קרדיט למראיינת: אלינור לוגסי
יורה, ששמו, הוא בדיוק כמו הגשם הראשון, מבלה את מרבית זמנו בלעשות את הדברים שהוא אוהב, כך שלהוציא ספר שמכיל את כתיבתו ההומוריסטית אינו מפתיע, ואפילו מרגש.
ספר לי על עצמך שמי יורה, אני בן 67, עוסק בפיתוח תוכניות לימודים בחשיבה מתמטית, לוגיקה ורב תחומי. בהוראה, הדרכה, גם לתלמידים וגם למורים. מזה חמש שנים אני מנהל את הפורום "הורים למחוננים" באתר תפוז. אני בין הבודדים בארץ המלמד ומכין למבחנים של מחוננים. בעברי הרחוק לקחתי חלק ביצירת עיתון הסטודנטים "פנים" באוניברסיטת בן גוריון, ערכתי סאונד ווידאו, כשתמיד אהבתי ואוהב עשייה. תמיד דגלתי בלעשות מה שאני אוהב וכמה שיותר. אני גרוש ללא ילדים, וחי עם בת זוגתי. אני אוהב את המדבר וחולם על לעבור ולהתגורר בו.
2 צפייה בגלריה
צמרת-הוצאה לאור
צמרת-הוצאה לאור
צמרת-הוצאה לאור
(צילום: יורה נחושתן)
מאז שאתה מכיר את עצמך אתה כותב? כן ולא. משנות השבעים בערך לאחר שסיימתי שירות צבאי, התחלתי לצייר, ומאוד אהבתי זאת, הצגתי תערוכות במקומות שונים ובגלריות, נחשבתי כצייר טוב ואפילו התחלתי ללמד ציור. ארגנתי את סדנת האמנות של פר"ח בסוף שנות השבעים באונ' בן גוריון, וארגנתי את יום פר"ח הראשון בקמפוס בב"ש ששיתף מאות של תלמידים ביצירת אמנות סביבתית ברחבי הקמפוס. בשלב מסוים, באמצע שנות ה- 80 אמרתי לעצמי זהו, נגמר הציור. והפסקתי ציור שלא סיימתי אותו עד היום, נגמר. הנחתי את הציור בצד ופניתי לכתיבה, הוצאתי 2 ספרי שירה, שזכו לביקורות טובות. זה היה סיפוק, וממש נהניתי מזה. מאז הכתיבה הפכה לחלק ממנו עד היום, אם זה ספרי לימוד, או שירים, או סיפורים.
איך הגיעו הרעיונות לסיפורים הקצרים? מוחי הקודח, שאוהב את הדמיון, (אוהב ספרות מד"ב ופנטסיה) ובהחלט יש ציניות ואירוניה מסוימת בעולם הזה. הסיפורים נכתבו גם עליי וגם על הסביבה. יש אמת בחלק מהסיפורים. ההקדמה, למשל התקיימה באמת. ויש סיפורים שהם מהדמיון. יש סיפורים שמשלבים סגנונות ונושאים שונים מהעולם שלי, חלק מחיי האישיים וחלק מהאנשים שהכרתי, מדברים שראיתי. אני מכניס מקומות, שמות של רחובות, אנשים, משהו שבמרוצת החיים פגשתי בהם, רעיון שנתנו לי, או ששמעתי, אם זה מטיולים, סיורים, הדרכות, מהמדבר, סיפורים שמבוססים על הרבה דברים שעוברים לי במוח, גם על מודעות עצמית. סיפורים שמכילים את הציניות וההומור שלי.
2 צפייה בגלריה
צמרת-הוצאה לאור
צמרת-הוצאה לאור
צמרת-הוצאה לאור
(צילום: יורה נחושתן)
האם הסיפורים נכתבו לאורך השנים? הם הצטבר במשך כחמש עשרה שנה, ולפני כשנה וחצי החלטתי להוציא אותם לאור, למה לא?
איך הגעת לשם של הספר? השם נבחר בקפידה. גדלתי ביפו, ולאחר מכן עבר לבאר שבע. היה לי קשה בהתחלה, אבל במהרה התאקלמתי והכרתי הרבה ילדים, שהפכו לחברים טובים. חלק גדול מהמשפחות היו יוצאי מרוקו, טוניס, וכו, וכל כך אהבתי את האנשים האלה, אהבתי ללכת אליהם, לבקר, לספוג את התרבות שלהם. את הביטוי כולה תחרוואת - לקחתי מהם - מצא חן בעיני המילה והתאהבתי בה. אלו חברים שעד היום אנחנו בקשר, אהבת נפש.
אתה עובד על משהו חדש? התחלתי לעבוד על סיפורים לילדים דיי גדולים. סיפורים שמתאימים לכל קבוצת גיל.
האם יש לך מסר לקוראים? הכי חשוב לי זה, שייהנו, שיכנסו לסיפורים ויחוו אותם, שירגישו את ההומור, ואם במישהו זה נגע, והוא לוקח משהו מהסיפורים – זה עוד יותר מצוין. הסיפורים פתוחים ונגישים לכולם.
כולה תחרוואת או אוסף בלה בלה - הוא אוסף סיפורים קצרים, מקסימים ומלאים בשפה קלילה, מלאת הומור, ולעיתים בוטה, ועם זאת אי אפשר שלא להתענג על הסיפורים.
כולה תחרוואת או אוסף בלה בלה – יורה נחושתן
זמין בחנויות הספרים ובאתר netbook
הוצא צמרת , 2021 https://www.zbooks.co.il/