רציתם לבלות בתל־אביב ולחזור עוד באותו לילה ברכבת לביתכם בבאר־שבע? מתכננים לבקר בסוף שבוע קרובי משפחה המתגוררים בחיפה ורציתם לחזור ברכבת במוצאי השבת? חשבתם להשאיר את הרכב בבית ולנסוע ברכבת לפגישת עבודה במרכז הארץ? תחשבו שוב.
כבר תקופה ארוכה ששירות הרכבות מתל־אביב לערי הנגב, בהן באר־שבע, נתיבות ואופקים, מסתיים בסמוך לשעה שמונה בערב, עובדה שמטרידה ומכעיסה מאוד את התושבים, בייחוד בתקופת שעון הקיץ.
אם לא די בכך, בימי שישי ובמוצאי שבת אין רכבות כלל מבאר־שבע לתל־אביב בשני הכיוונים, ובמקומן מופעל שירות הסעות. משום כך תושבים שמשתמשים ברכבת כדי לנסוע לעבודה, כדי לבלות או כדי לבקר חברים וקרובים במרכז ובצפון הארץ, נאלצים לוותר על הנסיעה או לבחור באמצעי תחבורה אחרים.
נושא הסיום המוקדם של שירות הרכבות ממרכז הארץ לאזור הנגב עלה לא אחת לסדר היום הציבורי, אך עד כה הוא טרם בא על פתרונו. במשרד התחבורה וברכבת ישראל מנמקים את סיום השירות אחרי השעה שמונה בערב וביטול השירות בימי שישי ובמוצאי שבתות בשלל הסברים, בהן שדרוג המסילות, חשמול הקווים, ומיעוט נוסעים בשעות מאוחרות. בפועל, אזור הנגב מנותק בשעות הערב ובסופי שבוע לחלוטין משירות רכבת ישראל.
המרכז מתרחק
אורן כהן, שחקן תיאטרון באר־שבע המשתתף בהצגה החדשה "אביבה אהובתי" בתיאטרון הבימה, חווה את הניתוק הזה על בשרו בכל פעם שהוא מבקש לשוב ביום שישי או בשעת לילה מאוחרת מתל־אביב אל ביתו בבאר־שבע.
"סיימתי חזרות ביום שישי ב'הבימה' ונכנסתי יום קודם לכן לבדוק מתי הרכבת האחרונה שלי הביתה", מספר כהן השבוע, "ואז נזכרתי שאנחנו למעשה מדינת עולם שלישי ושהרכבת האחרונה היא בשעה 12:20. גם נזכרתי בחברה שלי שגרה בתל־אביב ושאלה אותי לפני שבועיים 'למה אני לא יכולה לבוא ברכבת לבאר־שבע לראות הצגה שלך בתיאטרון ולחזור ברכבת לתל־אביב?'. בתמימותי השבתי לה 'למה, לא?'. ואז היא סיפרה לי שיש רכבת אחרונה מבאר־שבע לתל־אביב רק בשעה 20:30. שוב, כיאה למדינת עולם שלישי. אז לכל מי שמקשקש לכם הבטחות, בדיוק ככה מנציחים פריפריה ומרחיקים את המרכז".
בלית ברירה נאלץ כהן לנסוע בתום יום מפרך של חזרות באוטובוס לבאר־שבע. "פספסתי את הרכבת האחרונה הביתה, ובזמן שרצתי לתחנה המרכזית השבורה של תל־אביב כמו חייל בסוף מסלול, הזכרתי לעצמי שהכל לטובה, ואז כבר חייכתי חיוך גדול".
משימה בלתי אפשרית
גם ליבו של תמיר גינץ, כוריאוגרף, מייסד ומנהל להקת המחול "קמע", תושב באר־שבע, נחמץ נוכח מה שהוא מגדיר "אחד המחדלים החמורים של המדינה כלפי תושבי הדרום".
"כאומן שהייתה לו קריירה גדולה במרכז הארץ ועבר לבאר־שבע לפני כעשר שנים, אני זוכר שהובטח אז שמשך הנסיעה ברכבת מבאר־שבע לתל־אביב יארך 47 דקות", הוא מציין. "אחר כך זה כבר עלה ל־52 דקות, תוך ציון העובדה שמדובר יהיה בתדירות של כל חצי שעה. ההבטחות הללו לוו בקמפיינים ענקיים, שלטי חוצות ומה לא".
