בחלומות הכי ורודים שלו שי הס לא פנטז על עונה כל כך מוצלחת בשנתו הראשונה כמאמן שוערים בקבוצה בוגרת.
המופע המדהים של עומרי גלזר בגמר גביע המדינה היה הדובדבן שבקצפת מבחינתו של הס, שהתחיל בקיץ שעבר עבודה במקום חדש ללא ניסיון בקבוצה בוגרת, וסיים עונה מוצלחת ביותר מבחינה אישית ומבחינה קבוצתית.
הס הגיע למועדון הכדורגל של הפועל באר־שבע דרך הדלת הקדמית בזכות השם והרקורד שלו. בלי מתווכים ובלי קיצורי דרך.
"עבדתי במשך ארבע שנים במחלקת הנוער של מכבי תל־אביב", מספר הס בראיון ל"ידיעות הנגב". "רוני לוי פנה אליי בקיץ שעבר והציע לי להצטרף לבאר־שבע. לא עבדתי איתו מעולם, אז אני מניח שהוא קיבל עליי המלצות".
במכבי תל־אביב יש שתי מחלקות נוער גדולות שפועלות בשתי גזרות שונות: אחת בצפון העיר ואחת בדרומה. הס היה אחראי על שבע קבוצות במחלקה שפועלת במתחם האוניברסיטה בצפון תל־אביב, ובין השאר עבד כמאמן השוערים של הקבוצות.
"הגעתי למחלקה לתקופה קצרה כדי לראות אם אני מתחבר, ולשמחתי זה עבד", הוא משחזר. "בדיעבד למדתי בבית הספר לכדורגל הכי טוב שיכול להיות מבחינה מקצועית ומבחינה ניהולית. אחרי ארבע שנים הגיעה ההצעה מבאר־שבע".
גדל בפתח־תקווה
הס (49 וחצי) גדל במחלקת הנוער של הפועל פתח־תקווה, ושיחק בקבוצה הבוגרת במשך שבע עונות מאז שנת 1992. בקיץ 1999 שוחרר מהקבוצה והוחלף על ידי רפי כהן.
בעונות הבאות עבר הס בין קבוצות כמו בני יהודה תל־אביב, מכבי הרצליה, הפועל חיפה ומ.ס אשדוד. בשנת 2002 עבר לקבוצת הפועל רמת־גן מהליגה השנייה, בה שיחק עד לפרישתו בשנת 2007.
להבדיל משחקני כדורגל רבים, הס ויתר בשלב הראשון על תחום האימון. כבר בשלהי הקריירה שלו החל לעסוק בתחום הנדל"ן. הוא עבד עם אחיו מאיר בחברה שעוסקת בנושאי תמ"א, שיווק דירות למגורים ומתחמים למסחר, ועוד.
לפני כחמש שנים שכנע אותו ישראל עיניי, מי שהיה מאמן השוערים בהפועל פתח־תקווה בתקופה שהס שיחק בקבוצה, לעבוד כמאמן שוערים במחלקת הנוער של מכבי תל־אביב. הס הגיע לתקופת ניסיון מבחינתו, ואחרי שראה כי טוב המשיך במועדון.
כבר בתחילת דרכו בבאר־שבע זכה הס להערכה רבה מצד בכירים במועדון, וקיבל פירגונים רבים על עבודתו, למרות שזו הייתה שנתו הראשונה כמאמן שוערים בקבוצה בוגרת, ועוד בליגת העל.
"באתי לבאר־שבע עם הרבה ניסיון בתור שוער ששיחק הרבה שנים בליגה הראשונה, ואחד שהתאמן אצל המאמנים הכי טובים שהיו בארץ", אומר הס. "הניסיון שצברתי במכבי תל־אביב והניסיון מהעבודה כשוער בהפועל פתח־תקווה עם ישראל עיניי עזרו לי מאוד. הוא היה מאמן השוערים הראשון בארץ. הוא פיתח את התחום הזה אחרי שלמד בהרבה השתלמויות בחו"ל".
בעונתו הראשון כמאמן שוערים בקבוצה בוגרת נתקל הס בסיטואציה לא פשוטה: עבודה מול שני שוערים ברמה גבוהה בדמותם של אריאל הרוש ועומרי גלזר.
