עד לא מזמן שרון לוי (41) מערד התביישה במוצא הפרסי שלה, אבל אז היא החליטה לעזוב את עבודתה בחברה הכלכלית, שם היתה חשבת ומנהלת חשבונות, כדי להצטרף למיזם אירוח ביתי, ומהתכחשות מוחלטת לשורשים שלה היא הפכה לדבריה לפרסייה גאה.
למיזם קראה 'חושאומדי' (ברוך הבא בפרסית) ובזכות המאכלים והמטעמים שהיא מבשלת ומגישה לאורחים שבאים לביתה שאותם היא מתבלת בסיפורים על העדה ועל ההיסטוריה שלה, גילתה לוי את עצמה ואת העדה שלה מחדש.
"אני מקבלת את הפרסיות כחלק ממני", היא מספרת השבוע. "אני גאה להגיד שאני פרסייה ואני גאה במאכלים האלה".
נאלצו לברוח
שרון לוי, נשואה ואמא לחמישה, נולדה בשנת 1978 בטהראן. באותה עת פרצה באיראן המהפכה האסלאמית שהושלמה כשנה לאחר מכן, בחודש פברואר 1979, כשמטוסו של האייתוללה חומייני נחת באיראן והוכרזה הרפובליקה האסלאמית, שלטון הנמשך עד היום.
כמה חודשים אחרי לידתה של לוי באו לבית הוריה בטהרן אנשים המזוהים עם המהפכה והזהירו את אביה שיש נגדו צו הוצאה להורג. בלית ברירה נאלץ אביה לברוח לישראל דרך טורקיה בתירוץ שהוא נוסע לבדיקות רפואיות.
"הייתי רוצה לנסוע לטהרן, זה החלום שלי - לראות את הבית שבו נולדתי, היכן ההורים שלי הכירו, לחוות את החוויה, את המאכלים ואת הנופים של המקום"
אמה נותרה לבדה בטהרן עם לוי בת השנה ואחיה הגדול. "אמא התחילה לחפש דרכים כיצד לעלות לארץ והתחילה לתכנן למכור את הבית ואת הרכוש", מספרת לוי. "זה היה מאוד קשה כי היה אסור להוציא רכוש. איכשהו הסוכנות היהודית עזרה לנו והנפיקה לנו דרכונים".
כשבאמתחתה רק מעט תמונות, מזכרות ומסמכים, הצליחה אמה של לוי לברוח בשנת 1979 עם שני ילדיה לטורקיה, ומשם לישראל. "נשארו בטהראן המון דברים והמון זיכרונות", מספרת לוי. עם נחיתתם בישראל התאחדה המשפחה מחדש ונשלחה למעון עולים בבת ים. כעבור זמן קצר הם עברו להתגורר בלוד.
חבלי קליטה
הקליטה בישראל התאפיינה בלא מעט קשיים וסטיגמות עדתיות שהשפיעו במיוחד על לוי, ליוו אותה בכל תקופת התבגרותה, והותירו אותה קרועה בין שני עולמות. "בתקופת הזאת נושא העדתיות היה מאוד בולט", היא מספרת. "היו בדיחות על הפרסים והתביישתי להגיד שאני פרסייה. התביישתי להביא חברות הביתה. הגענו לארץ שבה היתה פתיחות מטורפת יחסית לאיראן, ההורים שלי היו מיושנים ומסורתיים".
במה זה בא לידי ביטוי?
"למשל אצלנו לא קרה שיוצאים לבלות בערב. בעדה הפרסית החינוך של הבנות הוא שונה, את צמודה להורים, לאמא, למטבח. צחקו הרבה על העדה הפרסית ואמרו דברים כמו 'פרסים קמצנים'. בכל פעם שהיו שואלים אותי מאיזה עדה אני, הייתי אומרת שאני מרוקאית כדי שלא יתקרבו אליי. ההורים דיברו במבטא פרסי כבד והייתי מתביישת, הייתי אומרת לאמא 'אל תדברי איתי פרסית ברחוב'. גם כשההורים היו מדברים בעברית, זה היה במבטא".
זה הותיר בך צלקות?
"כן. זה הותיר בי הרבה צלקות גם מהבחינה הזאת שבבית היתה תפיסה מיושנת. למשל רצו שאתחתן רק עם בחור פרסי".
הוריה של לוי התנגדו שתתגייס לצה"ל וציפו שהיא תתחתן בגיל 18. היא אומנם נאלצה לוותר על חלומה לשרת בצה"ל, אבל לא ויתרה על שירות לאומי בבית החולים אסף הרופא.
לשידוכים שהוצעו לה היא סירבה. "מרדתי במוסכמות", היא מספרת בחיוך, "אמרתי שעם פרסי אני לא מתחתנת". כשהייתה בת 23 התחתנה עם גבר ממוצא תימני.
