הכל נשאר במשפחה
האב אליהו מנהל היחידה להפרייה חוץ גופית בסורוקה, האם אביבה קרדיולוגית ילדים ומנהלת הדמיית לב, הבן הבכור איתן רופא מתמחה במערך למיילדות וגינקולוגיה והכלה דינה מתמחה במערך האונקולוגי. מיותר לספר על מה מדברים בני משפחת לויטס מעומר בשולחן שישי.
במפגשים המשפחתיים שמקיימים בני משפחת לויטס, תושבי עומר, הם משתדלים להימנע מלדבר על ענייני רפואה. לרוב, כך הם מעידים על עצמם, זה לא מצליח. משפחת לויטס היא יוצאת דופן מסוגה, כאשר גם ההורים, גם בנם הבכור וגם כלתם הם רופאים, בבית החולים סורוקה, מה גם שהעיסוק ברפואה עובר במשפחתם מדור לדור.
ד"ר אליהו לויטס (62) הוא מנהל היחידה להפרייה חוץ גופית ואשתו ד"ר אביבה לויטס, קרדיולוגית ילדים ומנהלת הדמיית לב. בנם ד"ר איתן לויטס (33), הבכור מבין שלושת ילדיהם, הוא רופא מתמחה במערך למיילדות וגינקולוגיה.
אם לא די בזה, הרי שגם אשתו של איתן, ד"ר דינה לויטס (33), היא רופאה מתמחה במערך האונקולוגי של בית החולים. השניים חובקים שני ילדים בני שלוש וחצי ושנתיים, שאם הם ימשיכו את המסורת המשפחתית, לא מן הנמנע שברבות הימים גם הם יעסקו ברפואה.
לאליהו ולאביבה לויטס יש שני ילדים נוספים. אדיר (31), איש עסקים ומנכ"ל חברת נדל"ן, ואפרת (19), חיילת בחיל התיקשוב, משתחררת באוגוסט הקרוב ומתכננת את הטיול לאחר הצבא.
"כולנו במשפחה", מספרת ד"ר אביבה לויטס, "עם מערך יום עמוס וארוך של שעות עבודה רבות. כל בוקר כהרגל קבוע, אנחנו מדברים בטלפון כדי לשמוע איך עבר היום ומה צפוי להיות. כמעט בכל יום שישי, כולם נפגשים בביתנו בעומר לארוחה משפחתית שנמשכת מספר שעות. אני, כאם המשפחה, מבשלת ואפרת אוהבת לאפות. הכלות שלנו מכינות את הסלטים. מסביב לשולחן כל אחד מספר על חוויותיו מהשבוע האחרון".
המפגש המשפחתי כולל גם דיבורים על רפואה?
"משתדלים שלא לדבר על הנושא הזה. בדרך כלל לא מצליחים להימנע מכך. השיח בנושאי הרפואה הינו מעניין ומלהיב, בעיקר את הרופאים שבמשפחה. אליהו ואיתן בעלי אותו תחום עניין. אני ודינה בתחומים שונים. השיח בענייני רפואה מלהיב פחות את שאר בני המשפחה. תמיד הנכדים הקטנים גונבים את ההצגה. לאחר מכן אנחנו צופים ביחד בסרט טוב".
"המטרה שלנו כמשפחה", מוסיף ד"ר אליהו לויטס, "היא להיפגש באופן קבוע בסופי שבוע ובחגים ולהיות קשובים זה לזה. המטרה היא לשמור על ההווי המשפחתי. כמסורת אנחנו יוצאים לחופשה משפחתית לחו"ל אחת לשנה למשך עשרה ימים. זה מאחד ומקרב מאד את המשפחה".
העיסוק ברפואה, כבר אמרנו, עובר במשפחת לויטס מדור לדור. זה מתחיל באמו המנוחה של אליהו, ד"ר בלה לויטס, שהיתה רופאת ילדים. הסבא המנוח של דינה היה רופא וגם אמה של דינה היתה רופאה.
"מקצוע הרפואה", מציין ד"ר אליהו לויטס, "הינו מקצוע שהעוסק בו מרגיש שליחות אמיתית. המחשבה על החולים אינה מסתיימת בבית החולים. היא ממשיכה איתך גם בבית, בשיחות עם הרופאים במשפחה, שמבינים ומכירים את התחום. זה עוזר מאוד".
ההתנדבות בקיבוץ הסתיימה בחתונה
סיפור האהבה של יאנג עם ערן גפן גרם לה לעזוב את כל המוכר לה בדרום קוריאה לטובת חיים בקיבוץ צאלים. שלושת ילדיהם נהנים משני העולמות - התרבות הדרום קוריאנית לצד התרבות הישראלית.
כאשר יאנג גפן הגיעה לפני כ־18 שנה כמתנדבת מדרום קוריאה לקיבוץ צאלים בנגב המערבי, היא לא דמיינה בחלום הפרוע ביותר כי היא תקשור מאז את גורלה עם החיים הקיבוציים ותקים פה את משפחתה. 18 שנה אחרי, יאנג (42), נשואה לערן, בן הקיבוץ, והשניים חובקים שלושה ילדים - יון (16), סו (12) ולי (5).
ערן (42) עובד כאיש אוטומציה בענף גידולי השדה של הקיבוץ. יאנג, מורה בהכשרתה ובעלת תואר שני בחינוך, משמשת כמורה לאנגלית בבית הספר האזורי היסודי 'ניצני אשכול' במועצה האזורית אשכול.
