יוסי אבוהב (82), שנחשב זה עשרות שנים כמי שמזוהה יותר מכל עם תחום ריקודי העם באזור הנגב, הלך לעולמו והובא למנוחת עולמים היום (שישי) בבית העלמין 'מנוחה נכונה' בבאר-שבע.
אבוהב, שהתגורר בשכונה ג' בבאר-שבע, נחשב ל'אבא של המדריכים בתחום ריקוד העם'. גם לאחר שהוריד פרופיל בשנותיו האחרונות עקב אירוע מוחי שעבר לפני כ-11 שנים, הוא נחשב כאוטוריטה בתחום. בראיון עמו ב'ידיעות הנגב' לפני כשלוש וחצי שנים אמר אבוהב, כי "נכון שקוראים לי האבא של ריקודי העם בבאר-שבע והנגב, אבל לשם הדיוק ההיסטורי היו עוד לפני מי שהדריך כאן ריקודי עם, אך זה היה לתקופות קצרות".
אבוהב נולד בשנת 1937 באיזמיר שבטורקיה. בילדותו הוא למד בבית הספר 'כל ישראל חברים' ('אליאנס') ובגיל 12 הוא עלה גפו ארצה מסיבות ציוניות גרידא, כשהוא נישבה בקסמיהם של שליחי הסוכנות היהודית. הוא החל את קריירת ריקודי העם בשלהי שנת 1961, כשהחל להרקיד בקיבוצים ובמושבים בנגב ולאחר שנתיים החל להרקיד במסגרת חוג לריקודי עם בבאר-שבע, שהתקיים ב'בית וייסמן' בשכונה א' בעיר ובהמשך הוא גויס לקיים חוגים לריקודי עם בבתי הספר בעיר.
"עשיתי אז", הוא נזכר באותו ראיון ל'ידיעות הנגב', "את המוות להורים שלי ועליתי כילד ארצה". את צעדיו הראשונים בארץ עשה אבוהב הצעיר בחוות הלימוד 'ניר העמק', שם הוא החל ללמוד מחול ונגינה בחליל. את לימודיו התיכוניים הוא עשה בכפר הנוער 'הדסים' ועד מהרה נודע שמו כרקדן של הכפר באותם ימים.
את שירותו הצבאי הוא עשה במסגרת צוות הווי של הנח"ל. באותה מסגרת הוא חלק פעילות משותפת עם עמי גלעד, האקורדיוניסט של להקת הנח"ל בשנות ה-60, עם המלחין שייקה פייקוב ועם הזמר בני ברמן. אבוהב גם ערך קורסים למדריכי מחול בנח"ל ואף גייס בשעתו את יאיר רוזנבלום המנוח, לימים מלחין ידוע, כאקורדיוניסט שילווה אותו בהדרכת ריקודי העם.
לאחר סיום שירותו הצבאי עבר אבוהב להתגורר בתל-אביב ובעקבות הצעה מטעם משרד החינוך הוא הדרים לנגב להדריך ריקודי עם בבאר-שבע ובנגב, פעילות בה עסק למעלה מיובל שנים.
כאמור, לפני כ- 11 שנים לקה אבוהב באירוע מוחי. "גם במצב הזה",סיפר אבוהב בראיון ל'ידיעות הנגב' לפני כשלוש וחצי שנים, "לאחר אשפוז בבית החולים ושיקום ב'בית לוינשטיין' לא ויתרתי על ריקודי העם. נלחמתי ואני עדיין רוקד. זה כיף אמיתי".
בהיסטוריה של ריקודי העם בישראל חתום אבוהב על יצירתם של כמה ריקודים, בהם 'תודה' על פי שירו של חיים משה, 'חופים' של נחצ'ה היימן ו'בין הרים נם לו גדי קטן' של מתיתיהו שלם. בראיון עימו הביע אז יוסי אבוהב דאגתו מהעובדה ש"ריקודי העם התפתחו לא לכיוון שדגלתי בו. יש מי שלוקח שיר שעולה על גלי האתר ותוך זמן קצר מאמץ אותו אליו ומחבר לו ריקוד עם, בלי השראה, בלי תוכן. לא נוח לי עם העניין הזה".
"אנשים מתגעגעים לריקודי העם הישנים. לריקודים של שנות ה-50 היה אופי אחר. הם חוברו עם השראה, עם משמעות. היום זה לא קיים. אז רקדו עם נשמה, רקדו בצורה מקורית. לצערי הרב, נותר לי רק להתגעגע לימים האלה. ברור לי שזה כבר לא יחזור להיות כמו פעם".
ספד לו בפייסבוק גואל דרורי, שהכירו באופן אישי : "יוסי הוא מאושיות המחול העממי בישראל, הניח את היסודות המוצקים לריקודי העם ולפסטיבלי המחול בישראל. יהי זכרו ברוך".
