שירה בירנשטוק־כהן. גיל: 46. עיסוק: מנהלת השירות לעבודה סוציאלית במרכז הרפואי 'סורוקה'. נשואה לעמוס ואם לנבו, יונתן, רועי ונטע. תושבת מיתר
מתי מתחילה השבת שלך?
"השבת שלי מתחילה בהשכמה מאוחרת ביום שישי בבוקר. אני קמה לניחוחות הבישול של עמוס, אשר אוהב לקום מוקדם. אנחנו שותים קפה בגינה ונהנים מהשלווה לאחר שבוע עמוס וגדוש. ימי שישי זו ההזדמנות שלנו להיות בבית בשעות היום, ואחד התחביבים שלי הוא לעשב עשבים שוטים בגינה, פעולה מדיטטיבית ומרגיעה עם תוצאות מיידיות. לארוחת צהריים נבו מפנק אותנו בשניצלים טריים. אנחנו לא מוותרים על שנ"צ (שנת צהריים) וכשקמים הולכים כולם יחד לשחות בבריכה במיתר".
מי מכין ומה מכינים לשולחן השבת?
"להכנות השבת שותפים כל בני הבית. עמוס אחראי על הבישול והסדר, אני על הניקיון והאפייה, והילדים עוזרים כל אחד בתחומו. הבנים שלי נהנים בעיקר מארוחה בשרית ומצלי בקר שבושל מחמישי בלילה על אש קטנה עד הבוקר. אחד הילדים רגיש לגלוטן ולכן רוב המנות הן ללא קמח חיטה".
הולכים לבית הכנסת?
"הולכים בפורום משפחתי או חלקי לבית הכנסת. כשבתי הכנסת היו סגורים עקב הקורונה, ערכנו קבלת שבת משפחתית בפורום ביתי אצלנו בסלון. התפקיד שלי מחייב להיות זמינה בטלפון למצבי חירום. לפעמים, הטלפון מצלצל בזמן התפילה. קצת מביך, אך מתרגלים".
את מצליחה לנוח בשבת?
"שבת זו הזדמנות נהדרת למנוחה טובה. העובדה שאני לא צמודה כל הזמן לטלפון כמו בימות החול, מאפשרת סוג של התנתקות ואיתה גם מנוחה וניקוי ראש. לקראת צאת השבת המציאות מתחילה לחלחל והמשימות של היום יום חודרות את השלווה".
מהו הבילוי המשפחתי בשבת המועדף עלייך?
"השבת היא זמן איכות משפחתי וחברתי, ללא מסכים וללא הסחות דעת חיצוניות. אנחנו משחקים משחקי קופסה כמו רמיקוב וקטאן, ונפגשים לקפה עם חברים אחרי בית הכנסת. עכשיו, בזמן הקורונה, כשם שבית הכנסת הצטמצם, כך הצטמצמו המפגשים החברתיים, וזה חסר".
זיכרון ילדות מיוחד מהשבת?
"גדלתי בבית עם שישה אחים ואחיות וההמולה בשבתות בבית היתה גדולה. אבי עליו השלום, אשר נפטר לפני שנה, היה איש של סיפורים ואף פעם לא ידענו מה אמת, מה בדיה. המוטו שלו היה שסיפור צריך להיות טוב ולא בהכרח אמיתי. היום אנחנו נזכרים בערגה ובגעגוע לסיפורים שסיפר".