"הגעתי לקיבוץ כמתנדבת", מספרת יאנג בעברית שוטפת, "התלהבתי גם מהקיבוץ עצמו ובעיקר מהאנשים שבו ומהיחס החם שהם מעניקים. הכרתי את ערן, והשאר זו כבר היסטוריה. אנחנו חיים כאן כמו כל משפחה קיבוצית ומבלים הרבה עם הילדים. תמיד אחד מאיתנו נמצא בבית עם הילדים".
איך בעצם משלבים בבית משפחת גפן את התרבות הישראלית עם התרבות הדרום קוריאנית?
"זה בא לידי ביטוי", מציין ערן, "בעיקר בקטע של האוכל. מדי פעם, אנחנו אוכלים בבית ארוחות שהן על טהרת המטבח הדרום קוריאני, כאשר יאנג מכינה, למשל, את הקימצ'י הידוע, שזה סוג של כרוב סיני כבוש, וגם מרקים אותנטיים ומתובלים. כשיאנג נוסעת אחת לשנה למשפחה שלה בדרום קוריאה, היא חוזרת משם עם שלל מוצרי מזון, שעולים לא פעם על שולחננו".
ארוחת הערב בבית משפחת גפן היא, למעשה, זמן האיכות של כל בני המשפחה להיות ביחד. "אנחנו", מספר ערן, "חוזרים מהעבודה. הילדים חוזרים מבית הספר ומהחוגים. ארוחת הערב המשותפת, זו ההזדמנות לשבת יחד וכל אחד משתף על חוויותיו מאותו היום. זה הווי מיוחד שסיגלנו לנו במשך השנים".
השילוב הבין תרבותי מוצא את ביטויו גם בכך שיאנג מדברת עם ילדיה בשפה הקוריאנית ובשפה העברית במקביל. במשפחת גפן גם סיגלו סוג של בילוי מיוחד. בתקופת הקיץ נוהגים ערן ויאנג לארוז את המשפחה ויוצאים להתמקם לכמה ימים בחוף הים. "אנחנו מתנתקים מהכל באותם ימים שאנחנו על החוף", מציין ערן.
בחורף, לעומת זאת, יוצאים בני המשפחה מדי פעם, בעיקר בשבתות, לשטח הקרוב לקיבוץ, מבעירים מדורה ועורכים קומזיץ משפחתי. אחת לשנה, אגב, נוסעת יאנג לדרום קוריאה לבקר את משפחתה שמתגוררת בסיאול, בירת דרום קוריאה, והיא מקפידה כל פעם לקחת עימה לטיסה הארוכה את אחד מילדיה.
"זו טיסה של יותר מ־11 שעות", היא מספרת, "אבל זה כיף אמיתי. הילדים אוהבים לטוס והם מאוד נהנים לבלות עם המשפחה שלי בקוריאה, אבל אין כמו לחזור הביתה. אנחנו משפחה מאוד ביתית".
מדברים על הכל
אופיר וריקי חטב מבאר שבע ושתי בנותיהם משתפים אחד את השני ברגשותיהם ושומרים על שיח פתוח. להורים הם ממליצים לא לוותר על זמן איכות משפחתי.
כבעלים של 'סיקרט שי - בוטיק לאוהבים', בית שלהגדרתם מקדש אהבה ומעניק טיפול זוגי ומיני, יש לאופיר ולריקי חטב ערך מיוחד לחיי המשפחה. אופיר (40), אשתו ריקי (41) ושתי בנותיהם, רז בת ה־14 וחצי ושי בת ה־12 וחצי, מתגוררים בשכונת רמות בבאר שבע. חלק בלתי נפרד מהמשפחה הוא גם הכלב ג'רני בן הארבע.
מעבר לעיסוקם ב'סיקרט שי', כך מספרים אופיר וריקי, כל אחד מהם מקדיש את הזמן לתחומי עניין משלו. אופיר מטפל בשיטת רייברסינג (נשימה מעגלית) וצלילה רגשית. ריקי, לעומת זאת, כותבת בזמנה החופשי, כשברזומה שלה נכללים הספרים "תשוקה הורסת" ו"תשוקה לוהטת". חוץ מזה היא גם מתנדבת ב"דלת פתוחה", שם היא מייעצת לבני נוער ולצעירים בכל הקשור למיניות, אהבה וזוגיות.
"הדבר שאנחנו הכי הרבה אוהבים לעשות", מספרת ריקי חטב, "זה לטייל בארץ ובעולם, להכיר ולחקור מקומות חדשים. אנחנו גם נהנים מאוד לראות סרטים ולשחק משחקי קופסה וקלפים. פעמיים בשבוע אנחנו גם עושים ספורט בהדרכתה של רז".
כיצד השיח המיני בא לידי ביטוי בבית, במשפחה?
אופיר: "השיח המיני בבית מאוד פתוח, גם בגלל העיסוק בו וגם בגלל שריקי, שמתנדבת ב'דלת פתוחה' ומעניקה ייעוץ בנושא מיניות בריאה לבני נוער. לכן, הבנות והחברות שלהן מרגישות בנוח לדבר על הכל".
ואם ביום המשפחה עסקינן, יש לכם טיפים מיוחדים לחיי משפחה בריאים?
ריקי: "נוכחות אוהבת של ההורים. גם אם קשה לדבר, עצם הנוכחות עוזרת. יש לדבר עם הילדים גם על רגשות. לא רק לשאול 'איך עבר היום?' אלא גם לשתף ברגשות. לא לוותר על זמן איכות עם כל אחד מבני המשפחה בנפרד וזמן איכות משותף לכולם. כל יום שעובר לא חוזר. העיקר שיהיה לנו יום משפחה שמח".