"כאשר התחלנו את העונה היה ברור לכולם שאריאל הוא השוער הראשון, עומרי הוא השוער השני, וניב הוא השלישי", מסביר הס. "הייתה היררכיה ברורה, וכל אחד ידע את מקומו. אריאל ועומרי התאמנו בצורה מעולה, והיה לנו ברור מההתחלה ששניהם שוערים מצוינים, שראויים לעמוד בשער של כל קבוצה בליגת העל. נוצר מצב שאריאל נפצע וגלזר קיבל את הצ'אנס. הוא הוכיח את עצמו והמשיך לעמוד בשער כל העונה".
הס מספר כי לא נאלץ לנקוט בפעולות מיוחדות כדי להכשיר את גלזר להיות שוער ראשון אחרי שהתברר כי הרוש צפוי להיעדר תקופה ארוכה בשל הפציעה.
"גלזר הגיע לבאר־שבע לאחר שכבר היה שוער ראשון בכמה קבוצות בליגת העל, והוא הוכיח את עצמו בעבר", אומר הס בהקשר הזה. "ראו את הפוטנציאל שלו כשהיה צעיר מאוד. נכון שבשנים האחרונות הייתה לו ירידה ביכולת כששיחק במכבי חיפה ובנס־ציונה, אבל ידענו מה יש לנו ביד. מההתחלה ראיתי שגלזר עובד קשה ובמלוא הרצינות, עם התייחסות בוגרת יותר לכל מה שקשור לתפקיד השוער, עם הרבה ריכוז בעבודה ומחויבות להוכיח את עצמו בכל אימון. כל אלה הביאו אותו ליכולת מאוד טובה. אני שמח שגם לי יש חלק בזה".
בשל הסיטואציה שנוצרה בעמדת השוער נאלץ רוני לוי, ולאחר מכן אליניב ברדה, לתמרן בעמדת השוער. בליגה עמד גלזר בין הקורות ובמשחקי הגביע היה זה הרוש.
"בהרבה קבוצות באירופה שיש להן שני שוערים טובים נהוג שיש שוער שמשחק בליגה ושוער שמשחק בגביע או במפעלים השונים באירופה", מסביר הס. "לאחר שאריאל החלים מהפציעה הוא חזר להתאמן בצורה טובה מאוד. ידענו שבסופו של דבר חייבים לתת לשני השוערים לשחק, אז חילקנו את זה בין משחקי הגביע לליגה. בהתחלה גלזר שיחק בגביע הטוטו והרוש בליגה, ואז זה התהפך אחרי הפציעה של הרוש".
ואז הגיע משחק חצי גמר הגביע מול מכבי תל־אביב, והחלטתם לתת לגלזר לשחק.
"לקראת חצי הגמר אני ואליניב שוחחנו בנושא עמדת השוער. הסתכלנו רק על טובת הקבוצה, ורצינו מאוד לנצח ולהגיע לגמר. בחנו את המצב מעמדה של מי מבין השוערים נמצא בכושר הכי טוב. מכיוון שגלזר שיחק בכל משחקי הליגה לפני חצי הגמר והציג יכולת טובה מאוד, התקבלה החלטה שנעלה עם גלזר לחצי הגמר, כאשר בלי קשר לתוצאה, במשחק לאחר מכן מול סכנין אריאל יעלה בהרכב".
לאחר שהתקבלה ההחלטה הכנת את גלזר למעמד חצי הגמר?
"דיברנו גם עם גלזר וגם עם הרוש. הייתה שקיפות מלאה ולא רצינו להפתיע אף אחד מהם. אנחנו מאוד מכבדים את שניהם. הייתה סיטואציה לא פשוטה, אבל גם אני וגם אליניב ידענו להתמודד עם המצב כמו שצריך. הסברנו לשוערים את השיקולים שלנו. היה מי שאהב יותר והיה מי שאהב פחות את ההחלטה, אבל הגדולה שלהם שהם באמת ידעו להתמודד על הצד הטוב ביותר עם הסיטואציה שהם עברו השנה, למרות שזה לא היה פשוט לשניהם. התחרות הזו ביניהם היא זו שהביאה את שניהם קדימה".
השיטה המיוחדת שלו
הפעם הקודמת שהרוש איבד את מקומו בהרכב של הפועל באר־שבע, אי שם בפברואר 2018, הסתיימה בפיצוץ גדול. העונה התגובה שלו הייתה שונה לגמרי. הוא נשך שפתיים, בלע את הגלולה המרה, המשיך לעבוד קשה וחיכה להזדמנות שלו.
