הקיץ אוטוטו מגיע לשיאו, הימים הולכים והופכים לחמים יותר וכמעט כולם בבאר שבע מסכימים על דבר אחד: העיר הזו צריכה יותר מהכל בריכה עירונית. וכשאומרים בריכה עירונית זה זורק אותנו אחורה בזמן לשנות השמונים אז פעלו במקביל בבאר שבע מספר בריכות, רובן עירוניות, והתושבים רק היו צריכים לבחור: בריכה א', בריכה ג', בריכה ד', נאות מדבר.
היום יכולים באר שבעים להסתכל על המזרקות, לדמיין שהם בלאס וגאס ולהיזכר רגע אחר כך שהם במזרח התיכון ומנוי שנתי לקאנטרי קלאב או לבריכת האוניברסיטה עולה לא מעט כסף.
כשמזכירים את כל הבריכות ההן, שנסגרו כמובן עם השנים, השם הראשון שעולה לראש הוא זה של המציל המיתולוגי צ'רלי ביטון. במשך 45 שנים שימש ביטון במגוון תפקידים ומשימות במלון 'נאות מדבר', אבל היה מזוהה בעיקר עם תפקיד המציל.
ביטון, מהדמויות הבולטות של בירת הנגב, הוא איש שקשה להתעלם ממנו. נוכחותו המופגנת בלטה לא רק בגלל מימדי גופו והשרשראות המפורסמות מסביב לצווארו, אלא בעיקר כאיש חברתי בעל נתינה שמוכן לסייע ולעזור בכל עת, ונמצא תמיד במרכז העניינים.
הדבר לא נעלם מעיניי רבים, בעיקר מצד התקשורת, שרדפו אחריו והפכו אותו בעל כורחו לסלבריטי שמככב בתוכניות ובשערי עיתונים ומגזינים. הוא נתפס סועד ארוחות ביחד עם השחקן קירק דאגלס במלון 'נאות מדבר', צולם אינספור פעמים עם השחקנים זאב רווח, חיים משה, הבדרן אבנר דן ואחרים, ואפילו צביקה הדר שאב מביטון השראה לדמות "ז'וז'ו חלסטרה" שהפכה לסוג של אייקון בימים שבהם הקומדי סטור נחשבה לתוכנית הכי מצחיקה בארץ.
לא רק מציל
ביטון (76), אב לשישה ילדים, 20 נכדים ושני נינים, עלה לארץ עם הוריו ממרוקו בשנת 1964, שנה אחרי שנפתח באופן רשמי מלון 'נאות מדבר'. הוא הגיע לשם כשביקשו ממנו להשתתף בחזרות לסרט 'סדום ועמורה'. "היתה לי סצנה שאני כביכול דוהר על סוסים", נזכר ביטון בחיוך.
מי שהתלהב מהבחור הצעיר והשרירי היה בעל הבית של המלון שקרא לו לשיחה. הוא הציע לו לעבוד במלון, ביטון נענה מיד, ותפקידו הראשון היה לקבל את האורחים למלון. 'נאות נדבר' נחשב באותן שנים לסיפור הצלחה גדול והמלון הלך והתרחב: נפתחו בו פאב ומסעדה, חדר כושר, מועדון לילה, מתחם סאונות ושתי בריכות שחייה, שאחת מהן נחשבה לאטרקציה גדולה בגלל שהגיעה לעומק של שלושה וחצי מטר.
ביטון החל לעבוד כמציל בבריכות השחייה והיה אחראי על הסדר במתחם השחייה ובין לבין שימש גם כמסאז'יסט ומאבטח. הוא עבר קורס מצילים, ומכאן צ'רלי ובריכות השחייה הפכו לידידים הכי טובים.
"הצלתי המון נפשות", מספר ביטון ונזכר בלא מעט סיפורים שבהם אנשים כמעט שאיבדו את חייהם. "אני זוכר מקרה שראיתי אשה מבוגרת שלא נראתה בשליטה בתוך המים. פניתי למציל שהיה לידי ואמרתי לו, 'היום הולך לקרות משהו'. עוד לא הספקתי לסיים את המשפט, אני מסתכל לבריכה ואני רואה את האשה עם הפנים לכיוון המים והיא ממש במצוקה".
ביטון זינק למים ומש את האשה מהבריכה כשהיא מקיאה ובמצב לא יציב. הוא וחברו ביצעו בה החייאה והיא יצאה מכלל סכנה. תודות למאמץ של ביטון וחברו חייה ניצלו.
ביטון מספר כי לעיתים סיכן את חייו כדי להציל אנשים. כמאבטח בלונה פארק, נזעק להציל ילדה שנתפסה בתוך קרוסלה: "הצלתי אותה ממוות, לקחתי אותה לבית החולים ושם טיפלו בה, לאט לאט היא התאוששה ואפילו ביקרתי אותה בבית החולים והבאתי לה מתנה, פיל מצעצוע".
מה מניע את ביטון לעזור? זו שאלה טריוויאלית עבורו והוא שולף את המשפט: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".
פותר בעיות
בריכות השחייה בבאר שבע של המאה הקודמת, בעיקר שנות השישים, שבעים ושמונים, היו בריכות עירוניות שתוחזקו ונוהלו על ידי העירייה. ביטון שימש כמציל גם בבריכות אלו בשכונה א' (היכן שקיימת היום מכללת סמי שמעון), שכונה ג' (היום מלון 'לאונרדו') והבריכה בשכונה ד'. בבריכות השחייה הללו שימש ביטון גם כמציל וגם כמאבטח.
