נשארה בשכונה
הדר זכריה (26) נולדה וגדלה בשכונה א' בבאר־שבע וגם היום היא מתגוררת בבית הוריה שנמצא מרחק של כמה מטרים מהמכללה האקדמית ע"ש סמי שמעון שבה היא לומדת תקשורת חזותית. למגורים בבית ההורים שני יתרונות בולטים: נגישות לקמפוס וחסכון בהוצאות על מגורים.
"האמת שלא בחרתי לגור פה בגלל הלימודים", מודה זכריה אבל היא בהחלט נהנית מהמיקום הנוח. "זה קרוב לי לעבודה וללימודים, וגם זו שכונה שיש בה אווירה של יישוב, מהשכונות הוותיקות בבאר־שבע שנוח לחיות בהן".
בימים אלה היא תתחיל את שנתה השנייה בלימודים. "אנחנו לומדים עיצוב גרפי שזה כולל עיצוב אפליקציות ואנימציה ועריכת וידאו, בעצם זה שילוב של אומנות וטכנולוגיה", היא מסבירה.
למה בחרת בתחום הזה?
"במקצועי אני מוזיקאית. למדתי מוזיקה לפני שלוש שנים ובתקופת הקורונה חיפשתי לעשות גם תואר ראשון ושמעתי שפותחים את המסלול החדש בתקשורת חזותית. בחרתי בו כי הוא שילב לי את את תחום האומנות עם חיבור למוזיקה".
שילוב נוסף שזכריה מבצעת הוא בין הלימודים לעבודה כמורה למוזיקה בתיכון ברנקו ווייס. "זה בעצם מממן לי את הלימודים", היא מציינת. "נכנסתי ללימודים מתוך מודעות ואני מממנת את הלימודים בכוחות עצמי ובלי שום מלגה".
עד כמה הסטודנטים מחוברים לקהילה המקומית?
"כמעט 90 אחוז מהסטודנטים פה הם באר־שבעים במקור, אז יש איזשהו חיבור שורשי. החיבור לקהילה של הסטודנטים שהם מחוץ לעיר? בגדול, כשמגיעים מרחוק לבאר־שבע זה תמיד נשמע איזה שד גדול, מדבר וגמלים, וכשמגיעים לכאן, אז מגלים שזאת עיר שוקקת חיים, שיש בה המון צעירים ויש המון מה לעשות. העובדה שהם הופכים לחברים שלנו גורמת להם להיות חלק מהעיר וזה מגשר על הפער".
מה השאיפות ליום שאחרי התואר?
"לשלב בין המוזיקה לאומנות, כלומר, ליצור לעצמי את הקליפים ולעצב לעצמי את כל הגרפיקות וגם לעבוד בהיי־טק".
נהנה מבירת הנגב
בקמפוס אוניברסיטת בן־גוריון בנגב הסטודנטים משלימים את ההכנות האחרונות לפני פתיחת שנת הלימודים, וגם דן מוזס (26), סטודנט להנדסה כימית שמתחיל את השנה השלישית בלימודיו, מתכונן במרץ לתחילת הסמסטר. הוא חולק עם עוד שני שותפים דירה שכורה בשכונה ב' וביחד הם משלמים 3,800 שכר דירה לחודש. "לטעמי זאת שכונה שקטה ויפה יותר משכונות אחרות שבהן מתגוררים סטודנטים", אומר מוזס. "השכונה קרובה לפארק הסופרים שזאת גם אטרקציה ובקרבה ללימודים, אני נוסע באופניים לאוניברסיטה, נסיעה של שמונה דקות".
את לימודיו מוזס מממן באמצעות מלגת "ממדים ללימודים". "אני מקבל את שכר הלימוד בגדול מהצבא, וזכאי למלגה בגלל שהייתי בשירות קרבי". עם זאת, מוזס עובד פעמיים בשבוע בבית הבירה בעיר העתיקה כדי לממן את שאר ההוצאות, ורק לעיתים רחוקות ובמקרים מיוחדים, הוא מסתייע בהוריו.