והיום אין לזה כל זכר?
"היום, לאחר עשר שנים, אנחנו עם רכבת בתדירות של פעם בשעה שנוסעת ברוב היום כשעה וחצי במקרה הטוב ומסיימת את נסיעותיה בשעה 19:30. בסופי שבוע באר־שבע כלל לא מחוברת למרכז הארץ. בנוסף לכך, כבר חנכו בעבר קו רכבת מבאר־שבע לנתב"ג וגם אותו ביטלו. המשמעות היא שהשירות שהמדינה נותנת בנגישות למרכז לתושבי הדרום, אם לצורכי עבודה אם לצרכים אחרים, הוא כל הזמן בנסיגה תוך הפגנת זלזול בתושבים. אם רוצים שהדרום, ובאר־שבע בפרט כמטרופולין, יתחזק, כל המציאות הזו חייבת להשתנות".
כלומר?
"החיבור של באר־שבע כעיר מטרופולין למרכז הארץ הוא הדבר הכי דחוף שיש לעשות. זה יאפשר להפוך את מטרופולין באר־שבע לאופציה למגורים עבור זוגות צעירים ואיכותיים מהמרכז. עצם זה שהחיבור של באר־שבע בתחבורה ציבורית למרכז הארץ הוא בזמן נסיעה כל כך ממושך, ממקם אותנו מראש מול כל המדינה כפריפריה זנוחה. זה לא יוכל להפוך את העיר, בפרט, ואת הנגב, בכלל, למרכז עסקי ותרבותי כי חיבור תחבורתי נוח וזמין בתדירות גבוהה הוא המדד הראשון לנגישות לכל תחום שנרצה לייצר כאן באזור".
עוד מוסיף גינץ, "כתושב העיר והאזור אני מרגיש ממורמר בכל נימי נפשי על האפליה הזו לנוכח פיתוח שירותי הרכבת בצפון הארץ. אנחנו פשוט לא נספרים. לא סופרים אותנו. כל הפוליטיקאים שמדברים גבוהה גבוהה על פיתוח הנגב עסוקים בעצמם ולא עושים דבר למעננו".
המציאות הזו של ניתוק הנגב משירות הרכבות בסופי שבוע טפחה גם על פניה של נעמה, תושבת באר־שבע שביקשה בסוף השבוע שעבר לנסוע לנתיבות כדי להשתתף באירוע משפחתי. כמאמר השיר, "דרכה לא הייתה קלה".
"העובדה שלא הייתה כל רכבת ביום שישי בבוקר מבאר־שבע לנתיבות אילצה אותי לנסוע באוטובוס, כאשר משך הנסיעה מבאר־שבע לנתיבות באוטובוס הוא כמעט כפול מזה שברכבת, מה גם שאין להשוות את הנוחות שבנסיעה ברכבת לעומת האוטובוס. זו פשוט שערורייה", היא אומרת בכעס. "דווקא בימי שישי שנחשבים ימים עמוסים מבחינת תחבורה ציבורית, הרכבת דוממת. ומה עם אותם אלה שמבקשים לצאת במוצאי שבת לבלות ולראות מופע כלשהו בתל־אביב ולחזור עוד באותו לילה הביתה? זו פשוט משימה בלתי אפשרית, אלא אם כן אתה נוסע ברכב הפרטי שלך. זה פשוט לא ייאמן. איך רוצים לעודד כך שימוש בתחבורה ציבורית?".
תמיר גינץ, כוריאוגרף, מייסד ומנהל להקת המחול "קמע": "עצם זה שהחיבור של באר–שבע בתחבורה ציבורית למרכז הארץ הוא בזמן נסיעה כל כך ממושך, ממקם אותנו מראש מול כל המדינה כפריפריה זנוחה"
מדינה מודרנית?
