בשקט יחסי ומתחת לפני השטח, באר־שבע הופכת בשנים האחרונות לעיר שמציעה מגוון של אפשרויות בילוי בכל ימות השבוע שמציבות אותה בשורה אחת עם שאר הערים הגדולות בארץ ובראשן העיר ללא הפסקה - תל־אביב.
אחד התחומים שנהנים בשנים האחרונות מפריחה הוא סצנת ההופעות החיות העיר. לולא הנגיף שמשפיע בחודשים האחרונה על חייהם של רוב תושבי כדור הארץ בצורה כזו או אחרת, סביר להניח שבחודשים האחרונים העיר היתה מארחת לא מעט הופעות.
לצד הזאפה שנפתח באחרונה, אומנים מהשורה הראשונה מתארחים במועדון הפורום, בברקה, במשכן לאמנויות הבמה, באמפיתאטרון ובמרכז הצעירים, ונהנים מהחיבוק החם של הקהל המקומי.
לצד המקומות המיינסטרימיים שהזכרנו, יש גם כמה מקומות צנועים יותר, בהם מועדון ההופעות החלוץ 33 שמתהדר באווירה בטעם של פעם. מקום שבו התאורה לא מוגזמת והקהל עומד, ובחלק מהמופעים גם עשן הסיגריות ממלא את האוויר והבירה שנשפכת על הרצפה מזכירים לכולם ימים עברו שכולם התגעגעו אליהם.
על רקע החזרה לבמות וההקלות בהנחיות, פגשנו שלושה בעלי תפקידים במועדון ההופעות הצעיר והנמרץ ושוחחנו איתם על מוזיקה, על באר־שבע, וכמובן על ההתאוששות ממשבר הקורונה.
כור היתוך
הרושם הראשוני של מנהל החלוץ 33 אשבל מנחם (30) מטעה למדי. מצד אחד, הראסטות הג'ינג'יות והזקן ההיפסטרי שלו משדרים ווייב שאנטי, אבל מצד שני, הוא האיש שחתום על המהפך שהמועדון עובר בשנה וחצי האחרונות.
"אני חושב שהחלוץ הוא סוג של כור היתוך שמאפיין את באר־שבע", הוא אומר. "אני חושב שרק כאן אתה יכול לראות סיטואציה שאם תנתח אותה היא מעט מוזרה: סטודנט שבפעם ראשונה יוצא בבאר־שבע ורוצה להגיע לחברים שלו חולף בדרך על פני זוג אנשים מבוגרים ואומר 'ערב טוב' לעוד זוג עם כיפה סרוגה וכיסוי ראש. מה שמיוחד הוא שכולם הגיעו לאותה הופעה".
נעה חקקיאן: "מעבר לרווח החברתי והמשפחתי שיש כאן, יש לי אפשרות להגיע להופעות שמעניינות אותי, ואני נמצאת כאן לא מעט פעמים גם אם אני לא עובדת"
בימים אלה מנחם, מעפולה במקור, סוגר חמש שנים של מגורים בבירת הנגב. כמו צעירים רבים הוא בא לכאן כדי ללמוד באוניברסיטת בן־גוריון. בשנה השנייה ללימודיו החל לעבוד בהחלוץ 33. "התחלתי את דרכי כאן כעובד במה בכלל. הייתי מסדר את הבמה, מרכיב את הציוד ומפרק אותו. לא למדתי סאונד מעולם ולא היה לי שום רקע קודם בתחום".
לאחר זמן מה החליטה עמותת 'איילים' שמפעילה את המועדון לסגור אותו. לפני כשנה וחצי הוחלט על פתיחתו המחודשת של החלוץ 33 ותפקיד הניהול הוטל על הבחור הג'ינג'י החביב. "כבר כעובד במה הראייה שלי מלכתחילה היתה לחבר בין הקהלים השונים", הוא מספר. "עד אז היו מנגנים בהחלוץ בעיקר מוזיקת אינדי־רוק שהקהל המקומי כאן פחות שומע ומכיר. פניתי למנהלת המקום שהיתה כאן באותה תקופה והצעתי לה לערוך ערב מחווה לזוהר ארגוב, והערב הזה היה לשמחתי הצלחה מסחררת, גם מבחינת הלהקות שהגיעו וגם מבחינת הקהל המגוון שנחשף לחלוץ".
איך זה לנהל מקום כמו החלוץ 33?
"להיות המנהל של המקום אומר בראש ובראשונה הרבה שעות עבודה. בשנה הראשונה בנינו את המקום פשוט מאפס כי הוא לא היה קיים. כיום תחום העבודה שלי חולש על הניהול השוטף של המקום שכולל צוות עובדים, תחזוקה שוטפת, הנהלת חשבונות ושיווק. אני בסופו של דבר הזרוע שמחברת בין עמותת 'איילים' להחלוץ".
כל אחד מתקבל
כמו מנחם, גם הברמנית נעה חקקיאן (27) מעולם לא התנסתה בתחום בעבר. "חבר טוב שלי מהלימודים עבד כאן בשנה שעברה והייתי מגיעה מדי פעם לבקר אותו במשמרות, ופשוט התאהבתי במקום", היא מספרת בהתלהבות. "בתחילת השנה, כשהיתה אפשרות לעבוד כאן התקבלתי, ומאז אני פה".