"לאחר שאריאל נפצע ואיבד את מקומו בהרכב, ערכתי איתו הרבה שיחות לגבי הסיטואציה", מגלה הס. "אריאל לא אהב את המצב, וכן ציפה לשחק אחרי שהחלים, וזה בהחלט לגיטימי לחלוטין מצדו, כי הוא היה ראוי לשחק. אבל יש מאמן לקבוצה ויש מאמן שוערים, וכל ההחלטות מתקבלות לטובת הקבוצה. וזה מה שקרה. לזכותו של אריאל ייאמר שלמרות כל הקושי הוא התנהג כספורטאי אדיר. אחרי הניצחון בגמר הוא חגג עם הקהל ופרגן לגלזר. הוא מקצוען ברמות הכי גבוהות שיש, וזה לא מקרי שהרבה קבוצות בליגת העל מעוניינות בו. כל מילה שאפשר להגיד בשבחו של אריאל היא נכונה לגביו".
שאלנו את הס מה לדעתו הצעד שהרוש צריך לעשות לקראת העונה הבאה: להישאר כשוער שני בהפועל באר־שבע או לבקש לעזוב ולשחק בקבוצה בה ישמש כשוער ראשון?
הס מבקש לענות תחת שני כובעים. "בתור מאמן שוערים של הפועל באר־שבע", הוא אומר, "בוודאי שהייתי מאוד שמח שיהיו בקבוצה שני שוערים ברמה של גלזר ואריאל. ראינו השנה כי בעונה מאוד ארוכה, עם משחקים באירופה, בליגה, בגביע ובגביע הטוטו, אתה צריך את שניהם בכושר טוב מאוד כי חס וחלילה במקרה של פציעה כזו או אחרת של השוער הראשון, אתה צריך מאוד שוער שני ברמה גבוהה, במיוחד במועדון גדול כמו הפועל באר־שבע שמתמודד על כל התארים. כך שבכובע של מאמן בהפועל באר־שבע מאוד הייתי רוצה שאריאל יישאר".
"כשוער עבר שמבין את הסיטואציה", עונה הס בכובע השני, "אני חושב שגם אריאל וגם גלזר ראויים להיות שוערים ראשונים בכל קבוצה בליגת העל. מן הסתם, אריאל ביכולת שלו ובגילו רוצה לשחק, וזה בהחלט מובן".
אחרי משחק הגמר הטריף גלזר את חובבי הכדורגל במדינה לאחר שסיפר בכל הזדמנות כי הס לימד אותו שיטה מיוחדת שבעזרתה הצליח לעצור שלוש מתוך ארבע הבעיטות מהנקודה הלבנה. באותה נשימה גלזר סירב בתוקף להרחיב על השיטה.
"זה לא בדיוק עניין של שיטה מיוחדת", מגלה הס. "אנחנו יודעים שבסופו של דבר בפנדלים הדברים יותר תלויים בבועט מאשר בשוער. אבל מצד שני, שוער שעושה קצת עבודה לפני כל בעיטה, כמו טראש־טוק או בא עם משהו מוכן מראש, זה יכול להצליח. במקרה שלנו זה בהחלט עבד, אבל זה לא אומר שנעשה את זה גם בפעם הבאה. אז שלא יבנו על זה".
אנחנו מבקשים ממנו שיפרט וירחיב, והס מתחיל להסביר: "הרגעים בהם הבועט מגיע מקו חצי המגרש ועד שהוא מניח את הכדור על הנקודה הלבנה הם מאוד קריטיים עבורו, והשוער שמנגד יכול לנצל את המצב הזה לטובתו. ברגע ששוער בא ונעמד מול הבועט, קצת מדבר איתו, מנסה להסיח את דעתו, ואחר כך קופץ על הקורה ומזיז את הידיים לכל עבר - כל הדברים האלה משפיעים על הבועט, שפתאום חושב שוב לאן ואיך לבעוט. הפעולות הללו של השוער מערערים את הבועט, וזה משהו שיכול לעזור לשוער".
הס מספר שלפני משחק חצי הגמר וגם לפני הגמר הוא עשה עם גלזר הכנה נקודתית לפנדלים, שכללה בין השאר לימוד של הבועטים.
"למרות שניסינו ללמוד", מוסיף הס, "זה לא היה פשוט, ובטח שלא מתכון בטוח. לתל־אביב ולחיפה יש שחקנים איכותיים שבועטים ברמה גבוהה. אצילי וחזיזה, לדוגמה, יכולים לבעוט באותה איכות פעם לימין ופעם לשמאל, כך שאתה לא יודע מראש לאן הם יבעטו".
