אושרית אביסרור־אטיאס (25) מירוחם, ברקת בנימין (24) מבאר־שבע ועידן כהן (27) מבאר־שבע, סיימו באחרונה את לימודי הנדסת הבניין במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון (SCE).
לכאורה, עוד קבוצה של מהנדסים צעירים שיוצאת לשוק העבודה כשבבעלותם התעודה המיוחלת, אלא ששלושת הבוגרים האלה עשו היסטוריה קטנה: הם בוגרי המחזור הראשון של מסלול התמחות ברעידות אדמה.
3 צפייה בגלריה
ברקת בנימין, עידן כהן ואושרית אביסרור־אטיאס על רקע הבניין ברחוב קפלן | צילום: הרצל יוסף
מצוידים בידע תיאורטי עשו השלושה בשנת הלימודים האחרונה שלהם מחקר שלא נעשה עד כה, הם סקרו ומיפו את המבנים בשכונות הישנות בבאר־שבע כדי לקבוע את מידת עמידותם מפני רעידות אדמה. התוצאות - לא מעודדות במיוחד. "רוב הבניינים הוותיקים שנסקרו בבאר־שבע נבנו בשנות ה־70 וה־80, שלא עומדים בפני רעידות אדמה", מסבירה בנימין.
מקום לדאגה
מצוידים בידע תיאורטי הסטודנטים במסלול יצאו לסקור ולמפות את המבנים בשכונות הוותיקות בבאר־שבע כדי לבדוק את עמידותם מפני רעידות אדמה. הבחירה בשכונות שנבנו לפני יותר מיובל שנים מובנת. כששכונות אלה נבנו, לא היה תקן מחמיר בנושא עמידות מבנים מפני רעידות אדמה, ולכן ההנחה היא שבניינים באזורים אלה עמידים פחות לרעשי אדמה. המחקר שעשו הסטודנטים נמשך סמסטר, כשלושה חודשים, ובמהלכו נסקרו עשרות מבנים רבי־קומות. לפי הממצאים אפשר לומר בזהירות שיש מקום לדאגה.
מדוע?
בנימין: "בגלל מספר סיבות. לא היה להם את הידע ולא הלכו לפי התקן. בשנים האחרונות התקן מתעדכן ויש יותר חידושים ויותר הגבלות. בדרך כלל בבניינים האלה אין מערכות הקשחה, אין פיר מעלית, המדרגות לא מבטון, אין חדרי ממ"דים. היום בכל דירה חדשה יש ממ"ד".
אביסרור־אטיאס: "אין תשובה חד משמעית, אבל לכל הבניינים שסקרנו יש מכנה משותף. ברוב הבניינים הישנים שבדקנו לא היו מערכות הקשחה, מה שגורם לבניין לא להיות עמיד בפני רעידה. אין משהו שיחזיק אותו".
כהן: "הממצאים לא הפתיעו אותי. המודעות והחשיבות לתכנון המבנים שיעמדו בפני רעידות לא הייתה גדולה כל כך בעבר. התקן היום כולל חידושים ונספחים שקשורים לרעידות אדמה, וכך מחדשים את התכנון בכיוון הזה".
על פי איזה פרמטרים קבעתם שמבנה שבדקתם אינו עמיד בפני רעידות אדמה?
בנימין: "היום יש תוכנות מחשב מאוד מתקדמות ומשוכללות שאפשר פשוט להזין אליהן את נתוני המבנה, להזין את כל הקורות, העמודים, מערכת ההקשחה, הקירות, עובי תקרה, ועוד, ואז אפשר לדעת אם המבנה עמיד בפני רעידות אדמה לפי התקן ולאיזה עוצמה של רעידות אדמה. בנוסף, יש גם חישוב ידני שלפיו אנחנו תמיד מוודאים את הנתונים".
את המדידות למיפוי המבנים עשו הסטודנטים בקומת הקרקע ובחדר המדרגות. כלומר, הם לא היו צריכים להיכנס אל תוך הדירות. "כל העניין של מיפוי מבנה הוא משהו שהביאו מתקנים אמריקאים ואירופאים, דבר שעדיין לא נגעו בו בארץ", מסבירה אביסרור־אטיאס.
כדי למפות בניין, המבנה נבדק ונסרק לפי גילו, סוג המבנה ומערכת ההקשחה שלו. את תוצאות המחקר הסטודנטים העבירו לעירייה ולרשויות אחרות כדי שהנתונים יסייעו להם לטפל בסוגיה.
ידע הוא כוח
את התצלום המשותף של הסטודנטים בחרנו לצלם בלוקיישן שמתאים לרוח הכתבה - על רקע הבניין בכיכר קפלן בשכונה א'. כזכור, הבניין פונה מעשרות דייריו בשל סכנת קריסה.
אז מה מביא שלושה סטודנטים צעירים להנדסת בניין לבחור להתמחות בתחום רעידות האדמה? "זה קודם כל מעניין", אומרת בנימין. "זה תחום מוכר, אולם אין בו הרבה עשייה. זה חסר בארץ במחקר וגם באופן כללי".
