צילומים: הרצל יוסף, שי שמואלי, אלבום פרטי
חלם להיות כדורגלן
ראש עיריית באר־שבע, רוביק דנילוביץ' (48), רכש בבית הספר חברים לחיים, נהנה במיוחד בשיעורי ספורט והיה יו"ר מועצת התלמידים.
שם: רוביק דנילוביץ'
גיל: 48
עיסוק: ראש עיריית באר־שבע.
למדתי בבית הספר: 'תומר' בבאר־שבע.
איזה תלמיד הייתי: "לא הייתי תלמיד מצטיין, אבל הייתי מעורב בפעילות חברתית וסקרן מאוד".
חוויות מימי בית הספר: "תחושת החברות העמוקה בין כל תלמידי השכבה שהיום אני יכול לומר שאלה הם חברים לחיים".
מורה שלא אשכח: "סוזי ללוש".
המקצוע שאהבת והמקצוע שהיה שנוא עליך: "אהבתי ספורט, לא אהבתי מתמטיקה".
האם חלמת על קריירה ציבורית כשהיית קטן: "החלום הגדול שלי היה להיות שחקן כדורגל, אבל היה קיים בי הניצוץ הציבורי עוד בבית הספר היסודי כאשר כיהנתי כיו"ר מועצת התלמידים".
מסר לתלמידים שמתרגשים מהיום הראשון בלימודים: "היום הראשון ללימודים הוא היום שבו נולד החלום. בית הספר הוא אחד המקומות שמעצבים את אישיותכם לחיים, תיהנו מכל רגע ותנצרו את הרגעים היפים שאליהם עוד תתגעגעו".
מי צריך כלי רכב?
פאיז אבו סהיבאן (54), ראש עיריית רהט, נזכר בתלמידי הפזורה שהיו מגיעים לבית הספר כשהם רוכבים על גבם של חמורים.
שם: פאיז אבו סהיבאן
גיל: 54
עיסוק: ראש עיריית רהט. בעבר מורה למורשת האיסלאם בבית הספר למדעים בחורה.
למדתי בבית הספר: בית הספר היסודי 'אלהוזייל' ובית הספר התיכון 'אלהוזייל' ברהט.
איזה תלמיד הייתי? "הייתי תלמיד שובב, אבל מהמצטיינים".
חוויות מימי בית הספר: "תלבושת אחידה היתה סיבה לסילוק מבית הספר. מורים היו מעשנים בכיתות, כשתלמידים היו מספקים להם סיגריות. המורים היו מסתובבים עם מקלות בידיהם ומרביצים לנו. ההורים היו אז מגבים את המורים במעשיהם. לגביהם, אנחנו תמיד היינו אלה שלא בסדר. חוויה נוספת שאני זוכר היא שתלמידי הפזורה מסביב לרהט היו באים לבית הספר על חמורים וליד בית הספר היה מין מגרש חניה לחמורים. לפעמים, היו ילדים שמשחררים את החמורים ותלמידי הפזורה היו נאלצים לחזור הביתה ברגל".
מורה שלא אשכח: "המורה למתמטיקה, טאלב אלהוזייל. הוא היה מלמד אותנו יותר מ־45 דקות וגולש לשיעור השני. אני זוכר, שפעם, כשלא עשינו עבודות בית, הוא הוציא אותנו מהכיתה והוא נשאר לבד בכיתה מול כסאות ריקים. זה העליב אותנו".
המקצוע שאהבת והמקצוע שהיה שנוא עליך? "אהבתי היסטוריה ושנאתי מתמטיקה".
האם חלמת על קריירה ציבורית כשהיית קטן? "לא חלמתי על קריירה ציבורית בתקופה ההיא".
מסר לתלמידים שמתרגשים מהיום הראשון בלימודים: "בית הספר הוא הבית השני שלכם. המורים רוצים שתצליחו כי זו המטרה שלהם והם גאים בהצלחתכם".
מורה לחיים
איציק דנינו (54), ראש עיריית אופקים, לא ישכח את המורה שרה קוויתי שגילתה את הפוטנציאל הטמון בו ולימדה אותו שהשמיים הם הגבול.
שם: איציק דנינו
גיל: 54
עיסוק: ראש עיריית אופקים.
למדתי בבית הספר: בית הספר היסודי 'מורשה' (כיום 'מורשת ישורון') ובבית הספר התיכון הדתי באופקים.
איזה תלמיד הייתי? "הייתי קשוב יותר לחברים ופחות ללימודים".
