כשדוראל סעדון הולך ברחוב לא חולפת דקה בלי שמישהו ניגש אליו ומחמיא לו על השתתפותו בעונה השביעית של תוכנית הטלוויזיה "הכוכב הבא לאירוויזיון" ששידוריה הסתיימו בשבוע שעבר. הזמר הצעיר והביישן עדיין נבוך מכל תשומת הלב שהוא מקבל, הוא מודה למפרגנים בשקט, מושיט יד להערכה וכמעט שאינו מיישיר אליהם מבט.
"רוב הזמן אני יותר נבוך מאשר הצד השני שאומר מילת הערכה", הוא אומר על הסיטואציה שעדיין קצת מוזרה לו. "הרי אני עדיין אותו דוראל בדיוק, זה שתפגוש ברחוב, בסופרמרקט או במספרה. אני לא מרגיש שונה במאומה. אבל זה מה שאני אוהב מאוד בבאר־שבע. האנשים כאן מאוד מפרגנים והחיבוק עוטף אותך. גם במהלך התוכנית וגם אחריה. גם מי שלא מכיר אותך באופן אישי יודע להגיד מילה טובה, לחייך, לעשות סלפי ולומר שהוא היה גאה לראות אותי עולה על הבמה ושר".
סעדון, שהיה מהמתמודדים האלמוניים בעונה הנוכחית של "הכוכב הבא", קפץ לבריכה של הגדולים בכבוד גדול: במהלך התוכנית הוא הצליח לרגש את הקהל ואת השופטים בזכות ביצועיו המרגשים, נבחר פעמיים ברציפות לאודישן המצטיין של התוכנית, והודח בשלב הכיסא החם כשהוא כמעט זכה להיכלל בעשירייה הפותחת.
מתפלל לאביו
סעדון (20) נולד וגדל בבירת הנגב. מילדותו הוא גר ברחוב ביאליק בשכונה א'. אביו גולן ז"ל, שנפטר ממחלה קשה כשסעדון היה בן תשע, השפיע מאוד על סגנונו המוזיקלי.
"בגיל חמש גילו לאבא את המחלה. זה דרש מאמא שלי רחלי להיות איתו בבית חולים לא מעט זמן. לצערנו, הוא נפטר לאחר ארבע שנים של מאבק, אבל המורשת שלו שהוא הנחיל לי בכל ערב שהוא היה בבית, מלווה אותי עד היום", הוא מספר. "גדלתי בבית שמכורח הנסיבות לא התנהל בצורה התקינה ביותר. למרות המצב, מעולם לא החסירו ממני כלום. אני זוכר שהייתי מגיע הביתה ומחמם אוכל מוכן. פעם צ'יפס, פעם פיצה ופעם ג'אנק פוד אחר. ככה התחלתי לעלות במשקל".
למרות המחלה והטיפולים, אביו של סעדון לא ויתר על זמן איכות עם בנו. "בימים שאבא היה בבית, חלק נרחב מהבילוי שלנו היה סביב המוזיקה", נזכר סעדון. "אבא אהב גם לשמוע מוזיקה וגם לנגן. לפני השינה היינו יושבים ביחד בחדר שלי, הוא שר עם הגיטרה ואני הייתי מצטרף אליו באנגלית רעועה. הוא שר וניגן שירים משנות ה־60. השירים הכי זכורים שליוו אותי היו Hey Jude של 'הביטלס' והשיר Father and Son של קט סטיבנס".
במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' נפטר האב. "גם אז הרגשתי חיבוק וחיזוקים מהסביבה שלי. אני זוכר שבמהלך השבעה היינו יושבים וישנים בסלון, ותוך כדי היו אזעקות. היינו רצים למרחב המוגן. זה מבחינתי הדבר שמסמל את הלכידות והאחידות של הנגב יותר מהכל. כולם איתך, גם בטוב וגם ברע".
גם היום, יותר מעשור מאז מות אביו, סעדון עדיין מרגיש קרוב אליו בזכות המוזיקה.
"ההשפעות המוזיקליות שלי הן להקות ישנות ודברים שהיינו שומעים ביחד", הוא אומר בשקט. "במהלך התוכנית לפני כל ביצוע הייתי בלחץ. הייתי נושא תפילה קטנה לאבא ועולה".