למה בחרת ללמוד הנדסה כימית?
"אני מבשל בירה זה כמה שנים, ואחרי הצבא הגעתי באיזשהו שלב למסקנה שאני רוצה לבחור איזשהו תואר של מהנדס. כימיה נשמע לי מעניין. בתיכון לא עשיתי עם זה שום דבר, אז לאור העובדה שאני מבשל בירה חשבתי שזה יכול איכשהו להשתלב. בישול הבירה בא מתוך כיף, לחברים".
עד כמה הסטודנטים מחוברים לקהילה המקומית?
"לפי דעתי אין מספיק מעורבות. אני חושב שמי שרוצה להיות מעורב, יש הרבה דרכים למצוא את עצמו, אבל הסטודנט הממוצע שלא מחפש את זה לא מעורב כל כך. אחד הדברים שלדעתי קצת מוזרים הוא שהשכונות שבהן הסטודנטים מתגוררים הן מהמקומות היחידים כמעט שהסטודנטים מכירים בבאר־שבע. אישית אני אוהב לבלות, ללכת להופעות, לבית הבירה שאני עובד בו, ואני גם אוהב לבלות אצל חברים ולארח חברים".
מה השאיפות שלך ליום שאחרי התואר?
"אני עדיין לא בשלב שאני ממש מתחיל לדעת מהן אופציות התעסוקה שלי, ואני מתחיל לחשוב על תואר שני, זאת אופציה, ויש סיכוי סביר שאני אעשה את זה".
אין גיל לסקרנות
לסקרנות ולרצון ללמוד אין גיל. את זה בדיוק מוכיחה שרון אדרי (50) שמתחילה את השנייה שלה בלימודי עיצוב מדיה במכללה הטכנולוגית באר־שבע.
"תחום המדיה הוא בעצם מה שאתה רואה בפרסומות ובמגזינים", מסבירה אדרי, "אם זה גרפיקה, ואם זה לאפיין עסק ולהתאים לו חבילת מיתוג, עיצוב אתרים, עיצוב אפליקציות. זה מקצוע שעוסק גם באיך לאפשר חוויית משתמש טובה".
למה בחרת דווקא בתחום הזה?
"לא ידעתי למה אני נכנסת כשהתחלתי ללמוד, חשבתי על משהו אחר אבל הופתעתי לטובה. זה בעצם מקצוע אחד שמאגד בתוכו כמה תתי־מקצועות - אני יכולה להיות גרפיקאית, מאפיינת, מעצבת אתרים, מעצבת לוגואים".
אדרי המתגוררת בשכונת רמב"ם בבאר־שבע, משלבת עבודה ולימודים, ובנוסף היא זכאית לקצבת נכות מביטוח לאומי שבאמצעותה היא מממנת חלק מהלימודים.
"הלימודים הם דרך ביטוח לאומי שזה נקרא שיקום, בנוסף, אני גם עובדת ויש לי קליניקה משלי להסרת שיער ב'קרן אור'. אני לא צריכה מלגה כי יש לי קצבה מביטוח לאומי".
את חושבת שהסטודנטים מחוברים לקהילה?
"הכיתה שאני לומדת בה בנויה מאנשים מהאזור: מאופקים, מיישובים ליד אשדוד, דימונה, לא רק סטודנטים מבאר־שבע. אצלנו בכיתה אין מישהו שיכול ממש לעבוד בשנת הלימודים, המקצוע הזה הוא מאוד אינטנסיבי מבחינת הגשת עבודות. יש כאלה שנמצאים בפרויקט פר"ח, שזאת גם תרומה לקהילה".
למרות העבודה והלימודים האינטנסיביים, אדרי מוצאת זמן גם לבילויים. "באמצע הלימודים עשיתי גיחה לחו"ל, הייתי צריכה את זה לנפש, וחזרתי עם כוחות מחודשים. בדרך כלל אני מבלה בבאר־שבע, ואני בהחלט מהאנשים שמכירים את הקהילה".