לכל אחת מהבריכות היה את הייחוד שלה. בבריכה א' היו אלה המצילים שזיהו ילדים שחוצים את הקו לאזור המים העמוקים, מבקשים מהם להרים ידיים וילד שהיה מתקשה להחזיק את עצמו מעל המים נשלח על ידם למים הרדודים. בחלק מהבריכות היתה הפרדה בימי הכניסה בין גברים לנשים, ובכל השבתות היו הבריכות מתמלאות עד אפס מקום, כשהמתרחצים מבקשים למצוא לעצמם פיסת דשא ירוקה ולא אזור קוצני בו הדשא כבר התייבש. אם הגעתם אחרי השעה עשר - הסיכוי למצוא פינה נוחה במדשאות ירד לאין שיעור.
"אני עשיתי הכל, הייתי מציל, שומר ראש של זמרים ואנשים מפורסמים, הייתי סדרן בקרקס, איפה שאתה רוצה הייתי. אלה היו ימים הכי יפים, אהבתי לעזור לאנשים, הייתי פותר להם בעיות, הכל בשקט ובלי רעש", מספר ביטון.
אם נחזור לרגע ל'נאות מדבר' ולעבודתו כמציל, ביטון מספר למה התכוון כשאמר 'לפתור בעיות' ומדגים: "איזה תיירת שהגיעה לשחות בבריכה, השאירה את התיק שלה עם דולרים והמון זהב והלכה לשחות. כשהיא חזרה התיק שלה נעלם. היא נכנסה ללחץ, לא ידעה מה לעשות והתחילה לבכות".
"באותו זמן זיהיתי שני נערים שהסתובבו בבריכה" מספר ביטון, "ואז קראתי להם אליי לחדר. הם נכנסו לחדר, סגרתי את הדלת ואמרתי להם: 'תקשיבו, אם תוך חמש דקות לא תחזירו את התיק שגנבתם, אכניס לכם מכות ולא תצאו מפה'". הנערים הלכו למקום שהחביאו את התיק עם הזהב והדולרים והביאו אותו לידיו של ביטון.
"אני פותח את התיק ורואה בוכטות של כסף וזהב", נזכר ביטון באוצר שאיתר. "אני אומר אלוהים ישמור, מה זה, את כל זה השאירה והלכה לשחות?".
ביטון ניגש לתיירת, מסר לה את התיק ולא שכח להעביר לה מסר מתבקש: "השתגעת, איך השארת את כל זה והלכת לשחות?". התיירת הודתה לו וגם העניקה לו לדבריו "סכום יפה" כמחווה לתושייתו.
"אני איש של כבוד", מעיד על עצמו ביטון, "אני שונא לראות שפוגעים באנשים. לפעמים הלכתי מכות כדי להציל נערים שהסתבכו". בצעירותו, ביטון שימש כמדריך לבני נוער בעייתיים והחזיר אותם למוטב. כאחד שהיה שומר, סדרן או מאבטח בפאבים, מועדונים, מגרשי כדורגל ובמופעים אחרים, אנשים היו פונים אליו ומבקשים שיכניס אותם ללא כרטיס. לביטון, שנחשב תמיד לאדם עם לב רחב למרות המראה המרתיע שלו, היה קשה לסרב להם.
"הייתי מדבר עם אנשים בעזרת העיניים", הוא מספר. "הייתי שומר ראש של זמרים ומלכות יופי. פעם שמרתי על הזמרת ירדנה ארזי שבאה להופעה בבאר שבע. בסיום היא ניגשה אליי ואמרה לי 'כל הכבוד לך, בזכותך לא היתה הפרעה בהופעה'. ידעתי תמיד איך להסתדר ולמנוע בעיות".
מה הדבר הכי מסוכן שעשית?
"היו הרבה דברים, למשל שהייתי מאבטח בקרקס, הרי היו באים מופעים של קרקס מכל העולם, אז לא רק הייתי מאבטח, אלא גם הייתי מאכיל במשך היום את החיות שנמצאות בקרקס, הייתי מטפל בהם, והייתי גם מאכיל את האריה. לך תיתן אוכל לאריה, אפילו שאנשים היו אומרים לי תיזהר, אני לא הייתי מפחד".
מוכרחים לאכול
לצ'רלי ביטון ישנם לא מעט עיסוקים ותחביבים. אחד התחביבים שלו היה לגדל חיות בית. אמנם היום יש לו רק תוכי וכלבים איתם הוא מעביר את זמנו ולא משתעמם, אולם בעבר החזיק סוגים שונים של חיות שהפכו את החצר שלו בבית בשכונה ב' סמוך לפארק הסופרים לסוג של גן חיות מיניאטורי.
אחד מבניו, שמעון, עשה קריירה יפה כשחקן כדורגל בהפועל ובית"ר באר שבע. באותן שנים שחקנים זרים שהיו מגיעים לקבוצה לא היו מוותרים על ארוחה בבית משפחת ביטון. "יש משהו שכל אחד יודע, מי שבא אליי מוכרח לאכול אצלי. זה היה במלון, בבית ובכל מקום אחר", הוא מספר.
חשבת פעם לעזוב את באר שבע?
"לעזוב את באר שבע?! חס ושלום, בעד שום הון שבעולם לא הייתי עושה את זה. אני אוהב את העיר הזאת, נושם את העיר הזאת, אוהב את האנשים. באר שבע עם רוביק דנילוביץ' כראש עירייה התפתחה בצורה יפה, זו העיר שאני הכי אוהב בעולם".