השקפת העולם של אביסרור־אטיאס היא "שידע הוא כוח", ובייחוד בענף שאינו נפוץ ופופולרי. "התחום הזה צריך להתפתח יותר בארץ ושתהיה יותר מודעות, כי אי אפשר לצפות מתי תהיה רעידת אדמה", היא אומרת. "אני גם מאמינה שרוב המבנים בארץ לא עמידים בפני רעידות אדמה".
כהן, חברם לספסל הלימודים, מעיד על עצמו כי "אותי תמיד עניין להיות שונה. עשיתי תואר בהנדסת בניין, אני יוצא החוצה, יש איתי עוד מאות בוגרים, אני תמיד מחפש את הערך המוסף, את השוני הזה. הידע ברעידות אדמה הוא מצרך נדיר ומבוקש בקרב משרדים המתכננים רבי־קומות שחייבים להיות עמידים בפני רעידות אדמה".
הסטודנטים בוגרי המסלול החדש לא רק יתכננו מבנים כשיסיימו את חובותיהם האקדמיות, אלא גם יעסקו במבנים מסוכנים שיש לגביהם חשש שלא ישרדו רעידת אדמה אם וכאשר היא תתרחש.
"לפי דעתי, זאת שליחות כי בסופו של דבר אנחנו חיים פה", אומר כהן. לדבריו, "צריכים להיערך לדברים האלה. לא יפרקו את המבנה שנבדק ויבנו חדש, ובמידה שיעשו את זה, לא ייפרקו את זה לגמרי ויחפרו את כל היסודות, אלא יבנו על משהו קיים. השליחות שלנו היא למפות את המבנים האלה ולראות כיצד אפשר לשפר, לחדש ולעמוד בכל התקנים ובכל התנאים. הרי ברור שהמבנים האלה לא נבנו לפי התקנים החדשים".
מה בני המשפחה והחברים אומרים על הבחירה שלכם להתמחות ברעידות אדמה?
בנימין: "כל נושא רעידות האדמה נמצא היום במודעות. בבית קיבלו את זה בסדר ובאופן טבעי. חשוב להתפתח כמה שיותר".
אביסרור־אטיאס: "בבית גאים בי. מאוד חשוב ללמוד ולדעת בתחום. אני חושבת שצריך להמשיך וללמד את המסלול הזה לא רק אצלנו, שתהיה מודעת בכל הארץ".
אתם חושבים לעסוק בתחום גם אחרי הלימודים?
אביסרור־אטיאס: "הכל תלוי במשרד המתכנן. אם המשרד יתכנן מבנים רבי־קומות, אז אני מאמינה שכן. אני כבר היום עובדת במשרד שבו אנחנו מתייחסים לתקן של רעידות אדמה".
בנימין: "אני מאמינה שכן אעסוק בנושא הזה, אפילו בתחום המחקר של זה וגם בתכנון ובביצוע. אני מאמינה שבעוד מספר שנים תהיה הרבה יותר מודעות לנושא".
כהן: "חד משמעית, אמשיך לעסוק בתחום".
תחום חדש וייחודי
ראש המחלקה להנדסת בניין במכללת סמי שמעון, ד"ר דגן בקון־מזור (42) מקיבוץ דביר, מסביר על המסלול החדש. "זה משהו חדש וייחודי בארץ", הוא אומר. "המטרה של ההתמחות היא להכשיר מהנדסי בניין בצורה טובה יותר ומעמיקה יותר להתמודדות עם בעיות הנדסיות שקשורות לרעידות אדמה".
לדבריו, תוכניות הלימודים בארץ ובעולם מכשירות את המהנדסים בעיקר לתכנן מבנים חדשים ולהכיר את התקינה החדשה ופחות כיצד לחזק מבנים קיימים. "התוכנית הזאת נותנת את המענה הזה של שיפור עמידות מבנים לרעידות אדמה והערכת הנזק של מבנים קיימים", מדגיש ד"ר בקון־מזור.
המחקר שעשו הסטודנטים נותן לרשות המקומית כלי שיעזור לה להיערך לקראת רעידות אדמה.
"הצענו את זה לעירייה ונפגשתי עם גורמים בעירייה במחלקת הנדסה", מספר ד"ר בקון־מזור. "יש פה פלטפורמה אקדמית, מוצר שאפשר להשתמש בו, כלומר לקבל מוצר הנדסי שחוסך לעירייה הרבה מאוד משאבים, להעריך את העמידות ואת הנזק הצפוי של מבנים קיימים. אפשר לשכפל את זה על טיפוסי מבנים בעיר. ההתייחסות של העירייה חיובית והם רוצים לשתף פעולה. אנחנו אומנם רק בתחילת הדרך, אבל יש נכונות ושיתוף פעולה בין שני הצדדים".
יצוין כי המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון משתפת פעולה בתחום גם עם גורמים בחו"ל, ובין השאר עם אוניברסיטת פדובה באיטליה.