כאמא לשלושה ילדים, הלימודים הם מעין סגירת מעגל עבורה: בתה בת 27 למדה במכללה הטכנולוגית וסיימה תואר הנדסאית אדריכלות ועיצוב פנים וגם שרון בעצמה תמשיך במסלול הנדסאית.
מה השאיפות שלך ליום שאחרי התואר?
"אני מאוד רוצה לעבוד בתחום עיצוב המדיה. זה מקצוע שיש בו הרבה יצירתיות, יותר מקום לאני שלך להביא את עצמך וזה עושה לי טוב".
"אני עובד בכל מה שאפשר"
עוד בהיותו ילד חלם תומר בן מוחה (24) לנהל, ובימים אלה הוא מתחיל את השנה השנייה שלו בלימודי הנדסאי בניין במכללה הטכנולוגית באר־שבע. "אני מאוד אוהב את הקטע של ניהול, לנהל אנשים, לנהל צוות. זה הדבר הכי אטרקטיבי בעיניי, יותר מאשר מקצועות אחרים שבהם אתה מפעיל מכונות ודברים כאלה. עברה שנה מאוד טובה בלימודים ואני מתחיל שנה שנייה", הוא מספר.
בן מוחה מתגורר ביחידת דיור בשכונת כלניות החדשה בבאר־שבע ומשלם שכר דירה בסך 2,500 שקל בחודש. "מדובר בווילה עם בריכת שחייה, והכי חשוב - עם פינת לימודים שקטה", הוא מציין.
בן מוחה משלב בין עבודה ללימודים כדי לממן את לימודיו. בעבר היה מאבטח וכיום הוא עובד בעסק המשפחתי. "אני עושה אירועי שף פרטיים. אני בא מהתחום של האוכל, להורים שלי יש עסק של אוכל, ואני עובד איתם", הוא מספר. נוסף על כך, הוא מקבל הנחה בשכר הלימוד בשל שירותו הקרבי בגולני. בקרוב הוא יתחיל לעבוד גם בסיירת באר־שבע שהוקמה כדי לחזק את תחושת הביטחון האישי של התושבים. "אני עובד בכל מקום שאפשר", הוא אומר בחיוך.
עד כמה הסטודנטים מחוברים לקהילה לדעתך?
"אני יודע שמספקים לסטודנטים מלגות כדי שיתנדבו, למשל מי שמתנדב למשמר אזרחי כדי לשמור על חוות בנגב. אני חושב שסטודנטים מאוד מחוברים, כי זה 'ווין־ווין' לשני הצדדים". לדברי בן מוחה, הוא מרגיש מחובר לעיר, ומציין שהוא אוהב לבלות בעיקר בברים בעיר העתיקה ובמועדון הפורום.
מה השאיפות שלך ליום שאחרי התואר?
"השאיפה לסיים את הלימודים. אלמד את העבודה כמו שצריך כשכיר, ובעתיד הרחוק החלום שלי להיות יזם או קבלן בנייה, זה הכיוון".
בונה את החלום
חלום הילדות של גיל הלוי (23) היה להיות אדריכל והוא בדרך להגשים את חלומו. בימים אלה הוא מתחיל את שנתו השנייה בלימודי תואר ראשון באדריכלות במכללה ע"ש סמי שמעון. "תמיד אהבתי את התחום הזה, תמיד רציתי לראות מבנים והיה לי ברור שאני אלך על זה", הוא מציין.
תוכנית הלימודים של האדריכלים לעתיד שונה מזו שהייתה נהוגה בעבר והיא מעודכנת לעידן הטכנולוגי. "זו אדריכלות חדשה שמדברת על שנת 2030, על משבר האקלים, על זה שבאים לשנות, ולא רק להיות אדריכלים של בטון", מדגיש הלוי.