אושר עילאי
אל האירוח הביתי הגיעה לוי דרך מיזם "חלונות למדבר", קהילה מארחת של תושבי ערד.
'חושאומדי' הוא אירוח ביתי בניחוח פרסי בביתה של לוי. אורחיה של לוי נהנים מחוויה קולינרית מרתקת וסיפורים על עלייתה מאיראן המתובבלים במתכונים פרסיים אותנטיים שעיצבו את ילדותה של לוי. בתוך קצת יותר משנה, האירועים שהיא מארחת בביתה הפכו למבוקשים במיוחד.
"צחקו הרבה על העדה הפרסית ואמרו דברים כמו 'פרסים קמצנים'. בכל פעם שהיו שואלים אותי מאיזה עדה אני הייתי אומרת שאני מרוקאית כדי שלא יתקרבו אליי. ההורים דיברו במבטא פרסי כבד והייתי מתביישת, הייתי אומרת לאמא 'אל תדברי איתי פרסית ברחוב'"
איך עובד המיזם?
"אני פותחת את הבית לאירוח ומתחברת למסורת ומראה להרבה אנשים את הטעמים של העדה. זה סוג של תיקון. דרך האירוח והמאכלים אני חוזרת בעצם לשורשים, ליסודות, והילדים שלי גדלים על זה. עד לא מזמן היינו מקבלים אוכל מוקפא מסבתא והילדים שאלו 'אמא, את לא יודעת לבשל?'. אמרתי לעצמי שאין דבר כזה, אני מגיל קטן במטבח".
אילו תחושות אירוח הקבוצות מעורר בך?
"זה עושה לי אושר עילאי. בהתחלה זה היה מאוד מרגש. כשהייתי מספרת את הסיפור של העדה שלי, האורחים היו בוכים יחד איתי. מיד כשהתפטרתי מהחברה הכלכלית אחרי עבודה של שני עשורים השקעתי את כל כולי במיזם הזה. באות לכאן בעיקר משפחות מהארץ ומחו"ל, אני מספרת את הסיפור, את החוויה, הם טועמים את האוכל האותנטי. אני עושה סדנאות של בישול פרסי. זאת פשוט חוויה מדהימה".
איפה למדת לבשל?
"למדתי את הבישול מאמא שלי. אני חושבת שאלה המאכלים הכי בריאים והכי טעימים שיש. זאת קולינריה מדהימה. אני נהנית לספר את הסיפור, ואת החוויה הם חווים ביחד איתי".
מה המשפחה אומרת על השינוי שעשית?
"הבעל מאוד תומך ומתלהב. הוא בכל פעם בשוק שאנשים באים ואוכלים. הוא הכי מפרגן בעולם. המשפחה שלי כולה תומכת. ההורים שלי רואים אותי בפייסבוק וחושבים שזה חדשות, כאילו אני מפורסמת. התחלתי לייצר את התבלינים של אמא, היא נתנה לי את הטיפים ואת התערובות, וממש יצרתי תבלינים שאני מבשלת איתם. זה מדהים, כולם באים לאכול ולקנות תבלינים ורוצים להיחשף מה לבשל. כרגע זאת תכלית חיי ואני רוצה להרים את המיזם. זה ממש מצליח. בלעדי העירייה ו'חלונות למדבר', שהם הגב שלנו ותומכים בנו. לא הייתי מצליחה".
חולמת להתרחב
אף שחלפו יותר מארבעה עשורים מאז לוי ומשפחתה ברחו מאיראן, ואף שהיתה רק בת שנה כשעזבה את איראן, הגעגוע גדול ואף מתעצם משנה לשנה. "הייתי רוצה לנסוע לטהרן, זה החלום שלי", היא מצהירה. "לראות את הבית שבו נולדתי, היכן ההורים שלי הכירו, לחוות את החוויה, את המאכלים, ואת הנופים של המקום".
מובן שלוי יודעת שבלתי אפשרי להגשים את החלום זה, עם זאת היא מקווה שיום יבוא והיא תוכל לבקר במולדתה. "יש הרבה הפגנות ואנחנו מתפללים שתהיה מהפכה נוספת והשלטון שם ייפול", היא אומרת.
ממה שאת שומעת, מה המצב היום באיראן?
"ההורים שלי מקשיבים לחדשות של איראן והרבה דברים לא מפורסמים פה. יש עדיין הרג, ולמרות שהקהילה היהודית מצומצמת שם, הם לא רוצים לעלות לארץ. גם קרובי משפחה שלנו עדיין שם, הם אומרים שאין להם כבר מה לעלות. כל חייהם הם שם - הבתים, המשפחות, הפחד הוא רק מהתבוללות. יש היום מתח שמורגש באוויר, רואים את זה בחדשות. יש הרבה הפגנות, ההורים שלי כל הזמן רואים ומספרים לנו. אני רואה ומתעניינת ומקווה שיהיה טוב. זאת לא אותה איראן שההורים שלי גדלו בה, לא אותם שווקים שהיו בהם הרבה יהודים. זו מדינה מוסלמית, כולם עם חיג'אב".
