בשני עשורים האחרונים הפך עיצוב הבית לנדבך שהוא MUST כמעט בכל בית בישראל וכשזה המצב באופן טבעי מרביתם של בעלי הבתים מתעסקים ומשקיעים בנושא הרבה יותר. בעוד שעד לא מזמן רמת ההשקעה בעיצוב הסתכמה בגוון זה או אחר לקירות הסלון היום היא שוברת שיאים ובבחירת סגנון העיצוב והאלמנטים המקשטים את הבית מעורבים הן הגבר והן האישה כשלרוב, גם במקרה הזה חלוקת התפקידים בינהם ברורה. הפערים הם רבים החל מפערים בסגנונות, בצבעים ובחומרים האהובים על כל אחד מהמינים, דרך תשומת הלב לפרקטיקה ולערך המוסף של כל פריט וכלה בתקציב עליו מתבססים רבים מהוויכוחים.
לדברי שירלי דן, בעלת משרד לתכנון אדריכלי ועיצוב פנים, "ההבדלים בין עיצוב נשי וגברי הם מובהקים ובולטים במיוחד בחללים מסחריים, כך לדוגמה חנויות סיגרים שמאופיינת במתכוון בעיצוב גברי או חנויות הלבשה תחתונה שהן בקצה השני של הסקאלה ורוב הגברים פשוט לא ימצאו בהם את עצמם. כשמתכננים בית החוכמה היא להגיע לעמק השווה כך שיתאים לכולם. ועדיין, בהחלט רואים הבדלים בדפוס החשיבה ובעוד שלנשים חשובים יותר הדיטיילס, האחסון והפרקטיקה, מרבית הגברים מתגלים דווקא כפחות פרקטיים. "לדוגמה כשניגשים לתכנון המטבח, ברוב המקרים הגבר לא יסתכל על המכלול- מה חשוב לכל בני הבית ולעיתים נדמה שהוא מונע ממניעים אגואיסטיים גם אם הוא לא מתכוון לכך. נשים לעומתן מודעות מאוד ובעוד שהן אוהבות מאוד סטיילינג ודיטיילים עד רמת הנרות והפרחים גברים סולדים מזה, נמנעים מלהעמיס ומתכווננים לשלב בחלל רק מה שצריך".
לדברי מעצב הרהיטים יפרח בן צבי, כשמדובר בתכנון הבית גברים לרוב פחות מעורבים מלכתחילה והדיאלוג שאנו נחשפים אליו הוא לא פחות ממרתק: "הם מגיעים בשלב שהתכנון כבר יותר מגובש", הוא מסביר. "מעניין אותם בעיקר הפאן הטכני והתקציב 'איך משלמים והאם יש הנחות'. בחלק גדול מהמקרים הנשים הן אלה שמגיעות בפעמים הראשונות על מעצב או אדריכלת הפרויקט והגבר מגיע רק לתת את החותמת הסופית ולהחליט בין שתי האופציות הסופיות. אנחנו נתקלים מצידו גם בלא מעט התנגדויות: בעוד שלאישה חשוב ליצור את אפקט ה'וואו' ולחדש, הוא מצידו יסתפק בשמחה בהחלפת הריפוד. עם זאת לרוב הם יעשו הרבה כדי לגרום לאשה להתרצות גם אם זה אומר שיצטרכו לשלם לא מעט בדרך לשם. לאחר שנפלה ההחלטה המשותפת כן לרכוש ריהוט חדש הוא נכנס לעובי הקורה ובוחן את נושאי הנוחות, הפרטים הטכניים והפרקטיקה שמעסיקים אותו הרבה יותר מהוויזואליות עצמה".
לדברי בן צבי נשים מטבען מתירניות ופתוחות יותר לשינויים, הן מבחינת סגנון העיצוב והן מבחינת הגימורים והצבעים. בעוד שהן תבחרנה בגוונים חריגים ונועזים יותר כמו חרדל וזהב, הגברים ינטו יותר לגוונים ניטרליים יותר כמו טונים אפורים. "אנחנו פוגשים הרבה נשים שרוצות לשנות וכמה שיותר", מסביר בן צבי. "הן לא פעם נכנסות ומספרות בהתלהבות שמבחינתן את כל הבית הן ישמו להחליף. הן מחשפות עיצובים שירגשו אותן, שיביעו שינוי צבעוני, חומרי, צורני ביחס למה שיש להם כרגע בבית ומשם אנחנו מתרגמים את הרצונות לעיצוב אופרטיבי. לא פעם, תוך כדי התהליך השאיפות הגרנדיוזיות הופכות למתונות יותר אך אנחנו עדיין לא מתעלמים מהצורך הראשוני. פשוט שואפים ליצור עיצוב שהוא על זמני שלא ימאס לאחר תקופה".
ובעוד הנשים שואפות לחדש, גברים נוטים לנסות ולהתבסס על מה שיש. "אצל הנשים הוויזואליה מאוד מתחברת לפרקטיקה ובעוד שהן מחפשות מוצר שמיש שיתאים לצרכים הרלוונטים בחלל או לתרחישים המשתנים של הבית הספציפי הגבר יחפש לאלתר", מסביר בן צבי. "לדוגמה אם האישה מכוונת לשלוחן חדש שניתן יהיה לפתוח כשמגיעים אורחים הגבר יציע להישאר עם הקיים ופשוט להביא שולחן מבחוץ".
אנשי מקצוע רבים נדרשים להרתם לתהליך ולעזור לבני הזוג להגיע לעמק השווה על מנת לייצר עבורם בית שיתאים למידותייהם, החל מאדריכל או מעצב הפרויקט, דרך הקבלנים, קבלני המשנה וכמובן מעצבים שעובדים במסגרת הרשתות וחנויות הרהיטים והמטבחים. לדברי רננה אזולאי מרשת אליתה ליוינג, "העבודה עם זוגות היא מאתגרת ומרגשת. התפקיד שלנו להיות אובייקטיבים ולהבין את המכלול. אנחנו מתייחסים להמון פרמטרים, גם אלה שהם מעבר לרצונות הראשוניים שלהם: כיווני אוויר, חשיפה לשמש, אלמנטים מובנים נוספים הממוקמים בחלל וכיוב'. אם מתגלה מחלוקת בין שניהם התפקיד שלנו הוא להחזיר אותם לקרקע ולהיצמד לעובדות בשטח".
לשיטתה של אזולאי, שלום בית בין בני הזוג הוא מעל לכל: "לא תעזור פינת אוכל מרשימה אם אחד מבני הזוג ישנא אותו. כיום יש לכל העוסקים במלאכה שלל כלים, הרבה יותר מבעבר, על מנת ליצור סגנון שיעלה בקנה אחד עם הצרכים של שני הצדדים.
אך יש גם מבין המעצבים הטוענים כי כלל אין הבדלים בדפוסי החשיבה ובטעמם של שני המינים: "אני לא מאמינה בפער בין העיצובים", אומרת מעצבת הפנים שלומית זלדמן. " קחו לדוגמא את קארים ראשיד, מעצב דגול שמזוהה עם הצבע הוורוד והקווים המעגולים. על פי הקלישאה של עיצוב נשי-גברי הוא דווקא מוכיח להפך ולכן גם העיצובים שלו נתפסים כעל זמני. אנחנו בעידן שאני לא רואה פער בין העיצוביםאו מאפיינים שמזוהים מבחינה מגדרית. בבתים שאני מעצבת הסגנון מתאים לו ולה, לכן אני מקפידה לבנות שפה עיצובית שאינה קשורה למגדר זה או אחר".
