במשך שנים רבות נתפסו נחירות כנחלתם של הגברים. מחקר חדש של חוקרים במרכז הרפואי סורוקה, בהובלתו של פרופ' נמרוד מימון, מנהל מחלקה פנימית ב', שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Clinical Sleep Medicine, מראה כי גם נשים נוחרות, אם כי לעיתים קרובות הן לא מודות בכך וגם אם כן, הן מתעקשות באופן שגוי שהנחירות שלהן אינן חזקות כמו של הגברים.
נחירות הן הסימן השכיח ביותר לדום נשימה בשינה (obstructive sleep apnea), הפרעה אשר מהווה גורם סיכון משמעותי ליתר לחץ דם ולאירועים מוחיים, לירידה באיכות החיים ולנטייה לישנוניות והירדמות בשעות היום.
מזה שנים ידוע שיש הבדלים מגדריים בהפניית מטופלים למעבדות שינה לצורך אבחון הבעיה ושנשים סובלות מתת אבחון של דום נשימה בשינה, מה שחושף אותן לסיכונים בריאותיים מוגברים.
המחקר כלל 1,913 משתתפים בגיל ממוצע של 49 שנים, (675 נשים, 1,238 גברים) לפני בדיקה במעבדת השינה. המשתתפים נתבקשו למלא שאלון ולדרג את חומרת הנחירות שלהם ובהמשך נמדדה עוצמת הנחירות במעבדת השינה באמצעים אובייקטיביים.
נמצא שהנשים נוחרות בעוצמה של 50 דציבלים בממוצע והגברים בעוצמה קצת יותר גבוהה של 51.7 דציבלים - בדומה לרעש המופק בעת שיחה בבית או בכל מקום שקט אחר. מהנתונים עלה שלמרות שנשים נחרו בעוצמה דומה לזו של גברים, בקרב הנשים שהצהירו שהן לא נוחרות, כ-40% כן נוחרות ואף בעוצמה חזקה או חזקה מאוד. אגב, המספרים בקרב גברים אינם כה מרשימים - 6.8% דיווחו כי לא נחרו, כאשר במציאות רק 3.5% לא נחרו.
"גילינו שלמרות שכמעט ואין הבדל בעוצמת הנחירות בין שני המגדרים, מעט נשים נוטות לדווח על העובדה שהן נוחרות והן ממעיטות בעוצמת הנחירות שלהן", אומר פרופ' מימון, "העובדה שנשים מדווחות על נחירות בכמות מועטה מהמתואר, יכולה להיות אחד מהמחסומים שמונעים מהן להגיע למעבדת שינה כדי לבדוק את איכות השינה שלהן".
פרופ' מימון הוסיף: "ממצאי המחקר מעידים כי על רופאים לחפש אחר סימנים אחרים לדום נשימה בשינה בקרב נשים ולא להתבסס על דיווח עצמי של נחירות בלבד, שכן נראה שהסטיגמה המגדרית משפיעה על התשובות של הנשים המטופלות. יש חשיבות לאבחון של דום נשימה בשינה למניעת סיכונים בריאותיים משמעותיים כגון אירועים מוחיים ויתר לחץ דם וכדי לשפר את איכות החיים ולהקטין את הנטייה לישנוניות ולהירדמות בשעות היום".