יש לך מודל לחיקוי?
"קשה לזמר צעיר להצביע על מודל אחד לחיקוי. אני אנסה לצמצם את זה עד כמה שניתן ואומר שאני אוהב את הסקאלה שבין אד שירן לעידן עמדי. לשניהם יש כתיבה שאני מאוד אוהב ועל נושאים שנוגעים בי מאוד. אד שירן כותב על נושאים כמו משפחה, אהבה, אכזבות, ונושאים שמדברים אליי מאוד. עידן עמדי גם כותב בחסד עליון ויש לו קול שלטעמי מאוד מעניין. הוא לא ווקליסט מטורף, אבל יש לו דרך לשיר שירים שהיא ייחודית אך ורק לו, וזה מה שכל זמר היה רוצה לעצמו. הייתי שמח לשיר איתו פעם בהופעה".
רוח קרב
נוסף על עולם המוזיקה, סעדון מתעניין עוד מילדותו במורשת הקרב של צה"ל.
לדבריו, הוא קרא כמעט מדי יום על מלחמות ישראל ומבצעים מיוחדים, ויש לו ידע נרחב בתחום. מכך נבע כנראה גם רצונו לשרת ביחידה קרבית.
"בגיל 16 בערך התחלתי להתכונן לשירות הצבאי שלי שרציתי לעשות כלוחם", הוא מספר. "ירדתי קרוב ל־20 קילו והתחזקתי מאוד במשך שנתיים מבחינה גופנית. לקראת סוף כיתה י"ב הגוף שלי החל לתת את אותותיו וסבלתי מבעיות ברכיים כתוצאה מאימוני כושר על בסיס יומי. הגעתי למכינה מדהימה בעין גדי, אבל לצערי לא הצלחתי לסיים אותה עד הסוף בגלל בעיות הברכיים. אחד הדברים שלמדתי במכינה היו שיעורי עמידה מול קהל. הרבה פעמים השתמשתי בטכניקות שעשיתי שם כדי להתגבר על הביישנות בזמן שעמדתי על הבמה".
על אף הקושי הגופני, צלח סעדון את הגיבוש לצנחנים ושובץ בגדוד 101, אבל כעבור כמה שבועות בלבד נאלץ לפרוש. "זה התחיל בכאבים ברגליים, עבר לברכיים ולגב", הוא מספר. "לאחר סדרה של בדיקות הבינו שאני סובל מדלקת פרקים נדירה שקשורה גם לפסוריאזיס שממנו אני סובל. קיבלתי טיפול, אבל בגלל שההחלמה שלי התעכבה, שוחררתי מהצבא כעבור מספר חודשים. בגלל שהתאכזבתי מאוד מכל הפציעה, שקעתי בדיכאון והעליתי בחזרה את כל המשקל שהורדתי".
כשסעדון התחיל להפנים שהוא כבר לא ישרת בצה"ל, הוא החליט לפנות אל אהבתו השנייה - המוזיקה.
"חלמתי על שירות צבאי כלוחם שלאחריו אתפנה לעסוק במוזיקה", הוא מספר. הוא פנה אל מלהקת תוכניות מ'קשת' והתעניין בהשתתפות בעונה הקרובה של "הכוכב הבא לאירוויזיון".
סעדון הוזמן להשתתף באודישן ראשוני לתוכנית כשבאותו חדר עוד עשרות משתתפים. את האודישן צלח בקלות יחסית, אבל לדבריו, משהו בו גרם לו לקחת צעד אחורה. "אני חושב שהביישנות השתלטה עליי", הוא מסביר. "פחדתי להתנסות שוב ואולי אפשר לומר שגם פחדתי להתאכזב מעצמי. ידעתי שאני יודע לשיר, אבל אף פעם לא שרתי בצורה מקצועית לפני כן. הפעם היחידה שהייתי באולפן הקלטות היתה בבר מצווה", הוא אומר וצוחק. "למרות שסיננתי את המלהקת כמה פעמים, לשמחתי היא התעקשה והצליחה לשכנע אותי לבוא לאודישן שני. שרתי בו את השיר שתכננתי לשיר במבחן המסך שאותו הצופים רואים בטלוויזיה".
