולת להיות איתנו ולחיות עוד המון שנים טובות ומאושרות. שלוש שנים, שאנחנו הילדים רצים לבית המשפט ונמצאים בדיון אחר דיון. מסתכלים לרוצח בעיניים ולא מוותרים. בעוד מספר שבועות נעמוד שם כולנו להכרעת הדין. כל כך הרבה זמן חיכינו שהמשפט יסתיים, אבל מה שיחליטו, אותך זה לא יחזיר.
שלוש שנים שאני פעילה, עוסקת וחוקרת את תחום רצח הנשים. החודש אצא לסבב הרצאות בשביל להציל נשים כמוך, אמא, נשים שלא מודעות שהן בסכנה. בנוסף, הוצאנו על שמך נוהל שנקרא 'נוהל אסתר' שבו ישתמשו עורכי דין לענייני משפחה ואף בקופות החולים. הנוהל הוא מסמך שאלות שלפיו יידעו אם להפנות את האישה להערכת סיכון במערכות יחסים לפני פרידה. אז את לא איתנו עכשיו, אבל תדעי אמא, שאני מתכוונת לצעוק צעקה גדולה שתעיר את כל הנשים שעדיין לא מודעות שהן בסכנה.
אם יש משהו שלמדתי ממך, אמא, זה שלהיות גיבורה זה לא להפסיק לפחד. להיות גיבורה זה להמשיך קדימה ולא לוותר למרות הפחד. אמא שלי, מתגעגעת לכיף שהיה גם רק לי ולך. לשבת בבית קפה, לעשות שופינג יחד, לצאת לטיולים בחו"ל. לא היה יום שלא היינו משוחחות לפחות פעמיים־שלוש. כשהייתי צריכה עזרה, את היית הראשונה שהייתי פונה אליה. את הגעגועים אי אפשר לתאר וכנראה הם יישארו לנצח עד שניפגש שוב, אבל אני יודעת שאת איתנו תמיד וכבר הוכחת לי יותר מפעם אחת בסימנים שאת כאן. לא נשכח לעולם את מה שעשית למעננו. אנשים שזוכרים הם אנשים שחיים לנצח".