חוויות מימי בית הספר: "במשך תקופה ארוכה רציתי מאוד לשחק כדורגל בנבחרת של בית הספר. חיכיתי בסבלנות, ביקשתי עשרות פעמים מהמאמן להכליל אותי בנבחרת ובמשך זמן רב נתקלתי בסירוב. באחד המשחקים החשובים של הקבוצה הסכים המאמן להכניס אותי למשחק. הייתי בעננים. לא היה מאושר ממני. נכנסתי למשחק וכבר בדקה הראשונה הבקעתי שער. זה היה שער עצמי. מאותו יום הבנתי שכדורגלן אני כנראה לא אהיה".
מורה שלא אשכח: "המורה שרה קוויתי (כיום, מור יוסף). מבחינתי היא באמת מורה לחיים. היא הראשונה שגילתה אצלי פוטנציאל ושינתה לי דפוסי למידה כדי שאדע שהשמיים הם הגבול".
המקצוע שאהבת והמקצוע שהיה שנוא עליך? "המקצוע שאהבתי היה מתמטיקה. לעומת זאת, שנאתי ספרות".
האם חלמת על קריירה ציבורית כשהיית קטן? "ממש לא".
מסר לתלמידים שמתרגשים מהיום הראשון ללימודים? "זה הכי טבעי להתרגש ואולי גם קצת לחשוש מדברים חדשים. מניסיוני, מחכה לכם צוות חינוכי מסור ואהוב, שמתכונן לבואכם ולשנת לימודים מאתגרת ומעניינת. אני מאחל לכם שנה נהדרת, שנה של ידע ויצירת חברויות חדשות. שנת לימודים טובה".
אין גבול ליכולת
המורים נהגו לומר לניסן בן חמו (45), ראש עיריית ערד, שהוא תלמיד עם פוטנציאל לא ממומש. לא רחק היום והוא סיים תואר ראשון במשפטים ובמינהל עסקים בהצטיינות יתרה
שם: ניסן בן חמו
גיל: 45
עיסוק: ראש עיריית ערד, עורך דין.
למדתי בבית הספר: "בבית הספר היסודי 'יעלים' ותיכון מקיף 'אורט ערד' וסיימתי עם בגרות מלאה במגמה הביולוגית".
איזה תלמיד הייתי? "תמיד אמרו עליי שאני תלמיד עם פוטנציאל לא ממומש שהחיוך הגדול שלו מציל אותו ממצבים לא נעימים בבית הספר. הפוטנציאל מומש מספר שנים לאחר מכן באוניברסיטה לאחר השלמת תואר ראשון במשפטים ותואר ראשון במינהל עסקים בהצטיינות יתרה".
חוויות מימי בית הספר: "בית הספר היה המקום לפגוש את כל החברים והחברות, המקום לפתח את הכישורים החברתיים, זאת היתה חממה אמיתית לפני היציאה לעולם הגדול".
מורה שלא אשכח: "יוסי מרקו, המורה לחינוך גופני ומאמן קבוצת הכדורסל שלי, שאמר עליי את המשפט האלמותי: 'אתה השחקן הבינוני הכי טוב שהיה לי', שנים חשבתי על המשפט הגאוני הזה, שבעצם אומר שהכישרון פחות חשוב אלא ההשתדלות, ההתמדה והרצון להצליח חשובים יותר".
המקצוע שאהבת והמקצוע שהיה שנוא עליך? "אהבתי ביולוגיה, פחות אהבתי מתמטיקה".
האם חלמת על קריירה ציבורית כשהיית קטן? "בעבודת השורשים שעשיתי בכיתה ז' כתבתי שאני רוצה להיות עורך דין וכנראה שהייתי מכוון למשימה. לא גדלתי על ברכי מפלגה כזאת או אחרת ולקריירה הציבורית התגלגלתי די במקרה מתוך רצון עז לחזור ולעזור ליישוב שבו נולדתי וגדלתי. הבנתי שבכדי לחולל ולהוביל שינוי צריך לשבת בראש הפירמידה ורק אז קפצתי ראש לבריכה הפוליטית, והשאר כבר היסטוריה".
מסר לתלמידים שמתרגשים מהיום הראשון בלימודים: "התמידו בלימודכם, בית הספר מצייד אתכם בארגז כלים ערכי ונותן לכם את הבסיס לבנות את עצמכם בהמשך הדרך, אבל הכי חשוב אל תשכחו ליהנות בתהליך".
"הייתי תלמיד סקרן"
יוסי ניסן (50), ראש מועצת להבים, אהב ספורט ומתמטיקה, לא התחבר לשיעורי גיאוגרפיה ולא פספס שום טיול שנתי
שם: יוסי ניסן
גיל: 50
עיסוק: ראש מועצת להבים, יו"ר פארק התעשיות 'עידן הנגב'.