התלונות על זמינות הרכבת לא נפסקות. ריקי, תושבת באר־שבע, משתפת: "קצת מפתיע שבמדינה שנחשבת למודרנית אי אפשר להגיע במוצאי שבת ברכבת מהעיר הגדולה תל־אביב לבירת הנגב. בחודש האחרון הייתי צריכה לחזור פעמיים במוצאי שבת מתל־אביב לבית שלי בבאר־שבע וכאשר רציתי לרכוש מראש כרטיס לרכבת התברר לי לתדהמתי שאין רכבות בגלל ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית שנערכו בכל מוצאי שבת במרכז תל־אביב. אם זו באמת הסיבה אז זה נשמע הזוי ומנותק מהמציאות".
מה עשית?
"למזלי, מצאתי שיש קו אוטובוס שיוצא מתל־אביב לפני צאת השבת ומגיע לבאר־שבע. אני באופן אישי לא שומרת שבת, כך שהפתרון הזה היה סביר עבורי, אבל מה עושים שומרי שבת בזמן שאין רכבת מתל־אביב לבאר־שבע? באין רכבת הם נאלצים לחכות לאוטובוס מאסף בצאת שבת ולהגיע בשעת לילה מאוחרת לבאר־שבע".
נעמה, תושבת באר–שבע: "דווקא בימי שישי שנחשבים ימים עמוסים מבחינת תחבורה ציבורית הרכבת דוממת. ומה עם אותם אלה שמבקשים לצאת במוצאי שבת לבלות ולראות מופע כלשהו בתל–אביב ולחזור עוד באותו לילה הביתה? זו פשוט משימה בלתי אפשרית"
הבטחות הבטחות
דודי, תושב באר־שבע, שנמצא על קו באר־שבע - תל־אביב, טוען כי מדובר בהבטחות שניתנו שנים לתושבים, וכלום לא קרה. "אני כבר שנים שומע הבטחות אבל אין להן כיסוי. כל אחד מגיע לכאן, מצהיר הצהרות ומבטיח, וכלום לא משתנה. איך רוצים להביא לבאר־שבע תיירים ואורחים שיבלו כאן אם אין רכבת זמינה. כשהכל ננעל בשמונה בערב זה אומר דרשני. זה לנתק אותנו מהמרכז ולבטל את האופציה לארח תושבי חוץ בעיר שמתימרת לביות מטרופולין".
לדבריו, לא אחת ניסה לעודד חברים להגיע לבלות בבירת הנגב, אבל התקשה להציע להם אמצעי תחבורה נאותים. יש בעיר לא מעט דברים טובים, יש מועדון פורום, אמפיתיאטרון, ועוד, אבל אנשים צריכים רכב בשביל זה. כשאין רכבת, פיתרון תחבורה שבכל העולם הוא מחויב המציאות, אצלנו הולכים אחורה ומתרצים את זמינות הקווים בתירוצים שונים ומשונים".
אין חדש
בדיוק לפני שנה, בעת מפגש במרכז ההדרכה של הרכבת באופקים, אמר מנכ"ל הרכבת, מיכאל מייקסנר, ל"ידיעות הנגב", כי "אני מודע לביקורת שמוטחת ברכבת. אני רואה את תושבי הנגב ככאלה שצריכים לקבל מאיתנו את המיטב שבמיטב. אנחנו חיים בעולם של אתגרים והאתגר הגדול שלנו הוא היכולת לתת שירות לנוסעים".
כששאלנו אז את מנכ"ל הרכבת כיצד הדברים מתכתבים עם המציאות בשטח, הוא השיב כי "אנו בתהליך של חשמול התשתית הרכבתית. זה להביא את הקדמה לאזור הנגב. מה שמפריע לנו לקדם אלה הן בעיות סטטוטוריות בקטע של הקו בין אשקלון לבאר־שבע. אין לנו בעיה לחשמל את הקטע בין גבעות גורל לבאר־שבע ואנחנו נצא לדרך כבר בימים הקרובים ונתחיל להניח את היסודות והעמיד עמודים. לגבי הקטע בין גבעות גורל לאשקלון, אנחנו צריכים לקבל את היתר הוועדה לתשתיות לאומיות".