מגלה את הבמה
סעדון עשה כנראה משהו נכון, כי אחרי האודישן הזה זכה לקבל מחמאה מלא אחר מאשר יואב צפיר, במאי התוכנית. "יואב צפיר שאל אותי אם עליתי לארץ. בהתחלה לא הבנתי את השאלה שלו, ואז הוא הסביר שבגלל שהאנגלית שלי טובה ואני שר במבטא טוב, זה גרם לו לתהות. זה פשוט נתן לי הרבה ביטחון לקראת ההמשך".
האודישן השלישי כבר היה לפני מצלמות ומול קהל וצוות השופטים. "זה היה שלב מלחיץ מאוד", נזכר סעדון. "אני זוכר את הרגע הזה שקראו לי להגיע לבמה. ירדתי במדרגות שבין האנשים והייתי בלחץ היסטרי. השארתי את המוח במדרגות ורק הלב עלה לבמה. אני לא זוכר יותר מדי מאותו רגע. רק אחר כך כשראיתי את התוכנית בטלוויזיה התחלתי להיזכר במה שהיה באודישן".
"מאוד אהבתי את אסף אמדורסקי במסגרת התוכנית. הוא תמיד אמר את האמת, גם מאחורי הקלעים והניסיון שלו מדבר בעד עצמו. גם איתי לוי, שיש לנו מכנה משותף עם אבא שלא זכה לראות אותנו שרים, דיבר איתי הרבה"
הביצוע של סעדון הצליח להפתיע את כולם וזיכה אותו למחמאות רבות מצוות השופטים. "מאוד אהבתי את אסף אמדורסקי במסגרת התוכנית", הוא אומר. "הוא תמיד אמר את האמת, גם מאחורי הקלעים והניסיון שלו מדבר בעד עצמו. גם איתי לוי, שיש לנו מכנה משותף עם אבא שלא זכה לראות אותנו שרים, דיבר איתי הרבה. אני בהחלט יכול לומר ש'הכוכב הבא' היתה מסגרת מאתגרת מאוד. לא רציתי בהתחלה להגיע לשם, אבל ברגע שנכנסתי לזה, הלכתי על זה בכל הכוח ונהניתי מהחוויה שם ומהכלים שרכשתי שם".
חולם בגדול
סעדון מספר על הקשר הקרוב שנרקם במהלך התוכנית בינו לבין המשתתפים אור עמרמי ברוקמן ורביב כנר. "שניהם זמרים עם קול גדול ואנשים מקסימים", הוא אומר. "היינו קרובים יותר במהלך העונה ודי התחברנו".
מי היו הפייבוריטים שלך?
"אני חושב שאם לא עדן אלנה, לדעתי מורן אהרוני או רביב כנר היו צריכים לזכות".
ואפרופו הזוכה המאושרת - לסעדון יש סיפור נחמד עליה ועל אמו. "אמא שלי המדהימה ליוותה את התחרות כל הזמן. היא היתה מגיעה ומדברת עם כל המתמודדים. הם ראו בה ממש אמא שנייה ופסיכולוגית", הוא מספר וההתרגשות ניכרת במילותיו. "בתוכנית הגמר היא ישבה בגרין רום ליד המשפחה של עדן וכל הזמן חיזקה אותם. נראה לי שעדן תשמח לקחת אותה איתה להולנד", הוא צוחק.
הוא אומנם לא הצליח להתברג לעשירייה המובילה, אבל מבחינתו של סעדון השתתפותו ב"כוכב הבא" הייתה רק נקודת הפתיחה של הקריירה המוזיקלית שלו. "אני מאוד רוצה להצליח במוזיקה", הוא אומר. "אני עובד על דברים חדשים ומעניינים, מנסה דברים חדשים ומקווה מאוד שזהו באמת הייעוד שלי. המוזיקה היא כלי שנועד לחבר בין אנשים וליצור הרמוניה. אני מקווה מאוד שיום אחד יהיה מישהו שיראה בי מודל לחיקוי".
פורסם לראשונה: 14:21, 16.02.20
