לראות את הילדים בסרטון הנוראי של ליאן מושטין, שפשוט עוברת התעללות במסדרונות בית הספר זה קורע את הלב. הנשמה זועקת. אני רואה את ליאן, ילדה עדינה ומנומסת, והלב יוצא אליה.
הייתי שם. ילד שמכיתה ג' עד כיתה ה' עבר חרם על ידי תלמיד חדש, שחיפש להיות המקובל והחליט לדרוך עליי ולרסק לי את הנשמה.
כשחשבתי שתהיה התערבות לטובתי, התאכזבתי לדעת שהמורה העדיפה להעניש אותי, ולהתעלם מהבעיות החברתיות בכיתה. "שקט תעשייתי" קוראים לזה במילים של גדולים.
הייתי גם אותו הילד שהיה הולך לשחק כדורגל עם עצמו בשכונה. בועט לשער ורץ להביא את הכדור, כי אין מי שישחק איתו. שעות שהעברתי ככה. זה לא כיף.
זה שבכיתות יא'-יב' ויתר על טיולים שנתיים ומסעות גיבוש כי לא כיף שקוראים לך 'הומו' ו'קוקסינל' והופכים אותך לשק האיגרוף הכיתתי. מול אנשים זרים.
חמש שנים של חרם עברתי בבית הספר. מכאן הדרך לתחתית היא כדור שלג שמידרדר.
בצבא, כל בדיחה שאתה לא שותף לה היא בעצם עליך. הייתי זה שהיה צוחק על אחרים כדי להיות מקובל, אבל בסוף היה הופך להיות הבדיחה בעצמו.
הייתי זה שמתקבל מאוד מהר בין חברים חדשים, אבל באותה מהירות נפלט - כי הוא הגזים בכמות האהבה שלו לסביבה והתאכזב שלא קיבל אותה בחזרה.
הייתי הסוהר שלמרות שהיה ספר חוקים מהלך, אף פעם לא ראו בו באמת כאופציה לקידום. כי מה לעשות, בדירוג הסוציומטרי אתה תמיד אחרון כי מיצית את כולם וכולם מיצו אותך.
הייתי בשפל של החיים שלי. רווק, בודד, בלי חברים.
הגעתי למצב שהיו ימים שחשבתי שאולי עדיף לי לשים קץ להכל כי הצער כבר גדול. זה גדול עליי.
בגיל 29, 21 שנה אחרי שהרגשתי על בשרי בפעם הראשונה חרם, החלטתי לעשות שינוי ולהילחם על החיים שלי מחדש. שנה של עבודה מנטלית יום יומית עם מאמן. שנה של בכי, דמעות, התמודדות ועצבות שמתפרצת החוצה. פתחתי מחדש כל פצע נפשי אפשרי.
היום, בגיל 31 אני אדם כמעט חדש לחלוטין, אבל כמו ששר עדן חסון: "גדל לי קצת זקן על הצלקות". אירועים כאלה מחזירים את המחשבות אליך ללא הרף.
מהבמה התקשורתית המכובדת הזו אני מבקש לקורא להורים, לאחים הגדולים ולאנשי חינוך: תקפידו לברר מה המצב החברתי בכיתה. תשאלו, תחפרו, תחקרו, תתעניינו ותבדקו את הרשתות החברתיות שלהם.
אל תתביישו, כי זה התפקיד שלכם כמחנכים. הילדים צריכים את ההכוונה שלכם.
תצילו אותם, תצילו את חבריהם לספסל הלימודים.
תמנעו את הזעקה הבאה של נפש שלא פגעה בזבוב.
כולי תקווה שהאהבה שעוטפת את ליאן בימים הללו לא תיעלם כמו פוסט ברשתות החברתיות. שאת החיבוק שלה היא תמשיך לקבל גם אחרי שהסערה תדעך.
אני כאן בשבילך, תושבי באר שבע כאן לחבק אותך.
כל העדכונים - חדשות באר שבע והנגב