תנועת דרור ישראל היא תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד ואחת מהתנועות הפעילות ביותר בישראל, בימים אלה ובכלל. אחד ממפעליה הגדולים הוא פנימייה לנערים ונערות הממוקמת במצפה רמון, והיא מאפשרת לבני הנוער להעביר את שנות התיכון שלהם בצורה משמעותית ובעלת השפעה על הסביבה. לקחנו לראיון קצר את סיוון אבדי, מנהלת הפנימייה, כדי שתספר לנו על מרקם החיים בפנימייה ועל הפעילות של בני הנוער.
שלום סיוון, ספרי לנו על תפקידך ועל הפנימייה.
"שמי סיון אבדי ואני מנהלת את חברת הנוער מצפה רמון בתנועת דרור ישראל. בתחום אחריותי הדרכה וליווי של צוות המדריכים בפנימייה ביחד עם אחריות על התהליך החינוכי אותו עוברים החניכים. כמו כן, אני אחראית על העובדים השכירים בפנימייה, על הבטיחות והביטחון. חברת הנוער היא פנימייה לנערות ונערים שחיפשו לעצמם משהו אחר".
מה הביא אותך לעבודה עם נערים?
"מרבית חיי הדרכתי בני נוער. ראשית אני מאמינה בהם וביכולת שלהם להיות כאלה שנלחמים על מה שצודק בעיניהם, שדורשים לתקן את מה שדורש תיקון, ושירצו לעשות הרבה מאוד כדי ליצור פה משהו טוב. מאמינה בהם ובכוחות שלהם, בזה שהם חולמים חלומות גדולים ומאמינים שיש הרבה יכולת להגשים אותם. עבודה עם בני נוער זה דבר מאוד מיוחד מבחינתי. אני חושבת שזה דבר שאני רואה בו הרבה משמעות, שאני מרגישה שיש לי תפקיד בחיים שלהם".
ואם חינוך, אז למה דווקא בתנועת דרור ישראל?
"אני גדלתי בתנועת נוער, בנוער העובד והלומד. המשמעות של להיות חלק מתנועה, חלק ממשהו גדול שיכול להשפיע על המציאות, זה דבר חשוב ויפה בעיני. לתחושתי גם בכל התקופה האחרונה, ביחס לקורונה, הרבה אנשים מחפשים את הסיפור הקהילתי. מחפשים את הביחד. דרור ישראל מאוד עוסקת בזה. גם בעצמי להיות חלק מקהילה וגם לבנות פה קהילה חזקה ביישוב עם מי שרוצה".
ספרי לנו על סיפור הצלחה של אחד החניכים.
"יש חניכה שהגיעה אלינו לפני כמה שנים, והגיעה כשהיא מאוד חסרת ביטחון. בחברת הנוער היא מצאה את המקום שלה. היא בנתה את עצמה ואת הביטחון העצמי שלה מתוך הרבה חוויות מגדילות ומעצימות. היא יצרה לעצמה סביבה חברתית חזקה וטובה שגרמה לה להעריך את עצמה וקיבלה אחריות בפנימייה על דברים ומתוך כך תחושת המסוגלות שלה גדלה. אחרי שסיימה 3 שנים בחברת הנוער, היא יצאה לשנת שירות, אח"כ התגייסה ויצאה לקורס קצינים".
למה דווקא החלטת להתמקם במצפה רמון? מה קסם לך במקום?
"אני חושבת שמצפה זה מקום מהמם עם הרבה פוטנציאל לעשייה ביישוב, לשותפויות עם אנשים, ליצירה משותפת. גם היותה יישוב קטן מאפשרת הרבה ביחס לזה. בסגר הראשון בקורונה ממש היה ניתן לראות את זה. ממש הרבה אנשים נרתמו לעזרה והייתה תחושה שבאמת אפשר להגיע לכל מי שצריך. זה היה מדהים בעיני. ממש הרבה תושבים ביישוב פשוט נרתמו וזה היה מאד נוכח כאן. בנוסף, אני שכשחניכים מגיעים למצפה ממרכז הארץ, שלא בטוח היו פה לפני או הכירו בכלל את המקום - הם מתאהבים במקום הזה".
מה מביא נערים להגיע ללמוד במצפה רמון?
"בני נוער באים למצפה כי זאת הזדמנות עבורם. לשנות, להשתנות בעצמם, להשפיע. להיות חלק מהקהילה של היישוב. הם רוצים לפעמים לשנות סביבה, לעשות שינוי בחיים שלהם. יש ילדים שמחפשים את השקט והמרחבים של המדבר. יש כאלה שמבינים שיש להם הזדמנות מאד חדשה ונקיה פה, לגלות את עצמם מחדש", מספרת סיוון. "יש חניכים שלא בהכרח הגיעו בשביל מצפה אלא בשביל הפנימיה שהיא חלק מתנועת דרור ישראל, אבל רובם אחרי שהם הגיעו, מצפה רמון הייתה סיבה גם להישאר".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך, ואיזה אירוע מרגש שקרה לך את זוכרת?
"אני אוהבת שהמדריכות בצוות מרגישות שהן עושות את הדברים טוב ושהן גאות בעצמן אחרי משהו גדול שעשינו ביחד. אני אוהבת לראות שחניכים מגיעים לפנימייה וטוב להם. לגבי אירוע מרגש - יש אירוע שנקרא מצעד לפידים. הוא התחיל כמסורת שחניכות יזמו. הקונספט של האירוע הוא כזה שבא לשנות את המציאות. מדובר באירוע קהילתי עם איזה שהיא אמירה. כל שנה החניכות בחרו תוכן אחר. לדוגמא אהבת חינם, חיבור בין קהילות שונות, נגד אלימות ברשתות. זה התחיל מאירוע שחניכות יוצאות החוצה עם שלטים, ואחרי כמה שנים, כמו היום, זה הפך להיות אירוע יישובי שמשתתפים בו 300 אנשים, יחד עם כל גורמי החינוך במצפה".
