משה נגר (24), יניר אסולין (24) והדר חיון (23) חולקים לא מעט דברים משותפים. שלושתם נולדו בדימונה, למדו באותה כיתה מהחטיבה ועד כיתה י"ב בתיכון 'אפלמן' בעיר, חלקו חוויות ילדות משותפות והם גם באים מאותו רקע חברתי. אולם מה שקושר בין שלושתם יותר מכל זוהי רוח ההתנדבות והנתינה שינקו מהבית.
לפני למעלה משלוש שנים הם הקימו יחדיו את המיזם "שולפים" לזכרם של ארבעת לוחמי פלוגת החבלה וההנדסה (פלחה"ן) צנחנים: פז אליהו, שחר דובר, שחר שלו ולי מט זכרם לברכה שנפלו במבצע "צוק איתן" בשנת 2014.
המיזם שפועל תחת ארגון 'ארץ עיר', קם במטרה לעודד צעירים וצעירות מהפריפריה החברתית־גיאוגרפית לצאת לשנת שירות ומכינה קדם צבאית, מתוך אמונה שזו תהווה נקודת פתיחה טובה יותר לשירות הצבאי וליציאה לאזרחות.
ההכשרה מתחילה בכיתות י"א־י"ב ובמהלכה החניכים עוברים תכנים בנושא התפתחות אישית, יזמות, חשיפה למכינות, ועוד. התוכנית אשר מטפחת קבוצות מנהיגים צעירים ותורמת למודעות חברתית, זכתה להצלחה, בשל ההיענות של בני הנוער לתוכנית. ראש עיריית דימונה, בני ביטון, גאה ביזמים הצעירים שהגו את התוכנית שמיושמת גם בערים אחרות. "מקור הגאווה שלי הוא שהתוכנית התחילה בדימונה ופועלת בעיר שלנו".
צעירים עם חזון
יניר אסולין, סטודנט לכלכלה וחינוך שעובד בחברת ביטוח, והדר חיון שבקרוב יחל את לימודיו האקדמיים, למדו במכינה הקדם צבאית בבית אל. חברם משה נגר עשה שנת שירות בכפר נהר הירדן וכיום הוא סטודנט לעבודה סוציאלית במכללת 'ספיר' ועובד בעמותת 'גוונים' המסייעת לאנשים עם מוגבלות פיזית או נפשית להשתלבות בחברה.
"כשהיינו יושבים על כוס בירה בסופי שבוע, כבר אז ידענו שאנחנו רוצים לעשות משהו למען דימונה. היינו צעירים עם ניצוצות בעיניים, היה לנו חשוב לבוא ולהשפיע", מספר אסולין.
חיון מוסיף כי "כולנו יצאנו מאותה העיר, נהגנו להעלות ביקורת גם כלפינו וגם כלפי הסביבה שלנו. שוחחנו על איך אנחנו רוצים שהדברים ייראו טוב יותר. דווקא מנקודת הפתיחה שבה כל אחד מאיתנו השתתף בתוך מסגרת חברתית מסוימת, שבה מדברים על החברה הישראלית ומסתכלים על המציאות בצורה שונה, אז זה בעצם נתן לנו דחיפה לנסות לשפר את הסביבה שלנו".
במפגש עם נגר, אסולין וחיון, ניכר כי הם נחושים לפעול למען בני הנוער וליצירת חברה טובה יותר מתוך אכפתיות כנה ולא סתם דחף רגעי. "הסתכלנו על הסביבה שלנו ובחנו מה קורה עם הצעירים שגדלו איתנו כתף אל כתף", מספר משה נגר, הרוח החיה בקבוצה.
"היינו מסתובבים ברחובות דימונה במהלך המכינה, שנת שירות או הצבא, והיינו מבקרים ומסתכלים איך חבר'ה מדברים אלינו. אני חושב שזה נבע בעיקר מהחוויות האישיות שלנו במכינה הקדם צבאית ובשנת שירות שבמהלכן כולנו חווינו סוג של חוויה מעצימה שגרמה לנו להסתכל על המציאות שלנו בצורה שונה, ולהבין שאנחנו יכולים לעשות יותר ממה שאנחנו חושבים".
יניר אסולין והדר חיון שירתו בצנחנים, משה נגר עשה שנת שירות לאומי כאשר השנה השנייה היתה בכפר נהר הירדן. ההתנסויות שלהם במסגרת השירות גיבשו אצלם את הצורך להביא משהו מעצמם למען בני הנוער.