מנכ"ל הרכבת גם הבטיח לפני שנה כי "נחזיר את השירות הרכבתי בתדירות של כל שעה ונאריך את השירות עד סמוך לחצות. מאחר שאנחנו יכולים לעבוד על חשמול המסילות רק בשעות הלילה, אנחנו לא נוכל להחזיר לשירות את קווי הלילה שפעלו בעבר משעת חצות ועד הבוקר".
ומה באשר לסוגיית קו הרכבת הישירה מבאר־שבע לנתב"ג, אותה רכבת שהסיעה את תושבי הנגב ישירות מבאר־שבע לשדה התעופה בלי שייאלצו, כמו היום, להחליף רכבת בתחנת ההגנה בתל־אביב? כידוע, עם השנים הקו בוטל, ולמרות מחאה ציבורית להחזרת הקו שאליה נרתם גם ראש עיריית באר־שבע, רוביק דנילוביץ', הקו טרם הוחזר.
לפני שנה ציין מנכ"ל הרכבת, מיכאל מייקסנר, כי "נבדוק את הנושא", ואולם, בינתיים אין חדש תחת השמש, או יותר נכון לומר שאין חדש על המסילה.
ממשיכים לסבול
לרכבת ישראל יש לא מעט תוכניות לאזור הנגב. לפי תוכנית החומש לשנים 2021–2025 יתבצע שלב התכנון המוקדם של פרויקט המסילות המהירות לבאר־שבע בעלות של כעשרה מיליארד שקל. מדובר במסילות שיאפשרו לרכבות לנסוע מבירת הנגב לתל־אביב במהירות של 250 קמ"ש ומשך הנסיעה יארך, כך לפי התכנון, כחצי שעה בלבד.
בינתיים מדובר רק בשלב התכנון ועוד מוקדם לברך על המוגמר. מוקדם מאוד. הפעלת הקו המהיר מתוכננת לשנת 2033.
לפי התוכניות, מתוכנן גם קו רכבת עוקף באר־שבע (קריית המודיעין - ליקית) לטובת אלפי החיילים שיאיישו את קריית המודיעין החדשה של צה"ל שצפויה להיחנך בעוד כארבע שנים.
כך או כך, בתחילת השבוע שעבר אישר הקבינט החברתי־כלכלי את עקרונות הסכם ההפעלה והפיתוח של רכבת ישראל לחמש השנים הקרובות בפעילותה ברחבי הארץ בהיקף חסר תקדים של 62 מיליארד שקל.
במקביל, אישר משרד התחבורה את תוכנית הפיתוח של רכבת ישראל לשנים 2023–2026 בהיקף של 46 מיליארד שקל. התוכנית כוללת את פרויקט החשמול להסבת מערך הרכבות מהנעה בדיזל להנעה חשמלית ירוקה ושקטה ואת פיתוח המסילה המזרחית שתשמש לרכבות משא ולרכבות נוסעים. הכוונה היא כמובן לשפר את השירות לנוסעים, אך בינתיים עוד הכל בגדר של כוונות והבטחות. ההוכחה עכשיו היא על מקבלי ההחלטות.
קראו גם:
שרת התחבורה, מירי רגב, אמרה על החלטת הממשלה, "חתימת הסכם המסגרת מול הרכבת תאפשר לנו להמשיך ולשפר את השירות לנוסעים, להגביר את תדירות הרכבות ולהמשיך בפיתוח מואץ של קווים חדשים בכל רחבי המדינה אשר יחברו את הפריפריה למרכז ויפחיתו את עומסי התנועה במטרופולינים ובמרכז הארץ. החלטת הממשלה מוכיחה את החשיבות הרבה שהממשלה הזו מייחסת לחיבור הפריפריה למרכז".
עד שכל זה יקרה, ייאלצו תושבי הנגב להתמודד עם המציאות העכשווית של ניתוק אזור הנגב משירותי הרכבת בשעות הערב ובסופי השבוע עד שיסתיימו עבודות החשמול ושדרוג המסילות.
מבחינתו של אורן כהן, שחקן תיאטרון באר־שבע, ההצגה חייבת להימשך ויהי מה, גם אם השעות שבהן נערכות החזרות להצגה "אביבה אהובתי" וההצגות עצמן לא בדיוק מתכתבות עם שעות הפעילות של הרכבת.