הוא מתגורר בדירה שכורה בשכונה א' בבאר־שבע ומרוצה מאוד מהמיקום. "אני ממש מתגורר מול השער של המכללה, ומבחינתי, זה נוח כשאני צריך להגיע ללימודים עם כל הציוד של האדריכלות והמודלים. מקום המגורים קרוב לשכונה ב' עם כל הצעירים, ובסך הכל אני מתגורר בשכונה טובה".
לפרנסתו, הלוי משלב בין עבודה ללימודים ומקבל גם תמיכה מהוריו. "אני משלב גם מילואים וזה נוח לי כי אני מקבל תשלום בעבור ימי המילואים וגם התפקיד מאוד חשוב לי. בצבא הייתי קצין, חשוב לי לעשות מילואים וזה גם נוח מבחינת הלימודים, מתחשבים בזה שאני עושה מילואים. מעבר לזה גם ההורים עוזרים".
עד כמה הסטודנטים בעיר מחוברים לקהילה?
"אני חושב שבשנה א' היינו פחות מחוברים לקהילה כי רובנו הגענו מחוץ לבאר־שבע. אני הגעתי ממודיעין. אבל עכשיו, אחרי שנה, אני מרגיש יותר חלק מבאר־שבע, מהתושבים ומהקהילה. זה משהו שעוד נבנה, אבל מתחברים די מהר. אני מבלה בברים השכונתיים עם חברים ללימודים או חברים מהבית. כיף לקרוא ספר בפארק הסופרים או לעשות קצת מדיטציה".
מה השאיפות שלך ליום שאחרי התואר?
"להיות עצמאי ולפתוח משרד אדריכלות משלי, זה החלום הגדול. לשבת במשרד ולדעת שזה שלי, אבל יש עוד זמן לזה".
מצאה את ייעודה
פז ישראלי (30), סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן־גוריון, בחרה בתחום בגלל תהליך אישי שעברה ובגלל ניסיונה כמדריכה של נערות בסיכון. "אני בשנה השנייה של התואר", היא מספרת. "עשיתי תוכנית השלמה לאקדמאים של שלוש שנים הכוללת הכשרה מעשית בשטח בשנתיים הראשונות, ולימודים עיוניים במשך שלוש שנים - יום בשבוע. זו תוכנית לבעלי תואר ראשון בתחומים אחרים אבל בעלי ניסיון בעבודה בתחומי העבודה הסוציאלית. השנה הראשונה היא השלמה עיונית והכשרה מעשית, השנייה משלבת הכשרה מתוכנית ההשלמה ולימודים עיוניים של התואר השני, ובשנה השלישית רק לימודים עיוניים".
ישראלי מתגוררת בשכונה ג' בבאר־שבע. "אני גרה לבד בשכירות ומשלמת 2,100 שקל בחודש, בלי חשבונות", היא מספרת. "יש הרבה שכנים שהם לא סטודנטים ויש התפתחות של החלק הקהילתי בשכונה, כמו למשל סטודיו לאימונים שעושה גם פעילות למי שאינם סטודנטים בהכרח כדי לייצר חיבור של התושבים לשכונה עם בית הספר הקרוב".
את משלבת עבודה עם לימודים?
"אני עובדת באוניברסיטה ולא נתמכת במלגות. ההורים עוזרים - משלמים על הלימודים".
איפה את אוהבת לבלות את זמנך הפנוי?
"אני מאוד אוהבת ללכת ל'מילבה', אחלה בר ומסעדה. אוהבת גם לבלות בעיר העתיקה ובפסטיבלים שונים בעיר, וגם ללכת להצגות ב'גודמן'".
מה השאיפות שלך ליום שאחרי סיום הלימודים?
"השאיפה שלי היא לעבוד בתחום העבודה הסוציאלית, להתקיים ממנו בכבוד, ללמוד כל הזמן ולהתפתח בו".
אלי דהאן