לנוכח התבונות הללו בחר הס לנקוט בגישה מיוחדת: "החלטנו שגלזר יזנק בכל אחת משלוש הבעיטות הראשונות לאותה פינה - צד ימין שלו, בלי קשר לזהות הבועט ובאיזה רגל יבעט. יצאנו מנקודת הנחה שלפחות בועט אחד או שניים יבעטו לכיוון הזה, ואז השוער יהיה מוכן לקחת את הכדור. מראש קבענו שבשלושת הפנדלים הראשונים השוער יזנק ימינה".
והשיטה הזו עבדה. בבעיטה הראשונה של חיפה דולב חזיזה בעט לצד ימין של השוער - וגלזר הדף. בבעיטה השנייה מוחמד אבו־פאני בעט לצד שמאל של השוער - והכדור נכנס לרשת. בבעיטה השלישית דוניו בעט לצד ימין - ושוב גלזר היה מוכן. לפני הבעיטה הרביעית של חיפה (צ'יבוטה) גלזר ניהל איתו טראש־טוק, הימר על צד שמאל שלו - ושוב עצר את הכדור. מדהים.
"אני מכיר את היכולת של גלזר כך שלא הופתעתי", מספר הס. "יאמר לזכותו שגם לאחר סיום האימונים במהלך העונה הוא נשאר לעוד אקסטרות, והתאמן על בעיטות מחוץ לרחבה וגם על פנדלים. בגמר זה הוכיח את עצמו. אגב, הגענו למעמד הפנדלים גם בגמר גביע הטוטו נגד מכבי חיפה, ושם זה פחות הצליח. האמת שבמשחק גמר גביע הטוטו פחות התערבתי ונתתי לשוער לקבל בעצמו את ההחלטות. בגמר גביע המדינה ההתערבות שלי הייתה יותר בולטת ומורגשת".
איך גלזר הרגיש לפני הפנדלים?
"הוא לא היה לחוץ אלא מאושר מהסיטואציה. ברור שהיינו רוצים לסיים את המשחק עם ניצחון מבלי לספוג שער שוויון בדקה ה־86. כאשר שוער מגיע למעמד של פנדלים בגמר גביע זה רגע מאוד מיוחד עבורו, ואני יכול להעיד על כך כשוער עבר. אתה יודע שבסופו של דבר אין לך מה להפסיד, ואף אחד לא יבוא אליך בטענות. יש לך רק מה להרוויח. במקרה של גלזר, זה מה שקרה. גלזר לדעתי עשה היסטוריה. לא יודע אם קרה פעם ששוער עצר בפנדלים בגמר גביע המדינה בארץ שלוש בעיטות מתוך ארבע. זה מטורף".
מה דעתך על הצלחתו של אליניב ברדה כמאמן חירום?
"ברדה ומליקסון מאוד מזוהים עם באר־שבע ומאוד מוערכים בעיר. זה לא סוד שלפני סיום עבודתו של רוני לוי היה חוסר אמון בינו לבין הקהל, וזה משהו שהפריע וגם חלחל לקבוצה. קיבלנו את פיטוריו של לוי בהפתעה גמורה מבחינת הצוות המקצועי. באופן טבעי, כשמגיע מאמן חדש, במיוחד אחד שמגיע מתוך המערכת ומאוד מוערך, מן הסתם זה יוצר אנרגיות חדשות ומביא התרגשות מחודשת. מעבר לכך, ברדה הוא איש מקצוע טוב. יש לו ניסיון של הרבה שנים בכדורגל. הוא עבר הרבה מאמנים מצוינים גם בארץ וגם באירופה. הוא מבין את המשחק וראה כבר דבר או שניים בכדורגל. אין ספק שהוא יחד עם מליקסון יצרו אווירה חדשה בקרב האוהדים, וברגע שזה בא עם הצלחות - הכל התחבר".
מה קורה איתך בעונה הבאה? רוצה להמשיך בבאר־שבע?
"בוודאי שאני רוצה להמשיך בהפועל באר־שבע. מצאתי כאן בית חם עם אנשים מאוד טובים: מבעלי הקבוצה ועד אחרון העובדים במועדון. כולם אנשים טובים, והיה בינינו חיבור טוב מאוד שהוביל לרצות לעבוד קשה לטובת הצלחת המועדון. באופן אישי, מבחינה כלכלית היה לי קשה עם הנסיעות לבאר־שבע ועם ההפסדים של ימי עבודה בתחום הנדל"ן. אני מצפה להבנה בנושא הזה, וחושב שזה גם מגיע לי. אם אתה עושה עבודה טובה, מרוצים ממך ויש תוצאות - אין סיבה שהקשר הזה לא יימשך".