"אני הגעתי למסקנה שמכינות ושנת שירות זה משהו שאנחנו יכולים להעביר הלאה מההתנסות האישית שלנו. כי בגיל 20 אתה צריך לדעת מהן היכולות שלך. אז אמרנו שנתמקד בחוויה שפיתחה אותנו ויכולה לתרום לצעירי דימונה", אומר חיון.
רציתם לשנות את הדימוי של דימונה?
"אנחנו לא עוסקים בשיווק, אני מאוד אוהב את דימונה, אנחנו באנו מנקודה של איך לשפר", אומר חיון.
אסולין מתערב בשיחה ומוסיף כי "אנחנו לא עסקנו בסטיגמות או בשאלת הניראות, אמרנו שאנחנו רוצים לעשות ולשנות. לאורך שנה שלמה, אני והדר חיון היינו חוזרים לעיר (מהשירות) פעם בשבועיים או פעם בשלושה שבועות, והיינו מעלים רעיונות עד שלבסוף התגבש המיזם הסופי. זה קם כפרויקט חברתי נטו, בלי מטרה או רצון לנפץ סטיגמות, זה לא עניין אותנו. פשוט רצינו לעשות טוב, אבל עם זאת, ידענו שאנחנו זקוקים לכסף ומשאבים".
"סיפוק גדול"
משה נגר מספר כי כאשר הרעיון למיזם נולד, הם היו בשלב של גיבוש הזהות העצמית שלהם. "התחלנו להבין מי ומה אנחנו, מה זה אומר לגור בדימונה, מה זה אומר לחיות ב'פריפריה'. הפרויקט שלנו שואף להעביר מסר ברור שחבר'ה שגרים בדימונה, נתיבות ושדרות, הם לא שונים מאנשים שמתגוררים במקומות יותר 'חזקים' כביכול. אנחנו מחזיקים בדעה כי לכל צעיר שחי בעיירות פיתוח מגיע לקבל שוויון הזדמנויות ונקודת פתיחה שווה לכולם".
אתם בוודאי תוהים לעצמכם איך זה מתבצע בפועל? איך מטמיעים בקרב בני נוער שנולדו בפריפריה גאווה מקומית ורצון להוביל שינוי חברתי. במסגרת המיזם "שולפים", בני נוער בגילאי 19-16, בעיקר מהפריפריה, אשר בוחרים לדחות את גיוסם לצה"ל ויוצאים לשנה משמעותית במסגרת מכינה קדם צבאית או במסגרת שנת שירות, זוכים להתפתחות אישית, חברתית וערכית, רוכשים כלים משמעותיים ומיומנויות הדרושות לחייהם הבוגרים.
מסגרות אלו חושפות את בני הנוער לרבדים השונים בחברה הישראלית, להעמקת הזהות היהודית, לסוגיות חברתיות, לאתגרים בחברה האזרחית ולקבלת השונה.
המטרה של המיזם הוא העלאת מספר בני הנוער בפריפריה החברתית־גיאוגרפית היוצאים למסגרות קדם צבאיות או שנת שירות. התהליך כולל מפגשים עם בני נוער, גיבוש הקבוצה, למידה וחשיפה של סוגיות חברתיות ועד לליווי המירבי והמיטבי לצליחת המסגרת הקדם צבאית תוך שמירה על המסגרת הקבוצתית כדי לקדם עשייה משותפת בהמשך.
למיזם שותפים ומסייעים עיריית דימונה, 'המאיץ להתנדבות', התנועה הקיבוצית ומשרד הביטחון. היזמים פנו גם למפעלים ולגופים פרטיים ומוסדיים וכולם נענו בחיוב לבקשתם להירתם ולעזור.
"אף פעם לא אמרו לנו לא", מצהיר אסולין שגאה לספר כי רוב בני נוער שהשתתפו במיזם, הלכו למסגרות קדם צבאיות, מה שמצביע על היענות גדולה לפרויקט. "זה נותן סיפוק מאוד גדול", אומר חיון, "בני נוער מאוד אהבו את היוזמה הזאת", ומציין כי אשתקד הסתיים המחזור הראשון של התוכנית, שתימשך לא רק בדימונה אלא גם בנתיבות וביישובים נוספים.
מדוע בחרתם לקדם דווקא מכינות קדם צבאיות ולא מסלול אחר?
הדר חיון: "אני לא בא להיות איש מכירות של מכינות או שנות שירות, אני בא במטרה לחשוף את בני הנוער לחוויה טובה שחוויתי על בשרי. כמו שחשפו אותי בכיתה י"א לקיומן של המכינות הקדם צבאיות ושנת השירות, כך גם אני בא לחשוף ולפתוח בפני הצעירים של דימונה את הדלת למשהו חדש".