למדתי בבית הספר: "ביסודי למדתי ב'קורצ'ק' והמשכתי ללמוד בתיכון מקיף ג'".
איזה תלמיד הייתי? "הייתי תלמיד ממוצע, מאוד סקרן ואהבתי את בית הספר ואת הלימודים והתעניינתי בתחום הספורט. התחלתי לשחק בנבחרת הכדורעף של בית הספר ומאוחר יותר עברתי לענף הכדורסל שבו התמדתי במשך כ־30 שנה".
חוויות מימי בית הספר: "היו המון חוויות שצברתי מימי בית הספר, בעיקר בטיולים בחיק הטבע ברחבי הארץ, לא פספסתי שום טיול, חוויה מאוד מחברת ומגבשת".
מורה שלא אשכח: "איריס אמר, מחנכת בתיכון, שממנה למדנו ערכי יסוד של 'ואהבת לרעך כמוך' ולנתינה".
המקצוע שאהבת והמקצוע שהיה שנוא עליך? "אהבתי ספורט ומתמטיקה ופחות אהבתי גיאוגרפיה".
האם חלמת על קריירה ציבורית כשהיית קטן? "למרות שאבי המנוח היה איש ציבור שחווה קשיים רבים, לא חשבתי שזה יהיה הכיוון שלי בחיים, אבל בסוף המציאות עולה על כל דמיון והבנתי שזו השליחות שלי בחיים".
מסר לתלמידים שמתרגשים מהיום הראשון בלימודים: "היו רציניים, תאמינו בעצמכם, ואז השמיים הם הגבול".
"זוכרים לי את זה עד היום"
בני ביטון, ראש עיריית דימונה, לא ישכח את גמר אליפות בתי הספר התיכוניים בכדוריד בשנת 1977 בו לא הצליח להבקיע שער לקבוצה היריבה והפסיד כרטיס טיסה לשבדיה
שם: בני ביטון
גיל: 59
עיסוק: ראש עיריית דימונה, סגן יו"ר מרכז השלטון המקומי, יו"ר פורום ערי הפיתוח, יו"ר הרשות לפיתוח הנגב ויו"ר אשכול נגב מזרחי.
למדתי בבית הספר: בית הספר היסודי 'רתמים', חטיבת הביניים בבית הספר 'אלון' וחטיבה עליונה בתיכון 'ליהמן'.
איזה תלמיד הייתי? "הייתי תלמיד פעיל מאוד מבחינה חברתית, ומה שעניין אותי זה ספורט. זו הסיבה שזכיתי בתואר מצטיין שכבתי בספורט וגם שיחקתי בנבחרת ישראל בכדוריד. מאוד התעניינתי ועסקתי בפוליטיקה ואזרחות".
חוויות מימי בית הספר: "היו לי הרבה חוויות, אבל הזכורה לי ביותר היא גמר אליפות בתי הספר התיכוניים בכדוריד שנערכה בשנת 1977. הגענו לגמר נגד בית הספר 'אורט סינגלובסקי'. דקה לפני סיום המשחק התוצאה היתה 10:10. שלמה ללוש, כיום ראש מועצת מעלה אפרים, מסר לי כדור ליד שוער הנבחרת היריבה. ניסיתי להבקיע לשער מעל לראשו של השוער, אך הוא תפס את הכדור ומסר במהירות לשחקן שלהם, שתפס את הכדור ומקרוב הבקיע לשער שלנו. התוצאה הפכה ל־10:11 לטובת הקבוצה היריבה. השופט אפילו לא חידש את המשחק. הם ניצחו וטסו כצ'ופר לשבדיה. את זה זוכרים לי עד היום, אולי גם לא סולחים לי על כך".
מורה שלא אשכח: "המורה שאזכור תמיד היא תקווה זוהר, שהיתה גם מורה וגם חברה. אהבנו אותה אהבת נפש".
המקצוע שאהבת והמקצוע שהיה שנוא עליך? "מאוד אהבתי ספורט ומתמטיקה. לא אהבתי שיעורי אנגלית, ולכן עד היום אני משלם על כך מחיר כבד".
האם חלמת על קריירה ציבורית כשהיית קטן? "כן. תמיד חלמתי לשרת ציבור. בעיקר רציתי להיות ראש עיריית דימונה. לא ידעתי שאבחר לתפקיד, למרות שהאמנתי. את כניסתי לפוליטיקה אני חב למורי ורבי גבי ללוש עליו השלום".
מסר לתלמידים שמתרגשים מהיום הראשון בלימודים: "אין לא יכול, יש לא רוצה, כי מי שרוצה תמיד גם יוכל. לכן, כדאי לחלום ולחלום ולחלום, כי עם החלומות אפשר להמריא לכל תפקיד במדינה שלנו".