"לרוב העובדים כאן אין רקע תעסוקתי קודם אלא לומדים תוך כדי", מסביר מנחם. "כמובן שאם באים אנשים עם ניסיון כלשהו אני אעדיף אותם, אבל בגדול אין לנו בעיה לקבל כל אחד".
הצלע השלישית בחבורת החלוץ 33 הוא ניצן קטינקה (27), במקור מגדרה. קטינקה, או כמו שהוא מכנה את עצמו "מנהל סיירת השיווק", הוא היחידי מבין השלושה שהתחיל לעבוד בהחלוץ 33 בזכות רקע קודם, במקרה שלו לימודי שיווק טכנולוגי במכללת ספיר.
"אני מאוד אוהב את העיר וגר כאן כבר שבע שנים", הוא מספר. "אחרי כמה שנים כאן אתה מרגיש שבאר־שבע היא ממש חלק ממך. הגעתי להחלוץ לפני כשנה בעקבות מודעה שבה חיפשו אנשים שמתעסקים בשיווק, ואם עד אז אהבתי את באר־שבע ברמה של שמונה מתוך עשר, אז היום זה עשר מתוך עשר, בלי ספק".
אשבל מנחם: "אחרי תקופה ארוכה של פחד, מחשבות שליליות ואנרגיות לא טובות, דווקא אירועי התרבות גורמים לאנשים להרים את הראש מעל פני המים"
נוסף על תחום השיווק, קטינקה אחראי גם לקשר מול האומנים ונציגיהם. חלק זה של עבודתו מביא איתו לא פעם סיפורים משעשעים. "באחת ההופעות של הזמר עקיבא הוא הגיע לכאן עם אשתו והם פשוט הביאו איתם מלא אוכל", הוא מספר וצוחק. "חשבנו שאולי הם באו לעשות כאן שבת, אבל הם דאגו לאוכל לצוות שלהם וכיבדו גם אותנו, אבל זאת היתה סיטואציה ממש מצחיקה. לשלמה גרוניך למשל יש הרגל שלפני ואחרי כל הופעה שלו הוא עושה מדיטציה, מה שמצריך מאיתנו להכין לו חדר חשוך ולדאוג לשקט מוחלט. יש דברים מוזרים יותר ופחות שצריך לספק, אבל אנחנו עומדים גם בזה אם צריך".
מה מייחד את החלוץ 33?
קטינקה: "החלוץ 33 הוא מועדון הופעות. זה אומר שרוב ההופעות כאן בעמידה והאווירה היא אחרת. הקהל עומד, רוקד והאומן מרגיש אותו עוד שנייה על הבמה. אתה לא בא לשבת, לאכול ולראות הופעה. המקום כאן הוא יותר מועדון".
מנחם: "עמיר בניון הגיע לכאן לפני כמה חודשים להופעה אחרי ששנים הוא לא הופיע במקומות בסגנון שלנו, אלא במקומות יותר מעונבים. ההופעה היתה כמובן סולד־אאוט ואנשים רקדו ושרו והאווירה כאן היתה מחשמלת לחלוטין. אחרי ההופעה שוחחנו קצת והוא סיפר ששנים הוא לא נהנה ככה בהופעה שאין בה דיסטנס בינו לבין הקהל. זה מה שאנחנו מביאים להחלוץ - יותר רוקנרול ופחות פְנסיוּת".
מלגה במקום משכורת
נוסף על היותו ייחודי בסצנת הלילה העירונית, גם אופן ההעסקה בהחלוץ 33 אינו שגרתי. חוץ מצוות המנהלים, כל העובדים במועדון מקבלים את שכרם בצורת מלגה מטעם עמותת 'איילים'. "אני חושבת שבסופו של דבר זה לא משנה", מסבירה חקקיאן את השיקול לעבוד בהחלוץ ולא בבר אחר.
"מעבר לרווח החברתי והמשפחתי שיש כאן, יש לי אפשרות להגיע להופעות שמעניינות אותי, ואני נמצאת כאן לא מעט פעמים גם אם אני לא עובדת", היא אומרת בחיוך. "אני לא חושבת שאי פעם היה לי מצב של מועקה להגיע למשמרת או שחשבתי לעבור למקום אחר כדי לקבל שכר".
מנחם מוסיף בעניין זה, "רוב המלגות בעיר עוסקות באוכלוסיות מוחלשות או באגודת הסטודנטים, שכבודם במקומם מונח כמובן, אבל זה לא תמיד מתאים לכל אחד. כאן המלגה היא אחרת ומתאימה גם לטיפוסים אחרים של אנשים".
קטינקה מספר שהוא ומנחם מעודדים את העובדים להציע אומנים שהם היו רוצים לראות מופיעים במועדון. "מדי פעם אשבל ואני שואלים איזה אומנים הם היו רוצים לראות פה ושלדעתם יצליחו להביא קהל. זה כיף לדעת שיש לך 'סיי' במקום מהסוג הזה".