"מרוב ייאוש אני פשוט נוסע בכל יום ברכב שלי מבאר־שבע לתל־אביב", מציין כהן רגע לפני שהוא עולה על הבמה. "אני לא יכול להסתמך על הרכבת מבחינת השעות ההזויות שלה. זה ממש מבאס. אנחנו בשנת 2023 וזה נראה כמו תחבורה ציבורית במדינת עולם שלישי".
להגדיל תדירות
בני ביטון, ראש עיריית דימונה, המשמש בין היתר כיו"ר פורום ערי הפיתוח בשלטון המקומי וכיו"ר הרשות לפיתוח הנגב, לא מתרגש מההצהרות על צמצום זמני הנסיעה ברכבת.
"בשלהי חודש מאי", אומר ביטון ל"ידיעות הנגב", "תגיע אלינו לדימונה שרת התחבורה, מירי רגב, בענייני עבודה. על סדר היום נמצאים מספר נושאים חשובים, אולם נושא זמני הרכבת הוא בראש סדר הפגישה. בכוונתי לדרוש ממנה, לא רק שלא לצמצם את זמני נסיעות הרכבת מדימונה לבאר־שבע ובחזרה ומבאר־שבע לנתב"ג, אלא אדרוש ממנה להגדיל את תדירות הנסיעה, לפחות עד שנושא סלילת מסילת הרכבת המהירה מדימונה לתל־אביב יגיע לסיומו".
"השרה מירי רגב", מוסיף בני ביטון, "כבר הוכיחה בעבר את תרומתה לנגב ולפריפריה, ולכן אני מאמין שאנחנו נצא בהצהרה משותפת של הגדלת תדירות הנסיעה. לעניות דעתי, הדרך היחידה לקרב את המרכז לנגב ולפריפריה היא על ידי הגדלת תדירות הנסיעה ברכבת. שרת התחבורה לא רק יודעת את זה, אלא גם פועלת ועושה הכל למען זה. כמי שמכיר את השרה לפניי ולפנים, אני בטוח שהיא תיעתר לדרישתי".
שבענו הבטחות
מעיריית באר־שבע נמסר בשמו של ראש העירייה, רוביק דנילוביץ' כי "משרד התחבורה חייב לשדרג משמעותית ובדחיפות את שירותי התחבורה לעיר, בראשם קווי הרכבת לבאר־שבע וממנה, שיותאמו לפיתוח של באר־שבע והאזור. שבענו הבטחות לאורך השנים מכל הממשלות. כעת הזמן למעשים. אנו מצפים זאת ממשרד התחבורה שמתגאה בחזון ובתכניות להשקעה בפריפריה ובנגב. לא נרפה מול המשרד עד שנצליח במשימה זו".
יש לציין כי תושבים רבים בבאר־שבע והסביבה שבעו מהבטחות ואמרו השבוע כי הגיעה העת שראשי הרשויות ייצאו למאבק רציני. "אולי הגיעה העת לא לחכות שנים למימוש הבטחות, אלא לצאת ולהיאבק ברצינות. בכל פעם אנחנו שומעים על אותן הבטחות וכלום לא קורה. אנחנו בעניין הזה מרגישים סוג ג'. אולי זו העת לצאת בקמפיין רציני בראש חוצות שיזעק את המחדלים והכשלים בנגב, והרכבת זה רק אחד מהם".
תושב ותיק מנתיבות אמר כי קברניטי האיזור לא עושים מספיק בסוגיה זו ואחרות. "יש לנו נציגים שמתייצבים בכנסת, שחברים בפורומים שונים, יש חברי כנסת מהנגב, אז למה קו פשוט לנתב"ג או לתל־אביב בלילה, זו משימה שלוקחת שנים?".
כרוניקה של מחאה
בשנים האחרונות נעשו לא מעט ניסיונות לקדם את שירותי הרכבת ‰ גם קמפיין ועצומה עליה חתמו אלפי תושבים עדיין לא הועילו
המחאה בסוגיית קווי הרכבת מבאר־שבע למרכז הארץ ואי פעילותה המלאה של רכבת ישראל באזור הנגב כבר צברה ברבות השנים לא מעט קילומטראז'.