"היום אני רוצה לדעת כמה שיותר על ההיסטוריה הפרסית. אני שואלת את ההורים, קוראת ספרים, חוקרת את הדודות. הכל התפרץ החוצה ואת החלק הזה אני רוצה להעביר לילדים, כדי שלא ייעלם"
כשאת שומעת היום בדיחות על הפרסים, איך את מגיבה?
"בעלי תימני, אז זה בא אליי מכל הכיוונים. היום אני לוקחת את זה יותר בהומור, צוחקת מזה ואני בעצמי מספרת באירוח בדיחות על הפרסים. אני לא לוקחת את זה קשה. בתור ילדה ממש נפגעתי ועכשיו אני צוחקת מזה וזה הפך חלק מהחוויה של האירוח. אני יכולה לומר שבשבילי האירוח הביתי הוא סגירת מעגל וחזרה לשורשים, לעומת ההדחקה וההתכחשות לשורשים כשהייתי ילדה. היום אני רוצה לדעת כמה שיותר על ההיסטוריה הפרסית. אני שואלת את ההורים, קוראת ספרים, חוקרת את הדודות. הכל התפרץ החוצה ואת החלק הזה אני רוצה להעביר לילדים, כדי שלא ייעלם".
מה מיוחד באירוח ביתי?
"מה שיפה הוא שהרבה אנשים שמגיעים לפה אומרים שנמאס להם ממסעדות ונמאס להם לאכול בבתי מלון. הרבה פעמים אנשים שמתארחים במלונות באים לאכול פה, כי הם רוצים לחוש את האווירה הביתית, לשמוע את הסיפור של העדה הפרסית וההיסטוריה שלה ולחוות את החוויה מבפנים".
מה השאיפות שלך?
"בשלב הבא אני רוצה שהאירוח יהפוך למותג, שהתבלינים שאני מייצרת ומוכרת יימכרו לכל כיס, שייכנסו לסופרים. בכל סופר יש למשל פפריקה מרוקאית, פפריקה הונגרית, חווייג' תימני אז שיהיה גם תבלין פרסי. זה החלום - להתקדם למשהו יותר גדול מהאירוח, לפתוח למשל קייטרינג גדול. תמיד יש שאיפות להתרחב".
מוצר תיירותי ייחודי
מיזם הארוחות הביתיות 'חושאומדי' של שרון לוי הינו חלק ממיזם "חלונות למדבר" - קהילת אירוח ביתי שהוקמה בערד על ידי הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים באמצעות 'מעוף דרום' ובשיתוף מחלקת התיירות של עיריית ערד.
הקהילה שהוקמה במסגרת הפורמים של מעוף, נועדה לחזק את העסקים הקטנים בדגש על עסקי תיירות בעיר ולגבש קהילה המציעה מוצר תיירותי ייחודי לעיר. הקהילה מציעה למבקרים ולתיירים מפגש עם העיר שעל סף המדבר ועם האנשים המיוחדים החיים בה, באמצעות מפגשים מרתקים על אוכל, אמנות, פולקלור וסדנאות במגוון נושאים.
"אירוח ביתי" הפך לטרנד בערד ותפס תאוצה משתי סיבות עיקריות: מפגש מעניין ומרתק עם אנשים ועם תרבויות שדרכו נחשפים לנופיה הקסומים של ערד, וחיפוש חוויה קולינרית ייחודית, סוג של אווירה משפחתית וחמה.
"מדובר בפרויקט מדהים וחשוב", מספר ראש העירייה, עו"ד ניסן בן חמו, "הוא הבשיל על קרקע בריאה ונכונה וצמח להיות אחד מעמודי התווך של התיירות העירונית. אנחנו מציעים תיירות מדברית אחרת, לא מדובר בתיירות מלונות מסורתית, אלא תיירות חווייתית אחרת שמספרת את הסיפור שלנו, אנשי המדבר".
מנהל 'מעוף מרחב מרכז', אפי מחלב, אומר: "הקמת קהילת המארחים בערד משקפת את הכוח העסקי של קבוצה. קבוצה של עסקים מאותו אזור ומאותו ענף, מתקבצת יחד משנה ומשפיעה לא רק על העסק הפרטי של כל אחד מחברי הקבוצה אלא על כל המרחב העסקי בו הם פועלים".
יש לציין כי בשנים האחרונות חזרה ערד למפת הטיולים הארצית ומשמשת כמרכז יציאה לאתרי תיירות בינלאומיים, בהם מצדה וים המלח.