נוסף על כך, מעידים השלושה, העובדה שמקום עבודתם נמצא מחוץ לאזור הנוחות הסטודנטיאלי תורמת המון לחיבור שלהם לעיר. "אני חושבת שבשנים האחרונות יש מגמה דווקא מצד האוניברסיטה להוציא את הסטודנטים מאזור הנוחות שלהם ולגרום להם להכיר את העיר", אומרת חקקיאן. "זה מתבטא במלגות שנמצאות בכל מיני שכונות, קורסים שעושים לא רחוק מפה בתיאטרון הפרינג', ועוד. אני לא יודעת להגיד מה היה בעבר, אבל אני מרגישה שינוי משמעותי מאז שהגעתי לכאן".
בזכות עבודתו במועדון קטינקה התוודע להיצע התרבותי של העיר. "אתה מתחיל להכיר את אנשי התרבות בעיר ואז אתה מבין שבאר־שבע היא כבר לא רק עיר של הפורום ביום שישי", הוא אומר. "זה אפילו לא רק ביחס לסטיגמה על העיר אלא באופן כללי, יש בבאר־שבע המון אפשרויות בילוי. יש סטיגמה שבפריפריות לא קורה יותר מדי וזה ממש לא נכון".
מנחם מספר שגם כשהיה סטודנט אהב לצאת מהאזורים הסטודנטיאליים. "רוב הסטודנטים גרים בשכונה ב' ו־ד' ולא יוצאים משם, אבל גם כסטודנט מאוד אהבתי להסתובב בשכונות הוותיקות, בעיר העתיקה, ועוד. אולי זה בגלל שאני בא מעפולה שזו גם פריפריה, אז יש לי חיבור למקום".
חשיפה ליצירה
כמו מקומות בילוי בכל הארץ, גם החלוץ 33 הושבת מפעילות בתקופת הקורונה, ורוב ההופעות בוטלו או נדחו. "בדרך כלל מחודש מרץ ואילך מתחילות ההופעות החזקות שמגיעות אלינו", מספר מנחם, "גם אחרי החורף וגם לפני שיא הקיץ זו תקופה שנחשבת טובה עבורנו".
ניצן קטינקה: "אתה מתחיל להכיר את אנשי התרבות בעיר ואז אתה מבין שבאר־שבע היא כבר לא רק עיר של הפורום ביום שישי. יש סטיגמה שבפריפריות לא קורה יותר מדי וזה ממש לא נכון"
אחד האירועים המרכזיים שבוטלו הוא פסטיבל חשיפה לעסקים באר־שבעיים. "כמובן שזה לא היה מתוכנן, אבל פתאום הפסטיבל הזה שאמור היה להביא לקדמת הבמה יוצרים, אומנים ועסקים מקומיים מקבל ערך מוסף בשל התקופה", אומר קטינקה. "הצלחנו לשמחתנו הרבה לדחות את הפסטיבל ל־22 ביולי ונתפלל שעד אז ההגבלות יאפשרו לנו לקיים אותו. בתוכנית האומנותית יהיו כמה להקות מקומיות שיגיעו להופעה, נפתח דוכנים של עסקים מקומיים שיהיו בתוך הרחבה של המקום וגם ברחוב הסמוך, ועוד הפתעות שאנחנו מכינים. הכל כדי לחשוף את היצירה המקומית של האנשים כאן".
מנחם מבקש להדגיש עוד נקודה ומוסיף, "אנחנו רואים עדיין פחד של הקהל ושל האומנים בנוגע לרכישת הכרטיסים. מצד אחד, יש אומנם הנחיות שמותאמות לאירועים ולהופעות ישיבה, אבל מצד שני, מקומות כמונו נופלים בין הכיסאות. לכן אנחנו רואים הרבה פעמים שמקומות שדומים לנו בסגנון הבארבי עושים רעש התקשורתי. רוב התמיכות הולכות למקומות ממוסדים ואצלנו זה לא ברור. אתה קובע הופעה עם אומן והוא אומר לך 'בוא נעשה את הדברים לאט ועם היד על הדופק כדי לא לגרור עוד הפסדים כספיים'. זו סיטואציה שהיא לא פשוטה עבורנו ובטח לא עבור האומן".
בסופו של דבר, בטוחים השלושה, שהאהבה למוזיקה ולאירועי תרבות תנצח ותחזיר את הקהל למקומות הבילוי, גם אם בשלב זה הבילוי כולל ריחוק חברתי, מסכות ואלכוג'ל. "בימים כאלה אירועי תרבות הם כבר לא פעילות פנאי וזהו", מסביר מנחם. "אחרי תקופה ארוכה של פחד, מחשבות שליליות ואנרגיות לא טובות דווקא אירועי התרבות גורמים לאנשים להרים את הראש מעל פני המים. אנחנו יותר מכולם מחכים כבר לחזור ומקווים שזה יקרה כמה שיותר מהר. אחרי הכל התגעגענו לראות סטודנטים יושבים ליד אנשים מבוגרים בהופעות".