כך, למשל, בשלהי חודש דצמבר 2006, לפני למעלה מ־16 שנים, התבשרו תושבי הנגב על חנוכת קו רכבת חדש בין באר־שבע לנתב"ג, קו ישיר מהנגב לשדה התעופה.
מעולם, כך פינטזו אז תושבי האזור, לא היינו קרובים כל כך לחו"ל. השמחה היתה מוקדמת מדי. בתוך זמן קצר הופסקה פעילות הקו ומי שביקש להגיע לשדה התעופה היה נאלץ לעשות זאת דרך תחנת "ההגנה" בתל־אביב. לא עזרו המחאות הציבוריות כאשר גם ראש עיריית באר־שבע, רוביק דנילוביץ', נרתם לקמפיין המחאה נגד ביטול הקו, אך רק בסוף שנת 2019 שוב צקצקו גלגלי הרכבת בקו הישיר לנתב"ג וגם הופעלו רכבות לילה בתדירות של אחת לשעה מבאר־שבע למרכז הארץ. ממש חזון אחרית הימים. לאכזבת רבים, גם החזון הזה לא החזיק מעמד זמן רב. לא עזרו גם הפעם המחאות, ובשנים האחרונות נאלצים תושבי הנגב להתמודד עם מציאות של הפסקת שירות הרכבות משעות הערב ובסופי השבוע.
בתחילת חודש אוקטובר 2021 התקבלה החלטה במשרד התחבורה, שחודש לאחר מכן, קרי נובמבר אותה שנה, תופסק תנועת הרכבות הישירה מבאר־שבע לתל־אביב בקו הנגב המערבי וחזרה, והנוסעים ייאלצו לבצע החלפה והמתנה בתחנת הרכבת באשקלון, מה שאמור היה להאריך את משך הנסיעה לכל כיוון בכעשר דקות.
ההחלטה עוררה אז מחאה רבתי. לא רק תושבי האזור הביעו את מחאתם, אלא גם חמשת ראשי הרשויות בעוטף עזה, גדי ירקוני (אשכול), תמיר עידאן (שדות נגב), אופיר ליבשטיין (שער הנגב), איתמר רביבו (חוף אשקלון) ואלון דוידי (שדרות), שיגרו אז מכתב חריף לשרת התחבורה דאז, מרב מיכאלי, ולשרת הפנים דאז, איילת שקד, בדרישה לשקול מחדש את ההחלטה שמנתקת, לדבריהם, את תושבי העוטף ממרכז הארץ ופוגעת אנושות בפרנסתם של תושבי האזור. ברכבת ישראל במשרד התחבורה נימקו אז את אותה החלטה כפועל יוצא של פרויקט החשמול והתכנית להפעלת רכבות חשמליות חדישות.
המחאה נגד ביטול קווי הרכבת באזור, ששיאה היה בהחתמת כ־9,000 תושבי האזור על עצומה בהובלתם של פעילים חברתיים בראשותם של אביחי שלי, ירון סמימי וטל סיגרון, לא פסקה במהלך השנים. בתחילת חודש נובמבר 2021 הושג מתווה מוסכם בעקבות מאבקם של תושבי האזור, לפיו יוחזרו בין היתר רכבות הלילה וסופי שבוע כפי שהיה בעבר. עוד הוסכם אז כי עד שיושלם פרויקט חשמול המסילה, תימשך תנועת רכבות הדיזל מבאר־שבע לאשקלון, מה שלא יצריך החלפת רכבות לנוסעים שיעדם או מוצאם הוא תחנות נתיבות, שדרות ואופקים.
"כל מה שסוכם בשעתו", אמר השבוע ל"ידיעות הנגב" אביחי שלי, ממובילי המחאה, "בעינו עומד. ברכבת ישראל לא החמירו דברים ולא הוסיפו דברים. זה היה הסיכום מראש. אנחנו מאפשרים להם לעשות את החשמול ובתקופה הזו מצמצמים את השירות. הם לא שינו שום דבר מהסיכום ביננו. הם גם תיגברו את האוטובוסים בתמורה. יש שאטלים שעובדים כמו שצריך. עוד כמה חודשים זה ייגמר. צריך להמתין בסבלנות".