הכל מתחיל בחינוך
בשעה שצעירים בגילם עסוקים במחשבות על יעד הטיסה הבא שלהם, שלושת הצעירים מדימונה הגו מיזם שיעצים בני נוער ויעלה אותם על דרך המלך לפני השירות הצבאי.
מהיכן רוח ההתנדבות והנתינה, אתם תוהים? "זה בא מהבית", אומר יניר אסולין נחרצות, "כאנשים מזרחיים, אנחנו מאוד 'חמים' וכל הזמן מחפשים לתת. כבר בתיכון, שלושתנו ידענו שאנחנו רוצים לתרום, אני הייתי מתנדב במד"א, גם משה התנדב במד"א במהלך השירות הלאומי שלו והדר התנדב ב'אור ירוק'. עוד מילדות היה לנו רצון לתת מעצמנו".
חיון מסכים שרוח ההתנדבות היא תוצאה ישירה של חינוך מהבית. "וגם תוצאה של המכינה שעברנו, שהביאה להתפתחות אישית גדולה. בתיכון, לפעמים אתה מוצא את עצמך קצת מתבכיין 'שתו לי, עשו לי', ואז אתה מגיע למקום חדש שמשנה לך את הדיסקט וגורם לך לרצות לקדם שינויים".
אילו תגובות אתם מקבלים למיזם?
"לא פקפקו ברעיון שלנו, אבל הזהירו אותנו ממכשולים וההורים תמכו בנו", אומר אסולין.
נגר מוסיף כי "הוצאנו הרבה מהכסף האישי שלנו לטובת המיזם, כמו בכל סטארט־אפ שבהתחלה אתה נדרש להשקיע מההון שלך, רק שכאן מדובר בסטארט־אפ חברתי".
מה השאיפות שלכם לעתיד?
"אנחנו רוצים להשפיע על החברה הישראלית ככלל, לאו דווקא בפריפריה. אני מאוד מאמין שאם אתה לוקח את הקצוות ואתה מפתח אותן, אז המרכז וכל היתר עולים ביחד. אני מאמין שכל דבר מתחיל בחינוך", אומר אסולין בביטחון.
שינוי בצעדים קטנים
השלושה מודעים לכך ששינויים חברתיים לוקחים זמן ולא רואים מיד תוצאות בשטח, אבל להם יש סבלנות וראייה לטווח ארוך. הם נחושים להעצים בני נוער ולהוציא את המילה 'קיפוח' מהלקסיקון שלהם. "לא משנים ביום אחד מציאות של שנים, זה לוקח זמן", אומר משה נגר, "בינתיים, אנחנו מחדדים את התכניות שלנו, לומדים את השטח ובהמשך, אנחנו מאמינים שנוכל ליצור שינוי חברתי הרבה יותר גדול".
הרשויות המקומיות והגופים המעורבים נותנים יד לטובת המיזם?
משה נגר: "אני חושב שנוצר הד, שהשיח מתחיל להשתנות. החברה הישראלית עדיין לא מוכנה לשינוי כזה מכל מיני חסמים שקיימים, אבל היום אנחנו נמצאים בנקודה שגם רשויות וגם אנשים מתחילים להבין, שיציאה לשנת שירות במכינה זו נקודת פתיחה הרבה יותר טובה".
איזו תחושה היתה לכם אחרי האסון הכבד ב'נחל צפית' שבה נהרגו חניכים של מכינים קדם צבאית. זה לא הכניס אתכם לחשש?
יניר אסולין: "בסופו של דבר חשפנו ונתנו יד מאוד חזקה להליכה למכינות קדם צבאיות ולשנות שירות. אנחנו מסתכלים על זה בתור מכיניסטים שהיו במכינה, וכן היו דברים שלא היו הכי בטיחותיים, ואתה יוצא לטיולים שזה חלק מהאג'נדה של המכינה, שאתה מחליט שאתה יוצא לטיול, אז אתה ילד גדול. באותו רגע שזה קרה, הרגשנו כאילו אנחנו חלק מהמערכת, אני הייתי בתחושות מאוד קשות".
נגר מוסיף ומספר כי "באותו יום דווקא יצאנו לטיול של שנת מכינה יחד עם הקבוצה שלנו של כיתה י"א. היינו איתם בבאר שבע, נסענו איתם לירוחם למכינת הנגב, פתאום אנחנו מקבלים טלפונים 'זה אתם?', זה היה הזוי. זה גרם לעולם המכינות להתעורר ולהבין שהם עוסקים בחינוך של ילדים".
על השאלה מה הם חושבים על בני הנוער של היום, יש הסכמה מקיר לקיר: "בני נוער של היום מדהימים ויכולים לעשות כל מה שהם רוצים".